פרנסואה קופרן
פרנסואה קופרן 'הגדול' (בצרפתית: 'François Couperin 'Le Grand; 10 בנובמבר 1668 – 12 בספטמבר 1733) היה מלחין צרפתי מתקופת הבארוק, נגן עוגב וצ'מבליסט. נצר למשפחה גדולה של מוזיקאים מפורסמים, ואחיינו של לואי קופרן. ביצירותיו ניסה למזג בין הסגנון האיטלקי והסגנון הצרפתי.
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1668 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
11 בספטמבר 1733 (בגיל 64) פריז, ממלכת צרפת |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| זרם |
מוזיקה קלאסית, המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| שפה מועדפת |
צרפתית, גרמנית |
| כלי נגינה |
עוגב, כינור |
| צאצאים |
Marie-Madeleine Couperin, François-Laurent Couperin, Marguerite-Antoinette Couperin |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חייו
עריכהקופרן נולד בפריז. הוא למד מוזיקה מאביו, שארל קופרן (הוא ידע לנגן עוד לפני שידע קרוא וכתוב), ואצל ז'אק תומלן. ב-1685 הוא התמנה למשרת נגן עוגב בכנסיית סן זֶ'רְוֵוה בפריז. ב-1693 הוא החליף את מורו בתפקידו כאחד מארבעת נגני העוגב בקפלה המלכותית בוורסאי, וזכה כך לתואר Organiste du Roi, כלומר "עוגבן מלכותי".
ב-1714 קודם קופרן לדרגת מלחין ועוגבן החצר (Ordinaire de la musique de la chambre du Roi), אם כי מעולם לא הצליח להגיע למשרת צ'מבליסט החצר שאליה שאף, אף כי היה צ'מבליסט וירטואוזי ורוב יצירותיו כתובות לכלי זה. קופרן היה חלק מהרכב נגנים קטן, שכלל גם את מישל דה לה באר וז'אק-מרטין אוטטר. ההרכב ניגן בקונצרטים לפני המלך לואי ה-14, שהעריך מאוד את כישוריו. כמו כן לימד קופרן את הנסיכים והנסיכות.
במשך חייו המקצועיים חזר קופרן והסתבך באינטריגות החצר וקנה לו אויבים רבים, בעיקר בקרב עמיתיו המוזיקאים, איתם ניהל מריבות קולניות ולעיתים קטנוניות. לאחר מותו של לואי ה-14 ב-1715 פחתה חשיבותו של קופרן בחצר, ותפקידיו התמעטו – הקרדינל פלרי, שניהל את ענייני המדינה לאחר לואי ה-14, התנגד לקיום קונצרטים בארמון, וקופרן עבד בעיקר כנגן עוגב בימי ראשון ואירועים חגיגיים, מה שהותיר לו זמן רב להלחנה. הוא הפסיק לעבוד ב-1723, משהתדרדר מצב בריאותו. הוא מת ב-1733 בפריז.
יצירותיו
עריכהקופרן היה מהראשונים שהביאו לצרפת את הסגנון האיטלקי במוזיקה, והיה מעריץ גדול של ארכאנג'לו קורלי. הוא היה בין הצרפתים הראשונים שכתבו סונאטות, וניסה ליצור סגנון איטלקי-צרפתי, שהוא קרא לו בשם Les Goûts réunis (הטעמים המאוחדים), אם כי סגנון זה עדיין צרפתי מאוד, למרות השימוש בצורות איטלקיות. קופרן פרסם שני כרכים של טריו-סונאטות תוכניתיות המתארים את עלייתם לשמיים של קורלי ושל לולי, ופגישתם שם.
אחד מספריו החשובים ביותר הוא L'Art de toucher le clavecin (אמנות הנגינה בצ'מבלו), שהוא אחד המקורות החשובים ביותר על הנגינה בצ'מבלו בצרפת, וכולל דוגמאות רבות לאצבוע, קישוט וטכניקת נגינה. מלבד דוגמאות רבות מתוך ספרי הסוויטות לצ'מבלו של קופרן עצמו, כלולים בספר גם מספר פרלודים ואלמנד.
