פרננדו אלונסו

פרננדו אלונסו דיאסספרדית: Fernando Alonso Díaz; נולד ב-29 ביולי 1981 באוביידו, שבספרד) הוא נהג מרוצי מכוניות ספרדי, שזכה פעמיים בתואר אליפות העולם בפורמולה 1 בשנים 2005 (הוכתר גם כאלוף העולם הצעיר ביותר אי פעם בסבב) ו-2006[1]. בין הישגיו החשובים בקריירה אפשר למנות את זכייתו במרוץ 24 השעות של לה מאן בשנים 2018 ו-2019, זכייה במרוץ 24 השעות של דייטונה ב-2019, וזכייה באליפות העולם במרוצי סיבולת של ה-FIA בעונת 2018–2019

פרננדו אלונסו
אלונסו, 2016
אלונסו, 2016
לידה 29 ביולי 1981 (בן 40)
אוביידו שבספרד
לאום ספרדספרד ספרדי
קריירת פורמולה 1
אליפויות 2 (2005, 2006)
מרוצים 335
ניצחונות 32
פודיומים 98
נקודות בקריירה 1,976
זינוקים מפול פוזישן 22
הקפות מהירות 23
קבוצות מינארדי (2001)
רנו (2003-2006)
וודאפון מקלארן מרצדס (2007)
רנו (2007-2008)
פרארי (2010-2014)
מקלארן-הונדה (2015-2018)
אלפין (2021-)
קריירת אליפות העולם במרוצי סיבולת
מרוצים 5
ניצחונות 2
פודיומים 4
נקודות בקריירה 102
זינוקים מפול פוזישן 3
קבוצות טויוטה (2018–)
www.fernandoalonso.com

שלוש פעמים היה סגן אלוף העולם בפורמולה 1 (בשנים 2010, 2012 ו-2013), ובשנת 2007 סיים במקום השלישי במרחק נקודה אחת מהאליפות. בפורמולה 1 התחרה עבור קבוצות מינארדי, רנו (איתה הוא היה פעמיים אלוף העולם), מקלארן ופרארי. באוגוסט 2018 הודיע אלונסו על פרישתו מהפורמולה 1. בעונת 2021 שב להתחרות באליפות בקבוצת רנו, ששינתה את שמה לאלפין.

אלונסו מדורג שישי לפי כמות הניצחונות בהיסטוריה של הפורמולה 1 עם 32 ניצחונות, והרביעי לפי כמות הפודיומים שהשיג במשך הקריירה שלו עם 97[2]. בבדצמבר 2017 נכנס להיכל התהילה של הפורמולה 1[3], וב-2019 נכנס שוב להיכל התהילה כאלוף העולם במרוצי סיבולת. בכך הפך אלונסו להיות הנהג הראשון שמופיע פעמיים בהיכל התהילה ברשימת האלופים של שתי קטגוריות שונות[4].

בשנת 2017 השתתף במירוץ אינדיאנפוליס 500. בשנת 2018, במקביל לעונה האחרונה שלו בפורמולה 1, ניצח את מרוץ 24 השעות של לה מאן בפעם הראשונה שהשתתף בו. בינואר 2020 השתתף בראלי דקר כחלק מקבוצת "Toyota Gazoo Racing".

ראשית הקריירהעריכה

אלונסו החל לנהוג בקארטינג בגיל 3[5], לאחר שאביו בנה מכונית לאחותו הגדולה שלא התעניינה בה. אביו גם לקח על עצמו את תפקיד המכונאי והמנטור. בשנת 1988, בגיל 7, זכה אלונסו באליפות לילדים של אסטוריאס עם ניצחונות בכול שמונת המרוצים[6]. שנה שלאחר מכן זכה שוב בתואר ובנוסף זכה גם באליפות גליסיה[6].

ב-1991 השתתף באליפות ספרד לילדים בקארטינג וסיים במקום השני למרות שלא השתתף בכל המרוצים. ב-1993 וב-1994 זכה באליפות ספרד לנוער וכך קיבל מלגה להשתתף ב-1995 באליפות העולם לנוער בקארטינג, ובסופה הגיע למקום השלישי. בשנת 1996 זכה באליפות ספרד ובאליפות העולם לנוער[5]. ב-1997 לקח שוב את אליפות ספרד לה הוסיף גם אליפות באיטליה ואירופה בקטגוריה A. בשנת 1998 הגיע שוב למקום הראשון באליפות ספרד, השלישי ברצף.

