פתיחת התפריט הראשי

פרדי מרקיורי

זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי בריטי

פרדי מרקיוריאנגלית: Freddie Mercury;‏ 5 בספטמבר 194624 בנובמבר 1991) היה זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי בריטי, הידוע בשל היותו הסולן של להקת "קווין". מרקורי ניכר בזכות אישיות הבמה הראוותנית שלו, מנעדו הקולי המרשים בעל ארבע אוקטבות והעובדה שחיבר והלחין כמה מהשירים הגדולים ביותר של הלהקה (כולל: "Bohemian Rhapsody",‏ "Killer Queen",‏ "Somebody to Love",‏ "Don't Stop Me Now",‏ "Crazy Little Thing Called Love", ו-"We Are the Champions").

פרדי מרקיורי
Freddie Mercury
פרדי מרקיורי בהופעה בניו הייבן, 1978
מרקיורי בהופעה בניו הייבן, 1978
לידה 5 בספטמבר 1946
סטון טאון, זנזיבר
פטירה 24 בנובמבר 1991 (בגיל 45)
קנזינגטון, לונדון, אנגליה
שם לידה פארוך[1] בולסרה
בן/בת זוג Mary Austin, Jim Hutton
מקום לימודים St. Peter's Boys School
שנות פעילות 19651991
סוגה רוק
סוג קול בצעירותו קול נקי, ההתבגרות קול צרוד
עיסוק סולן להקת "קווין"
כלי נגינה פסנתר, קלידים.
חברת תקליטים CBN
שיתופי פעולה בולטים דיוויד בואי
www.freddiemercury.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרקיורי, ממוצא פרסי-הודי, נולד בזנזיבר וגדל שם ובהודו עד אמצע שנות העשרה שלו, לפני שעבר עם משפחתו למידלסקס, אנגליה, שם בסופו של דבר הצטרף ללהקת קווין בשנת 1970 שבה היו נמצאים בריאן מיי ורוג'ר טיילור. מרקיורי מת בשנת 1991, בגיל 45, בגלל דלקת ריאות שנגרמה ממחלת איידס, בה הודה שחלה רק יום אחד לפני מותו.

שנה לאחר מותו זכה מרקיורי בפרס המוזיקה הבריטית עבור תרומה יוצאת מן הכלל למוזיקה הבריטית, ואורגן עבורו קונצרט מחווה באצטדיון וומבלי שבלונדון. כחבר בלהקת קווין נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2001, להיכל התהילה של הפזמונאים בשנת 2003, והלהקה זכתה לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בשנת 2002. בשנת 2002 גם קיבל את המקום ה-58 ברשימת 100 הבריטים הגדולים של BBC.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

 
להקת קווין

נולד בשם פארוך[1] בולסרה (Farrokh Bulsara, בגוג'ראטית: ફારોખ બલસારા) בסטון טאון, זנזיבר שבאפריקה (כיום חלק מטנזניה) למשפחה שהשתייכה לקהילה הפרסית-הודית במחוז גוג'ראט שבהודו הבריטית, קהילה שהיגרה מפרס להודו ופקיסטן במאה השביעית עקב רדיפות דתיות. הוריו, בומי (1908–2003) וג'ר (1922–2016) בולסרה, היו בני הדת הזורואסטרית. שם משפחתו "בולסרה" נגזר מהעיירה בולסר שבמחוז גוג'ראט. למרקיורי הייתה אחות קטנה בשם קשמירה. משפחתו עברה לזנזיבר כדי שאביו יוכל להמשיך בעבודתו כקופאי במשרד המושבות הבריטי. מרקיורי נולד עם 4 שיניים עודפות בלסת. הוא בילה את רוב נעוריו בהודו והתחיל לקחת שיעורי פסנתר בגיל 7. בגיל 8 הוא נשלח מזנזיבר לפנימייה הבריטית לבנים בשם "סנט פיטר" ליד מומבאי. במומבאי הוא הקים להקה בית ספרית בשם The Hectics שבעיקר עשתה גרסאות כיסוי לזמרי רוק אנד רול כמו ריצ'רד הקטן וקליף ריצ'רד. בסנט פיטר מרקיורי, פארוך בולסרה, החל לקרוא לעצמו פרדי בולסרה. בפברואר 1963, גיל 17, חזר מרקיורי לדירת הוריו בזנזיבר.

