פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה
פסק דין יָרוּס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה ניתן בבית המשפט העליון בישראל בינואר 2005, בע"א 10280/01, ובו נעתר בית המשפט לבקשתן של טל ואביטל ירוס-חקק, בנות זוג לסביות המקיימות יחד תא משפחתי, לאמץ זו את ילדיה של זו.
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון |
| תאריך החלטה | 10 בינואר 2005 |
| החלטה | |
| חוק אימוץ ילדים מאפשר מתן צו אימוץ שמבקש אדם החי במסגרת זוגיות חד מינית לילדו של בן זוגו. נסיבות הזוגיות החד-מינית אינן גורם עקרוני השולל אפשרות לאמץ, אלא שיקול במכלול השיקולים שעיקרם טובת הילד. | |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | אהרן ברק, אליהו מצא, מישאל חשין, יעקב טירקל, דורית ביניש, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, אשר גרוניס, מרים נאור. |
| דעות בפסק הדין | |
| דעת רוב | אהרן ברק |
| דעות נוספות | דעות מיעוט אליהו מצא, אדמונד לוי |
  | |
בפסק הדין התקבל ערעורן של בנות-הזוג ירוס-חקק על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שסירב בשנת 1997 לפנייה של השתיים בבקשה לאימוץ הדדי של ילדיהן. ההליך המשפטי, מהגשת הבקשה הראשונה לבית המשפט לענייני משפחה ועד להכרעה בבית המשפט העליון, ארך שמונה שנים. בעת מתן פסק הדין חיו השתיים ביחד 15 שנה, והיו להן שלושה ילדים מתרומות זרע אנונימיות.
את בנות הזוג ירוס-חקק ייצגו בדיונים עו"ד צבי ריש ועו"ד עירא הדר, פעילה למען זכויות להט"ב בישראל. הערעור נידון על ידי הרכב מורחב של תשעה שופטים בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, והתקבל ברוב של שבעה נגד דעתם החולקת של אדמונד לוי ואליהו מצא. בית המשפט הכריע כי אין מניעה שבת זוגה של אם ביולוגית לילד תאמץ את ילדיה של האם, והשיב את התיק לבית המשפט לענייני משפחה כדי שזה יבחן את הראיות ויחליט אם מתקיימות "נסיבות מיוחדות" ואם האימוץ הוא "לטובת הילד", כפי שדורש חוק אימוץ ילדים. בעקבות פסק הדין ניתנו בפברואר 2006 צווי אימוץ לבנות הזוג ירוס-חקק, והן הפכו לזוג ההורים החד-מיניים הראשון בישראל שקיבל צו אימוץ בפועל.[1]
רקע עריכה
ערכים מורחבים – זכויות להט"ב בישראל, הורות הומו-לסבית, אימוץ בקרב הקהילה הגאה
הרקע החוקי עריכה
חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, אינו מכיר מפורשות באפשרות שבן זוג למערכת יחסים חד-מינית יאמץ את ילדיו הביולוגיים של בן זוגו. סעיף 3 לחוק קובע:
אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.
סעיף 25 לחוק קובע:
25. נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
...
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);...
החוק אינו שולל, אם כן, את האפשרות שבן זוג יאמץ את ילדי בן זוגו, אך אינו מאפשר אותה במפורש. במקרה קודם, המכונה "בג"ץ פלונית",[2] איפשר בית המשפט העליון, בהרכב מורחב בן תשעה שופטים, לידועה בציבור לאמץ את ילדי הידוע-בציבור שלה; עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי יש להחיל את סעיף 25 רק במקום שבו למאומץ אין הורה שמגדל אותו והוא גדל במוסד. בכך הביע בית המשפט העליון את דעתו כי את הוראת סעיף 3 לחוק, שלפיה "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד", ניתן להגמיש באמצעות הפעלת שיקול הדעת השיפוטי על פי סעיף 25, "לטובת המאומץ". עם זאת, עד לפסק דין ירוס-חקק לא הביע בית המשפט את דעתו כי בנסיבות של הורות חד-מינית "טובת המאומץ" מתבטאת באימוצו על ידי בן הזוג שאינו הורהו הביולוגי.