ב-1999 נכנס לחייו של פרננדו הצעיר אדריאן קמפוס, נהג פורמולה 1 לשעבר בקבוצת מינארדי שיהפוך להיות המנהל האישי שלו. קמפוס רשם אותו כמחליף של מרק ג'נה באליפות האירופאית שהתקיימה בחסות חברת ניסאן ובה הוא השיג תשעה פול פוזישן, חמש הקפות מהירות ושישה ניצחונות, שהפכו לאליפות של אותה שנה.

בשנת 2000 עבר אלונסו להתחרות בסבב הפורמולה 3000 בקבוצת "אסטרומגה". אלונסו השיג פול פוזישן וניצחון בבלגיה וסיים שני בהונגריה, וסיים את עונתו הראשונה במקום הרביעי באליפות[7].

פורמולה 1עריכה

מינראדי (2001)עריכה

מנהל קבוצת פרארי ג'אן טוד הגיע איתו להבנה כי יהיה הנהג השלישי של הקבוצה וכך לעבוד וללמוד ליד אלן פרוסט. פלביו בריאטורי, מנהל קבוצת רנו באותם הימים, החתים אותו בקבוצת בנטון-רנו ונתן אותו בהשאלה לקבוצת מינארדי. אלונסו היה נהג מבחן בקבוצת מינארדי בשנת 2000.

בשנת 2001, כשהוא בן 20, שימש נהג ראשי בקבוצה. הקבוצה לא הייתה תחרותית ואלונסו סיים את העונה במקום ה-23, ללא נקודות. הישגו הטוב ביותר היה המקום העשירי בגרמניה.

רנו (2002–2006)עריכה

בשנת 2002 שימש כנהג שלישי בקבוצת רנו. במהלך השנה ביצע נהיגת מבחן עבור קבוצת יגואר.

בעונת 2003 קודם להיות נהג מן המניין בקבוצת רנו. הוא זכה במקום השביעי במרוץ הראשון בעונה באוסטרליה. במירוץ השני במלזיה הוא השיג את הפול פוזישן והשיג את הפודיום הראשון בפורמולה 1 כאשר הוא רק בן 21. הוא זכה בניצחונו הראשון באליפות בהונגריה, וסיים את העונה במקום השישי באליפות. בגרנד פרי ברזיל היה מעורב באחת התאונות הקשות ביותר שלו בקריירה כאשר התנגש בקיר לאחר שגלגל שהשתחרר מהמכונית של מארק ובר פגע בו. כתוצאה מהתאונה הופסק המירוץ. הדירוג של ההקפה הקודמת לתאונה שימש כדירוג סופי, ואלונסו סיים שלישי.

ב-2004 לא הצליח אלונסו לנצח באף מרוץ. באותה שנה השיג ארבעה פודיומים ופעם אחת את עמדת הזינוק הבכירה (בצרפת). סיים את העונה במקום הרביעי עם 59 נקודות.

את 2005 פתח אלונסו בסערה ולמרות מאבק עיקש מצידו של קימי רייקונן מקבוצת מקלארן זכה באליפות עם שבעה ניצחונות תוך כדי שהוא מפגין נהיגה וירטאוזית. אלונסו הפך לאלוף הפורמולה 1 הצעיר ביותר אי פעם (שיא שנשבר מאז על ידי לואיס המילטון וסבסטיאן פטל). במרוץ ביפן הצליח לעקוף את מיכאל שומאכר מהחלק החיצוני של הפניה, עקיפה שמיד זכתה לתואר "עקיפת העונה". את כישרונו כנהג ניתן היה לבחון מול התוצאות הבינוניות שעמיתיו לקבוצה, יארנו טרולי ולא ג'יאנקארלו פיזיקלה, הצליחו להשיג באותה שנה עם אותה מכונית.

גם בעונת 2006 זכה אלונסו באליפות. הוא ניצח שבע פעמים, והגדיל לעשות כשהיה לספרדי הראשון שמנצח במרוץ הספרדי בברצלונה. בתחילת העונה הודיע אלונסו שזו עונתו האחרונה במדי רנו והוא עתיד לעבור לקבוצת מקלארן.

