פרידריך ורנר פון דר שולנבורג

פרידריך-ורנר ארדמן מתיאס יוהאן ברנהרד אריך גראף פון דר שולנבורגאנגלית: Friedrich-Werner von der Schulenburg;‏ 20 בנובמבר 187510 בנובמבר 1944) היה דיפלומט גרמני ששירת כשגרירה האחרון של גרמניה הנאצית, בברית המועצות. הוא החל את הקריירה הדיפלומטית שלו לפני תקופת מלחמת העולם הראשונה כקונסול והיה שגריר בכמה מדינות. בתפקידו כשגריר גרמניה ברית המועצות פנה דר שולנבורג נגד המפלגה הנאצית והצטרף לקשר נגד היטלר. שולנבורג נתלה בגין בגידה בהיטלר ב-10 בנובמבר 1944.[1]

פרידריך ורנר פון דר שולנבורג
Friedrich-Werner von der Schulenburg
לידה 20 בנובמבר 1875
Kemberg, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 10 בנובמבר 1944 (בגיל 68)
כלא פלצנזה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Friedrich-Werner Erdmann Matthias Johann Bernhard Erich Graf von der Schulenburg עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד ambassador of the German Reich עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • צלב הברזל, דרגה שנייה
  • מסדר העיט הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

פרידריך ורנר פון דר שולנבורג נולד בקמברג. משפחתו הייתה חלק מהאורדל, כינוי לאצולה הישנה בגרמניה.

בין השנים 1901- 1903 למד משפטים. לאחר מכן הצטרף לשירות הקונסולרי של משרד החוץ ועבד בשגרירויות בבלמברג, פראג, ורשה וטביליסי. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, חזר לצבא. לאחר מכן מונה לסגן קונסול בקונסוליה הכללית של גרמניה בברצלונה. במהלך שירותו בצבא הגרמני, קיבל את צלב הברזל ואותות הצטיינות עות'מאניות. לאחר התמוטטות האימפריה הגרמנית הוא נפל בשבי הבריטים ונכלא באי פרינקיפו בים התיכון. היה שגריר גרמניה באיראן ולאחר מכן ברומניה.[2]

ההיסטוריונית הגרמנית סיגריד וגנר-קורפס טענה ששולנבורג מונה לשגריר גרמניה ברוסיה לא רק בזכות כישוריו וניסיונו הדיפלומטי אלא משום שנתפס בעיני הממונים עליו כאדם אידיאליסט אך לא מהפכן, וכאדם שמציית להוראות, שלא כמו קודמו בתפקיד רודולף נדונלי (עמו שמר על קשר הדוק במהלך התפקיד).[3]

ההסכם הגרמני סובייטי

עריכה

שולנבורג תמך בהסכם בין גרמניה לברית המועצות, והיה גורם מרכזי בתהליכים שהובילו לחתימה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ב-23 באוגוסט 1939.

השגת ההסכם לא הייתה פשוטה עבור שולנברג בשל התנגדות אידאולוגית עמוקה של השלטון הנאצי לקומוניזם בברית המועצות. בספטמבר 1936 בנירנברג קנצלר גרמניה, אדולף היטלר חשף את כוונותיו לגבי עתידה של ברית המועצות. בוועידה היטלר אמר שעל גרמניה לתקוף את ברית המועצות אבל אנשים אשר היו בוועידה לא ראו זאת בעין יפה מאחר שחשבו שעשויות להיות לתקיפה זאת השלכות חמורות לגבי עתידה של גרמניה.

שולנבורג הציג את הרצאתו בנושא 'היחסים הפוליטיים של גרמניה עם ברית המועצות' בפני קהל רחב. בנאומו הציג את הישגיה הטובים של רוסיה ואמר שגורם הכוח העיקרי של רוסיה הוא מיקומה הגאוגרפי והכלכלה שלה, ובכך שולנבורג טען בעד שיתוף הפעולה הכלכלי בין גרמניה לברית המועצות. הוא הוסיף שלברית המועצות אין כוונה להיכנס למלחמה, מכוון שאינה רוצה לשלם תשלומים מלחמתיים מכל סוג. בנאומו ציטט את דבריה של ברית המועצות על תוקפיה "תוקף שיביט בשטח רוסיה יסבול מאותו גורל של נפוליאון". בסוף הנאום הקהל הסכים שמלחמה כנגד ברית המועצות מיותרת לחלוטין.

