פרננדו אלונסו

פרננדו אלונסו דיאסספרדית: Fernando Alonso Díaz; נולד ב-29 ביולי 1981 באוביידו, שבספרד) הוא נהג מרוצי מכוניות ספרדי, שזכה פעמיים בתואר אליפות העולם בפורמולה 1 בשנים 2005 (הוכתר גם כאלוף העולם הצעיר ביותר אי פעם בסבב) ו-2006, ופעם אחת באליפות העולם במרוצי סיבולת של ה-FIA בעונת 2018–2019. בין ההישגים החשובים בקריירה שלו אפשר גם למנות את זכייתו ב-מרוץ 24 השעות של לה מאן בשנים 2018 ו-2019 ופעם אחת ב-מרוץ 24 השעות של דייטונה ב-2019.

פרננדו אלונסו
פרננדו אלונסו בגרנד פרי מלזיה (2015)
בגרנד פרי מלזיה (2015)
לידה 29 ביולי 1981 (בן 38)
אוביידו שבספרד
לאום ספרדספרד ספרדי
קריירת פורמולה 1
אליפויות 2 (2005, 2006)
מרוצים 314
ניצחונות 32
פודיומים 97
נקודות בקריירה 1,899
זינוקים מפול פוזישן 22
הקפות מהירות 23
קבוצות

מינארדי (2001)
רנו (2003-2006)
וודאפון מקלארן מרצדס (2007)
רנו (2007-2008)
פרארי (2010-2014)

מקלארן-הונדה (2015-2018)
קריירת אליפות העולם במרוצי סיבולת
מרוצים 5
ניצחונות 2
פודיומים 4
נקודות בקריירה 102
זינוקים מפול פוזישן 3
קבוצות טויוטה (2018–)
www.fernandoalonso.com

בשנים 2010, 2012 ו-2013 גם היה סגן אלוף העולם בפורמולה 1, ומקום השלישי בשנת 2007 עם נקודה פחות מהאלוף החדש ועם מספר נקודות זהה למקום השני. בפורמולה 1 התחרה עבור קבוצות מינארדי, רנו (איתה הוא היה פעמיים אלוף העולם), מקלארן ופרארי בין השנים 2010–2014. בשנת 2015 חזר למקלארן יחד עם חזרתו של יצרן המנועים הונדה לקטגוריה. בשנת 2017 השתתף אלונסו במירוץ המפורסם אנדיאנפוליס 500 עבור קבוצת מקלארן-הונדה-מריו אנדרטי. באמצע חודש אוגוסט 2018 הודיע אלונסו דרך טוויטר על פרישתו מהפורמולה 1.

לאורך הקריירה, השתתף במשך 17 עונות (מתוכן התחרה רק ב-16) בקבוצות שונות כמו מינארדי, רנו, מקלארן, פרארי ושוב מקלארן (בסדר הזה). כמו כן היה מארבעת הנהגים שנצחו עם פרארי במירוץ הראשון שלהם (יחד עם מריו אנדרטי, נייג'ל מנסל וקימי רייקונן). אלונסו מדורג שישי לפי כמות הניצחונות בהיסטוריה של הפורמולה 1 עם 32 גראנד פרי והרביעי לפי כמות הפודיומים שהשיג במשך הקריירה שלו עם 97. בין הניצחונות שלו בקטגוריה אפשר להזכיר שלושה במלזיה, שלושה בגרמניה, שלושה בגרנד פרי של אירופה (מתוכם אחד בספרד), שניים במונקו, שניים באנגליה, שניים באיטליה, שניים ביפן ושניים בספרד. מה שאפיין את אלונסו במשך השנים הרבות שהשתתף בפורמולה 1 הוא שלא חשוב מי הייתה הקבוצה עבורה הוא התחרה הוא בכול מרוץ היה בשלישייה הטובה ביותר מבחינת הניהגה עצמה, גם לדעת הקהל, גם לדעת העיתונאות וגם לדעת אנשי צוותים האחרים. בדצמבר 2017 צירפה אותו ה-FIA לאולם התהילה שלה. אפשר לומר עליו שהוא היה אחד הגדולים מכול הזמנים.

בשנת 2018, העונה אחרונה שלו בפורמולה 1, אלונסו החל להתחרות במקביל גם בקטגוריות מוטוריות אחרות כמו אליפות העולם במרוצי סיבולת ולקח את 24 השעות מלה מאן בפעם הראשונה שהשתתף בהן. ב-2019 שוב לקח את 24 השעות מלה מאן ולפי הצהרותיו רק נשאר לו לנצח באינדיאנפוליס (השייך לסבב תחרויות האינדי) כדי להשיג את הקודקוד האחרון במשולש של הישגים שקבע לעצמו: אליפות בפורמולה 1 - ניצחון ב-24 השעות מלה מאן - ניצחון באינדיאנפוליס. בחצי השני של שנת 2019 התחיל להשתתף במרוצים מסוג ראלי כאימון לקראת ראלי דקר בחודש ינואר 2020 בו, התחרה על טויוטה היילקס (Toyota TS050 Hybrid) מקבוצת "Toyota Gazoo Racing".