תקדים ברנר-קדיש עריכה
בשנת 2000 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירתן של בנות הזוג רותי וניקול ברנר-קדיש (שהוגדרו בפסק הדין כ"שותפות לחיים מזה שבע שנים"), הורה למדינה לרשום כחוקי את צו האימוץ שהוציא בית משפט בקליפורניה ואישר את ניקול ברנר-קדיש כהורה מאמץ לילדה של רותי ברנר-קדיש שנולד מתרומת זרע.[3]
משביקשו בנות הזוג ברנר-קדיש את רישום האימוץ במשרד הפנים, טען המשרד כי אין אפשרות טכנית לרישום – לא בשל התנגדות עקרונית ליחסים חד-מיניים, אלא בשל אי-נכונות גלויה לעין של הרישום המבוקש, והצורך לרשום את שמות "האב" ו"האם" ברישום בתעודת הזהות.
בית המשפט העליון הורה לשר הפנים לרשום את האימוץ, אך זאת מן הטעם כי הדבר מחויב מטעמים של משפט בינלאומי פרטי המחייבים כי מעמד אישי של אדם יוכר באופן אחיד בכל מדינה ומדינה, וכי פקיד הרישום אינו מוסמך לקבוע את תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא אם "אי נכונותו גלויה לעין ואינה מוטלת בספק" (מה שאינו נכון במקרה זה), לאור העובדה הברורה כי לכל מאומץ שהוא יש שתי אמהות, האם הביולוגית והאם המאמצת. על אף שבית המשפט נמנע מלדון בשאלות הנוגעות לזוגיות חד-מינית, והתקדים התייחס אך ורק לרישום אימוץ מחו"ל במרשם האוכלוסין, ולא לאימוץ במדינת ישראל ועל פי חוקיה, החליטה הפרקליטות לבקש דיון נוסף בשאלה זו. בסופו של דבר משכה הפרקליטות את בקשתה, ובינואר 2008 הודיעה כי עמדתה היא כי פסק הדין חל רק על סוגי מקרים דומים למקרה ברנר-קדיש (דהיינו רישום אימוץ בחו"ל).[4] יש שראו במשיכת הבקשה לדיון נוסף התחייבות של המדינה כי משרד הפנים יכיר באימוצים אחרים שנעשו בחו"ל לילדים ביולוגיים במשפחות חד-מיניות.[5]
מקרה ברנר-קדיש לא התייחס להוראות חוק האימוץ הישראלי, אלא לאפשרות להכיר בפסק דין לאימוץ שניתן בחו"ל, על פי הקריטריונים הנהוגים שם. גם לאחר המקרה נותרה האפשרות כי בית המשפט יורה על מתן צו אימוץ בנסיבות של הורות חד-מינית, בגדר שאלה פתוחה.
|
"המדינה לא הכירה בנו ובשום קשר שיש לנו עם הילדים שלנו, זה פגע בתחושה של הילדים שחיים ביחד מאז שהם נולדו. לא יכולנו ללכת למשרד הפנים או למשרדי ממשלה אחרים בלי להיתקל בבעיות. לא הכירו בנו כמו כל זוג אחר". |
| טל ירוס-חקק[6] |
הרקע האישי לעתירה עריכה
טל ירוס-חקק ואביטל ירוס-חקק חיו יחדיו וניהלו משק בית משותף מאז יולי 1989. שתיהן בעלות תואר דוקטור: טל היא ראש החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ואביטל היא חוקרת בתחום הסרטן במכון של משרד הבריאות.[7] שם משפחתן הכפול נובע מכך שכל אחת מהן צירפה לשם משפחתה את שם המשפחה של בת-זוגה. במהלך חייהן המשותפים החליטו השתיים להביא ילדים לעולם באופן שכל אחת מהן תהרה מתרומת זרע של תורם אנונימי. בדרך זו ילדה טל שני בנים ואביטל ילדה בן אחד.
