עמדת הקלדנים כותבי הפרוטוקול בבית המשפט העליון

פְּרוֹטוֹקוֹל (נקרא בעברית גם פרטיכל וזיכרון דברים[1]) הוא המסמך הנכתב במהלך דיון שבו משתתפים אחדים, ומסכם את שנאמר באותו דיון, ובכך מהווה בסיס להמשך ההתייחסות לדיון.

מרכיבי הפרוטוקול:

  • מועד קיום הדיון (תאריך, ולעיתים גם שעה).
  • כותרת הדיון, למשל "ישיבה של ועדת הכספים לדיון בהורדת מסים".
  • רשימת המשתתפים בדיון. לעיתים נעשית הבחנה בין משתתפים קבועים ובין אורחים שהוזמנו לדיון מסוים.
  • זיהוי רושם הפרוטוקול. רושם הפרוטוקול הוא לעיתים אדם שמקצועו בכך, ואף שהוא נוכח בדיון, הוא אינו משתתף בו. פעמים אחרות רושם הפרוטוקול הוא אחד ממשתתפי הדיון, הרושם את הפרוטוקול בנוסף להשתתפותו.
  • תוכן הדיון. זהו לבו של הפרוטוקול והוא מציג את שנאמר בדיון. לתוכן זה שתי וריאציות עיקריות:
    • רישום של דברי המשתתפים בדיון, בדיוק כפי שנאמרו (כולל התבדחויות, קריאות ביניים ונאצות). צורת רישום זו מאפיינת פרוטוקולים של מליאת הכנסת (המתפרסמים ב"דברי הכנסת") ושל ועדותיה. פרוטוקול מסוג זה נקרא פרוטוקול סטנוגרמי. בפרוטוקול מסוג זה עולה לעיתים הדרישה למחוק מהפרוטוקול, כלומר להתייחס לדברים שנאמרו כאילו לא נאמרו, משום שיש בהם פגיעה קשה בחלק מהשומעים.[2]
    • רישום תמציתי של עיקרי הדברים שנאמרו בדיון, ובפרט ההחלטות שהתקבלו בו.

הפרוטוקול מופץ בראש ובראשונה למשתתפי הדיון. לעיתים מופצת תחילה טיוטה שלו, לשם קבלת הערות של משתתפי הדיון, ורק לאחר אישורם מופצת גרסה סופית. לעיתים מובא הפרוטוקול (בחלקו או במלואו) גם לידיעת מי שלא השתתפו בדיון, אך הדיון נוגע לו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ע"פ תקנות האקדמיה
  2. ^ דוגמה: שמעון כהן, ח"כ אוקוניס בעימות מול ח"כים ערבים, באתר ערוץ 7, 6 באפריל 2009