2007: מקלארןעריכה

בעונת 2007 עבר אלונסו לנהוג בקבוצת מקלארן, שם שיתף פעולה עם לואיס המילטון, שהיה בעונתו הראשונה בסבב. היחסים בין אלונסו והמילטון התדרדרו במהרה לאחר שמעמדו של אלונסו, שהגיע למקלארן כאלוף העולם והיה אמור להיות הנהג הבכיר בקבוצה, נפגע בעקבות יכולת מצוינת של המילטון[8]. אלונסו אף טען שהמילטון מקבל יחס מועדף מראשי הקבוצה[9]. במהלך העונה הצליח אלונסו לנצח בארבעה מרוצים ולזנק פעמיים מעמדת הזינוק הבכירה, אך לבסוף נכנע הן להמילטון והן לקימי רייקונן. הוא סיים במקום השלישי עם 109 נקודות, נקודה פחות מהאלוף רייקונן, ובשוויון נקודות וניצחונות עם המילטון - שוויון שהוכרע רק הודות לכך שהמילטון הצליח לסיים חמש פעמים במקום השני, ואילו אלונסו ארבע. למרות זאת, אלונסו הפגין נהיגה בוגרת יותר מהמילטון, שלא עמד בלחץ וביצע טעויות במרוצים המכריעים. בתום העונה עזב אלונסו את מקלארן וחזר לרנו[10].

2008-2009: החזרה לרנועריכה

תחילת עונת 2008 לא הייתה מוצלחת עבור אלונסו. מכונית הרנו לא הייתה תחרותית כבעבר ובארבעה עשר המרוצים הראשונים של העונה הוא לא סיים במיקום גבוה יותר מרביעי ונאלץ לפרוש פעמיים. בגרנד פרי סינגפור הוא זכה לניצחונו הראשון בעונה לאחר שהתחיל את המרוץ מהמקום ה-15, אך התקדם בעקבות תאונה של נלסון פיקה ג'וניור, חברו לקבוצה, שחייבה שימוש במכונית הבטיחות. לאחר כשנה נפתחה חקירה בה הודה פיקה שהתרסק עם מכוניתו במכוון לפי הוראת הקבוצה, כדי לעזור לאלונסו לזכות במירוץ, אך אלונסו זוכה מאשמה. אלונסו ניצח גם במרוץ הבא ביפן[11] וסיים שני במרוץ הברזילאי. הוא סיים את העונה במקום החמישי[12].

החלפת הרכב לדגם חדש בפתיחת עונת 2009 לא סייעה לאלונסו, שלא צבר נקודות בארבעה מתוך שמונת המרוצים הראשונים בעונה. במירוץ הונגריה זינק מהפול פוזישן והוליך את המירוץ עד שנכנס לרחבת הטיפולים בפעם הראשונה. מעט אחרי היציאה מהרחבה התנתק אחד מגלגלי הרכב, שלא חובר כראוי. אלונסו ניסה להמשיך במירוץ כשהוא נוהג עם שלושה גלגלים, אך לבסוף נאלץ לפרוש בהקפה ה-17[13]. בעקבות התקרית הורחקה רנו מהשתתפות במירוץ הבא, אך לבסוף הומתק העונש לקנס כספי בלבד[14]. לאורך כל העונה הגיע רק פעם אחת לפודיום, כשסיים במקום השלישי במירוץ מלזיה. את העונה סיים עם 26 נקודות בלבד. בספטמבר חתם אלונסו על חוזה לשלוש עונות בקבוצת פרארי, במקומו של קימי רייקונן[15].

2010-2014: פראריעריכה

 
אלונסו במירוץ הבכורה בגרנד פרי בחריין (2010)
 
פרננדו אלונסו בגרנד פרי קנדה, 2011

את הניצחון הראשון במדי קבוצתו החדשה רשם אלונסו כבר במירוץ הראשון, שהתקיים בבחריין[16] (אחד מארבעה נהגים שנצחו עם פרארי במירוץ הראשון שלהם, יחד עם מריו אנדרטי, נייג'ל מנסל וקימי רייקונן). בגרנד פרי מונקו זינק מהמקום האחרון, לאחר שריסק את מכוניתו במהלך מקצה הדירוג. אך הצליח לסיים את המירוץבמקום השישי[17]. הניצחון השני בעונה הושג בהוקנהיים, אך לווה שערורייה כאשר התברר שפליפה מאסה, חברו לקבוצה, אפשר לאלונסו לעקוף אותו במהלך ההקפה ה-49 למירוץ בעקבות הוראה של הנהלת הקבוצה. בעקבות האירוע נקנסה הקבוצה ב-100 אלף דולר[18]. אלונסו רשם שני ניצחונות רצופים באיטליה ובסינגפור, מרוצים שבהם זינק מהפול פוזישן. בעקבות הניצחונות שיפר את מיקומו בטבלת האליפות ועלה מהמקום החמישי למקום השני, בפער של 11 נקודות בלבד מאחורי מארק ובר, שהוביל את האליפות[19]. במירוץ סיום העונה שהתקיים באבו דאבי היה יכול אלונסו לזכות בתואר האליפות אם היה מסיים באחד משני המקומות הראשונים, אך סיים רק במקום השביעי והפסיד את התואר לסבסטיאן פטל[20].