בשנת 1992, לאחר הולדת הילד הראשון, חתמו בנות הזוג על הסכם לחיים משותפים (מעין הסכם טרום נישואים), ובו הסדירו ענייני רכוש וכן עניינים הנוגעים לגידול הילדים שייוולדו לכל אחת מהן. במסגרת ההסכם נטלה כל אחת מהשתיים אחריות משפחתית מלאה כלפי כל הילדים שייוולדו למי מהן, לרבות דאגה ואחריות משותפת למזונות לכל אחד מהילדים עד לגיל 21. בנוסף, חיברו השתיים צוואה שכללה הוראות כיצד להבטיח את כלכלתם ומילוי יתר צורכיהם של שלושת הילדים. מאז נולדו הילדים, גידלו אותן בנות הזוג ירוס-חקק במשמורת ילדים משותפת, וללא כל הבחנה – מצד מי מהן – לעובדת קיומו של קשר ביולוגי או היעדרו. גם הילדים מתייחסים לבנות הזוג ירוס-חקק כאל אמהותיהם לכל דבר ועניין, אף שכל אחד מהם יודע מי היא אמו הביולוגית.
בית-המשפט לענייני משפחה עריכה
בשנת 1997 פנו בנות הזוג ירוס-חקק לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בבקשה להעניק לכל אחת מהן צו אימוץ לצאצאי רעותה. בנות הזוג נימקו כי הן מעוניינות לעגן מבחינה משפטית את מציאות חייהם של שלושת הילדים, שנולדו במסגרת תא משפחתי שבו יש בפועל שתי אמהות, כיוון שהן שותפות מלאות לגידולם ולחינוכם של שלושתם.[8]
היועץ המשפטי לממשלה ביקש לדחות על הסף את בקשות האימוץ, בטענה כי חוק האימוץ אינו מאפשר להיעתר להן. עם זאת הציע, מיוזמתו, שכל אחת מבנות הזוג תמונה כאפוטרופוסית[9] נוספת לילדי זוגתה. בעקבות ההצעה הגישו בנות הזוג לבית-המשפט לענייני משפחה בקשה למנותן כאפוטרופסיות נוספות, זו על ילדיה של זו. עם זאת הבהירו, כי הן עומדות על בקשתן למתן צווי אימוץ. במסגרת הדיון בבקשתן לצווי האפוטרופסוּת הוגש לבית-המשפט תסקיר מאת פקידת סעד אודות משפחת ירוס-חקק, ובסיכומו נכתב:[10]
התרשמתי כי לילדים קשר קרוב לכל אחת מהנשים, וכן קשר קרוב וטבעי בינם לבין עצמם [...] מדובר במערכת המתפקדת כמשפחה ואשר מנוהלת על ידי שתי נשים הקשורות ביניהן בקשר זוגי וכן מגדלות ביחד את שלושת הילדים [...] נראה כי שתיהן יחד מספקות את הצרכים הפיזיים והרגשיים של הילדים באחריות משותפת. בקשתן [...] כי כל אחת מהן תשמש אפוטרופסית לגבי הילד או הילדים של רעותה נראית לי בקשה טבעית המתבקשת מאורח חייהן בפועל [...] לא קיימת דמות אב לגבי הילדים ועובדה זו הופכת את "האם השנייה" לדמות הקרובה והמשמעותית ביותר כמתאימה להיות אפוטרופסית במקרה זה.
בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, ולאור חוות-דעתה התומכת של פקידת הסעד, מינה בית המשפט כל אחת משתיהן כאפוטרופוסית נוספת לילדי בת זוגה, וזאת מבלי לפגוע במעמדה של כל אחת מהן כאפוטרופוסית הטבעית של ילדיה הביולוגיים. אך לבנות הזוג ירוס-חקק לא היה די בכך, והן עמדו על בקשת האימוץ.
ב-19 באוגוסט 1999 דחתה השופטת יהודית שטופמן את בקשתן של בנות הזוג לאמץ זו את ילדיה של זו, ופסקה:
לא ניתן, כלל ועיקר, באיצטלה של אימוץ ע"י יחיד ליתן, למעשה, גושפנקא למערכת דו הורית. שהרי, למעשה, אומרות המבקשות בלשון חד משמעית וברורה כי בשל הקשר שביניהן, יצרו מערכת משפחתית לכל דבר וענין, בה שתי המבקשות הינן אמהות לילדים, והילדים גדלים כאחים... מתברר, כי מבקשות, למעשה, המבקשות לעקוף את דרישת סעיף 3 לחוק האימוץ שעניינו אימוץ על ידי 'איש ואשתו', וכן לעקוף את הוראות סעיף 3(1) לחוק האימוץ, שעניינו אימוץ על ידי בן זוגו של הורה ביולוגי ובטענת 'מאמץ יחיד' עותרות לאימוץ אשר יתן גושפנקא חוקית למשפחה שבה שני הורים.
בית המשפט המחוזי עריכה
על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, הגישו בנות הזוג ירוס-חקק ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.[11] הערעור נשמע בפני סגן הנשיא חיים פורת והשופטים אביגדור משאלי וסביונה רוטלוי.
בערעורן טענו בנות הזוג כי להוראת סעיף 3 לחוק האימוץ יש לתת פרשנות רחבה שתתבסס על עקרון טובת הילד, אשר לו בעניינן משקל מכריע, שכן טובת ילדיהן מצדיקה מתן עיגון משפטי לקשר ההורי הקיים ממילא בינן לבין ילדיהן. בנוסף, טענו השתיים כי מאז חקיקתו של חוק האימוץ – כעשרים שנה קודם להגשת הבקשה – חלה, בעולם וכן בישראל, תמורה ממשית ביחסה של החברה לזוגיות חד-מינית, וכי יש להתחשב בהתפתחות זו בפרשנות הוראותיו של חוק האימוץ. בנות הזוג טענו כי בפרשנות הוראות חוק האימוץ באופן המייחד אותן למשפחות הטרוסקסואליות בלבד, יש משום אפליה לרעה – הן שלהן על רקע נטייתן המינית, והן של ילדיהן.
סגן הנשיא פורת, בדעת רוב, דחה את פרשנותן של המערערות לחוק האימוץ, ודחה את בקשתן. בפסק דינו התייחס סגן הנשיא לנושא האימוץ על ידי בני זוג מאותו המין, וכתב:
אין להקל ראש בהוראות הכתובות בחוק האימוץ. פירוש מרחיב המתבסס על תאוריות של טובת הילד בלבד (מה עוד שהן שנויות במחלוקת ונטולות הסכמה חברתית רחבה) יכול להביא לתוצאות מרחיקות לכת.
לא ארחיב להפליג על כנפי הדמיון (הלא כל כך דמיוני): מדוע שיינתן צו אימוץ לילד באופן שיהיו לו רק שתי אימהות?! מדוע שלא יינתן לשלוש או לארבע נשים החיות ביחד עם גבר אחד אשר ממנו ילדו כל הנשים את ילדיהם, ואפילו הילדים מכנים את כל הנשים כאימא?!
כבר נכתב וכבר ידוע על תופעות ודרכי חיים כאלה בעולם הרחב. מן הפן המשפטי בלבד לא לבתי-המשפט לקבוע מה טוב או לא טוב לילדים בשאלות כה עקרוניות. המחוקק, כמי שמבטא את דעת החברה, הוא האמור להציב את הגבולות, ודווקא בעניינים כה בסיסיים כמו תחימת גבולות המשפחה, חלוקת הסמכויות בה וקביעת האוטונומיה במשפחה...
