פרנסס רייט
פרנסס רייט (באנגלית: Frances Wright; 6 בספטמבר 1795 – 13 בדצמבר 1852) הייתה פילוסופית, מרצה וסופרת שפעלה למען זכויות נשים וביטול העבדות.
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1795 דנדי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1852 (בגיל 57) סינסינטי, ארצות הברית |
| שם לידה |
Frances Wright |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית העלמין ספרינג גרוב |
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה הלאומי לנשים (1994) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשנת 1795 בסקוטלנד. בגיל שנתיים התייתמה משני הוריה. היא ואחותה קמילה נשלחו להתגורר אצל קרובי משפחה באנגליה. בשנת 1813 חזרו האחיות להתגורר בסקוטלנד אצל דודן, ג'יימס מילן, שהיה פרופסור לפילוסופיה בקולג' גלאזגו. באותה תקופה קיבלה גישה לספריית הקולג' והתעניינה במיוחד בספרים בנושא ארצות הברית. בעקבות הקריאה החליטה להפליג למדינה כדי לראות כיצד התממשה הכרזת העצמאות הלכה למעשה[1]. מילן היה מתנגד נחרץ לעבדות והדבר הותיר רושם רב על רייט הצעירה[2].
כמו כן, במהלך תקופה זו החלה לפתח את כישרונה בכתיבה והתנסתה בכתיבת מספר מחזות וסיפורים, בהם גרסה ראשונית לספרה "כמה ימים באתונה" שבו סיפרה על אישה שהייתה תלמידה של אפיקורוס[2].
בשנת 1818 הפליגו היא ואחותה לארצות הברית. הן שהו במדינה שנתיים, במהלכן טיילו ברחבי ארצות הברית, בערים שונות וברצועת הספר. חשיפתה לעבדות במהלך מסעה באמריקה חיזקה את ההתנגדות הנחרצת שלה לתופעה[3].
במהלך שהותה בארצות הברית העלתה מחזה פרי עטה, שהתמקד בסיפור העצמאות של שווייץ. המחזה זכה לביקורות צוננות ולתשומת לב מועטה.
רייט השתמשה בעדויות שאספה על החיים באמריקה בעת כתיבת ספרה "מבט על החברה וההליכות באמריקה" (Views of Society and Manners in America) אשר יצא לאור בשנת 1821 כרומן מכתבים. הספר קיבל ביקורות חיוביות בקרב קוראים אמריקאים באותה עת[2].
רייט שבה לאנגליה בשנת 1820. לאחר שובה התיידדה עם הפילוסוף ג'רמי בנת'ם ועם המרקיז דה לה פאייט[3]. ידידותה עם השניים תרמה להתפתחות האינטלקטואלית שלה ולגיבוש הרעיונות החברתיים בהמשך דרכה.
בשנת 1831 נישאה רייט לרופא הצרפתי ויליאם פיקפל, לזוג נולדה בת אחת. היא ובעלה התגרשו בשנת 1850. רייט איבדה את המשמורת על ביתה, המשמורת ניתנה לפיקפל.
נפטרה בשנת 1852 ונקברה בסינסינטי.
אקטיביזם פוליטי וחברתי עריכה
רייט החלה את העשייה החברתית שלה בשנת 1828, אז הרצתה לראשונה בפני קהל. באותה שנה גם החלה לערוך את כתב העת של המושבה ניו הרמוני, יחד עם רוברט אוון. היא החלה לפעול למען ארגוני עובדים ושאפה לסייע להם לקדם את השכלתם. רייט נחשבה באותה עת לדמות חשובה בקרב ארגוני העובדים, בעיקר באזור ניו יורק[4].
במסגרת הרצאותיה תקפה רייט בין היתר את הממסד הדתי ואת היחס המפלה שלו כלפי נשים. ההרצאות משכו לא רק חושבים חופשיים אחרים אלא מגוון שכבות ומעמדות בחברה. לצד התמיכה לה זכתה, הופנתה לא מעט ביקורת כלפיה, בעיקר על רקע העובדה כי נאומים בפומבי היו לא נתפשו כעיסוק מקובל לנשים באותה עת. עם זאת, היא לא נתנה לביקורות להרתיע אותה והמשיכה בפעילותה החברתית ביתר שאת[4].
בשנים שלאחר מכן הקדישה עצמה למספר מטרות חברתיות, אחת העיקריות בהן הייתה ביטול העבדות.
קומונת נאשובה עריכה
רייט ביקרה במושבה ניו הרמוני ונחשפה לתיאוריות החברתיות של רוברט אוון דרך עבודתה כעורכת בכתב העת שלו, "ניו הרמוני גאזט". היא חשה הזדהות עם התיאוריות החברתיות של אוון ועם ערכי הסוציאליזם האוטופי. לאור ערכים אלה, החליטה בשנת 1825 להקים קהילה סוציאליסטית[5].
כאשר שוחחה עם בעלי עבדים בדרום, הבינה מהם כי חלקם שאפו גם הם לשים קץ לעבדות, אולם חששו מן הנזק הכלכלי שייגרם להם או מהצתה של מהומות על רקע גזעי. בתגובה שאפה רייט ליצור תוכנית שתציע תחליף לכוח העבודה שהיוו העבדים[6].
רייט רכשה אדמה בקרבת ממפיס, טנסי, וייסדה את קומונת "נאשובה". מטרת פעילות הקהילה הייתה לשמש מקום מגורים לעבדים מחוות סמוכות, ולהוציא אותם לחופשי[7].