באותה השנה נאלצו מרקיורי ומשפחתו לברוח מזנזיבר בגלל מהפכת זנזיבר העקובה מדם, בה אלפי ערבים והודים מצאו את מותם. המשפחה עברה לבית קטן בפלתהם, מידלסקס שבלונדון. הוא התקבל לקולג' אייסלוורת' פוליטכניק במערב לונדון, שם למד אומנות. הוא קיבל דיפלומה באמנות ועיצוב גרפי מקולג' האומנוית איילינג. מרקיורי נולד כאזרח בריטי ונשאר כך כל חייו.

אחרי סיום לימודיו מרקיורי הצטרף לכמה וכמה להקות ומכר בגדי יד-שנייה בשוק קנסינגטון עם חברתו מרי אוסטין. הוא גם עבד בנמל התעופה לונדון הית'רו. בשנת 1969 הצטרף ללהקה הליברפולית Ibex. כשהלהקה לא צלחה, הצטרף ללהקה שנייה בשם Sour Milk Tea. גם להקה זו התפרקה בתחילת 1970.

באפריל 1970 מרקיורי חבר לגיטריסט בריאן מיי ולמתופף רוג'ר טיילור ליצירת הלהקה קווין. טיילור ומיי היו בלהקה בשם "Smile" יחד קודם לכן, אבל היא התפרקה לאחר שהסולן, טים סטאפל, עזב אותה. בסביבות תקופה זו שינה את שם משפחתו מבולסרה למרקיורי. ב-1971 צורף אל קווין ג'ון דיקון. מרקיורי בחר ללהקה את שמה ועיצב את הלוגו המפורסם שלה.

קריירהעריכה

קולעריכה

 
מנעדו הקולי של מרקיורי

המנעד הקולי של מרקיורי היה רחב בצורה יוצאת דופן והשתרע על ארבע אוקטבות. זמרת האופרה מונסראט קאבאייה שהופיעה איתו והוציאה איתו אלבום משותף אישרה שהוא הגיע מהתו פה הנמוך של קול בס, עד לתו פה הגבוה של סופראנו שניתן לשמיעה ב-"It's Late". קול הדיבור שלו היה בריטון, אך את רוב שיריו הוא שר בטנור צלול.

כתיבת שיריםעריכה

מרקיורי כתב 10 מתוך 17 מהשירים שבאלבום "Greatest Hits", האלבום הנמכר ביותר של קווין. המאפיין הבולט ביותר של כתיבתו היה השילוב בין ז'אנרים מוזיקליים שונים ומגוונים, שכלל בין השאר רוקבילי, רוק פרוגרסיבי, הבי מטאל, גוספל ודיסקו. את רוב שיריו כתב על הפסנתר, אף על פי שידע לנגן גם בגיטרה ובנעוריו נהג להקשיב לאומנים שהשתמשו בה, כמו דייוויד בואי, הביטלס, וג'ימי הנדריקס. לעיתים הוא שילב צ'מבלו וסינתיסייזר.

הופעה חיהעריכה

מרקיורי היה מוכר בזכות כישרונו להופעות חיות. הופעותיו החיות היו תיאטרליות מאוד ושילהבו את הקהל במידה רבה. הוא נהג להופיע בתלבושות ססגוניות ושערורייתיות.

קריירת סולועריכה

מאמץ הסולו הראשון של מרקיורי החל ב-1972 בשם הבדוי לארי לורקס. תחת שם זה ביצע גרסאות כיסוי לשירים "I Can Hear Music" ו-"Goin' Back" שפורסמו יחד כסינגל ב-1973.

מרקיורי פרסם שני אלבומי סולו, "Mr. Bad Guy" (פורסם ב-1985) ו-"Barcelona" (פורסם ב-1988). אלבומים אלו הצליחו והתברגו במקומות הראשונים במצעד הפזמונים הבריטי. אלבום הסולו הראשון שלו, "Mr. Bad Guy", נחל הצלחה גדולה ונכנס לעשירייה הפותחת במצעד האלבומים הבריטי. רמיקס של "Living on My Own", שיר מתוך האלבום, הגיע בשנת 1993 (סביב השנתיים אחרי מותו) למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי. האלבום כלל שילוב כבד של כלי הסינתיסייזר, דבר יוצא דופן שלא התרחש באלבומי קווין.

"Barcelona" נעשה בשיתוף זמרת הסופרן מונסראט קאבאייה, והיה להצלחה מסחרית. ברצלונה היה לאחד מהאלבומים הראשונים ששילב אלמנטים מז'אנר הפופ וז'אנר האופרה. שיר הנושא מהאלבום שימש כשיר הפתיחה לאולימפיאדת ברצלונה. שיר הנושא הצליח גם בספרד.

