פרנסיס ובר

פרנסיס פול ובר (בצרפתית: Francis Paul Veber; נולד ב-27 ביולי 1937) הוא מחזאי, במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק סרטים צרפתי, ממוצא ארמני ובעל שורשים יהודיים, התפרסם בעיקר בכתיבת מחזות קומיים לתיאטרון ותסריטי סרטים שחלקם עובדו לאחר מכן, בהשתתפותו, לקומדיות קולנוע הוליוודיות.

פרנסיס ובר
Francis Veber

לידה	28 ביולי 1937 (בן 87) ניי-סיר-סן, סן ואואז, צרפת
מדינה	צרפת
פרסים והוקרה	פרס סזאר לתסריט הטוב ביותר פרס לומייר לתסריט הטוב ביותר קצין בלגיון הכבוד (2008) אביר במסדר ההצטיינות הלאומי (2001) אביר בלגיון הכבוד (21 בספטמבר 1996) מסדר ההצטיינות הלאומי פרס סזאר
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

פרנסיס פול ובר נולד בניי-סיר-סן, במחוז או-דה סן כבנם של הסופר, העיתונאי והתסריטאי פייר-ז'יל ובר (שאביו היה יהודי), ושל סופרת ממוצא ארמני קתרין אגאג'ניאן, ילידת ארמביר ובעלת שם העט ז'ורז'ט פול. דוד אביו היה הסופר הצרפתי-יהודי טריסטן ברנאר. לגבי מוצאו העיר פעם ובר בראיון, "פעמיים רצח-עם, שני כותלי דמעות, כל מה שצריך כדי שתצא קומיקאי". האב, פייר-ז'יל ובר היה עיתונאי ידוע לפני מלחמת העולם השנייה אולם בימי הכיבוש הנאצי בצרפת הסתתר בבית מחשש להיעצר. אחרי השחרור לא מצא יותר עבודה בעיתונות. האם פירנסה אז את המשפחה על ידי כתיבת רומנים סנטימנטליים.

מתוסכלים בקריירות שלהם בתחום הכתיבה, הוריו רצו שבנם ילמד מקצוע "בטוח" יותר. תלמיד בינוני, הוא למד ארבע שנים רפואה, אחר כך עשה לימודי תואר ראשון במדעים מתוך מחשבה לעבוד כמהנדס בתעשיית הנפט. לבסוף הפסיק את לימודיו ובימי שירותו הצבאי הפך לכתב בבלד והשתתף העריכת היומנים של הכוחות הצרפתים באלג'יריה. בתום השירות הועסק למשך שלוש שנים כעיתונאי בתחנת הרדיו לוקסמבורג. בדיעבד העיד שלא היו לו כישורים למקצוע זה.

בשנת 1964 פרנסיס ובר התחתן. באותה תקופה ניסה ובר פריצה ראשונה לעולם הבידור על ידי כתיבת מערכונים לגי בדוס וב־1968 באמצעות קומדיה מוזיקלית "Petit Patapon" שכתב יחד עם ז'אק מרטן שהיה אז שדרן כוכב של הערוץ RTL. הקומדיה נכשלה כישלון חרוץ ובר פוטר מתפקידיו ב-RTL עקב צמצומי פרסונל אך המשיך להתפרנס מכתיבה - במיוחד של פרקי סדרות טלוויזיה כמו Agence Intérim (יחד עם רישאר קארון)

המחזה L'Enlèvement" ‏ (1968) שקיבל השראה ממקרה החטיפת אשתו של מרסל דאסו עובד על ידו לקולנוע עבור פייר מונדי והיה לבסיס הסרט "Appelez-moi Mathilde" ‏ (1968).

ובר הפך למומחה מספר אחד של "סרטי צמד החברים" (buddy movie) בקולנוע הצרפתי באמצעות שני גבורי הפטיש שלו, הנאיווים וה"לא יוצלחים" - פרנסואה פיניון, השלומיאלי, ופרנסואה פרן, השש להתקוטט. שנת 1972 פריצת הדרך בקריירה של פרנסיס ובר ככותב תסריטים וקומדיות, עם "Il était une fois un flic" בבימויו של ז'ורז' לוטנר. ב-1978 כתב את התסריט לקומדיה "כלוב העליזים" (La Cage aux Folles), שעובד למחזמר והופק גם בארצות הברית ב-1996 בכסרא באותו שם.

בשנת 1976, בעצת הבמאי קלוד ברי, ובר בייים לראונה סרט, "הצעצוע", בכיכובו של פייר רישאר. הסרט קיבל ביקורות מעורבות בהשוואה לסרטים שכתב ובר בעבר. רק ב-1981 חזר ובר לביים הפעם את הסרט "חברים בלי מזל" בכיכובם של הצמד ז'ראר דפרדייה ופייר רישאר, הסרט משך שבעה מיליון צופים לבתי הקולנוע בצרפת. הוא גם זכה להצלחה בינלאומית, במיוחד בברית המועצות, שם הוא משך שלושים וחמישה מיליון צופים. בעקבות הצלחת הסרט ביים שני סרטי המשך "Les Compères" (חברים לתסבוכת) (1983) ו-"Les Fugitifs" (הנמלטים) (1986).