ראשית הקריירהעריכה

פרננדו התחיל בקארטינג בגיל 3, לאחר שאביו בנה מכונית כזו לאחותו הגדולה, שלא התעניינה בה. אביו לקח על עצמו את תפקיד המכונאי והמנטור. בשנת 1988, בגיל 7, הילד פרננדו זוכה באליפות לילדים של אסטוריאס עם ניצחונות בכול השמונה המרוצים שהרכיבו את הסבב. שנה שלאחר מכן (ב-1989) חזר להשיג זאת ובנוסף לזה גם את האליפות של גליסיה. הילד גודל והאתגרים נעשים יותר ויותר יקרים כי יש צורך להתרחק יותר מין הבית והדבר הזה כמעט גרם לו לוותר על החלום. למזלו היבואן של קארטינגס ג'ניס מרקו לקח את אלונסו תחת חסותו וכך הציל את הקריירה שלו.

ב-1991 השתתף באליפות ספרד לילדים בקארטינג וסיים במקום השני בדירוג הלאומי אפילו בלי להשתתף בכל המרוצים של הסבב. ב-1993 וב-1994 זכה באליפות ספרד לנוער וכך קיבל מלגה להשתתף ב-1995 באליפות העולם לנוער בקארטינג ובסוף העונה הגיע למקום השלישי. בשנת 1997 זכה באליפות ספרד ואיטליה במקביל ובשנת 1998 הגיע שוב למקום הראשון באליפות ספרד.

באוקטובר 1998 נכנס לחייו של פרננדו הצעיר אדריאן קמפוס, ממנהלי קבוצת מינארדי ונהג פורמולה 1 לשעבר בקבוצה זו, ונותן לו ההזדמנות לנהיגת מבחן ברכב הקבוצה. קמפוס התרשם מאד מביצועיו בשלושת ימי המבחן והחתים אותו כנהג בקבוצה הנושאת את שמו, שלקחה חלק באליפות האירופאית שהתקיימה בחסות חברת ניסאן. הניצחון הראשון באליפות הושג כבר במירוץ השני של עונת 1999 ועד לסיום העונה השיג עוד חמישה ניצחונות וזה הספיק לו כדי לזכות בתואר האליפות בהפרש של נקודה אחת[1]. בעונת 2000 עבר להתחרות בסבב הפורמולה 3000, שנחשב לקרש קפיצה לסבב הפורמולה 1. אלונסו התחרה בקבוצת אסטרומגה והיה הנהג הצעיר ביותר בסבב בעתה עונה. בששת המירוצים הראשונים של העונה לא הצליח לצבור כלל נקודות, אך בארבעת המירוצים האחרונים צבר 17 נקודות וסיים את העונה במקום הרביעי.

פורמולה 1עריכה

מינראדי (2001)עריכה

2001: הופעת בכורהעריכה

מנהל קבוצת פרארי ג'אן טוד מתעניין בו ומגיע איתו להבנה בעל פה כדי להיות הנהג השלישי של הקבוצה וכך לעבוד וללמוד ליד אלן פרוסט. אבל פלביו בריאטורי, האיש שגילה את מיכאל שומאכר ומנהל קבוצת רנו באותם הימים, מחתים אותו עבור קבוצת בנטון-רנו ונותן אותו בהשאלה לשנה לקבוצת מינארדי (אכן אותה קבוצת מינארדי אליה השתייך אדריאן קמפוס). אלונסו נכנס אז כנהג ראשי לאחד מהקבוצות של הקטגוריה הכי חשובה בעולם המרוצים כאשר הוא רק בן 20 ושם יעשה את העונת הניסיון שלו. הופעתו הבכורה של אלונסו מתרחשת אז במירוץ הראשון של השנה באוסטרליה ובו מצליח לעקוב את אחד מהבנטון-רנו, האוטו הנחשב כמו הטוב ביותר. בסוף אותה עונת הבכורה הוא רושם לעצמו את המקום העשירי בגרנד פרי של גרמניה כהשיג הכי חשוב של השנה. בגרנד פרי של ספרד מפתיע ומסיים לפני שני הבנטון-רנו. ביפן מצליח לעקוב את ה-BAR של אוליבר פניס ובסיום המירוץ דורג לפני הפרוסט של פרנצן מה שהפך את המירוץ הזה לטוב ביותר. למעזן השנתי אפשר לומר שהיה תמיד יותר טוב מהשותף שיחד איתו איגנו על צבעי הקבוצה באותו מרוץ (היו לו שני שותפים שונים במשך השנה).