אחד מלהיטיו בתור זמר סולו הייתה גרסת הכיסוי שלו לשיר "The Great Pretender" של הפלאטרס. בספטמבר 2006 יצא אלבום אוסף של קריירת הסולו של מרקיורי בממלכה המאוחדת לכבוד אירוע יום הולדתו השישים. האלבום היה בעשירייה הפותחת של מצעד האלבומים הבריטי.

ב-1981 מרקיורי חבר למייקל ג'קסון וביצע אתו מספר שירים שמעולם לא יצאו לאור באופן רשמי, בהם "There Must Be More To Life Than This" ו-"State Of Shock". בסופו של דבר יצא השיר הראשון, בביצוע מחודש של מרקיורי לבדו, ב-1985 כחלק מהאלבום "Mr. Bad Guy", ואילו השני יצא ב-1984 בביצוע מחודש של חמישיית הג'קסונים עם מיק ג'אגר.

מחלת האיידס ומותועריכה

לאחר סבב ההופעות הגדול של הלהקה בשנת 1986, שהסתיים ברצף ההופעות המפורסמות באצטדיון ומבלי ובנבוורת, הפסיקה קווין להופיע לאלתר, לאחר שפירסמו כי אין למרקיורי כוח להמשיך להופיע, לאחר סבב הופעות כה אינטנסיבי. באוקטובר אותה שנה נפוצו שמועות במדיה הבריטית כי מרקיורי חולה במחלת האיידס, בתגובה לבדיקת דם שעשה ולהפסקה הפתאומית של ההופעות. מרקיורי הכחיש בתוקף והכריז כי תוצאות בדיקת האיידס שלו היו שליליות. לטענת בן זוגו, ג'ים הוטון, מרקורי אובחן באפריל 1987.

בין השנים 19891990, הקליטה הלהקה את אלבומה האחרון "Innuendo". צילומי הקליפ "These Are the Days of Our Lives" במאי 1991 היו הפעם האחרונה בה הופיע מרקורי מול עדשת המצלמה. הלהקה המשיכה לפעול ולהקליט כאשר מרקורי היה מגיע לאולפן למשך שעה או שעתיים ביום. לאחר סיום ההקלטות ביוני 1991, פרש מרקורי. לקראת סוף ימיו החל לאבד את ראייתו ומצבו התדרדר עד שלא היה יכול לצאת ממיטתו. מרקורי החליט לזרז את מותו על ידי סירוב לקיחת התרופות פרט למשככי כאבים.

ב-23 בנובמבר 1991, פורסמה בשמו של מרקיורי הצהרה לעיתונות העולמית:

בעקבות ההשערות הרבות שנפוצו בעיתונות במהלך השבועיים האחרונים, אני מבקש בזאת לאשר כי אכן התגלה בי וירוס ה-HIV וכי יש לי איידס. הרגשתי כי נכון יהיה שלא לחשוף מידע זה עד כה כדי להגן על פרטיותם של אלו הקרובים לי. אף על פי כן, הגיעה העת עבור ידידי ומעריצי ברחבי העולם לדעת את האמת, ואני מקווה שכולם יצטרפו לרופאי ולרופאים בכל רחבי העולם במאבק כנגד מחלה נוראה זו. פרטיותי תמיד הייתה בעלת חשיבות רבה עבורי ואני ידוע במיאוני להתראיין רבות. אנא הבינו שעמדה זו תישאר בעינה.

פרדי מרקיורי

קצת יותר מיממה לאחר שחרור ההצהרה, ב-24 בנובמבר 1991, נפטר מרקיורי בגיל 45 בביתו שבקנזינגטון, בנוכחות חבריו הקרובים. סיבת המוות הייתה דלקת ריאות כתוצאה ממחלת האיידס בה חלה.

הלווייתו של מרקיורי הועברה בידי כומר זרתוסטראי והוזמנו אליה משפחתו ו-35 חבריו הקרובים ביותר, כולל חברי להקת קווין ואלטון ג'ון. גופתו נשרפה והאפר ניתן למרי אוסטין על פי בקשתו. אוסטין קברה את האפר במקום סודי אותו הצהירה כי לעולם לא תגלה.