נימת ההרצאה הייתה מנוגדת בכל צורה לרעיונותיו של היטלר ושר התעמולה יוזף גבלס. שולנבורג ועמיתיו היו גורם מרכזי בתחילת תהליך המשא ומתן עם רוסיה. בסופו של דבר, ב-23 באוגוסט, הגיע לשיאו בחתימת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, שהופר לאחר פחות משנתיים על ידי גרמניה במהלך מבצע ברברוסה.[4]

שולנבורג ראה שההסכם שיצר רק מונע למשך תקופה את הסיוט של מלחמה בין גרמניה לברית המועצות. הוא הבין זאת ממהלך המשא ומתן של היטלר בהסכם עם פולין. שולנבורג הודה שההסכם הדיפלומטי שיצר הפך ממכשיר לשמירת השלום - לברית מלחמה על ידי חתימתו על פרוטוקול האוגדה של ריבנטרופ. ב-27 באוגוסט 1939, שולנבורג כתב לשותפו בברלין, כי "איום המלחמה כמעט חזק יותר ממה שהיה בשנה שעברה". שמונה ימים לאחר המברק פרצה המלחמה הגדולה. "מעולם לא הייתי מאמין שאני אחיה את זה פעם שנייה! קיוויתי כל כך שהכל הסתדר לאחר ההסכם הגרמני-סובייטי וסיפוח השטח הפולני, אבל הפולנים פרצו במלחמה." ב-21 ביולי 1940 היטלר החליט שברצונו להשמיד את ברית המועצות. בפני כנס גדול שערך הוא טען "ברית המועצות מתחזקת עם השנים ותהיה עם הזמן איום קטלני עבור גרמניה. גרמניה זקוקה למקום להתיישבות (לבנסראום) וחומרי גלם, את שניהם היא תיקח ברוסיה. שגרירות גרמניה במוסקבה ניסתה למנוע מהיטלר לתקוף את ברית המועצות או לפחות לעכב אותה.[5]

גרמניה נגד ברית המועצות

עריכה

במשא ומתן בין היטלר ויואכים פון ריבנטרופ לויאצ'סלב מיכאילוביץ' מולוטוב בברלין הבינו השניים את תוכניותיו של היטלר נגד ברית המועצות. ב-1 בספטמבר שולנבורג הגיע למולוטוב והגיש מחאה חריפה. הוא האשים את הממשלה הגרמנית בהפרת החוזה הנאצי סובייטי, בסעיף הראשון והאשים שגרמניה סותרת במעשיה הבטחה שנתנה לגבי "אינטרס משותף". בימים שלאחר מכן נעשו ההאשמות חמורות יותר. ב-3 בספטמבר יואכים פון ריבנטרופ נתן תזכיר ארוך למוסקבה שמכחיש שגרמניה הפרה את חוזה מוסקבה ומאשים את רוסיה שבלעה את המדינות הבלטיות ושני מחוזות רומניים מבלי להתייעץ עם ברלין.[6]

אחרי מסקנות רבות ושמועות על תכנון מבצע ברברוסה, שולנבורג השתכנע שהיטלר רצה במלחמה. ב-13 באפריל 1941 שולנבורג נתן מסר לברלין וסיפר על היחס הידידותי של סטלין כלפי היפנים והגרמנים בתחנת רכבת. שולנבורג עשה זאת כדי להראות שסטלין מנסה להיות ידידותי לגרמניה וכי דבר זה חשוב מאוד מכיוון שהשמועות הנפוצות היו על סכסוך קרוב בין גרמניה וברית המועצות. היטלר ניסה לשכנע גנרלים וראשי פקידותו שרוסיה תתקוף את גרמניה. מרוב כוחו ההיפנוטי למרות שידעו את האמת הם טענו שריכוז הכוחות הסובייטים על הגבול הפולני נהיה מסוכן.

