פסיכולוגיה אבולוציונית של הדת

הפסיכולוגיה האבולוציונית של הדת היא חקר האמונה הדתית תוך שימוש בעקרונות הפסיכולוגיה האבולוציונית. פסיכולוגים אבולוציוניים מבקשים להבין את התהליכים הקוגניטיביים שהובילו ליצירתן של דתות, על ידי הבנת תפקודי ההישרדות והרבייה שהן עשויות לשרת.

מנגנונים אבולוציוניים בהתפתחות הדת

הנטייה לעסוק בהתנהגות דתית התפתחה בתחילת ההיסטוריה האנושית. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי המנגנונים המדויקים שהניעו את האבולוציה של האמונה הדתית, ויש שתי אסכולות מרכזיות המתארות התפתחות זו. אסכולה אחת גורסת שהדת עצמה התפתחה בשל מנגנון הברירה הטבעית, ולפיכך היא מהווה ביטוי להסתגלות אבולוציונית, כלומר: האמונה הדתית, על שלל מאפייניה החברתיים, העניקה יתרון אבולוציוני כלשהו. לפי האסכולה השנייה, ייתכן שאמונות והתנהגויות דתיות, כמו הרעיון של אל קדמון, הופיעו כתוצר-לוואי של תכונות הסתגלות אחרות, מבלי ש"נבררו" בשל איזשהו יתרון אבולוציוני.

דת כאמצעי הסתגלות

למבנה התפקודי של המוח יש בסיס גנטי, ולכן הוא נתון להשפעות של ברירה טבעית.

האנתרופולוגים ריצ'רד סוסיס וקנדיס אלקורטה סקרו חלק מהתיאוריות הבולטות שמסבירות את הערך ההסתגלותי של הדת. ההשערה המובילה בתיאוריות אלו היא שהדת מגבירה את הסולידריות החברתית, ואת שיתוף הפעולה והלכידות בתוך קבוצות של בני אדם. חברות בקבוצה מספקת הטבות שיכולות לשפר את סיכויי ההישרדות והרבייה של אדם.

ריצ'רד סוסיס חקר בנוסף 200 קומונות אוטופיות בארצות הברית של המאה ה-19, הן דתיות והן חילוניות (בעיקר סוציאליסטיות). 39% מהקהילות הדתיות עדיין פעלו 20 שנה לאחר הקמתן, בעוד שרק 6% מהקומונות החילוניות היו פעילות. סוסיס מצטט את האנתרופולוג רוי רפפורט בטענה שטקסי פולחן וחוקים הם יעילים יותר כשהם מקודשים. הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט מצטט את מחקרו של סוסיס בספרו "The Righteous Mind" (בתרגום חופשי: "הנפש הצודקת") משנת 2012 כעדות הטובה ביותר לכך שדת היא פתרון לבעיית הטרמפיסט, בכך שהיא מאפשרת שיתוף פעולה ללא תלות בקרבה משפחתית. חוקר הרפואה האבולוציונית רנדולף מ' נס והביולוגית התאורטית מרי ג'יין ווסט-אברהרד טענו מנגד שמכיוון שבני אדם עם נטיות אלטרואיסטיות מועדפים כשותפים חברתיים, הם מקבלים מעמד גבוה על-ידי תהליך של ברירה קבוצתית. נס טוען בנוסף שהברירה החברתית אפשרה לבני אדם, כמין, להיות משתפי פעולה בצורה יוצאת דופן ועל-ידי כך להיות מסוגלים ליצור תרבות.

לפי התיאוריה של אדוארד א' וילסון על "אי-סוציאליות", לכידות קבוצתית היא הדחף להתפתחות הדת. וילסון טוען שהפרטים של אחוז קטן מהמינים (כולל הומו סאפיינס, נמלים, טרמיטים, דבורים ועוד מספר מינים) שיכפלו את הגנים שלהם על ידי היצמדות לאחת ממספר קבוצות מתחרות. בנוסף, הוא משער כי בהומו סאפיינס, הודות למוח הקדמי העצום שלו, התפתח משחק גומלין מורכב בין אבולוציה קבוצתית לאבולוציה אינדיבידואלית בתוך הקבוצה.