נושא ההומוסקסואלים והלסביות ומעמדם בחברה, כמו גם סוגיית אימוץ קטינים על ידי זוגות חד-מיניים שנוי במחלוקת ציבורית. הכרעות חברתיות עקרוניות ובסיסיות של החברה הישראלית צריכות להיעשות על ידי הכנסת כרשות מחוקקת. בהיעדר קונצנזוס חברתי, אל לו לבית-המשפט להכריע בסוגיה שנויה במחלוקת זו ולעקוף את מלאכת המחוקק.
בעת מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי טרם נתן בית המשפט הגבוה לצדק את החלטתו בבג"ץ 1165/01 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, שבו קבע כי ידועה בציבור כשירה לאמץ את ילדי הידוע-בציבור שלה, ולכן קבע בית המשפט המחוזי כי בפסק דינו אין אפליה כנגד ציבור הלהט"ב, שכן גם זוג הטרוסקסואלי החי ביחד ללא נישואים אינו כשיר לאמץ זה את ילדיו של זה.
השופט משאלי הסכים לדעתו של סגן הנשיא פורת. אך השופטת רוטלוי חלקה על פסיקה זו, ובדעת מיעוט קבעה כי הפתיחות והרגישות שמגלים הציבור, בית המשפט והמחוקק לצורכי ההומוסקסואלים והלסביות מחייבות את קבלת הערעור.
בית המשפט העליון עריכה
בסוף שנת 2001 הגישו בנות הזוג ירוס-חקק ערעור לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד עירא הדר. בערעור הדגישו בנות הזוג כי הן אינן מבקשות מבית הדין להכיר בהן כ"בנות זוג" או להעניק סטטוס כלשהו של הכרה לתא המשפחתי החד-מיני. בקשתן לאפשר לכל אחת מהן לאמץ את ילדיה של האחרת מתוקף חריג בחוק האימוץ המאפשר אימוץ על ידי הורה אחד למען "טובת הילד" ובהתקיימות "נסיבות מיוחדות".[7] הדיון התקיים בהרכב מורחב של תשעה שופטים: נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, המשנה לנשיא (בדימוס) אליהו מצא והשופטים מישאל חשין, יעקב טירקל, דורית ביניש, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, אשר דן גרוניס ומרים נאור.
בערעור התבססו הנשים על סעיפים בחוק האימוץ הקובעים כי ניתן לתת צו אימוץ במקרים שבהם הדבר משרת את טובתו של הקטין. השתיים טענו שהתנאי מתקיים לגבי ילדיהן, וכי אימוץ יגביר את "תחושת היציבות והקביעות בחיי הילדים, יסייע להם לפתח דימוי חיובי, ויספק להם יציבות כלכלית, במקרה שמישהי מהן תמות."[12] בהמשך הוסיפו בנות הזוג לטיעוניהן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהכיר, בסמוך לדיונים, בזכויותיהם של זוגות חד-מיניים בענייני ממון ורכוש. דעת הרוב, שאותה הוביל הנשיא אהרן ברק, מתמקדת בצורך בהחלטה המתבססת על טובת הילד. בפסק הדין נכתב:
בערעור שלפנינו איננו נקראים להכיר בסטטוס משפטי חדש או להכיר בסטטוס משפטי של המשפחה החד-מינית. איננו נדרשים לסטות ממוסכמה חברתית [...] נדרשים אנו בערעור שלפנינו שיש בו ביטוי להסכמה חברתית המשקפת את ערכי היסוד שלנו, לפיה צו אימוץ יינתן רק אם הוא לטובת המאומץ.
