פתיחת התפריט הראשי

פְרֶד (אֶפְרָיִם) מוֹנוֹסוֹןאנגלית: Fred Monosson‏; 189222 בדצמבר 1972) היה תעשיין, נדבן ופעיל ציוני יהודי-אמריקאי מבוסטון, ארצות הברית, שיזם והקים את היישוב נוה מונוסון.

פרד מונוסון
פרד מונוסון בטקס הנחת אבן הפינה ליישוב נוה מונוסון, 4 בדצמבר 1953
פרד מונוסון בטקס הנחת אבן הפינה ליישוב נוה מונוסון, 4 בדצמבר 1953
לידה 1892 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1972 (בגיל 80 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
FRED.jpg
פרד מונוסון יושב שני מימין, 1951
בית פרד מונוסון המשמש כיום את המינהלה המקומית של נוה מונוסון
שלט על ביתו של פרד מונוסון בנוה מונוסון

קורות חייועריכה

פרדריק אפרים מונוסון נולד במוסקבה שברוסיה לאדולף (אברהם) ולבסי (בת שבע) לבית רבינוביץ', שניהם במקור מן העיר נבהרדק שברוסיה הלבנה. אביו, שהיה מנכבדי הקהילה היהודית, חלפן כספים עשיר ובעל בנק פרטי קטן, נרצח ב-1892 על ידי שודדים. אמו, שהייתה בת למשפחת רבנים ידועה, הפכה בעקבות האסון להיות אנטי-דתית, ושבה זמן קצר לאחר הרצח לנבהרדק.[1] בשנת 1904 החליטה האם להגר עם שלושת ילדיה הקטנים, פרד, איזידור ודוד, לארצות הברית והשתקעה בברוקליין שבמסצ'וסטס.

החיים בארץ החדשה לא היו קלים, ופרד התלמיד עזר לפרנסת המשפחה במכירת עיתונים ובניקוי שלג מהמדרכות. באותה תקופה החלו מחלקי העיתונים בשביתה גדולה, ומונוסון שימש כמתווך בין השובתים לבין המוציאים לאור. בדצמבר 1913 נשא לאשה את מיני לבית פולי (1894-1977), ולזוג נולדו שלושה ילדים: אליס, רות ואדולף. מונוסון החל לעבוד בבית חרושת למעילי רוח, תוך כדי לימודי משפטים באוניברסיטת בוסטון. מספר שנים לאחר מכן הקים בעצמו מפעל לייצור מעילי גשם – "Cosmopolitan Manufacturing Co" בקיימברידג'. מונוסון היה מעורב בפעילות ציבורית רחבה בקהילה היהודית והעסקית. בין היתר שימש כסגן נשיא האיגוד המקצועי של פועלי החוט והמחט בבוסטון, כנשיא איגוד יצרני מעילי הגשם וכסגן נשיא ארגון עובדי המתפרות בארצות הברית.

מונוסון, שזכה לכינוי "מלך מעילי הגשם של בוסטון", עשה את עיקר הונו מייצור מעילי גשם. הוא היה מהראשונים בתעשייה שהנהיגו השמעת מוזיקה לעובדים על מנת להנעים את זמנם ולהגביר את פריון העבודה. במקביל לפעילותו העסקית נרתם מונוסון לפעילות ציונית. עם תום מלחמת העולם השנייה הוא ביקר במחנות העקורים באירופה וסייע רבות לניצולים. לפני קום המדינה הוא גייס תרומות ושלח לארץ בגדים חמים, תרופות ומצרכי מזון. בשנת 1951 נבחר פרד מונוסון כציר לקונגרס הציוני וכיהן כיו"ר המגבית היהודית. מונוסון שימש כיו"ר קרן קיימת לישראל בארצות הברית וכפעיל בוועד למען החייל, ותרם רבות לגופים אלו, כמו גם לבתי חולים ולילדים חרשים-אילמים בישראל ובארצות הברית, והקים והיה יו"ר בית ציוני אמריקה כגזבר הסתדרות ציוני אמריקה. כמו כן הקים פקולטה לחקר משותף ישראלי-אמריקאי של בעיות משפטיות בישראל, שעל יד הפקולטה למשפט באוניברסיטת הרווארד.

מונוסון נהג לבקר פעמיים בשנה בישראל, אחת מהן בערב יום העצמאות כאורח על בימת הכבוד במצעד צה"ל. דמותו הססגונית הייתה בולטת; הוא היה לבוש במעיל מהודר עם ציפורן אדומה או לבנה על דש מעילו ומטפחת לבנה עם שמו רקום עליה מבצבצת מכיס המעיל. הוא היה מצויד במצלמת סטילס ובמסרטה ותיעד ביסודיות את כל ביקוריו ופועלו. לאחר מות בנו תרמו נכדיו את אוסף הסרטים שצילם.

בעקבות פעילותו הענפה כנדבן וציוני נלהב זכה מונוסון לכבוד והערכה מראשי המדינה של אותה תקופה, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת העבודה גולדה מאיר ושר החוץ משה שרת.