שולנבורג נפגש עם היטלר וניסה לשכנע אותו לגבי כוונות השלום של רוסיה. הוא אמר שהוא לא יוכל להאמין שרוסיה תתקוף את גרמניה, ושהוא משוכנע שסטלין לא יקבל החלטה כזאת היום. היטלר המשיך בתכנוניו ובנאומיו על ההתקפה, ואנשי הקרמלין לא תפסו עד הרגע האחרון את הידיעה שעומדים לתקוף אותם בכוח גדול ולהכרית את אומתם למרות ההוכחות והאזהרות.

ב-22 ביוני 1941 בשעה 3:30 לפנות בוקר ההתקפה הגרמנית התחילה. היא התנהלה בכל החזיתות, ולבסוף נידון שולנברג למלא את החלק הקשה ביותר בחייו אשר היה שעליו למסור את הצהרתו של היטלר על מלחמה על ברית המועצות למולוטוב בקרמלין.[7]

ההתנקשות של שולנבורג בהיטלר

עריכה

קשר העשרים ביולי היה ניסיון של חבורת קציני הוורמאכט וגורמים נוספים להפיל את המשטר הנאצי בגרמניה, ולהתנקש בחיי אדולף היטלר ב־20 ביולי 1944.

בכך רצו להפיל את השלטון ולהחליפו בממשלה אשר נוצרה מאנשים אשר התנגדו למשטר הנאצי בגרמניה ולהיטלר ורצו רק בטובתה של גרמניה ובדרכי שלום.

רשימת הממשלה המתוכננת (הרשימה המלאה)

לאחר כישלון ניסיון ההתנקשות בהיטלר ב־20 ביולי 1944, נעצר שולנבורג והואשם בבגידה חמורה. ב־23 באוקטובר 1944 גזר עליו פולקסגריצהוף ("בית הדין העממי") עונש מוות, והוא נתלה ב־10 בנובמבר 1944 בכלא פּלֶצֶנזֶה בברלין.

חיים אישיים

עריכה

הוא התחתן בין השנים 1908 עד 1910 עם אליזבת פון סובה (בורג ליד מגדבורג, 14 במרץ 1875 - וולפרשוף, 6 ביולי 1955), ונולדה לו בת כריסטה-ורנפרידס חנה מרגרט אנגלברטה גרפן פון דר שולנבורג (פראג, 29 בדצמבר 1908 - טירשנרייוט, 17 בנובמבר 1993), נשואה למקס וולפגנג, פרייהר פון לינדנפלס (וולפרשוף, 12 ביולי 1908 - וולפרשוף, 28 בנובמבר 1982)[8]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • "The Knights of Saint John in Germany". GREAT ORDERS OF CHIVALRY. Archived from the original on 2013-09-30. Retrieved 21 Nov 2013
  • Alternatives to Hitler: German Resistance Under the Third Reich Hans Mommsen page 161
  • עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי כרך ראשון ושני, ויליאם ל.
  • from peace to war,1.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Alexa Crawls, The Knights of Saint John in Germany, johanniter order in germany, ‏start 1996
  2. ^ Sheldon Dick, Bernd Wegner (ע), 11, peace to war,, Militärgeschichtliches Forschungsamt, 1997
  3. ^ Sheldon Dick, Sheldon Dick (ע), 11, peace to war, Militärgeschichtliches Forschungsamt", 1997, עמ' 187
  4. ^ Sheldon Dick, 11, peace to war,, Militärgeschichtliches Forschungsamt, 1997, עמ' 188-193
  5. ^ Sheldon Dick, peace to war,, Militärgeschichtliches Forschungsamt, 1997, עמ' 195 - 196
  6. ^ ויליאם ל. שיירר, תרגום: חיים גליקשטיין, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי כרך שני, שוקן, 1985, עמ' 663-664
  7. ^ ויליאם ל. שיירר, תרגום: חיים גליקשטיין, מצבו הקשה של הקרמלין, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי כרך שני, שוקן, 1985, עמ' 694-702
  8. ^ Gedenkstätte Deutscher Widerstand German Resistance Memorial Center, Gedenkstätte Deutscher Widerstand, ‏1996 - 2019