בשנת 1985 כתב את התסריט לקומדיה "Hold-Up" בכיכובו של ז'אן-פול בלמונדו. בישראל הופץ הסרט בשם "שובו של המקצוען" כמעיין בסרט המשך לשובר הקופות "המקצוען" מ-1981, אף על פי שבפועל לא היה סרט המשך.

בסוף שנות ה-80 ובר השתקע בהוליווד, לוס אנג'לס שם עיבד את התסריטים שלו לסרטים אמריקאיים.

בשנת 1996 חזר לצרפת וביים את הסרט "Le Jaguar", וב-1998 את "Le Dîner de Cons" ("אידיוט מושלם") שעלה שנה קודם כמחזה. הסרט זכה בשלושה פרסי סזאר.

בשנת 2001 ביים את הסרט "לצאת מהארון".

בשנת 2003 ביים את הקומדיה "Tais-toi" (סתום ת'פה) בכיכובו של ז'אן רנו וז'ראר דפרדייה.

בשנת 2006 כתב וביים את הקומדיה "מאהב בהשאלה", על תעשיין מיליונר שצולם עם פילגשו הדוגמנית, ומנסה לשכנע את רעייתו הזועמת שהצעירה שעמה צולם אינה אלא בת זוגו של מחנה המכוניות.

בשנת 2008 ביים גרסה קולנועית למחזה "L'Emmerdeur" שעלה במקור ב-1969, בישראל הופץ הסרט בשם "קוץ בתחת".

חיים אישיים

פרנסיס ובר נשוי לפרנסואז ויש לו שני ילדים. בנו, ז'אן ובר, הוא גם כן במאי קולנוע. אחייניתו, סופי אודואן-ממיקוניאן (Audouin Mamikonian) היא סופרת ילדים בצרפתית.

פרסים והוקרה

• 3 פעמים - מועמדות לפרס סזאר עבור התסריט המקורי או העיבוד (Les Fugitifs" 1987 "Les Compères" 1984 "Le Jouet" 1977")
• לגיון הכבוד של צרפת, בדרגת אביר (1996), אחר כך קצין (2008)
• 1999 - פרס לומייר עבור התסריט הטוב ביותר עבור "Le Dîner de cons"
• 1999 - פרס סזאר עבור התסריט הטוב ביותר עבור "Le Dîner de cons"
• 1999 - מועמדויות לסזאר בעד הסרט הטוב ביותר ובעד הבימוי הטוב ביותר - עבור Le Dîner de cons
• המסדר הלאומי להצטיינות של צרפת, בדרגת אביר (2001)
• פרס אנרי ז'אנסון של חברת המחברים והמלחינים הדרמטיים של צרפת SACD
• 13 בינואר 2012 - זכה בפרס לומייר (Prix Lumières -"פרס האורות") על הכתבים הזרים בצרפת, על מפעל חייו בקולנוע

סרטים בבימויו

• 1976 Le Jouet (הצעצוע)
• 1981 La Chèvre ("חברים בלי מזל", במקור:"העז")
• 1983 Les Compères (חברים לתסבוכת)
• 1986 Les Fugitifs
• 1989 ׁ(Les Trois Fugitifs (Three Fugitives) (שלושת הגנובים)
• 1992 Sur la corde raide (Out on a limb)
• 1996 Le Jaguar
• 1998 Le Dîner de cons "האידיוט המושלם"
• 2000 Le Placard (לצאת מהארון)
• 2003 Tais-toi (סתום ת'פה)
• 2006 La Doublure (מאהב בהשאלה)
• 2008 L'Emmerdeur (קוץ בתחת)