כיום מפורסם קופרן בעיקר בשל ארבעת כרכי הסוויטות (Ordres) לצ'מבלו שפרסם, ונקראו 'קטעים לצ'מבלו' (Pièces de clavecin). עשרים-ושבע הסוויטות הן בין היצירות הטובות ביותר בספרות הצ'מבלו, והשפיעו רבות על רבים ממלחיני התקופה, ביניהם יוהאן סבסטיאן באך, שהעתיק כמה מיצירותיו של קופרן. לצד הריקודים המסורתיים של סוויטת הבארוק מופיעים 'קטעי אופי' רבים, כלומר קטעים בסגנון חופשי. לרבים מהם שמות תיאוריים ורבי-דמיון, המתייחסים לעיתים למקומות ואנשים בני תקופתו של קופרן. החל מהסוויטה השמינית, נקראים כל הקטעים בשם, ואינם נקראים עוד בשמות המחולות.
קופרן כתב גם טריו סונאטות (ביניהן האוסף המוכר Les Nations, "האומות"), 'קונצרטים מלכותיים' (סוויטות לנגינה בהרכב קאמרי משתנה, שנועדו לביצוע בפני המלך), שתי סונאטות לויולה דה גמבה ויצירות קוליות (המוכרות ביותר מביניהן הם Leçons de ténèbres, קטעי קינה).
כל יצירותיו של קופרן מצטיינות בפשטות, בהירות, שקיפות ואקספרסיביות. קופרן היה צ'מבליסט משובח, והדבר משתקף בכתיבתו לכלי; היצירות שלו מפיקות מן הצ'מבלו גוני-גוונים ודקויות הבעה. פשטותן ההרמונית (היחסית) של היצירות מחד, ועושרן הצלילי מאידך הביאו לכך שקופרן מושווה לעיתים קרובות לשופן ולמוצרט.
מורשתו
עריכהבמידה רבה קופרן נשכח כמעט לחלוטין לאחר מותו, אם כי כמה מיצירותיו היו פופולריות בקרב תלמידי פסנתר. העניין ביצירותיו התעורר מחדש במסגרת ההתעניינות הגוברת במוזיקה עתיקה. בראהמס, שהתעניין מאוד בבארוק, אהב את יצירותיו של קופרן, ביצע אותן בקונצרטים, והשתתף בעריכת ההוצאה המודרנית הראשונה שלהן ב-1880. השפעתן על היצירות הקצרות של בראהמס לפסנתר ניכרת. כמה מן הקטעים לצ'מבלו של קופרן עובדו לתזמורת בידי ריכרד שטראוס. מוריס ראוול הנציח את זכרו של קופרן בסוויטה שלו לפסנתר קברו של קופרן, המתכתבת עם סגנונו של המלחין - שֵם היצירה מתייחס למסורת הברוקית להנציח שמות מלחינים שנפטרו באמצעות 'קבר' מוזיקלי.
אף כי יצירותיו של קופרן מבוצעות כיום בעיקר בצ'מבלו, יותר ויותר פסנתרנים נהנים מהאפשרויות המרעננות הגלומות במוזיקה שלו. בין השאר, הקליטה הפסנתרנית אנג'לה יואיט קטעים לצ'מבלו של קופרן.
קישורים חיצוניים
עריכה
פרנסואה קופרן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרנסואה קופרן, באתר AllMovie (באנגלית)
פרנסואה קופרן, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
פרנסואה קופרן, באתר ספוטיפיי
פרנסואה קופרן, באתר AllMusic (באנגלית)
פרנסואה קופרן, באתר MusicBrainz (באנגלית)- פרנסואה קופרן, באתר פרויקט מוטופיה
פרנסואה קופרן, באתר Discogs (באנגלית)
פרנסואה קופרן, באתר Songkick (באנגלית)- L'art de toucher le clavecin, ספרו המתודי המפורסם של קופרן ללימוד צ'מבלו.
- פרנסואה קופרן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- biography/Francois-Couperin-French-composer-1631-1708-1712 פרנסואה קופרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
