פתיחת התפריט הראשי
פרוטה מתקופת חז"ל של המלך אגריפס הראשון

פְּרוּטָה הייתה המטבע המזערי בזמן המשנה. היא הייתה עשויה נחושת, אך ערכה ההלכתי נקבע על פי משקל של חצי גרגר שעורה העשוי מכסף מזוקק[1], ובימינו מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם[2].

בהלכהעריכה

בהלכה, הערך הממוני המינימלי מבחינה משפטית שווה ערך לפרוטה. ערך הנמוך מכך לא קיים מבחינה הלכתית (אם כי ניתן לצרף מספר חפצים כאלה על מנת לקבל ערך של שווה פרוטה). יש לכך מספר השלכות:

  • לא ניתן לקדש אישה בפחות משווה פרוטה.
  • לא ניתן לפדות מעשר שני בפחות משווה פרוטה.
  • ישנה מחילה על סכום פחות משווה פרוטה בענייני ממונות (גזל, אבידה וכדומה).
  • דין מעילה בהקדש אינו נוהג אלא אם כן המעילה הייתה בערך של פרוטה לפחות.
  • דין מודה במקצת, נאמר רק באופן שמודה לפחות בשווי פרוטה[3].

חישוב שווי פרוטהעריכה

פרוטה מחושבת בהתאם למחיר הכסף בעולם. שווי הפרוטה מחושב לפי מחיר של 1/40 גרם (0.025 גרם) כסף. חלוקת 0.025 (גרם) במשקלה של אונקית כסף (בגרמים) והכפלה במחיר האונקיה (באגורות) יתנו את שווי הפרוטה באגורות. שווי הפרוטה למעשה משתנה, ונע בסביבות 6 אגורות. (כולל מע"ם)

הרב אברהם קוסמן סובר שיש לחשב את הפרוטה בהתבסס על שכר הפועלים בזמן חז"ל. וכך מחשבים את הפרוטה בעזרת השכר הממוצע במשק, בעזרת חישוב שכזה ניתן להגיע לשיעור פרוטה של כשקל וחצי! חישוב זה גורם לחומרה רבה בחלק מהמקרים, לדוגמה המרת מעשר שני על פרוטה צריכה להתבצע על לפחות שקל וחצי.

ביטויים ופתגמיםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך לפי הרי"ף ורבנו חננאל, משנה תורה לרמב"ם, הלכות שקלים, פרק א', הלכה ג'. על החישוב לפי משקל גרגר שעורה ראו גם בפירוש המשנה לרמב"ם על משנה, מסכת בכורות, פרק ח', משנה ז'.
  2. ^ בספר שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"א, סעיף קל"ד חישב פרוטה לפי אחד מל"ב מרביע דרהם (דרהם הוא כ-3 גרם).
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טוען ונטען, פרק ג', הלכה א'