פתיחת התפריט הראשי

פסיפס הציפורים (קיסריה)

מראה כללי של רצפת הפסיפס מדרום-מזרח. במרכז נראים בורות המים
תרשים הארמון
החדר המערבי וחלק מהאכסדרה
האתר מדרום-מערב. בקדמת התמונה נראית רצפתו של חדר נוסף, גם הוא מרוצף בפסיפס, וסביב החצר המרכזית נראה הפרוזדור של האכסדרה ובסיסי העמודים אשר תמכו בקומה השנייה

פסיפס הציפורים הוא רצפת פסיפס הנמצאת על גבעת כורכר ליד שכונה 2 בקיסריה, בפינת שדרות רוטשילד והכביש המוביל אל אמות המים ואל חוף הים.

גילוי ושחזורעריכה

הפסיפס התגלה ב-1950, במהלך אימון צבאי, ולאחר חמש שנים כוסה בחול בשל התפוררותו. הארכאולוג שמואל ייבין פרסם את ההודעה הראשונה אודות התגלית, והגדיר את המבנה ככנסייה בשל האפסיס שנמצא בחלקו המזרחי של המבנה והפונה מזרחה. מאחר שלא מצא במקום עמודים, הציע לראות במבנה כנסייה בלתי מקורה. אשר עובדיה הכליל את המבנה בקורפוס הכנסיות שלו. בשנת 1985 התייחס רוני רייך לממצאים, והסיק שאין מדובר כלל בכנסייה אלא בחלק מרכזי של וילה.

רק באוגוסט 2004, חשף המשמר אמיר ג'נאח את רצפת הפסיפס יחד עם מתנדבים מקסריה אור עקיבא ושדות ים, המטרה הייתה לבדק את מצבו השימורי ולכסותו על פי ההסכם מול החברה לפיתוח קיסריה שהתנגדה להשאירו חשוף היות שהאתר נימצא מחוץ לגן הלאומי, לאחר חשיפת הפסיפס אמיר פגש את נציגי החברה לפיתוח קיסריה באתר ושיכנע אותם להשאירו חשוף[דרוש מקור] והם נענו והשקיעו 600,000 ש"ח אשר מומנה על ידי החברה לפיתוח קיסריה, העבודות הסתיימו באוקטובר 2005 והאתר נפתח לקהל הרחב. הכניסה לאתר אינה כרוכה בתשלום[1], וניתן לצעוד גם על הפסיפס עצמו.

האתרעריכה

רצפת הפסיפס השתייכה לארמון ביזנטי שהוקם בסוף המאה ה-6 או בתחילת המאה ה-7 ואשר שכן מחוץ לחומותיה של קיסריה העתיקה. הרצפה כסתה את החצר המרכזית של הארמון, אליה הוביל פורטיקו בצידה המערבי, וסביבה שכנו אכסדרה, חדרים וחצרות נוספות שגם בהם היו רצפות פסיפס. שטחו הבנוי של הארמון השתרע על פני כ-1,500 מ"ר ושטחה של האחוזה כולה היה כשלושה דונמים. הוא השתייך למשפחה נוצרית אמידה, אך לא נמצאו עדות או כתובת המעידות על זהותה. במבנה הייתה קומה נוספת אשר גם היא הייתה מרוצפת בפסיפסים, ואשר חלקים ממנה קרסו על בעת שהארמון נהרס בשריפה, כנראה בעת הכיבוש הערבי בשנת 640. קורות העץ של הקומה השנייה נשרפו, וחלקי הפסיפס שלה נמצאו מונחים על רצפת הקומה הראשונה.

הפסיפסעריכה

הפסיפס משתרע על פני שטח מלבני באורך של 16 מטרים וברוחב של 14.5 מטר. הוא כולל מסגרת שבה עוטרו עצי פרי עמוסי פירות גדולים ויפים, בין העצים עוצבו יונקים גדולים במצב תנועה. עצי הפרי הניתנים לזיהוי יסקרו כאן מהפינה הדרומית-מערבית לכיוון מזרח במעגל נגד כיוון השעון:

  • שזיף צהוב- על העץ עוצבו פירות צהבהבים שראשם מעוגל וקצה הפרי מחודד.
  • אפרסק - על העץ נישאים פירות שראשם מעוגל, קצה הפרי מחודד באופן בולט, והוא מגוון בצבעים אדום, כתום-צהבהב ולבן להדגשת הבוהק במרכז.
  • משמש - פירות מעוגלים ומעט פחוסים, וצורתם כמעט מלבנית עוצבו במגוון של אבנים אדומות, חרדליות, והמרכז מגוון בוורוד, לבן וצהבהב.
  • אפרסק בעיצוב נוסף- פירות רחבים וגדולים, המגוונים בצבעים עזים של אדום, כתום וכתום בהיר, הפירות בצורת V בחלקם העליון, ומחודדים בקצה.
  • אתרוג - פירות מוארכים ומוצרים במותניהם, כנהוג בתיאורי האתרוג באומנות התקופה הביזנטית בארץ ישראל, והם מגוונים בצבעים כתום, צהוב, חרדל ולבן.
  • רימון - על העץ עוצבו פירות מעוגלים שהכתר בראשם גדול ובולט, הפירות מעוצבים במגוון של אבנים אדומות, חרדליות, והמרכז מגוון בוורוד, לבן וצהבהב.
  • תאנה - על העץ עוצבו פירות בצורת טיפה, בחלקם הקיצוני צורת V, לפירות מסגרת מאבנים כתומות-חרדליות, תוך הפרי מעוצב באמצעות שני גוונים של אבנים, חציו לבן וחציו כתום-חרדלי.
  • אגס - פירות האגס נבדלים מפירות התאנה בעיצובם המוארך יותר, וצורתם הצרה ביחס לרוחבם, צבעיהם כמעט זהים.
  • תפוח - הפירות עגולים, צבועים בגוונים עזים של אדום, כתום, ובמרכזם פס של אבנים לבנות.
  • אגס - אגסים אלו שונים בתיאורם מהאגסים שלמעלה, צבעיהם עזים יותר ומגוונים באדום, כתום ולבן, חלקם הקיצוני עגלגל יותר. נראה כי אלו אגסים מזן אחר המזכירים זן אגסים המופיע גם בפסיפס מפומפיי.

מבין היונקים מעוטרים אריות, נמרים, דובים, יעלים, כלבים, פילים, צבאים, שוורים, חזיר בר, סוס ועז.

המסגרת מקיפה את מרכז החצר המעוטרת באמצעות 120 מדליונים עגולים המאכלסים עופות גדולים וצבעוניים. 120 הציפורים, הן אלו אשר הקנו לפסיפס את שמו. המדליונים ערוכים ב-12 שורות, כשבכל שורה מינים שונים של עופות - טווסים, חסידות, שקנאים, אנפות, פסיונים, פורפיריה כחולה, ברווז, פלמינגו, פנינייה, יען, חוגלה - הפונים כולם שמאלה. סדר הופעת הציפורים בכל השורות קבוע, אך כל שורה נפתחת בעוף השני המופיע בשורה שמתחתיה, כך שנוצרים אלכסונים שבכל אחד מהם מופיעה אותה דמות.

מתחת לפסיפס שכן בור מים מטוייח אליו נוקזו מי הגשמים מהמכלול כולו, ובפינתו הצפון-מערבית של האתר שכנה בריכת אגירה נוספת שקיבלה את מימיה מבאר, שכן הארמון גבוה ממפלסן של אמות המים בקיסריה, ולכן נזקק לאספקת מים עצמאית.

לוח השולחןעריכה

ממצא נוסף ויחידאי שנחשף במקום הוא לוח שולחן בצורת האות D, משובץ בצורת ריבועים ומשולשים. הלוח עשוי בטכניקת "זכוכית-זהב" - שתי שכבות זכוכית שביניהן שכבת זהב, ובו דוגמאות של צלבים ופרחים. בעת שריפת הארמון, נפל שולחן העץ על פניו ונשרף, והלוח השתמר על הרצפה. לדברי מומחי רשות העתיקות:

"לא מוכר בעולם ציפוי לשולחן שנעשה בטכניקה כזאת ונחשף בצורה מסודרת בחפירות ארכאולוגיות של מבנה משלהי התקופה הביזאנטית."[2]

לוח השולחן הועבר לשימור ואינו מוצג באתרו.

לקריאה נוספתעריכה

  • R. Reich, A Figurative Mosaic from Caesarea, in: R. Reich, Some Byzantine remains, 'Atiqot (English Series) 17 (1986), pp. 205-213

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה