פקעיות טעם

פקעיות טעם הן קולטני טעם הנמצאים על הלשון, החך הרך, ומכסה הגרון. בלשון אנושית ישנן כעשרת אלפים פקעיות טעם. רוב פקעיות הטעם פזורות על גבי פטמיות המנקדות את הלשון.

פקעיות טעם
Gray1018.png
שיוך מבנה אנטומי, organ component
מיקום אנטומי פטמת הטעם עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (991) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) caliculus gustatorius עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A15.4.00.002 עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H3.04.01.0.02116 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרולוקס birnlex_4101 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 54825 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A03.556.500.885.779 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D013650 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0039337 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים של פקעית טעם

פטמיות הלשוןעריכה

על גבי הלשון פזורות פטמיות (אנ׳) מארבעה סוגים:

  • פטמיות חוטיות (אנ׳) - פטמיות דקות ומוארכות. זהו הסוג השכיח ביותר בלשון והיחיד שאינו נושא פקעיות טעם.
  • פטמיות פטרייתיות (אנ׳) - פטמיות שצורתן בחתך מזכירה פטרייה. ממוקמות בעיקר בקצה הלשון ובצדיה.
  • פטמיות עליות (אנ׳) - יוצרות רכסים וחריצים בצדי בסיס הלשון.
  • פטמיות מוקפות שפה (אנ׳) - שמונה עד תריסר פטמיות גדולות יחסית המסודרות בצורת V, שקודקודו פונה לעבר הגרון, בצד האחורי של הלשון.

מבנה פקעיות הטעםעריכה

לכל פקעית טעם יש פתח זעיר שנתפתח לחלל הפה או הלוע, דרכו חודר לפקעית רוק בו מומסים חומרי הטעם השונים. (חומרים שלא מתמוססים במים הם חומרים חסרי טעם- הם לא מפעילים את קולטני הטעם)

קולטני הטעםעריכה

פיזור פקעיות הטעםעריכה

דוגמה למפת טעמים שגויה.


בעבר היה נהוג לחשוב כי הפקעיות של כל טעם נמצאות באזור שונה בלשון. נטען למשל כי באזור מסוים בלשון חשים בטעמים מלוחים ובאחר במתוקים. טענה זו הוכחה כשגויה[1][2][3], אך עקבותיה הופיעו בספרי לימוד ומאמרים שונים לפחות עד שנת 2015.[4]

ככל הנראה מקורה של מחשבה שגויה זו בספר Sensation and Perceptions in the History of Experimental Psychology משנת 1942. המחבר, אדווין בורינג, פסיכולוג ניסויי מאוניברסיטת הרווארד, התייחס למחקר משנת 1901 של D. P. Hänig בו נמדד סף ההבחנה בטעמים שונים באזורים שונים ברחבי הלשון. המחקר מצא, לפי דיווחים סובייקטיביים של נחקרים, כי קיימות רגישויות שונות לטעמים בנקודות שונות על הלשון. בורינג חישב מתוך הנתונים הגולמיים את הרגישות לטעמים השונים בצורה מספרית והציג אותה גרפית בצורה שניתן היה להסיק ממנה כי לכל טעם יש אזור אחד בלבד הרגיש לו - לדוגמה, קדמת הלשון היא האזור היחיד הרגיש למתיקות. היסק זה שגוי מכיוון שההבדלים ברגישות שנמצאו באזורים השונים בלשון היו מבוססים על דיווחים סובייקטיביים ולא מוחלטים, והצגת המסקנות בצורה קטגורית הייתה מטעה.

הרעיון של "אזורי הטעם" זכה לפופולריות רבה, אולי בגלל פשטותו, על אף שניתן להפריכו בהתנסות עצמית. במאמר שפורסם ב-1974 הופיעו תוצאות ניסויים נוספים שאישרו קיום הבדלים בין האזורים השונים, אך מצאו שהבדלים אלה זניחים[5]. כיום ידוע כי חמשת הטעמים השונים מורגשים לא רק בכל הלשון, אלא גם באזורים אחרים של הפה[6].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פקעיות טעם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.