רנו (2002–2006)עריכה

2002: נהג מבחןעריכה

מנהל קבוצת רנו החדשה, פלביו בריאטורי, מקבל בחזרה את הנהג הצעיר ומצרף אותו כנהג שלישי אך השתתפותו באליפות של השנה לא מתממשת כי לרוע מזלו לא קיבל אפילו הזדמנות אחת לעלות לאוטו ולהתחרות. עבור אלונסו 2002 הייתה סוג של עונת מעבר והוא תמיד טען שהשנה הייתה מבוזבזת. אף על פי שהישגיו לא היו גבוהים הוא מצליח להרשים את ציידי הכישרונות של הקבוצות הגדולות וכך קורה שהוא מוזמן לביצוע טסט עבור קבוצת יגואר שהייתה אז בבעלות פורד.

2003: הניצחון הראשוןעריכה

בעונת 2003, כנהג מן המניין בקבוצת רנו, זכה במקום השביעי בגרנד פרי של אוסטרליה, מרוץ הראשון לעונה. במירוץ השני שהתקיים במרץ במלזיה הוא משיג את הפול פוזישן וגם עולה לפודיום הראשון בפורמולה 1 כאשר הוא רק בן 21, מה שהפך אותו לנהג הצעיר ביותר בהיסטוריה של הקטגוריה. וכול זה אף על פי שאותו סוף שבוע היה עם 39º חום.

בגרנד פרי של ברזיל 2003 הוא סבל מהתאונה הכי קשה בקריירה שלו בפורמולה 1, בה התנגש בחומה בהקפה 55 מיד אחרי שגלגל שהשתחרר מהמכונית של מארק ובר שעשה תאונה לפניו ופיזר חלקים רבים מהאוטו במסלול, פוגע בו. כתוצאה מהתאונות האלו המירוץ הופסק מיידית ונלקח את הדירוג שהיה בהקפה האחרונה לפני הנפתו של הדגל האדום כדירוג הסופי, דבר שאיפשר לאלונסו להשיג פודיום נוסף.

ההימור על הנהג הצעיר השתלם מאוד עבור הקבוצה הצרפתית. בעונתו הראשונה בקבוצה הוא זכה בניצחון ראשון בהונגריה, ניצחון שסימן את חזרתה של רנו לצמרת. ב-2004 לא הצליח אלונסו לנצח אף מרוץ, עקב שליטתה המוחלטת של פרארי עם מיכאל שומאכר. למרות זאת, הצליח אלונסו בצרפת להשיג פעם אחת את עמדת הזינוק הבכירה ולסיים במקום הרביעי עם 59 נקודות.

את 2005 פתח אלונסו בסערה ולמרות מאבק עיקש מצידו של קימי רייקונן מקבוצת מקלארן זכה באליפות עם שבעה ניצחונות תוך כדי שהוא מפגין נהיגה וירטאוזית. במרוץ ביפן הצליח לעקוף את מיכאל שומאכר מהחלק החיצוני של הפניה, עקיפה שמיד זכתה לתואר "עקיפת העונה". את כישרונו כנהג ניתן היה לבחון מול התוצאות הבינוניות שעמיתיו לקבוצה הצליחו להשיג באותה שנה עם אותה מכונית. לא יארנו טרולי ולא ג'יאנקארלו פיזיקלה הצליחו להוות יריבים ראויים לאלונסו.

גם בעונת 2006 זכה אלונסו באליפות. הוא ניצח שבע פעמים, והגדיל לעשות כשהיה לספרדי הראשון שמנצח במרוץ הספרדי בברצלונה. בתחילת העונה הודיע אלונסו שזו עונתו האחרונה במדי רנו והוא עתיד לעבור לקבוצת מקלארן.

2007: מקלארןעריכה

בעונת 2007 עבר אלונסו לנהוג בקבוצת מקלארן, שם שיתף פעולה עם נהג צעיר בעונתו הראשונה בסבב, לואיס המילטון. היחסים בין אלונסו והמילטון התדרדרו במהרה לאחר שמעמדו של אלונסו, שהגיע למקלארן כאלוף העולם והיה אמור להיות הנהג הבכיר בקבוצה, נפגע בעקבות יכולת מצוינת של המילטון[2]. אלונסו אף טען שהמילטון מקבל יחס מועדף מראשי הקבוצה[3]. במהלך העונה הצליח אלונסו לנצח בארבעה מרוצים ולזנק פעמיים מעמדת הזינוק הבכירה, אך לבסוף נכנע הן להמילטון והן לקימי רייקונן. הוא סיים במקום השלישי עם 109 נקודות, נקודה פחות מהאלוף רייקונן, ובשוויון נקודות וניצחונות עם המילטון - שוויון שהוכרע רק הודות לכך שהמילטון הצליח לסיים חמש פעמים במקום השני, ואילו אלונסו רק ארבע. למרות זאת, אלונסו הפגין נהיגה בוגרת יותר מהמילטון, שלא עמד בלחץ וביצע טעויות במרוצים המכריעים. בתום העונה עזב אלונסו את מקלארן וחזר לרנו[4].