חברי קווין הנותרים הקימו בשנת 1992 את "קרן עוף החול של מרקיורי" ללוחמה באיידס, וארגנו מופע צדקה לזכר פרדי מרקיורי. במופע זה השתתפו, לצד חברי הלהקה, מוזיקאים רבים מן השורה הראשונה, כגון רוברט פלאנט, מטאליקה, רוג'ר דלטרי, אנני לנוקס, אלטון ג'ון, Guns N' Roses, דייוויד בואי, בוב גלדוף, ג'ורג' מייקל ועוד.

מרקיורי הוריש את ביתו, תמלוגים ורוב הונו לחברתו, מרי אוסטין ואת היתר למשפחתו. בנוסף, הוא הוריש 500 אלף פאונד לג'ים הוטון, 500 אלף לשף האישי שלו, 500 אלף לעוזר האישי שלו, ו-100 אלף לנהג שלו.

חיים אישייםעריכה

מרקיורי הצהיר בראיון שהוא גיי.[2] בראיון אחר מיקד ואמר שהוא ביסקסואל.[3] במהלך שנות ה-70 קיים מערכת יחסים עם מרי אוסטין, אותה הכיר דרך בריאן מיי. הוא גר איתה כמה שנים במערב קנסינגטון בלונדון לפני שהצטרף לקווין. כשגילה לה על נטייתו המינית נגמר הקשר הרומנטי ביניהם, אך השניים נשארו ידידי נפש עד יומו האחרון. הוא כתב על מרי כמה שירים, המוכר מביניהם "Love of My Life". בתחילת שנות השמונים החל מרקורי לבלות במועדונים הומוסקסואליים בניו יורק וקיים מספר מערכות יחסים קצרות,[4] בהן מערכת יחסים עם השחקנית האוסטרית ברברה ולנטיין שכיכבה בקליפ של השיר "It's A Hard Life" של קווין.

בשנת 1985 החל מערכת יחסים עם מעצב השיער שלו, ג'ים הוטון. הוטון נמצא כנשא HIV ב-1990. הוא סעד את מרקיורי בחוליו ונכח במותו. הוטון חי עם מרקיורי בשש השנים האחרונות של חייו.[5]

כתוצאה מארבע שיניים עודפות, לסתו העליונה של מרקיורי בלטה.

מורשתעריכה

 
האנדרטה של פרדי מרקיורי במונטרה על חוף אגם ז'נבה בשווייץ

עד היום נותר מרקיורי דמות פופולרית בבריטניה. בסקר מאה הבריטים הגדולים שערך BBC בשנת 2002, הגיע מרקיורי למקום 58.

שניים משיריו של מרקיורי, "Bohemian Rhapsody" ו-"We Are The Champions" נבחרים פעם אחר פעם בסקרים שונים כשירים הטובים ביותר אי פעם.

החל משנת 2011 להקת קווין החלו בשיתוף פעולה עם הזמר אדם למברט, יוצא העונה השמינית של "אמריקן איידול", במטרה להחיות מחדש את הלהקה.

בול המילניוםעריכה

 
בול המילניום, מציג את פרדי מרקיורי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הדואר המלכותי הבריטי הכריז שבול המילניום יוקדש לפרדי מרקיורי. עד אז רק בני משפחת המלוכה הבריטית הופיעו על בולים בממלכה המאוחדת.

אסטרואידעריכה

לרגל ציון 70 שנה להולדת פרדי מרקיורי, הוחלט לקרוא על שמו אסטרואיד – אסטרואיד "17473 פרדימרקיורי", שהתגלה בשנת 1991, שנת מותו של מרקיורי.[6]

סרטעריכה

בנובמבר 2018 יצא לאקרנים הסרט "רפסודיה בוהמית", אודות חייו של מרקיורי ולהקת קווין. את דמותו של מרקיורי גילם בסרט רמי מאלק. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר, ביניהם פרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר.

דיסקוגרפיהעריכה

אלבומי סולועריכה

  • 1985 - Mr. Bad Guy
  • 1988 - (Barcelona (with Montserrat Caballé
  • The Freddie Mercury Album - 1992

אוספיםעריכה

  • The Solo Collection (10 CDs and 2 DVDs) - 2000
  • 2006 - Lover of life - Singer of songs

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 או פארוק לפי תעתיק מקובל
  2. ^ Julie Webb, [1], NME, 04-04-1974
  3. ^ Rock On Freddie, Queen Archives, 1985
  4. ^ Documentary: "Freddie's Loves"‎
  5. ^ "Freddie and Jim: A Love Story", The Guardian, 22/10/1994 [2]
  6. ^ Freddie Mercury: Asteroid named after late Queen star to mark 70th birthday אתר ה-BBC מתאריך 5 בספטמבר 2016