תסריטיו

• 1969 : Appelez-moi Mathilde, במאי: פייר מונדי
• 1972 : Il était une fois un flic, במאי: ז'ורז' לוטנר
• 1972 : Le grand blond avec une chaussure noire, במאי: איב רובר. הופק אחר כך בארצות הברית בשם "האיש עם הנעל האדומה" ב-1985
• 1973 : La Valise, במאי: ז'ורז' לוטנר
• 1973 : L'Emmerdeur, במאי: אדואר מולינרו
• 1973 : Le magnifique, במאי: פיליפ דה ברוקה
• 1974 : Peur sur la ville, במאי: אנרי ורניי
• 1974 : Le retour du grand blond, במאי: איב רובר
• 1975 : Le téléphone rose, במאי: אדואר מולינרו
• 1975 : Adieu poulet, במאי: פייר גראנייה -דפר
• 1976 : On aura tout vu, במאי: ז'ורז' לוטנר
• 1976 : Le Jouet
• 1978 : La Cage aux Folles, במאי: אבואר מולינרו
• 1979 : Cause toujours... tu m'intéresses, במאי: אדואר מולינרו
• 1979 : Coup de tête, במאי: ז'אן-ז'אק אנו
• 1980 : La cage aux folles II, במאי: אדואר מולינרו
• 1980 : Sunday Lovers/ Les séducteurs, במאים: בריאן פורבס, ג'ין ויילדר ודינו ריזי
• 1981 : Buddy Buddy, במאי: בילי ויילדר
• 1981 : La Chèvre
• 1982 : Partners, במאי: ג'יימס בארוס
• 1982 : The Toy, במאי: ריצ'רד דונר
• 1983 : Les Compères
• 1985 : L'homme à la chaussure rouge - The Man with one red shoe, במאי:סטאן דרגוטי
• 1985 : Hold-Up, במאי: אלכסנדר ארקדי
• 1986 : Les Fugitifs
• 1989 : Three Fugitives
• 1991 : Pure Luck, במאית: נדיה טאס
• 1994 : My Father the Hero, במאי: סטיב מיינר
• 1995 : Fantôme avec chauffeur, במאי: ז'ראר אורי
• 1996 : The Birdcage, במאי: מייק ניקולס
• 1996 : Le Jaguar
• 1997 : Father's Day, במאי: אייוון רייטמן
• 1997 : Le Dîner de Cons
• 1998 : Dead Letter Office, במאי: ז'ון רואיין
• 2000 : Le placard
• 2002 : Tais-toi!
• 2006 : The Valet
• 2008 : L'emmerdeur

הפקות קולנוע

שנה	בעברית	בצרפתית או אנגלית	ארצות
2006	מאהב בהשאלה	Doublure, La	בלגיה, איטליה, צרפת
1997	יום האב	Fathers' Day	ארצות הברית
1991	חברים בלי מזל	Pure Luck	ארצות הברית
1989	שלושת הגנובים	Three Fugitives	ארצות הברית
1982	שותפים	Partners	ארצות הברית

שחקן

בסרטים "Le grand blond" (הבלונדיני עם הנעל השחורה),ב l'Emmerdeur ,Les Compères, Les Fugitifs

מחזות

• 1968: L'Enlèvement (החטיפה) (בימוי של ז'אק פאברי, בתיאטרון "אדוארד השביעי"
• 1969: Le Contrat בבימוי של פייר מונדי Théâtre du Gymnase Marie Bell|, rejouée en 2005 sous le titre L'Emmerdeur, עובד גם לסרט בארצות הברית בשם "חברים, חברים, אבל...".
• 1993: Le Dîner de cons (ארוחה עם אידיוט, בימוי פייר מונדי, Théâtre des Variétés)
• 2012: Cher trésor (אוצר יקר) (בימוי עצמי, ב-Théâtre des Nouveautés)
• 2014: Le Placard (בימוי, au Théâtre des Nouveautés)

בתרגום לעברית

• 2006 - ההצגה "נודניק" לפי תסריט הסרט "L'Emmerdeur", בתרגומו של יוסף אל-דרור ובבימויו של משה נאור בתיאטרון הבימה. דב נבון שיחק בתפקיד הראשי.
• 2010 - "ארוחה עם אידיוט" -Le diner de cons בתרגומו של יוסף אל-דרור, הוצג בתיאטרון הבימה בבימויו של משה קפטן. שיחקו בו, בין השאר, יעקב כהן ורמי הויברגר ובתיאטרון באר שבע בבימויו של מולי שולמן ובתפקידים הראשיים אמיר קריאף ואבי דנגור.
• 2014 - "אוצר יקר", (Cher trésor) בתרגומו של אלי ביז'אווי, בתיאטרון בית לסין, בבימויו של לזלי לאוטון ובהשתתפות ששון גבאי ושחקנים אחרים.
• 2016 - "לצאת מהארון", (Le Placard) בתרגומו של אלי ביז'אווי, בבימויו של אלון אופיר. זוכת פרס התיאטרון הישראלי לקומדיה של השנה. שיחקו בו יניב ביטון, דב נבון ואחרים.
• 2017 - "חיית מחמד" בתרגומו של אלי ביז'אווי, בבימויו של אלון אופיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנסיס ובר בוויקישיתוף

• פרנסיס ובר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• פרנסיס ובר, באתר AllMovie (באנגלית)
• פרנסיס ובר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• פרנסיס ובר, באתר Discogs (באנגלית)
• תיק פרנסיס ובר - הסינמטק הצרפתי
• אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב, "בניגוד לאמריקאים, ההומור שלי מתחוכם", באתר הארץ, 21 במאי 2009 - ריאיון