השופט ברק קבע כי אין הכוונה ליצור "סטטוס חדש" של משפחה חד-מינית, וכי הבקשות הוגשו על ידי כל אחת מבנות הזוג בנפרד, וכך נדונו. בדיון בבקשות אלו יש להתחשב בטובת הילד המאומץ האמורה בסעיף 25 לחוק האימוץ על מנת להתגבר על הוראות סעיף 3, אך הנסיבה כי המדובר בבן לזוג חד-מיני המבקש לאמץ את ילדי בן זוגו אינה פוסלת על הסף את האימוץ, אלא היא נסיבה אחת מכלל הנסיבות שיש לקחת בחשבון בשיקולי טובת הילד, וכי בית המשפט אינו קובע כל עמדה ערכית ביחס לזוגות חד-מיניים וזכותם לאמץ ילדים.
השופטים אליהו מצא ואדמונד לוי, בדעת מיעוט, קבעו כי מתן צו אימוץ לכל אחת מבנות הזוג כמוהו כהכרה ב"תא המשפחתי החד-מיני", ויצירת סטטוס משפטי חדש היא עניין למחוקק. כל שבעת שופטי הרוב הדגישו בפסק הדין כי אין בהחלטה כדי לתת לבנות הזוג סטטוס משפטי של משפחה: "אין אנו קובעים כלל כי זוג חד-מיני הוא 'איש ואשתו יחד'; אין אנו מתבקשים לתת צו אימוץ משותף, איננו נקראים להכיר בסטטוס משפטי חדש", קבע ברק. השופט יעקב טירקל הדגיש כי "אין בהחלטה להחזיר את הדיון לבית המשפט למשפחה משום הכרה במעמד של תא משפחתי חד-מיני, שלא על דרך החקיקה". השופטים הדגישו שלא מדובר בהכרה בזוגות חד-מיניים באופן חוקתי, וקבעו כי חברי הכנסת הם שצריכים לדון בנושא:
אם המחוקק סבור כי עיקרון טובת המאומץ או אינטרס המאומץ לא צריך לחול לעניין משפחה חד-מינית,
עליו לומר את דברו ויהא עלינו לבחון אם אמירה זו היא חוקתית.
בית המשפט העליון לא נימק את החלטתו בצורה רחבה המאפשרת אימוץ גורף על ידי בני זוג בני אותו מין, אלא עיגן את ההחלטה בעקרון טובת הילד, ובכך שבמקרה מסוים זה, קיומם של יחסי הורות דה פקטו מחייב, בשל טובת הילד, את ההכרה בכל הורה כמאמץ את ילדי בני זוגו. בכך הקשה בית המשפט העליון הסתמכות עתידית על פסיקה זו כתקדים שיכול לשמש בעתירה דומה.[13]
פסק דין ירוס-חקק הוא פסק דין חשוב בענייני משפחה, אף מעבר להקשר המצומצם יחסית של הורות הומו-לסבית. מאז מתן פסק הדין עושים בתי המשפט השונים שימוש בקביעות בו כאומרות כי את עקרון טובת הילד יש לפרש בצורה רחבה כמתייחס למכלול נסיבותיו של הילד בתחומים שונים של חייו. פסק הדין אוזכר בהקשר זה מספר רב של פעמים בבית המשפט העליון.[14]
התוצאה המעשית של הערעור לבית המשפט העליון הייתה כי בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט למשפחה על מנת שזה יבחן אם לתת צו אימוץ על פי הקריטריונים שהותוו בפסק הדין. בשנת 2006 נתן בית המשפט לענייני משפחה צו אימוץ כמבוקש.[15][16]
תגובות לפסיקה עריכה
|
"אני חושבת שחשיפה מרובה של הומואים ולסביות בתקשורת מסייעת המון בקידום רצונותיהם וזכויותיהם. לעיתים נותן בית המשפט פסקי דין שמדי פעם הם לטובת המבקשים ומדי פעם לא. |
| אביטל ירוס-חקק[6] |
