פסיק רישא הוא עיקרון הלכתי בדיני כל התורה, ובעיקר בדיני שבת, האומר כי פעולת היתר אשר בודאי תגרום לפעולת איסור - אסור לעשותה, אף על פי שהאדם אינו מתכוון לאיסור. מקור המושג פסיק רישא הוא בארמית - "כריתת ראש".

פסיק רישא עריכה

היתר "דבר שאינו מתכוון", המתיר פעולה אסורה, לא נאמר כאשר מדובר בתוצאה בלתי נמנעת, דבר המכונה בהלכה – "פסיק רישא" (או "פסיק רישיה") (=יחתך ראשו)[1]. מצבים המוגדרים "פסיק רישא" הם כאלה שבהם האדם שעושה את המעשה מוכרח לדעת מראש שיש למעשהו תוצאות אסורות, מכיוון שהן בלתי נמנעות, ואין העושה זאת יכול לטעון שאינו מתכוון לכך.

משמעות המונח "פסיק רישא" היא כפי שמנסח זאת הרמב"ם: ”הרי שצריך לראש עוף לצחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת, אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד – חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה, אלא המוֵת בא בשבילו” (משנה תורה, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק א', ו'). במקרים מסוג זה אמרו אביי ורבא בתלמוד מספר פעמים שאף רבי שמעון, שמתיר בדרך כלל "דבר שאינו מתכוון", אוסר "פסיק רישא".[2]

החילוק בין פסיק רישא לאינו פסיק רישא הוא רק בדבר שאינו מתכוין, אך כאשר קיימת כוונה מכוונת הפעולה אסורה גם אם אינה פסיק רישא[3].

דוגמאות לפסיק רישא עריכה

  • פתיחת דלת המקרר: בפתיחת דלת המקרר, בדרך כלל נדלקת נורה בתוך המקרר. הפותח את דלת המקרר אינו מתכוון לנורה, אלא לפתיחת הדלת בלבד, אך מכיון שמלאכת הדלקת הנורה תתבצע בוודאות עם פתיחת הדלת, הרי זהו "פסיק רישא".
  • סגירת דלת: אם בסגירת דלת הבית ברור שתוך סגירת הדלת תִכָּלֵא חיה בבית, אף שאינו מתכווין לכך, אסור לסגור את הדלת, שהרי זו מלאכת צד מדין פסיק רישא.
  • תלישת עשבים: אם בהליכה על עשבים אין ודאות שההליכה תתלוש עשבים, מותר ללכת על העשבים מדין דבר שאינו מתכוון. אך אם ברור שתוך ההליכה על העשבים יעקרו עשבים, אסור ללכת על העשבים בשבת משום מלאכת קוצר בפסיק רישא.

פסיק רישא באיסור דאורייתא עריכה

כאשר המלאכה שתתרחש בוודאות עקב פעולת האדם (כלומר מעשה ה-"פסיק רישא") היא איסור דאורייתא, ביצוע הפעולה אסור לכולי עלמא, כלומר לכל הדעות.

פסיק רישא דלא ניחא ליה עריכה

כאמור, דין "פסיק רישא" הוא כאשר האדם בפעולתו לא התכוון למלאכה האסורה, אך בפעולתו המלאכה האסורה תיעשה בוודאות. במקרה שבו המלאכה האסורה תיעשה בוודאות, אך המלאכה אינה נוחה לעושה המעשה[4] קיימת מחלוקת ראשונים האם האיסור הוא דרבנן[5], או מותר מלכתחילה[6]. רובם המכריע של הפוסקים הכריעו כדעה הראשונה, שהדבר אסור מדרבנן.

"דלא ניחא ליה" פירושו - "שלא נוח לו", כלומר האיסור אינו נוח לאדם. לדוגמא: הפותח דלת חדר המלון בלילה וגורם בכך להדלקת האור בחדר – הדלקת האור היא איסור שבוודאי יתרחש, אך האיסור אינו נוח לאדם מכיון שבלילה הוא בוודאי רוצה לשכב לישון.

פסיק רישא דלא אכפת ליה עריכה

פסיק רישא "דלא אכפת ליה" מתקיים כאשר לאדם אין התייחסות מיוחדת למעשה האיסור הצפוי להתרחש: הדבר אינו נוח או לא נוח לו במיוחד. לדוגמא: הפותח דלת חדר המלון בשבת ומדליק בכך האת המזגן באופן אוטומטי, כאשר כוונת האדם היא לקחת חפץ ולצאת מיד. הדלקת המזגן היא מלאכת איסור, שהיא במקרה זה חסרת משמעות עבור האדם.

פסיק רישא באיסור דרבנן עריכה

אם פעולת האדם תגרום בוודאות לאיסור דרבנן להיעשות, לדעת רוב הפוסקים גם פעולה זו אסורה. לכן אסור לגרור ספסל כשוודאי שיעשה חריץ בקרקע, אף על פי שעשיית החריץ נעשית בשינוי, וממילא האיסור הוא רק מדרבנן.