תיאוריות סולידריות חברתיות אלו עשויות לעזור להסביר את האופי הכואב או המסוכן של טקסים דתיים רבים. עקרון ההכבדה מציע שטקסים כאלה עשויים לשמש כאותות פומביים וקשים לזיוף לכך שהמחויבות של הפרט לקבוצה היא כנה ואמינה. מכיוון שתהיה תועלת ניכרת בניסיון לרמות את המערכת - ניצול הטבות של חיים קבוצתיים מבלי לשאת בעלויות אפשריות - הטקס לא יהיה דבר פשוט שאפשר להקל בו ראש. השתתפות במלחמה היא דוגמה טובה למחיר אישי כבד שמשלם הפרט כדי להעלות את יוקרתו ולהוכיח נאמנות לקבוצה. החוקרים ריצ'רד סוסיס, הווארד סי קרס וג'יימס ס. בוסטר ביצעו סקר בין-תרבותי המראה שגברים בחברות העוסקות במלחמה אכן נוטים לטקסים דתיים מהסוג שגובה את המחיר האישי הגבוה ביותר.

מחקרים שמראים קשר ישיר בין תרגול טקסים דתיים לבריאות ואריכות ימים שנויים יותר במחלוקת. הרולד ג'י קניג והארווי ג'יי כהן סיכמו והעריכו את התוצאות של 100 מחקרים מבוססי ראיות שבחנו באופן שיטתי את הקשר בין דת לרווחת האדם, ומצאו ש-79% מהם הראו השפעה חיובית. מחקר נוסף הראה כי אמונה באלוהים ותחושת רוחניות חזקה נמצאו בהתאמה עם עומס ויראלי נמוך יותר ושיפור רמות תאי החיסון בחולי HIV. ריצ'רד פ. סלואן מאוניברסיטת קולומביה, לעומת זאת, טען כי "אין ראיות משכנעות שיש קשר בין אמונה דתית לבריאות". ביקורת על תופעות פלצבו כאלה, כמו גם על היתרון של הדת כמעניקה תחושת משמעות, היא שנראה סביר להניח שגם מנגנונים פחות מורכבים מהתנהגות דתית יכולים להשיג מטרות אלה.

דת כתוצר לוואי של תהליכים אבולוציוניים מורכבים

סטיבן ג'יי גולד רואה את הדת כדוגמה של ספנדרל. הוא מזכיר את ההצעה של פרויד שהמוח הגדול של בני האדם, שהתפתח מסיבות מגוונות, הוביל לתודעה, ומציע שהתודעה אילצה את בני האדם להתמודד עם הידיעה על מותם הוודאי, ושייתכן שהדת הייתה אחד הפתרונות לחרדה העצומה שהתעוררה לאור הופעת מודעות זו.

חוקרים אחרים הציעו תהליכים פסיכולוגיים ספציפיים שייתכן שהברירה הטבעית טיפחה לצד הדת. מנגנונים כאלה עשויים לכלול את היכולת להסיק נוכחות של אורגניזמים שעלולים להזיק (זיהוי סוכן (Agent detection)), את היכולת להמציא נרטיבים סיבתיים לאירועי טבע (אטיולוגיה) והיכולת לזהות שלאנשים אחרים יש מחשבות אמונות, רצונות וכוונות משלהם (תיאוריה של התודעה). שלוש ההתאמות הללו (בין היתר) מאפשרות לבני אדם לדמיין כוונות ותוכנית פעולה מאחורי תצפיות רבות שלא ניתן היה להסביר בקלות אחרת, למשל רעמים, ברקים, תנועת כוכבי לכת, קשת בענן, רעידות אדמה ועוד.

פסקל בואייה מציע בספרו "Religion Explained" משנת 2001 שאין הסבר פשוט לתודעה דתית. הוא מתבסס על רעיונותיהם של האנתרופולוגים הקוגניטיביים דן ספרבר וסקוט אטראן, שטענו שההכרה הדתית מייצגת תוצר לוואי של עיבודים אבולוציוניים שונים, כולל פסיכולוגיה עממית (Folk psychology). לטענתו, אל שדומה לבני אדם אך חזק מהם מאפשר תפיסת עולם שלמה יותר, בעוד שהאל המופשט שנדון בהרחבה על ידי תאולוגים הוא לעיתים קרובות מנוגד לאינטואיציה. ניסויים תומכים בכך שאנשים דתיים חושבים על האל שלהם במונחים אנתרופומורפיים, גם אם הדבר עומד בסתירה לדוקטרינות התאולוגיות המורכבות יותר של דתם.