הקמת נוה מונוסוןעריכה

גולת הכותרת של פעילותו למען מדינת ישראל החלה בשנת 1953, כשבאחד מביקוריו הרבים בארץ פגש בשדה התעופה לוד את עובד המכס אריק וולף, שבשיחה עִמו ספר לו שבכל יום הוא מגיע לעבודה מנתניה הרחוקה. תגובתו הראשונה של מונוסון הייתה: "אם כך, למה שלא נקים יישוב קרוב לשדה התעופה שיהיה מיועד לעובדי השדה?". גרסה שונה של סיפור הקמת היישוב מספר המשפטן חיים כהן: לפי סיפורו, בעת ביקור בארצות הברית בשנת 1951, העניק לו מונוסון כמתנה תריסר מעילי גשם, וכהן דחה אותו. מונוסון שאלו בנושא, וכהן השיב שלדעתו אין זה מכובד שעובדיה של מדינת ישראל יקבלו מתנות. הוא הציע להביא לו מתנה, במקום שיקבל מתנה מהנדבן. לאחר שראה כהן שאין בביתו של מונוסון תנ"ך, העניק לו תנ"ך כמתנתו. הדבר הרשים את מונוסון עד מאוד, וגרם לו להחליט לתרום את הסכום הדרוש להקמת יישוב בישראל על שמו.[2]

מכל מקום, עובד המכס וולף גייס חמישה אנשים: חבריו לעבודה במכס אברהם וינר ואברהם קרסין, נציג מהמשטרה אברהם ויינרב ונציג של עובדי אל על שלמה עפרוני. פרד מונוסון הבטיח שיפעיל את קשריו להקמת היישוב בתנאי שהיישוב שיקום ייקרא על שמו. מונוסון גייס את הקק"ל תוך זמן קצר יחסית, ולאחר בדיקת שלוש חלופות נקבע שהיישוב הכפרי "נוה אפרים מונוסון" יקום באזור שבין אור יהודה ליהוד. ב-4 בדצמבר 1953 הונחה אבן הפינה ליישוב בנוכחות מונוסון ואישים נכבדים. התושבים החדשים זכו להלוואות בתנאים נוחים מאוד מפרד מונוסון.

פרד מונוסון יחד עם מימי אשתו דאגו מאוד לטיפוח היישוב הצעיר; הוא הקפיד על ניקיון היישוב, דאג להביא שתילי ציפורן מארצות הברית כדי להפריח את היישוב, תרם כספים לנושאי חינוך ותרבות וגייס תורמים נוספים. בכל חורף שלח לילדי היישוב מעילי גשם, סוודרים ואימוניות (טרנינגים). מונוסון נהג גם לתרום מעילי גשם לחיילים, ולפעמים היה מצפין כרטיס טיסה באחד המעילים, כך שחייל יזכה באקראי בפרס יקר.

בעקבות הבטחתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבוא לקוקטייל בבית שיקים בישראל, נענה מונוסון לאתגר והקים בית מפואר בנוה מונוסון, ששימש אותו במהלך ביקוריו בארץ. לאחר מותו, החליטה משפחתו של מונוסון לתרום את ביתו למועצה המקומית נוה מונוסון. מאז, משמש הבית כבית המועצה המקומית (כיום המינהלת המקומית) של נוה מונוסון.

למונוסון היה חשוב מאוד ששם היישוב יהיה נוה מונוסון ולא נוה אפרים (כפי שהובטח לו על ידי דוד בן-גוריון). הדרישה של ועדת השמות הממשלתית לשם פרטי בלבד, שהוחלפה בשלב מאוחר יותר לדרישה לשם עברי ולא לועזי, קוממה אותו. ואכן החל משנת 1962 הוסב שם הרשות המקומית לנוה אפרים מונוסון במקום נוה אפרים. בשנת 2004 לאחר שאוחדה נוה מונוסון עם יהוד במסגרת איחוד הרשויות, חשוב היה לפרנסי היישוב לשמר את השם מונוסון; ואכן שם העיר המאוחדת הוא יהוד-מונוסון, ושם ועד הרובע העירוני, שהוכרז על ידי שר הפנים, הוא המינהלת המקומית נוה מונוסון.

ארכיון מונוסוןעריכה

מונוסון נהג לצלם במצלמת הקולנוע הצבעונית שלו את מסעותיו ברחבי הארץ והעולם. לאחר שנים רבות נתגלה ארכיון הסרטים שלו בבית בנו, ומהסרטים שבו הוכן הסרט "אני הייתי שם בצבע" של הבמאי אבישי כפיר, שהוקרן בערוץ הראשון במסגרת סדרת התעודה "הסיפור האמיתי".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תמונות המשפחה ברוסיה הלבנה.
  2. ^ מיכאל ששר, חיים כהן – שופט עליון: שיחות עם מיכאל ששר, ירושלים: הוצאת כתר, 1989, עמ' 252-253