בעונת 2011 נמשכה השליטה של קבוצת רד בול ואלונסו ופרארי התקשו לרשום הישגים. הניצחון הראשון והיחיד של אלונסו בעונה הושג רק במירוץ התשיעי שהתקיים בבריטניה. הניצחון העלה אותו למקום השלישי בטבלת האליפות, אך בפער של 92 נקודות מפטל שהוביל את הטבלה[21]. בנוסף לניצחון הצליח להגיע עוד תשע פעמים לפודיום במהלך העונה, אך למרות זאת סיים רק במקום הרביעי.

במהלך עונת 2012 ניהל אלונסו קרב צמוד על המקום הראשון מתחילת העונה. הוא עלה למקום הראשון לאחר ניצחון בגרנד פרי מלזיה, המירוץ השני בעונה[22]. הוא ירד למקום החמישי לאחר ארבעה מרוצים ושב למקום הראשון לאחר שהשיג שני פודיומים רצופים[23] ואף הצליח להגדיל את הפער מהמקום השני ל-34 נקודות לאחר שרשם 2 ניצחונות ופודיום נוסף בשלושת המרוצים הבאים[24]. אף על פי שלא הצליח לנצח בחמשת המרוצים הבאים שמר על המקום הראשון, אך ארבעה מרוצים לסיום העונה איבד את הבכורה לטובת פטל[25]. אל מרוץ סוף העונה הגיע אלונסו במקום השני, בפער של 13 נקודות בלבד מפטל, דבר שהשאיר לו סיכוי תאורטי לזכות באליפות. פטל פתח את המירוץ במקום הרביעי, אך רכבו נפגע במהלך הזינוק והוא ירד למקום האחרון. אלונסו, שהתחיל את המירוץ במקום השמיני הצליח להגיע עד למקום השני, אך פטל הצליח לשפר את מיקומו ולסיים את המירוץ במקום השישי ולזכות בתואר האליפות בפער של 3 נקודות[26].

סבסטיאן פטל המשיך בשליטתו המוחלטת בסבב במהלך עונת 2013, במהלכה ניצח ב-13 מתוך 19 המרוצים והוביל את העונה לכל האורך. אלונסו רשם שני ניצחונות מוקדמים בעונה (סין וספרד) ותפס את המקום השלישי. במיוץ השביעי בעונה עלה למקום השני, מקום בו החזיק עד לסיום העונה.

בעונת 2014 עברה השליטה בסבב מקבוצת רד בול לידי קבוצת מרצדס, ששני נהגיה, לואיס המילטון וניקו רוזברג הובילו את הסבב לכל אורך העונה. אלונסו התקשה במהלך העונה לצבור נקודות, הגיע לפודיום רק פעמיים וסיים את העונה רק במקום השישי. לקראת סיום העונה הודיע אלונסו כי הוא עוזב את הקבוצה וחוזר לקבוצת ממלארן, בה נהג בעונת 2007, תמורת שכר המוערך בכ-32 מיליון אירו לעונה, השכר הגבוה בין הנהגים באליפות[27].

2015–הווה: החזרה למקלארןעריכה

 
אלונסו בגרנד פרי קנדה 2015

החזרה לקבוצת מקלארן החלה ברגל שמאל עבור אלונסו, שנפגע קשה בתאונה במהלך היום האחרון של אימוני טרום העונה שהתקיימו בברצלונה. הוא פונה במסוק לבית חולים ושוחרר לאחר מספר ימים, אך החמיץ את מרוץ פתיחת העונה[28]. בשבעת המרוצים הראשונים בהם לקח חלק לא הצליח לצבור אפילו נקודה, כאשר בחמישה מתוכם נאלץ לפרוש עקב בעיות במערכת ההנעה. בגרנד פרי הונגריה הצליח לסיים במקום החמישי, מיקום השיא שלו באותה עונה. הבעיות במנוע המשיכו לרדוף את אלונסו עד סיום העונה, בלא שהצליח לצבור אף נקודה נוספת. את העונה סיים במקום ה-17 עם 11 נקודות בלבד.