2008-2009: החזרה לרנועריכה

תחילת עונת 2008 לא הייתה מוצלחת עבור אלונסו. מכונית הרנו לא הייתה תחרותית כבעבר ובארבעה עשר המרוצים הראשונים של העונה הוא לא סיים במיקום גבוה יותר מרביעי ונאלץ לפרוש פעמיים. בגרנד פרי סינגפור הוא זכה לניצחונו הראשון בעונה לאחר שהתחיל את המרוץ מהמקום ה-15, אך זכה להתקדם לקבוצה המובילה בעקבות תאונה של נלסון פיקה ג'וניור, חברו לקבוצה, שחייבה שימוש במכונית הבטיחות. לאחר כשנה נפתחה חקירה בה הודה פיקה שהתרסק עם מכוניתו במכוון, אך אלונסו זוכה מאשמה. אלונסו ניצח גם במרוץ הבא ביפן[5] וסיים שני במרוץ הברזילאי. הוא סיים את העונה במקום החמישי[6].

החלפת הרכב לדגם חדש בפתיחת עונת 2009 לא סייעה לאלונסו, שלא צבר נקודות בארבעה מתוך שמונת המירוצים הראשונים בעונה. במירוץ הונגריה זינק מהפול פוזישן והוליך את המירוץ עד שנכנס לרחבת הטיפולים בפעם הראשונה. מעט אחרי היציאה מהרחבה התנתק אחד מגלגלי הרכב, שלא חובר כראוי. אלונסו ניסה להמשיך במירוץ כשהואנוהג עם שלושה גלגלים, אך לבוסף נאלץ לפרוש בהקפה ה-17 של המירוץ[7]. בעקבות התקרית הורחקה רנו מהשתתפות במירוץ הבא, אך לבסוף הומתק העונש לקנס כספי בלבד[8]. לאורך כל העונה הצליח להגיע רק פעם אחת לפודיום, כשסיים במקום השלישי במירוץ מלזיה. את העונה סיים עם 26 נקודות בלבד, שיא נקודות שלילי בקריירה. בספטמבר חתם אלונסו על חוזה לשלוש עונות בקבוצת פרארי, במקומו של קימי רייקונן[9].

2010-2014: פראריעריכה

 
אלונסו במירוץ הבכורה בגרנד פרי בחריין (2010)
 
פרננדו אלונסו בגרנד פרי קנדה, 2011

את הניצחון הראשון במדי קבוצתו החדשה רשם אלונסו כבר במירוץ הראשון, שהתקיים בבחריין[10]. בגרנד פרי מונקו זינק מהמקום האחרון, לאחר שריסק את מכוניתו במהלך מקצע הדירוג. אך הצליח לסיים את התחרות במקום השישי[11]. הניצחון השני בעונה הושג בהוקנהיים, אך לווה שערוריה כאשר התברר שפליפה מאסה, חברו לקבוצה, אפשר לאלונסו לעקוף אותו במהלך ההקפה ה-49 למירוץ בעקבות הוראה של הנהלת הקבוצה. בעקבות האירוע נקנסה הקבוצה ב-100 אלף דולר[12]. אלונסו רשם שני ניצחונות רצופים באיטליה ובסינגפור, מירוצים שבהם זינק מהפול פוזישן. בעקבות הניצחונות שיפר את מיקומו בטבלת האליפות ועלה מהמקום החמישי למקום השני, בפער של 11 נקודות בלבד מאחורי מארק ובר, שהוביל את האליפות[13]. במירוץ סיום העונה שהתקיים באבו דאבי היה יכול אלונסו לזכות בתואר האליפות, אם היה מסיים באחד משני המקומות הראשונים, אך סיים רק במקום השביעי והפסיד את התואר לסבסטיאן פטל[14].

בעונת 2011 נמשכה השליטה של קבוצת רד בול ואלונסו ופרארי התקשו לרשום הישגים. הניצחון הראשון והיחיד של אלונסו בעונה הושג רק במירוץ התשיעי שהתקיים בבריטניה, הניצחון העלה אותו למקום השלישי בטבלת האליפות, אך בפער של 92 נקודות מפטל שהוביל את הטבלה[15]. בנוסף לניצחון הצליח להגיע עוד תשע פעמים לפודיום במהלך העונה, אך למרות זאת סיים רק במקום הרביעי.

במהלך עונת 2012 ניהל אלונסו קרב צמוד על המקום הראשון מתחילת העונה. הוא עלה למקום הראשון לאחר ניצחון בגרנד פרי מלזיה, המירוץ השני בעונה[16]. הוא ירד למקום החמישי לאחר ארבעה מירוצים ושב למקום הראשון לאחר שהשיג שני פודיומים רצופים[17] ואף הצליח להגדיל את הפער מהמקום השני ל-34 נקודות לאחר שרשם 2 ניצחונות ופודיום נוסף בשלושת המירוצים הבאים[18]. אף על פי שלא הצליח לנצח בחמשת המירוצים הבאים שמר על המקום הראשון, אך ארבעה מירוצים לסיום העונה איבד את הבכורה לטובת פטל[19]. אל מרוץ סוף העונה הגיע אלונסו במקום השני, בפער של 13 נקודות בלבד מפטל, דבר שהשאיר לו סיכוי תאורטי לזכות באליפות. פטל פתח את המירוץ במקום הרביעי, אך רכבו נפגע במהלך הזינוק והוא ירד למקום האחרון. אלונסו, שהתחיל את המירוץ במקום השמיני הצליח להגיע עד למקום השני, אך פטל הצליח לשפר את מיקומו ולסיים את המירוץ במקום השישי ולזכות בתואר האליפות בפער של 3 נקודות[20].

סבסטיאן פטל המשיך בשליטתו המוחלטת בסבב במהלך עונת 2013, במהלכה ניצח ב-13 מתוך 19 המירוצים והוביל את העונה לכל האורך. אלונסו רשם שני ניצחונות מוקדמים בעונה (סין וספרד) ותפס את המקום השלישי. במיוץ השביעי בעונה עלה למום השני, מקום בו החזיק עד לסיום העונה. בעונת 2014 עברה השליטה בסבב מקבוצת רד בול לידי קבוצת מרצדס, ששני נהגיה, לואיס המילטון וניקו רוזברג הובילו את הסבב לכל אורך העונה. אלונסו התקשה במהלך העונה לצבור נקודות, הגיע לפודיום רק פעמיים וסיים את העונה רק במקום השישי. לקראת סיום העונה הודיע אלונסו כי הוא עוזב את הקבוצה וחוזר לקבוצת ממלארן, בה נהג בעונת 2007, תמורת שכר המוערך בכ-32 מיליון אירו לעונה, השכר הגבוה בין הנהגים באליפות[21].

2015–הווה: החזרה למקלארןעריכה

החזרה לקבוצת מקלארן החלה ברגל שמאל עבור אלונסו, שנפגע קשה בתאונה במהלך היום האחרון של אימוני טרום העונה שהתקיימו בברצלונה. הוא פונה במסוק לבית חולים ושוחרר לאחר מספר ימים, אך החמיץ את מרוץ פתיחת העונה[22]. בשבעת המירוצים הראשונים בהם לקח חלק לא הצליח לצבור אפילו נקודה, כאשר בחמישה מתוכם נאלץ לפרוש עקב בעיות במערכת ההנעה. בגרנד פרי הונגריה הצליח לסיים במקום החמישי, מיקום השיא שלו באותה עונה. הבעיות במנוע המשיכו לרדוף את אלונסו עד סיום העונה, בלא שהצליח לצבור אף נקודה נוספת. את העונה סיים במקום ה-17 עם 11 נקודות בלבד.

בפתיחת עונת 2016 היה שוב מעורב בתאונת דרכים קשה, כשהתנגש במהירות 315 קמ"ש במכוניתו של אסטבן גוטיירז. כתוצאה מההתנגשות הרכב התנגש בקיר, התהפך באוויר מספר פעמים והתפרק, אך אלונסו יצא ממנו על רגליו. התאונה הוגדרה כ"אחת מההתרסקויות הדרמטיות בתולדות הפורמולה 1"[23]. בשל הפציעה נעדר מגרנד פרי בחריין, אך שב להתחרות בגרנד פרי הסיני. במהלך העונה התקשה לצבור נקודות וסיים את העונה במקום העשירי בטבלת האליפות עם 54 נקודות בלבד.

הקושי לצבור נקודות נמשך גם במהלך עונת 2017 בה צבר נקודות בחמישה מרוצים בלבד. בחודש אפריל הודיע כי יוותר על ההשתתפות בגרנד פרי מונקו לטובת מרוץ האינדיאנפוליס 500 המתקיים במקביל[24]. כרוקי בתחרות נדרש לעמוד במבחנים מקדימים. המבחנים שודרו בשידור חי ביוטיוב ובפייסבוק וזכו לכ-2 מיליון צופים[25]. אל המרוץ זינק מהמקום השביעי ובמשך 27 הקפות הוביל את המרוץ. 21 הקפות לסיום, כשהוא במקום השביעי, נאלץ לפרוש בשל בעיות במנוע[26]. לקראת סיום העונה האריך את חוזהו בקבוצה לעונה נוספת[27].

עונת 2018 נפתחה בצורה טובה יחסית ובחמשת המרוצים הראשונים של העונה צבר נקודות. במהלך פגרת הקיץ הודיע על פרישה מהפורמולה 1 בסיום העונה[28].

אליפות העולם במרוצי סיבולתעריכה

במקביל לעונתו האחרונה בפורמולה 1 החל להשתתף במרוצי סיבולת. המרוץ הראשון בו לקח חלק היה מרוץ 24 השעות של דייטונה, שהתקיים ב-26 בינואר 2018. אלונסו הצטרף לקבוצת יונייטד אוטוספורט והתחרה בקטגוריית ה-LMP2[29]. מכונית הלייגר בה נהג לה הייתה מהירה בישורת כמו המתחרים האחרים, למרות זאת הצליח יחד עם לנדו נוריס ופיל הנסון, הנהגים הנוספים בקבוצה, להוביל במהלך מספר הקפות. תקר בגלגל ולאחר מכן בעיה בבלמים אלצו את הקבוצה להנס לרחבת הטיפולים ולצבור פער של 25 הקפות מהמובילים. בהמשך סבלו מבעיה חוזרת בבלמים ואת המרוץ סיימו במקום ה-38 בדירוג הכולל ו-13 בקטגוריה[30].

ארבעה ימים לאחר המרוץ הודיעה מקלארן כי, במקביל להשתתפות בעונת הפורמולה 1, אלונסו יקח חלק בעונת 2018/19 באליפות העולם במרוצי סיבולת כחלק מקבוצת טויוטה לצידם של סבסטיאן בואמי וקזוקי נקאג'ימה[31]. העונה נפתחה במרוץ 6 השעות של ספא-פרנקורשמפס. בסיום מקצה הדירוג דורג במקום השני, אך קודם לפול פוזישן בעקבות פסילת התוצאה של רכב הטויוטה השני. את המרוץ סיים כמנצח[32]. במרוץ 24 השעות של לה מאן הראשון לעונה[33] זינק מהפול פוזישן ורשם ניצחון נוסף[34]. רצף הניצחונות נמשך גם במרוץ 6 השעות של סילברסטון, אך מאוחר יותר נפסלה הקבוצה בשל חריגה במידות הספויילר התחתון[35].

מירוציםעריכה

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 מיקום נקודות
2001 מינארדי אוסטרליה 
12
מלזיה 
13
ברזיל 
פרש
סן מרינו 
פרש
ספרד 
13
אוסטריה 
פרש
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
גרמניה 
14
צרפת 
17†
בריטניה 
16
גרמניה 
10
הונגריה 
פרש
בלגיה 
פרש
איטליה 
13
ארצות הברית 
פרש
יפן 
11
23 0
2003 רנו אוסטרליה 
7
מלזיה 
3
ברזיל 
3
סן מרינו 
6
ספרד 
2
אוסטריה 
פרש
מונקו 
5
קנדה 
4
גרמניה 
4
צרפת 
פרש
בריטניה 
פרש
גרמניה 
4
הונגריה 
1
איטליה 
8
ארצות הברית 
פרש
יפן 
פרש
6 55
2004 רנו אוסטרליה 
3
מלזיה 
7
בחריין 
6
סן מרינו 
4
ספרד 
4
מונקו 
פרש
גרמניה 
5
קנדה 
פרש
ארצות הברית 
פרש
צרפת 
2
בריטניה 
10
גרמניה 
3
הונגריה 
3
בלגיה 
פרש
איטליה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
4
יפן 
5
ברזיל 
4
4 59
2005 רנו אוסטרליה 
3
מלזיה 
1
בחריין 
1
סן מרינו 
1
ספרד 
2
מונקו 
4
גרמניה 
1
קנדה 
פרש
ארצות הברית 
DNS
צרפת 
1
בריטניה 
2
גרמניה 
1
הונגריה 
11
טורקיה 
2
איטליה 
2
בלגיה 
2
ברזיל 
3
יפן 
3
הרפובליקה העממית של סין 
1
1 133
2006 רנו בחריין 
1
מלזיה 
2
אוסטרליה 
1
סן מרינו 
2
גרמניה 
2
ספרד 
1
מונקו 
1
בריטניה 
1
קנדה 
1
ארצות הברית 
5
צרפת 
2
גרמניה 
5
הונגריה 
פרש
טורקיה 
2
איטליה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
2
יפן 
1
ברזיל 
2
1 134
2007 וודאפון מקלארן מרצדס אוסטרליה 
2
מלזיה 
1
בחריין 
5
ספרד 
3
מונקו 
1
קנדה 
7
ארצות הברית 
2
צרפת 
7
בריטניה 
2
גרמניה 
1
הונגריה 
4
טורקיה 
3
איטליה 
1
בלגיה 
3
יפן 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
2
ברזיל 
3
3 109
2008 רנו אוסטרליה 
4
מלזיה 
8
בחריין 
10
ספרד 
פרש
טורקיה 
6
מונקו 
10
קנדה 
פרש
צרפת 
8
בריטניה 
6
גרמניה 
11
הונגריה 
4
ספרד 
פרש
בלגיה 
4
איטליה 
4
סינגפור 
1
יפן 
1
הרפובליקה העממית של סין 
4
ברזיל 
2
5 61
2009 רנו אוסטרליה 
5
מלזיה 
11
הרפובליקה העממית של סין 
9
בחריין 
8
ספרד 
5
מונקו 
7
טורקיה 
10
בריטניה 
14
גרמניה 
7
הונגריה 
פרש
ספרד 
6
בלגיה 
פרש
איטליה 
5
סינגפור 
3
יפן 
10
ברזיל 
פרש
איחוד האמירויות הערביות 
14
9 26
2010 פרארי-מרלבורו בחריין 
1
אוסטרליה 
4
מלזיה 
13†
הרפובליקה העממית של סין 
4
ספרד 
2
מונקו 
6
טורקיה 
8
קנדה 
3
ספרד 
8
בריטניה 
14
גרמניה 
1
הונגריה 
2
בלגיה 
פרש
איטליה 
1
סינגפור 
1
יפן 
3
קוריאה הדרומית 
1
ברזיל 
3
איחוד האמירויות הערביות 
7
2 252
2011 פרארי-מרלבורו אוסטרליה 
4
מלזיה 
6
הרפובליקה העממית של סין 
7
טורקיה 
3
ספרד 
5
מונקו 
2
קנדה 
פרש
ספרד 
2
בריטניה 
1
גרמניה 
2
הונגריה 
3
בלגיה 
4
איטליה 
3
סינגפור 
4
יפן 
2
קוריאה הדרומית 
5
הודו 
3
איחוד האמירויות הערביות 
2
ברזיל 
4
4 257
2012 פרארי אוסטרליה 
5
מלזיה 
1
הרפובליקה העממית של סין 
9
בחריין 
7
ספרד 
2
מונקו 
3
קנדה 
5
ולנסיה 
1
בריטניה 
2
גרמניה 
1
הונגריה 
5
בלגיה 
פרש
איטליה 
3
סינגפור 
3
יפן 
פרש
קוריאה הדרומית 
3
הודו 
2
איחוד האמירויות הערביות 
2
ארצות הברית 
3
ברזיל 
2
2 278
2013 פרארי אוסטרליה 
2
מלזיה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
1
בחריין 
8
ספרד 
1
מונקו 
7
קנדה 
2
בריטניה 
3
גרמניה 
4
הונגריה 
5
בלגיה 
2
איטליה 
2
סינגפור 
2
קוריאה הדרומית 
6
יפן 
4
הודו 
11
איחוד האמירויות הערביות 
5
ארצות הברית 
5
ברזיל 
3
2 242
2014 פרארי אוסטרליה 
4
מלזיה 
4
בחריין 
9
הרפובליקה העממית של סין 
3
ספרד 
6
מונקו 
4
קנדה 
6
אוסטריה 
5
בריטניה 
6
גרמניה 
5
הונגריה 
2
בלגיה 
7
איטליה 
פרש
סינגפור 
4
יפן 
פרש
רוסיה 
6
ארצות הברית 
6
ברזיל 
6
איחוד האמירויות הערביות 
9
6 161
2015 מקלארן אוסטרליה  מלזיה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
12
בחריין 
11
ספרד 
פרש
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
אוסטריה 
פרש
בריטניה 
10
הונגריה 
5
בלגיה 
13
איטליה 
18†
סינגפור 
פרש
יפן 
11
רוסיה 
11
ארצות הברית 
11
מקסיקו 
פרש
ברזיל 
15
איחוד האמירויות הערביות 
17
17 11
2016 מקלארן אוסטרליה 
פרש
בחריין  הרפובליקה העממית של סין 
12
רוסיה 
6
ספרד 
פרש
מונקו 
6
קנדה 
11
אזרבייג'ן 
פרש
אוסטריה 
18
בריטניה 
13
הונגריה 
7
גרמניה 
12
בלגיה 
7
איטליה 
12
סינגפור 
7
מלזיה 
7
יפן 
16
ארצות הברית 
5
מקסיקו 
13
ברזיל 
10
איחוד האמירויות הערביות 
10
10 54
2017 מקלארן אוסטרליה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
פרש
בחריין 
14
רוסיה 
DNS
ספרד 
12
מונקו  מונקו 
16
אזרבייג'ן 
9
אוסטריה 
פרש
בריטניה 
פרש
הונגריה 
6
בלגיה 
פרש
איטליה 
17
סינגפור 
פרש
מלזיה 
11
יפן 
11
ארצות הברית 
פרש
מקסיקו 
10
ברזיל 
8
איחוד האמירויות הערביות 
9
15 17
2018 מקלארן אוסטרליה 
5
בחריין 
7
הרפובליקה העממית של סין 
7
אזרבייג'ן 
7
ספרד 
8
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
צרפת 
16
אוסטריה 
8
בריטניה 
8
גרמניה 
16
הונגריה 
8
בלגיה 
פרש
איטליה 
פרש
סינגפור 
7
רוסיה 
14
יפן 
14
ארצות הברית 
פרש
מקסיקו 
פרש
ברזיל 
17
איחוד האמירויות הערביות 
11
11 50

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Fernando Alonso biography, www.f1fanatic.co.uk
  2. ^ רון דניס: מדיניות השוויון בין הנהגים נכונה, באתר ONE‏, 19 בספטמבר 2007
    פורמולה 1: תם עידן השוויון במקלארן, באתר ONE‏, 27 בדצמבר 2007
  3. ^ פרננדו אלונסו מנצח במונזה, באתר ynet, 9 בספטמבר 2007
  4. ^ אלונסו חזר הביתה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בדצמבר 2007
  5. ^ פורמולה 1: ספרדי כפול במירוץ יפן, באתר וואלה! NEWS‏, 12 באוקטובר 2008
  6. ^ פורמולה 1: לואיס המילטון זכה באליפות הנהגים, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בנובמבר 2008
  7. ^ ירון אדרי‏, פורמולה 1: המילטון חוזר לנצח, באתר וואלה! NEWS‏, 26 ביולי 2009
  8. ^ ירון אדרי‏, פורמולה 1: רנו תתחרה בוולנסיה, באתר וואלה! NEWS‏, 17 באוגוסט 2009
  9. ^ אלונסו יחליף את רייקונן בפרארי, וואלה, 30 בספטמבר 2009
  10. ^ פורמולה 1: אלונסו מנצח בבאחריין, באתר ynet, 14 במרץ 2010
  11. ^ חיים זרזר, מירוץ מונאקו - רד בול שולטת, באתר ynet, 16 במאי 2010
  12. ^ פורמולה 1: פרארי נקנסה ב-100 אלף דולרים, וואלה, 25 ביולי 2010
  13. ^ פורמולה 1: אלונסו ניצח גם בסינגפור, וואלה, 25 בספטמבר 2010
  14. ^ פורמולה 1: סבסטיאן ווטל זכה באליפות העולם, וואלה, 14 בנובמבר 2010
  15. ^ פרננדו אלונסו זכה בגרנד פרי הבריטי, וואלה, 10 ביולי 2011
  16. ^ פורמולה 1: פרננדו אלונסו ניצח במירוץ מלזיה, וואלה, 25 במרץ 2012
  17. ^ פורמולה 1: מארק וובר ניצח במירוץ במונקו, וואלה, 27 במאי 2012
  18. ^ פורמולה 1: פרננדו אלונסו זכה במירוץ גרמניה, וואלה, 22 ביולי 2012
  19. ^ פורמולה 1: פטל עקף את אלונסו בדירוג הנהגים, וואלה, 14 באוקטובר 2012
  20. ^ פורמולה 1: בתום דרמה, סבסטיאן פטל שוב אלוף העולם, וואלה, 25 בנובמבר 2012
  21. ^ פרננדו אלונסו בדרך לשכר הגבוה בתולדות הפורמולה 1, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2014
  22. ^ איתי קיטאי, פורמולה 1: תאונה קשה לפרננדו אלונסו, ynet‏, 22 בפברואר 2015
  23. ^ פרננדו אלונסו שרד התרסקות קשה באוסטרליה: "חייו ניצלו בנס", וואלה, 20 במרץ 2016
  24. ^ Fernando Alonso: McLaren driver to miss Monaco Grand Prix for Indianapolis 500, BBC Sport, 12 April 2017
  25. ^ Fernando Alonso's first Indianapolis 500 test draws 2 million views, Autosport, 4 May 2017
  26. ^ Indy 500: Fernando Alonso retires after brilliant debut race as Takuma Sato wins, Motorsport.com, 28 May 2017
  27. ^ Alonso reveals McLaren contract is multi-year deal, F1i.com, 19 October 2017
  28. ^ פרננדו אלונסו הודיע על פרישה מפורמולה 1: "הגיע הזמן לעבור הלאה", באתר וואלה! NEWS‏, 14 באוגוסט 2018
  29. ^ Fernando to race at iconic Daytona 24 Hours, Mclaren.com, 26 October 2017
  30. ^ Alonso Finished Daytona Down In 38th Place After A Series Of Reliability Issues, WTF1, 28 January 2018
  31. ^ What Fernando Alonso's 2018 F1 and WEC race schedule will look like, Autosport, 30 January 2018
  32. ^ ג'יימי קליין, Spa WEC: Toyota takes 1-2, Alonso wins on debut, Motorsport/com, 5 May 2018
  33. ^ עונת 2018/19 הוכרזה כסופר-עונה שתתפרס על פני שנתיים ותכלול פעמיים את מרוץ 24 השעות של לה מאן
  34. ^ Fernando Alonso wins Le Mans 24 with Toyota, BBC Sport, 17 June 2018
  35. ^ Alonso, Toyota stripped of Silverstone victory, Plantf1, 20 August 2018