למרות ההצהרות מצד בית המשפט, פסק הדין התקבל מבחינה ציבורית כצעד ראשון להכרה משפטית בזכויות להט"ב בישראל.[7] אגודת הלהט"ב כינתה את פסק הדין "ניצחון במאבק אישי והישג היסטורי למען קהילת הלהט"ב בישראל [...] המהווה ציון דרך במאבקה של הקהילה על הזכות להקים משפחה ככל אחד ואחת בישראל".[1] מנכ"ל ארגון "משפחה חדשה", עו"ד אירית רוזנבלום, הגיבה: "בכל הקשור לזכות האדם למשפחה, ובכלל זה מה שאנו מכנים "משפחה חדשה" – מדובר במהפכה. מהפכה בעולם המשפט יותר מאשר בעולם המציאות, כי המציאות מתקיימת כבר במשך עשור ויותר."[17] יושב ראש סיעת המפד"ל, זבולון אורלב, אמר לאחר הפסיקה כי ההחלטה היא קריאת תיגר ובית המשפט לא רואה את טובת הילדים,[6] והוסיף: "פסק הדין היה ידוע מראש והוא עוד חוליה בשרשרת פסקי הבג"ץ המערערת את היסודות היהודיים של מדינת ישראל".[17]
בעקבות מאבקן של בנות הזוג ירוס-חקק זכו השתיים בתואר "יקירות קל"ף" (קהילה לסבית פמיניסטית). התואר הוענק להן על שום המאבקים שניהלו למען שוויון לבני הקהילה ההומו-לסבית בנוגע לאימוץ ילדים, ועל שום תרומתן הרבה לארגון והיותן מצוות המייסדים שלו.[18]
הנחיית היועץ המשפטי לממשלה עריכה
בפברואר 2008 קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כי המונח "בן זוג" בחוק האימוץ כולל גם בני זוג מאותו המין. הקביעה נעשתה לאחר דיון שקיים בנושא לבקשת משרד הרווחה, על מנת לבחון את עמדת המדינה בנושא בעקבות ההתפתחויות בפסקי דין שונים בעניין זה ובמיוחד בעקבות "ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה".[19] בדיון נקבע כי אין מניעה חוקית לאשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד שאינו ילדו של אחד מבני הזוג, וזאת בנסיבות שבהן נשקלת בקשה לאימוץ על ידי אדם יחיד ובכפוף לשיקולי "טובת המאומץ". בנוסף, קבע היועץ המשפטי לממשלה כי השירות למען הילד רשאי למסור לאימוץ ילד לזוג בני אותו המין, בנסיבות בהן ניתן היה למוסרו לאימוץ לאדם יחיד.[19] במקרה זה הוכר לראשונה גם באימוץ שנעשה על ידי זוג גברים וגם באימוץ של זוג חד-מיני שזה לא ילדם הביולוגי.[20]
בשנת 2009 הסתמך בית המשפט למשפחה בתל אביב על הלכת ירוס חקק כאשר קבע כי יוסף אבן-קמה, בנם הבגיר והמאומץ של עוזי אבן ועמית קמה, יאומץ על ידיהם באופן רשמי.[21] פסיקה זו מרחיבה מעט את הלכת ירוס-חקק, שכן יוסף אבן-קמה אינו ילדם הביולוגי של מי מבני הזוג.
ב28 בדצמבר 2023 הסתמך בית המשפט העליון על הלכת ירוס-חקק כאשר קבע בבג"ץ שי גורטלר נגד שר הרווחה כי אין להפלות את בני הזוג שי גורטלר ושחר גלוברמן, את בני הזוג צפריר גדרון ועדו זיו או כל זוג להט"ב אחר באימוץ ילדים. פסיקה זו צעדה צעד נוסף בפרשנות חוק האימוץ וכללה בו גם זוגות להט"ב שאין להם קשר ביולוגי לילד המאומץ.