בפתיחת עונת 2016 היה שוב מעורב בתאונת דרכים קשה, כשהתנגש במהירות 315 קמ"ש במכוניתו של אסטבן גוטיירז. כתוצאה מההתנגשות הרכב התנגש בקיר, התהפך באוויר מספר פעמים והתפרק, אך אלונסו יצא ממנו על רגליו. התאונה הוגדרה כ"אחת מההתרסקויות הדרמטיות בתולדות הפורמולה 1"[29]. בשל הפציעה נעדר מגרנד פרי בחריין, אך שב להתחרות בגרנד פרי הסיני. במהלך העונה התקשה לצבור נקודות וסיים את העונה במקום העשירי בטבלת האליפות עם 54 נקודות בלבד.

הקושי לצבור נקודות נמשך גם במהלך עונת 2017 בה צבר נקודות בחמישה מרוצים בלבד. בחודש אפריל הודיע כי יוותר על ההשתתפות בגרנד פרי מונקו לטובת מרוץ האינדיאנפוליס 500 המתקיים במקביל[30]. כרוקי בתחרות נדרש לעמוד במבחנים מקדימים. המבחנים שודרו בשידור חי ביוטיוב ובפייסבוק וזכו לכ-2 מיליון צופים[31]. אל המרוץ זינק מהמקום השביעי ובמשך 27 הקפות הוביל את המרוץ. 21 הקפות לסיום, כשהוא במקום השביעי, נאלץ לפרוש בשל בעיות במנוע[32]. לקראת סיום העונה האריך את חוזהו במקלארן לעונה נוספת[33].

עונת 2018 נפתחה בצורה טובה יחסית ובחמשת המרוצים הראשונים של העונה צבר נקודות. במהלך פגרת הקיץ הודיע על פרישה מהפורמולה 1 בסיום העונה[34].

אליפות העולם במרוצי סיבולתעריכה

במקביל לעונתו האחרונה בפורמולה 1 החל להשתתף במרוצי סיבולת. המרוץ הראשון בו לקח חלק היה מרוץ 24 השעות של דייטונה, שהתקיים ב-26 בינואר 2018. אלונסו הצטרף לקבוצת יונייטד אוטוספורט והתחרה בקטגוריית ה-LMP2[35]. מכונית הלייגר בה נהג לא הייתה מהירה בישורת כמו המתחרים האחרים, למרות זאת הצליח יחד עם לנדו נוריס ופיל הנסון, הנהגים הנוספים בקבוצה, להוביל במהלך מספר הקפות. תקר בגלגל ולאחר מכן בעיה בבלמים אלצו את הקבוצה להיכנס לרחבת הטיפולים ולצבור פער של 25 הקפות מהמובילים. בהמשך סבלו מבעיה חוזרת בבלמים ואת המרוץ סיימו במקום ה-38 בדירוג הכולל ו-13 בקטגוריה[36].

ארבעה ימים לאחר המרוץ הודיעה מקלארן כי, במקביל להשתתפות בעונת הפורמולה 1, אלונסו יקח חלק בעונת 2018/19 באליפות העולם במרוצי סיבולת כחלק מקבוצת טויוטה לצידם של סבסטיאן בואמי וקזוקי נקאג'ימה[37]. העונה נפתחה במרוץ 6 השעות של ספא-פרנקורשמפס. בסיום מקצה הדירוג דורג במקום השני, אך קודם לפול פוזישן בעקבות פסילת התוצאה של רכב הטויוטה השני. את המרוץ סיים כמנצח[38]. במרוץ 24 השעות של לה מאן הראשון לעונה[39] זינק מהפול פוזישן ורשם ניצחון נוסף[40]. רצף הניצחונות נמשך גם במרוץ 6 השעות של סילברסטון, אך מאוחר יותר נפסלה הקבוצה בשל חריגה במידות הספויילר התחתון[41].