לעומת זה, ב-"פסיק רישא דלא ניחא ליה" באיסור דרבנן, יש פוסקים שמתירים ויש שאוסרים, ובשעת הצורך מקלים[7]. הרב עובדיה פסק להתיר ב-"פסיק רישא דלא ניחא ליה" באיסור דרבנן.

פסיק רישא באיסור דרבנן משום גזרה עריכה

כאשר מעשה הפסיק רישא הוא איסור דרבנן משום "גזרה", כלומר משום גזרת חכמים על מנת להרחיק האדם מעבירה, ולא משום איסור העומד בפני עצמו - לדעת חלק מהפוסקים יש מקום להקל גם כאשר מדובר באיסור דניחא ליה. לדוגמא: שימוש במים חמים מדוד השמש בשבת הוא פסיק רישא (עם פתיחת ברז המים החמים בבית נכנסים מים חדשים לדוד) באיסור דרבנן (התבשלות המים בדוד השמש, שהוא איסור "תולדות חמה", גזרת חכמים על מנת שלא יבוא האדם לבשל גם ב-"תולדות האור" - תולדות האש) דניחא ליה (שהרי נוח לו לאדם שיתבשלו ויתחממו המים בדוד. כך יהיה לו מים חמים נוספים בהמשך השבת). אך איסור הבישול האמור הוא משום "גזרה" בלבד, שמא יבוא האדם לבשל בתולדות האור (האש), כלומר אין זה איסור העומד בפני עצמו, ולכן יש המצרפים זאת כסניף להקל (הרב עובדיה).

פסיק רישא לשעבר - ספק פסיק רישא עריכה

"ספק פסיק רישא" (נקרא גם 'פסיק רישא לשעבר'), הוא כאשר קיים ספק בידיעת אדם לגבי המציאות. לדוגמה, אדם סוגר את דלת ביתו, ולא יודע אם יש בבית בהמה או לא. אם יש - אז סגירת הדלת היא מלאכת צד מדין פסיק רישא. אם אין בבית בהמה - מותר לסגור את הדלת מלכתחילה.

הט"ז פוסק במקרה שאדם סוגר תיבה שייתכן שיש בה זבובים, ואם יש בה - יחשב הדבר כצידה, שמותר לסגור אותה כי הדבר לא נחשב "פסיק רישא". אך לדעת רבי עקיבא איגר הדבר אינו בכלל דבר שאינו מתכוון והוא אסור. להלכה הסכים המשנה ברורה[8] עם דברי הט"ז וכתב להתיר ספיק פסיק רישא אף באיסורי דאורייתא. גם הרב עובדיה והרב יצחק יוסף פסקו להתיר בספק פסיק רישא, משום שדבר זה נחשב "דבר שאינו מתכוון".

פסיק רישא דניכר ודלא ניכר עריכה

יש פוסקים המבחינים בין פסיק רישא הניכר והלא ניכר. לדוגמא: סגירת הדלת בשבת כאשר יש צבי בבית, הרי זה פסיק רישא שאינו ניכר. הצופה מן הצד לא יבחין בכך שהאדם מבצע פעולה שיש בה משום פסיק רישא, משום שהצבי בתוך הבית איננו נראה מבחוץ. לעומת זאת, ביצוע ברית מילה בשבת, כאשר חיתוך המילה מוריד גם חלק מנגע הבהרת (נגע מנגעי האדם) באותו המקום - הרי זה ניכר לכל המתבונן בביצוע הברית.

סיכום עיקרי הלכות פסיק רישא עריכה

להלן עיקרי הלכות פסיק רישא לפי שיטת הרב עובדיה:

  • פסיק רישא באיסור דאורייתא - בין דניחא ליה ובין דלא ניחא ליה - אסור לכולי עלמא (לכל הדעות).
  • פסיק רישא באיסור דרבנן דניחא ליה - אסור.
  • פסיק רישא באיסור דרבנן דלא אכפת ליה - מחלוקת. להלכה מותר.
  • פסיק רישא באיסור דרבנן דלא ניחא ליה - מותר.
  • ספק פסיק רישא - מותר משום "דבר שאינו מתכוון".

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פסיק - חיתוך, רישא - ראשו.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ג, עמוד א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ג, עמוד א'.
  4. ^ ישנה מחלוקת מה משמעות המושג "לא נח"- האם מדובר ברצון שהמלאכה האסורה לא תתבצע, או פשוט בחוסר אכפתיות לגבי המלאכה האסורה שתקרה בוודאות.
  5. ^ תוספות, מסכת שבת, דף קג., ד"ה לא
  6. ^ דעת הערוך ערך 'פסק' ו'סבר'. מובא גם בתוספות על התלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ג, עמוד א' ד"ה לא, וכן בעוד כמה דעות ראשונים
  7. ^ משנה ברורה, סימן שט"ז, סעיף קטן ה', ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ה'סימן כ"ז אות א.
  8. ^ ביאור הלכה שטז, ג ד"ה ולכן יש לזהר).