פרויקט ים המלח
"פרויקט ים המלח" הוא סדרת עבודות, שיצר האמן הישראלי פנחס כהן גן בשנים 1972–1973. העבודות עושות שימוש בים המלח כמטאפורה להגירה ולמעמדו של האמן בחברה.
תיאור עריכה
סדרת העבודות "פרויקט ים המלח" נוצרה בראשית שנות ה-70 על ידי פנחס כהן גן. כהן גן הגדיר את הפרויקט כ"יצירת תנאי חיים בסביבה מתה יחסית". מרכזו של הפרויקט היה הכנה ותיעוד של שתי פעולות - בניית סירה מעץ והשטתה במסלול בו "השתיל" האמן שרוולי ניילון המלאים מים מתוקים, שבהם גדלים דגים. הסירה נבנתה באביב 1973 בעכו על ידי משפחה ערבית העוסקת בדייג. הבנייה הגיע למצב של שלד, ברוחב של 120 ס"מ, באורך של 300 ס"מ, והיא לא הושטה במים לבסוף. בשלב השני, שבוצע במאי 1973, חוברו שרוולים עשויים פוליאתילן אל מעיין באזור עין-רואר, דרומית לעין פשחה (כיום עינות צוקים). השרוולים הונחו בתוך ים המלח וכהן גן החזיק בהם דגים.[1]
ההצגה הראשונה של הפרויקט הייתה בתערוכה "פנחס כהן גן: פעילויות 1972-1974", שהתקיימה במוזיאון ישראל בין התאריכים 13 באוגוסט 1974 - 13 בספטמבר 1974. בתערוכה הציג כהן גן את הסירה, תיעוד צילומי של הפרויקט וכן מיצב שכלל שולחן עבודה, מיכלי מים ופריטים נוספים.
חלק מן הרישומים שעשה כהן ככן עובדו לסדרה של הדפסים, כגון העבודה "כיווני הרוחות בים-המלח: ערב, צהרים, בוקר" (1976).
לקריאה נוספת עריכה
- הררי, דרור, "פעילויות חסרות תוחלת: על השתלות פרפורמטיביות, זהות ואוטופיה ביצירתו המוקדמת של פנחס כהן גן", תיאוריה וביקורת 45, חורף 2016, עמ' 57–89
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו: עומר, מרדכי, תיקון, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב, 1998, עמ' 133-132.