מרוציםעריכה

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 מיקום נקודות
2001 מינארדי אוסטרליה 
12
מלזיה 
13
ברזיל 
פרש
סן מרינו 
פרש
ספרד 
13
אוסטריה 
פרש
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
גרמניה 
14
צרפת 
17†
בריטניה 
16
גרמניה 
10
הונגריה 
פרש
בלגיה 
פרש
איטליה 
13
ארצות הברית 
פרש
יפן 
11
23 0
2003 רנו אוסטרליה 
7
מלזיה 
3
ברזיל 
3
סן מרינו 
6
ספרד 
2
אוסטריה 
פרש
מונקו 
5
קנדה 
4
גרמניה 
4
צרפת 
פרש
בריטניה 
פרש
גרמניה 
4
הונגריה 
1
איטליה 
8
ארצות הברית 
פרש
יפן 
פרש
6 55
2004 רנו אוסטרליה 
3
מלזיה 
7
בחריין 
6
סן מרינו 
4
ספרד 
4
מונקו 
פרש
גרמניה 
5
קנדה 
פרש
ארצות הברית 
פרש
צרפת 
2
בריטניה 
10
גרמניה 
3
הונגריה 
3
בלגיה 
פרש
איטליה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
4
יפן 
5
ברזיל 
4
4 59
2005 רנו אוסטרליה 
3
מלזיה 
1
בחריין 
1
סן מרינו 
1
ספרד 
2
מונקו 
4
גרמניה 
1
קנדה 
פרש
ארצות הברית 
DNS
צרפת 
1
בריטניה 
2
גרמניה 
1
הונגריה 
11
טורקיה 
2
איטליה 
2
בלגיה 
2
ברזיל 
3
יפן 
3
הרפובליקה העממית של סין 
1
1 133
2006 רנו בחריין 
1
מלזיה 
2
אוסטרליה 
1
סן מרינו 
2
גרמניה 
2
ספרד 
1
מונקו 
1
בריטניה 
1
קנדה 
1
ארצות הברית 
5
צרפת 
2
גרמניה 
5
הונגריה 
פרש
טורקיה 
2
איטליה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
2
יפן 
1
ברזיל 
2
1 134
2007 וודאפון מקלארן מרצדס אוסטרליה 
2
מלזיה 
1
בחריין 
5
ספרד 
3
מונקו 
1
קנדה 
7
ארצות הברית 
2
צרפת 
7
בריטניה 
2
גרמניה 
1
הונגריה 
4
טורקיה 
3
איטליה 
1
בלגיה 
3
יפן 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
2
ברזיל 
3
3 109
2008 רנו אוסטרליה 
4
מלזיה 
8
בחריין 
10
ספרד 
פרש
טורקיה 
6
מונקו 
10
קנדה 
פרש
צרפת 
8
בריטניה 
6
גרמניה 
11
הונגריה 
4
ספרד 
פרש
בלגיה 
4
איטליה 
4
סינגפור 
1
יפן 
1
הרפובליקה העממית של סין 
4
ברזיל 
2
5 61
2009 רנו אוסטרליה 
5
מלזיה 
11
הרפובליקה העממית של סין 
9
בחריין 
8
ספרד 
5
מונקו 
7
טורקיה 
10
בריטניה 
14
גרמניה 
7
הונגריה 
פרש
ספרד 
6
בלגיה 
פרש
איטליה 
5
סינגפור 
3
יפן 
10
ברזיל 
פרש
איחוד האמירויות הערביות 
14
9 26
2010 פרארי-מרלבורו בחריין 
1
אוסטרליה 
4
מלזיה 
13†
הרפובליקה העממית של סין 
4
ספרד 
2
מונקו 
6
טורקיה 
8
קנדה 
3
ספרד 
8
בריטניה 
14
גרמניה 
1
הונגריה 
2
בלגיה 
פרש
איטליה 
1
סינגפור 
1
יפן 
3
קוריאה הדרומית 
1
ברזיל 
3
איחוד האמירויות הערביות 
7
2 252
2011 פרארי-מרלבורו אוסטרליה 
4
מלזיה 
6
הרפובליקה העממית של סין 
7
טורקיה 
3
ספרד 
5
מונקו 
2
קנדה 
פרש
ספרד 
2
בריטניה 
1
גרמניה 
2
הונגריה 
3
בלגיה 
4
איטליה 
3
סינגפור 
4
יפן 
2
קוריאה הדרומית 
5
הודו 
3
איחוד האמירויות הערביות 
2
ברזיל 
4
4 257
2012 פרארי אוסטרליה 
5
מלזיה 
1
הרפובליקה העממית של סין 
9
בחריין 
7
ספרד 
2
מונקו 
3
קנדה 
5
ולנסיה 
1
בריטניה 
2
גרמניה 
1
הונגריה 
5
בלגיה 
פרש
איטליה 
3
סינגפור 
3
יפן 
פרש
קוריאה הדרומית 
3
הודו 
2
איחוד האמירויות הערביות 
2
ארצות הברית 
3
ברזיל 
2
2 278
2013 פרארי אוסטרליה 
2
מלזיה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