החזון בהפעלת נאשובה היה ליצור קהילה אוטופית שבה לבנים ועבדים משוחררים יוכלו לחיות יחד בשוויון מלא[8]. העבדים המשוחררים עבדו בעבודה חקלאית לצידם של הלבנים במקום, וכמו כן כמו כן ניתנה להם הזדמנות לרכוש השכלה במסגרת הקהילה.
החיים בנאשובה לא היו פשוטים והחברים בקהילה החדשה התמודדו עם לא מעט קשיים כגון תנאי אקלים קשים, מחסור במזון ומחלות. הפרויקט של רייט גם זכה לתגובות עוינות מצד הציבור, שהביעו התנגדות לערכי השוויון הגזעי שבהם דגלה[7]. כמו כן, הפרויקט לא זכה לתשומת הלב וההיענות שלהם ציפתה רייט מצד בעלי העבדים, על אף הפיצוי שאותו הציעה להם על שחרור העבדים.[9] כמות העבדים המשוחררים שהצטרפה לקהילה הייתה קטנה באופן משמעותי משאיפותיה.
קהילת נאשובה פעלה במשך שנים ספורות בלבד ובשנת 1827 כבר הייתה על סף קריסה כלכלית. רייט שבה לאירופה לאחר התמודדות עם מחלה קשה והשאירה את ניהול הקהילה בידי אחותה וחברים נוספים. באותה עת הוחרפו התנאים בנאשובה והיחס לעבדים המשוחררים הורע. גם תנאי המחיה במקום התדרדרו בעקבות תחזוקה לקויה[6].
העבדים שוחררו באופן מוחלט רק בשנת 1830, אז סייעה להם רייט להגיע להאיטי. עם זאת, לא קיימות עדויות לגבי גורלם של העבדים המשוחררים במקום בהמשך חייהם[9].
פעילות פמיניסטית עריכה
במהלך חייה פעלה רייט רבות למען שוויון זכויות לנשים[10].
בעת שהותה במושבה ניו הרמוני, הצטרפה לרוברט אוון בעריכת כתב העת "ניו הרמוני גאזט" (New Harmony Gazette) ובכך הפכה לאחת הנשים הראשונות בארצות הברית שערכו עיתון בתפוצה רחבה[2].
כמו כן, הייתה אחת הנשים הראשונות בארצות הברית אשר דיברו בפומבי בפני קהל מעורב. היא נסעה מבוסטון ועד ניו אורלינס ודיברה מול גברים ונשים בנושאים כגון זכויות נשים וביטול אפליה גזעית תוך קידום ערכי השוויון והסובלנות[2][11].
רייט דיברה רבות בגנות מוסד הנישואין[10], היא ראתה בנישואין מנגנון דכאני ששלל מנשים את עצמיותן וחירותן האישית ומנע מהן זכויות בסיסיות. כמו כן טענה כי בשל הגיל הצעיר שבו חותנו הנשים בתקופה, הן לא הספיקו לרכוש לעצמן השכלה, בעוד הגברים המשיכו להרחיב את אופקיהם גם לאחר הנישואין, מה שתרם לעצמאותם למול חוסר חירותן של נשותיהם[12]. רייט טענה כי באמצעות החינוך יכלו נשים לפתוח עבור עצמן הזדמנויות חדשות בחיים ולהתמודד עם הקשיים שעמדו מולן, וכן כי החברה האמריקאית תרוויח מהשכלתן, ומכאן גם מחירותן, של הנשים[12].
באותה תקופה דיבור בפומבי של נשים נתפש לא מקובל, ביקורת רבה הופנתה כלפי רייט על הנאומים וההרצאות שלה, בעיקר מצד הממסד הדתי. היא נאבקה להגן על זכותה לדבר בציבור, להתפרנס לפי רצונותיה ולחיות את חייה כראות עיניה[4]. תשומת הלב הציבורית שלה זכתה רייט הייתה בעלת השפעה ואיתגרה את מגוון התפקידים המצומצם של נשים באותה עת[4].
קישורים חיצוניים עריכה
פרנסס רייט, ברשת החברתית Goodreads- פרנסס רייט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרנסס רייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Frances Wright, Thomas Jefferson's Monticello
- ^ 1 2 3 4 5 Frances Wright, Iowa State University - Archives of Women's Political Communication
- ^ 1 2 Wright, Frances - 1795–1852, Freethought Trail
- ^ 1 2 3 4 Palmer, Phyllis Marynick, Frances Wright D'Arusmont: Case Study of a Reformer, The Ohio State University, 1973
- ^ Frances Wright, Brooklyn Museum
- ^ 1 2 The Enslaved of Nashoba, Tennessee Historical Society
- ^ 1 2 Frances Wright and Nashoba, Lafayette and Slavery
- ^ Gail Bederman, Revisiting Nashoba: Slavery, Utopia, and Frances Wright in America, 1818-1826, American Literary History 17, Oxford University Press, 2005, עמ' 438-459
- ^ 1 2 Matthew Wills, Nashoba: Not So Interracial, Not So Utopian, Daily jstor, 2020
- ^ 1 2 Tom Lansford, Thomas E. Woods (ע), Exploring American History: From Colonial Times to 1877, Marshall Cavendish, 2008
- ^ Molly Abel Travis, Frances Wright: The other woman of early American feminism, Women’s Studies 22, 2010, עמ' 389-397
- ^ 1 2 Erin Crawley, A Courage Untempered by Prudence : The Writings, Reforms, and Lectures of Frances Wright, Constructing the Past 8, Illinois Wesleyan University, 2007