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
|
פורטל חוק ומשפט | ||
קישורים חיצוניים עריכה
- ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(4) 64 (2005) - פסק הדין .
- עומרי גולדשטיין וורד שפילמן, "אמא יש רק אחת?" – בעקבות 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, הארת דין ב, 2005
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 נמסרו צווי האימוץ לטל ואביטל ירוס-חקק, GoGay, 12 בפברואר 2006.
- ^ ע"א 1165/01 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 69.
- ^ בג"ץ 1799/99 ברנר-קדיש נ. שר הפנים, פ"ד נד 02), 368.
- ^ דנג"צ 4252/00 שר הפנים נ. ברנר-קדיש.
- ^ תומר זרחין, מתקדים ברנר-קדיש לצו האימוץ של ירוס-חקק, באתר הארץ, 25 באפריל 2008.
- ^ 1 2 3 העליון אישר ללסביות לאמץ זו את ילדיה של זו, באתר nana10, 10 בינואר 2005.
- ^ 1 2 3 יובל יועז, ביהמ"ש העליון קבע: טובת הילד קודמת - בנות זוג לסביות יוכלו לאמץ זו את ילדי זו, באתר הארץ, 11 בינואר 2005.
- ^ תמ"ש (ת"א) 49/97 פלונית נ. היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם).
- ^ צורת הנקבה של אַפּוֹטְרוֹפּוֹס היא אַפּוֹטְרוֹפְּסִית או אַפּוֹטְרוֹפְּסָה, וברבים אַפּוֹטְרוֹפְּסִים (וזאת אף על פי שלפי ספרות חז"ל צורת הנקבה היא אפוטרופא וצורת הרבים אפוטרופים), על פי החלטת האקדמיה ללשון, דצמבר 2017
- ^ ע"א 10280/01, ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, 10 בינואר 2005 .
- ^ ע"מ (ת"א) 10/99, פלונית ופלמונית נ. היועץ המשפטי לממשלה, פס"מ תש"ס (א), 831.
- ^ אפרת פורשר, העליון אישר: לסביות יוכלו לאמץ, nrg מעריב, 10 בינואר 2005.
- ^ רות זפרן, אמהות יש גם שתיים - הגדרת אמהות לילד שנולד לבנות זוג מאותו המין, דין ודברים ג 351 (2007).
- ^ וראו לדוגמה פסק דינה של השופטת עדנה ארבל בבע"מ 2426/07 פלונית נ. פלוני והיועמ"ש, הקובעת: "את כל אלה שומה על בית המשפט לשקול בזהירות, בקפדנות, וברגישות. בחינת טובתו של הילד ראוי לה שתיעשה אם כן "באופן הוליסטי", המביא בחשבון את מכלול הנסיבות והשיקולים בנוגע לאותו קטין", ומאזכרת בהקשר זה את הלכת ירוס-חקק.
- ^ אמ' (משפחה ת"א) 48/97 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 06(1), 497 (2006)
- ^ טל רוזנר, היסטוריה: זוג הלסביות אימץ רשמית את ילדיהן, באתר ynet, 12 בפברואר 2006.
- ^ 1 2 טל רוזנר, תקדים: לסביות ייאמצו זו את ילדיה של זו, באתר ynet, 10 בינואר 2005.
- ^ יניב הלפרין, טל ואביטל ירוס-חקק זוכות פרס "יקירות קל"ף", GoGay, 24 ביוני 2002.
- ^ 1 2 אבירם זינו, היועמ"ש: להתיר אימוץ רגיל לזוגות חד-מיניים, באתר ynet, 10 בפברואר 2008.
- ^ תומר זרחין, מתקדים ברנר-קדיש לצו האימוץ של ירוס-חקק, באתר הארץ, 25 באפריל 2008
- ^ אמצ (ת"א) 34/07 יוסף אבן קמה ואח' נ. היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם).