1
בחריין 
8
ספרד 
1
מונקו 
7
קנדה 
2
בריטניה 
3
גרמניה 
4
הונגריה 
5
בלגיה 
2
איטליה 
2
סינגפור 
2
קוריאה הדרומית 
6
יפן 
4
הודו 
11
איחוד האמירויות הערביות 
5
ארצות הברית 
5
ברזיל 
3
2 242
2014 פרארי אוסטרליה 
4
מלזיה 
4
בחריין 
9
הרפובליקה העממית של סין 
3
ספרד 
6
מונקו 
4
קנדה 
6
אוסטריה 
5
בריטניה 
6
גרמניה 
5
הונגריה 
2
בלגיה 
7
איטליה 
פרש
סינגפור 
4
יפן 
פרש
רוסיה 
6
ארצות הברית 
6
ברזיל 
6
איחוד האמירויות הערביות 
9
6 161
2015 מקלארן אוסטרליה  מלזיה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
12
בחריין 
11
ספרד 
פרש
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
אוסטריה 
פרש
בריטניה 
10
הונגריה 
5
בלגיה 
13
איטליה 
18†
סינגפור 
פרש
יפן 
11
רוסיה 
11
ארצות הברית 
11
מקסיקו 
פרש
ברזיל 
15
איחוד האמירויות הערביות 
17
17 11
2016 מקלארן אוסטרליה 
פרש
בחריין  הרפובליקה העממית של סין 
12
רוסיה 
6
ספרד 
פרש
מונקו 
6
קנדה 
11
אזרבייג'ן 
פרש
אוסטריה 
18
בריטניה 
13
הונגריה 
7
גרמניה 
12
בלגיה 
7
איטליה 
12
סינגפור 
7
מלזיה 
7
יפן 
16
ארצות הברית 
5
מקסיקו 
13
ברזיל 
10
איחוד האמירויות הערביות 
10
10 54
2017 מקלארן אוסטרליה 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
פרש
בחריין 
14
רוסיה 
DNS
ספרד 
12
מונקו  מונקו 
16
אזרבייג'ן 
9
אוסטריה 
פרש
בריטניה 
פרש
הונגריה 
6
בלגיה 
פרש
איטליה 
17
סינגפור 
פרש
מלזיה 
11
יפן 
11
ארצות הברית 
פרש
מקסיקו 
10
ברזיל 
8
איחוד האמירויות הערביות 
9
15 17
2018 מקלארן אוסטרליה 
5
בחריין 
7
הרפובליקה העממית של סין 
7
אזרבייג'ן 
7
ספרד 
8
מונקו 
פרש
קנדה 
פרש
צרפת 
16
אוסטריה 
8
בריטניה 
8
גרמניה 
16
הונגריה 
8
בלגיה 
פרש
איטליה 
פרש
סינגפור 
7
רוסיה 
14
יפן 
14
ארצות הברית 
פרש
מקסיקו 
פרש
ברזיל 
17
איחוד האמירויות הערביות 
11
11 50
2021 אלפין בחריין 
פרש
איטליה 
10
פורטוגל 
8
ספרד 
17
מונקו 
13
אזרבייג'ן 
6
צרפת 
8
אוסטריה 
9
אוסטריה 
10
בריטניה 
7
הונגריה 
4
בלגיה 
11
הולנד 
6
איטליה 
8
רוסיה 
6
טורקיה 
16
ארצות הברית 
פרש
מקסיקו 
9
ברזיל 
9
קטר (מדינה) 
3
ערב הסעודית 
13
איחוד האמירויות הערביות  10 77[א]
  1. ^ העונה טרם הסתיימה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Fernando Alonso | Formula 1®, Formula 1® - The Official F1® Website (באנגלית)
  2. ^ Top 100 F1 Drivers Ranking & Statistics all time, F1-Fansite.com (באנגלית)
  3. ^ Hall of Fame, Formula 1® - The Official F1® Website (באנגלית)
  4. ^ Fernando Alonso now two-time Hall of Famer, PlanetF1 (באנגלית)
  5. ^ 1 2 Fernando Alonso - Biography, www.grandprixhistory.org
  6. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , [http://hemeroteca-paginas.mundodeportivo.com/EMD03/PUB/2003/08/25/EMD20030825006MDP.pdf Al volante desde los tres añitos], Mundo Deportivo
  7. ^ https://www.racefans.net/fernando-alonso/
  8. ^ רון דניס: מדיניות השוויון בין הנהגים נכונה, באתר ONE‏, 19 בספטמבר 2007
    פורמולה 1: תם עידן השוויון במקלארן, באתר ONE‏, 27 בדצמבר 2007
  9. ^ פרננדו אלונסו מנצח במונזה, באתר ynet, 9 בספטמבר 2007
  10. ^ אלונסו חזר הביתה, באתר וואלה!‏, 10 בדצמבר 2007
  11. ^ פורמולה 1: ספרדי כפול במירוץ יפן, באתר וואלה!‏, 12 באוקטובר 2008
  12. ^ פורמולה 1: לואיס המילטון זכה באליפות הנהגים, באתר וואלה!‏, 2 בנובמבר 2008
  13. ^ ירון אדרי‏, פורמולה 1: המילטון חוזר לנצח, באתר וואלה!‏, 26 ביולי 2009
  14. ^ ירון אדרי‏, פורמולה 1: רנו תתחרה בוולנסיה, באתר וואלה!‏, 17 באוגוסט 2009
  15. ^ אלונסו יחליף את רייקונן בפרארי, וואלה, 30 בספטמבר 2009
  16. ^ פורמולה 1: אלונסו מנצח בבאחריין, באתר ynet, 14 במרץ 2010
  17. ^ חיים זרזר, מירוץ מונאקו - רד בול שולטת, באתר ynet, 16 במאי 2010
  18. ^ פורמולה 1: פרארי נקנסה ב-100 אלף דולרים, וואלה, 25 ביולי 2010
  19. ^ פורמולה 1: אלונסו ניצח גם בסינגפור, וואלה, 25 בספטמבר 2010
  20. ^ פורמולה 1: סבסטיאן ווטל זכה באליפות העולם, וואלה, 14 בנובמבר 2010
  21. ^ פרננדו אלונסו זכה בגרנד פרי הבריטי, וואלה, 10 ביולי 2011
  22. ^ פורמולה 1: פרננדו אלונסו ניצח במירוץ מלזיה, וואלה, 25 במרץ 2012
  23. ^ פורמולה 1: מארק וובר ניצח במירוץ במונקו, וואלה, 27 במאי 2012
  24. ^ פורמולה 1: פרננדו אלונסו זכה במירוץ גרמניה, וואלה, 22 ביולי 2012
  25. ^ פורמולה 1: פטל עקף את אלונסו בדירוג הנהגים, וואלה, 14 באוקטובר 2012
  26. ^ פורמולה 1: בתום דרמה, סבסטיאן פטל שוב אלוף העולם, וואלה, 25 בנובמבר 2012
  27. ^ פרננדו אלונסו בדרך לשכר הגבוה בתולדות הפורמולה 1, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2014
  28. ^ איתי קיטאי, פורמולה 1: תאונה קשה לפרננדו אלונסו, ynet‏, 22 בפברואר 2015
  29. ^ פרננדו אלונסו שרד התרסקות קשה באוסטרליה: "חייו ניצלו בנס", וואלה, 20 במרץ 2016
  30. ^ Fernando Alonso: McLaren driver to miss Monaco Grand Prix for Indianapolis 500, BBC Sport, 12 April 2017
  31. ^ Fernando Alonso's first Indianapolis 500 test draws 2 million views, Autosport, 4 May 2017
  32. ^ Indy 500: Fernando Alonso retires after brilliant debut race as Takuma Sato wins, Motorsport.com, 28 May 2017
  33. ^ Alonso reveals McLaren contract is multi-year deal, F1i.com, 19 October 2017
  34. ^ פרננדו אלונסו הודיע על פרישה מפורמולה 1: "הגיע הזמן לעבור הלאה", באתר וואלה!‏, 14 באוגוסט 2018
  35. ^ Fernando to race at iconic Daytona 24 Hours, Mclaren.com, 26 October 2017
  36. ^ Alonso Finished Daytona Down In 38th Place After A Series Of Reliability Issues, WTF1, 28 January 2018
  37. ^ What Fernando Alonso's 2018 F1 and WEC race schedule will look like, Autosport, 30 January 2018
  38. ^ ג'יימי קליין, Spa WEC: Toyota takes 1-2, Alonso wins on debut, Motorsport/com, 5 May 2018
  39. ^ עונת 2018/19 הוכרזה כסופר-עונה שתתפרס על פני שנתיים ותכלול פעמיים את מרוץ 24 השעות של לה מאן
  40. ^ Fernando Alonso wins Le Mans 24 with Toyota, BBC Sport, 17 June 2018
  41. ^ Alonso, Toyota stripped of Silverstone victory, Plantf1, 20 August 2018