פייר לינרד ופסקל בואייה מציעים שבני אדם פיתחו "מערכת התראות מפני סכנות" שאפשרה להם לזהות איומים פוטנציאליים בסביבה ולנסות להגיב כראוי. מספר מאפיינים של התנהגויות פולחניות שהן לעיתים קרובות מאפיין עיקרי של הדת, נשמרים בקפידה ומועברים מדור לדור כדי להפעיל מערכת זו. אלה כוללים טקסים שונים (לעיתים קרובות מניעה או חיסול של סכנה או רוע), אזהרה מפני אסון באם הטקס לא יבוצע, ודרך מפורטת לביצוע נכון של הטקס (הלכה דתית). לינרד ובואייה דנים באפשרות שהיו יתרונות למערכת "יעילה" שכזו למניעת סיכונים, ושהדת "מקשרת חרדות אינדיבידואליות, בלתי ניתנות לניהול, עם פעולה מתואמת עם אחרים, ובכך הופכת אותן לנסבלות או למשמעותיות יותר".

הפסיכולוג האמריקני ג'סטין ל' בארט , בסרט 'למה שמישהו יאמין באלוהים?' (2004) מציע שהאמונה באלוהים היא טבעית מכיוון שהיא תלויה בכלים נפשיים של כל בני האדם. הוא מציע שהמבנה וההתפתחות של המוחות האנושיים הופכים את האמונה בקיומו של אל עליון (בעל תכונות כמו היותו כל יכול, יודע כל ואלמותי) לאטרקטיבית ביותר. בארט מקדיש בנוסף פרק להתבוננות בפסיכולוגיה האבולוציונית של האתאיזם. הוא מציע שאחד המודולים המנטליים הבסיסיים במוח הוא "התקן זיהוי סוכנות היפראקטיבית" (HADD), מערכת נוספת לזיהוי סכנה פוטנציאלית. ה-HADD הזה עשוי להעניק יתרון הישרדותי גם אם הוא רגיש מדי: עדיף להימנע מטורף דמיוני מאשר להיהרג על ידי טורף אמיתי. מודול זה מעודד אמונה בשדים, ברוחות ובכל מה שהוא על-טבעי.

אף על פי שהומינידים החלו כנראה להשתמש ביכולות הקוגניטיביות המתפתחות שלהם כדי לענות על צרכים בסיסיים כמו תזונה, הגנה ומציאת בני זוג, תאוריית ניהול האימה טוענת שאותן יכולות קוגניטיביות התפתחו לפני שהגיעו לנקודה שבה התעוררה מודעות עצמית משמעותית. המודעות למוות הפכה לתוצר לוואי הפוגע בפונקציות ההסתגלות שכבר הושגו. החרדה שנוצרה איימה לערער את התפקודים הללו, ולכן נזקקה לשיפור. כל מבנה חברתי או נוהג שהיה אמור להיות מקובל על ההמונים היה בגדר צורך לספק אמצעי לניהול האימה מפני הכיליון. האסטרטגיה העיקרית לעשות זאת הייתה "להיות אדם בעל ערך בעולם של משמעות ... רכישת הערכה עצמית באמצעות יצירה ותחזוקה של תרבות", שכן הדבר יהווה משקל נגד לתחושת חוסר המשמעות, הריקנות והחרדה המתעוררים בעקבות המודעות למוות.

אסטרטגיה זו מספקת מספר אלמנטים חשובים, כגון חיי נצח סמליים באמצעות מורשתה של תרבות שמתקיימת מעבר לעצמי הפיזי ואלמוות מילולי, או הבטחה לחיים שלאחר המוות ולהמשך ממשי של הקיום, המופיעים בדתות השונות.

דת כ'מם'

ריצ'רד דוקינס הציע בספרו, הגן האנוכיי (1976) ש'ממים' תרבותיים מתפקדים כמו גנים בכך שהם נתונים לברירה טבעית. בספרו, יש אלוהים? (2006) מוסיף דוקינס וטוען, שמכיוון שמעצם טבען אי אפשר להטיל ספק באמיתות דתיות, הדבר מעודד דתות להתפשט במהירות. לפי תפיסה זו, פרטים שאינם מסוגלים להטיל ספק באמונותיהם יהיו מתאימים יותר מבחינה ביולוגית מאשר פרטים המסוגלים להטיל ספק באמונותיהם. לפיכך, ניתן להסיק שכתבי קודש או מסורות שבעל פה יצרו דפוס התנהגותי שהעלה את הכשירות הביולוגית של אנשים מאמינים. אנשים שהיו מסוגלים לערער על אמונות כאלה, גם אם האמונות היו בלתי סבירות ביותר, הפכו להיות נדירים יותר ויותר באוכלוסייה.

קישורים חיצוניים

• דת, אבולוציה, והאקסטזה שבהתעלות, ג'ונתן היידט באתר TED.
• האבולוציה של הדת, גיל גרינגרוז באתר 'הומו סאפיינס'.