פתיחת התפריט הראשי

פרדס דכה

שכונה בתל אביב יפו

פרדס דכה (נפוץ גם הכתיב: פרדס דקה) היא שכונה בדרום יפו, המשתרעת על פני כ-70 דונם מערבית לשדרות ירושלים, בין נווה גולן לבין יפו ג'. בשכונה מתגוררות כ-120 משפחות המונות כ-600 בני אדם.

פרדס דכה
برديس ديشا
עיר תל אביב-יפו
תאריך ייסוד 1942
קואורדינטות 32°02′01″N 34°45′02″E / 32.03354°N 34.750478°E / 32.03354; 34.750478
שכונות נוספות בתל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

ראשיתה של השכונה ב-1942, אז רכש חאג' אחמד ח'ליל דכה פרדס בשטח של 23 דונם. הוא עסק בגידול ההדרים וגם הקים רפת. עם הצלחת עסקיו, התרחבו גם הקרקעות שבבעלותו. ששת ילדיו של דכה התפצלו לשלוש חמולות: דכה, סקחפי ואבו נהר. שלוש החמולות מונות כיום כ-600 בני אדם. בתי השכונה חרגו עם השנים מגבולות השטח שהיה בבעלותו של דכה, והם כוללים כיום גם שטח בבעלות מינהל מקרקעי ישראל.

לאחר הקמת מדינת ישראל, הוקמו סביב המתחם שכונות יהודיות כנווה גולן, יפו ג' ויפו ד', והמתחם נותר כמובלעת כפרית ביניהן. לאורך השנים, לא פותחו בשכונה תשתיות, ואין בה בתי ספר, תאורת רחוב או כבישים מוסדרים. היעדרה של מערכת ניקוז גרם להצפות בשכונה כמעט מדי חורף, ובשנת 2000 אף טבע למוות ילד בן ארבע. בשנת 2005 הקימה המישלמה ליפו מערכת ניקוז בעלות של 35 מיליון שקלים חדשים. בעיה נוספת ממנה סובלת השכונה היא הפיכתה, עם השנים, למוקד של פשיעה וסחר בסמים.

ב-1996 אושר תוכנית פינוי-בינוי לשכונה המייעדת חלק מן המקרקעין ב"פרדס דכה" לשטח ציבורי פתוח וחלק לבניה רוויה של 800 יחידות דיור. בעקבות זאת, הפסיקה עיריית תל אביב-יפו לתת היתרי בנייה בשכונה, על מנת למנוע מבניית ביניים להגביל את אפשרויות הפינוי בינוי. יחד עם זאת, תוכניות הפינוי ובינוי לא התקדמו. באפריל 2010 פורסם בכלכליסט ששמואל פלאטו שרון וחברת שיכון ובינוי מתכוונים לקנות 120 דונם בשכונת פרדס דכה, ולבנות עליהם שכונה סגורה של 3,000–2,500 יחידות דיור. פלאטו שרון העריך שהפרויקט יושלם תוך שבע שנים[1]. כן דווח בסוף שנת 2010 על פיתוח תשתיות בשכונה[2].

בשנת 2008 הורתה שופטת בית המשפט המחוזי מיכל אגמון-גונן, בפסק דין תקדימי, על ביטול צו הריסה שהוצא נגד תוספת בנייה בלתי חוקית, בנימוק שכל עוד העירייה אינה מאפשרת הוצאת היתרי בנייה במשך תקופה כה ממושכת ולא מקדמת תוכניות, היא מחזיקה את תושבי השכונה כ"בני ערובה", כלשונה. השופטת חתמה את פסק דינה במשפט "תקווה אני כי בעקבות פסק דין זה, תשנה המשיבה את פועלה, והמערער, מוסא דכה, ושכניו לשכונת פרדס דכה ביפו יתעוררו לבוקר חדש"[3]. פסק הדין בוטל על ידי בית המשפט העליון אשר אישר את צו ההריסה[4] והבית נהרס ב-17 בינואר 2010[5].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שירלי ששון עזר, כמה יפו, כמה?, באתר כלכליסט, 14 באפריל 2010
  2. ^ עינת טורס ומוריה בן יוסף, במלאת שנתיים לבחירות לעיריית ת"א: מה הובטח, מי קיים ומי לא?, באתר nrg‏, 10 בנובמבר 2010
  3. ^ עפ"א (ת"א) 80137/07 מוסא דכה נ' עיריית תל אביב, ניתן ביום 4.2.2008.
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    רע"פ 2885/08 , הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נגד מוסא דכה, פסק דין מ-22 בנובמבר 2009
  5. ^ ברגעים אלה נהרס ביתו של מוסא דכה, תושב פרדס דכה, 17 בינואר 2010, אתר האגודה לזכויות האזרח