פרנץ יוזף שטראוס

פרנץ יוזף שטראוס
Franz Josef Strauß
לידה	6 בספטמבר 1915; מינכן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	3 באוקטובר 1988 (בגיל 73); רגנסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
מקום קבורה	Rott am Inn
השכלה	אוניברסיטת מינכן; גימנזיית מקסימיליאן במינכן (1935) ;
מפלגה	האיחוד הנוצרי הסוציאליסטי של בוואריה
בן או בת זוג	Marianne Strauß (4 ביוני 1957–22 ביוני 1984)
	1949–1953; (כ־4 שנים)
	→ Fritz Schäffer Richard Stücklen ←
	1963–1966; (כ־3 שנים)
	→ Werner Dollinger Richard Stücklen ←
	7 בספטמבר 1949 – 7 בספטמבר 1953; (4 שנים)
	6 באוקטובר 1953 – 6 באוקטובר 1957; (4 שנים)
	15 באוקטובר 1957 – 15 באוקטובר 1961; (4 שנים)
	17 באוקטובר 1961 – 17 באוקטובר 1965; (4 שנים)
	19 באוקטובר 1965 – 19 באוקטובר 1969; (4 שנים)
	18 בפברואר 1987 – 19 במרץ 1987; (30 ימים)
	14 בדצמבר 1976 – 29 בנובמבר 1978; (שנתיים)
	20 באוקטובר 1969 – 22 בספטמבר 1972; (3 שנים)
	13 בדצמבר 1972 – 13 בדצמבר 1976; (4 שנים)
	1 בספטמבר 1946 – 31 בדצמבר 1948; (שנתיים)
	7 בנובמבר 1978 – 3 באוקטובר 1988; (9 שנים)
	→ אלפונס גופל מקס שטרייבל ←
	6 בנובמבר 1978 – 3 באוקטובר 1988; (9 שנים)
	→ אלפונס גופל מקס שטרייבל ←
	1 בנובמבר 1983 – 31 באוקטובר 1984; (שנה)
	→ יוהאנס ראו Lothar Späth ←
	2 בדצמבר 1966 – 22 באוקטובר 1969; (שנתיים)
	→ Kurt Schmücker אלכס מולר ←
	16 באוקטובר 1956 – 9 בינואר 1963; (6 שנים)
	→ תאודור בלנק קאי-אווה וון האסל ←
פרסים והוקרה
	אזרח כבוד של מינכן (1981); מסדר הכוכב של ירדן (1978); מסדר הכוכב של אפריקה (1979); Order of Merit of Niger (1968); הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (1962); Grand Officer of the National Order of the Ivory Coast (1967); מסדר האריה (1981); מסדר הרפובליקה של תוניסיה (1979); אות הצלב המוזהב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית (1982); European Award of Charles IV. (1982); אות מסדר כוכב הקוטב – מפקד הצלב הגדול (1979); הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1986); עיטור המסדר מונו (1983); הצלב הגדול של מסדר התקווה הטובה (1984); Golden Schlitzohr (1985); אביר הצלב הגדול של מסדר גאורגיוס הראשון (1960); קצין בכיר בלגיון הכבוד (1962); מסדר כנגד החמרה עם בעלי החיים (1989); אביר הצלב הגדול במסדר סילבסטר הקדוש (1962); מדליית הזהב הבווארית (1984); מסדר ההצטיינות הבווארי (1959); הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1958); מסדר קרל ולנטין (1977); הצלב הגדול של אות הכתר הבלגי (1960); הצלב הגדול של מסדר אורנז'-נסאו (1968); הצלב הגדול של מסדר ישו (פורטוגל) (4 בנובמבר 1961); אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (18 בנובמבר 1957); Order of Gorkha Dakshina Bahu; צלב הברזל; צלב ההצטיינות במלחמה; Medal of Military Merit; מגן שלזיה; מסדר הדגל הלאומי; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

פרנץ יוזף שטראוס (בגרמנית: Franz Josef Strauß, ‏6 בספטמבר 1915 – 3 באוקטובר 1988) היה פוליטיקאי גרמני שמרן, אשר כיהן במשך שנים רבות בתפקידים בכירים שונים בממשלות מערב גרמניה בתוקף תפקידו כמנהיג המפלגה הנוצרית-סוציאלית, והיה נשיא מדינת בוואריה.

ביוגרפיה

פרנץ יוזף שטראוס נולד במינכן. בין השנים 1935 ועד 1939 למד כלכלה, היסטוריה, ולימודים גרמניים באוניברסיטה של מינכן. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת שטראוס בוורמאכט ונלחם בחזית המערבית וגם בחזית המזרחית. במהלך המלחמה נפגע מכוויות קור ועבר לשרת כ"קצין הדרכה נציונל-סוציאליסטית" (Führungsoffizier), שתפקידו היה אינדוקטרינציה פוליטית נאצית של החיילים, בבסיס ההדרכה של כוחות ההגנה האווירית.

בתום המלחמה השתחרר שטראוס בדרגת סגן והועסק כמתורגמן בשירות הצבא האמריקני אשר העניק לו מינוי של סגן נשיא המחוז. במסגרת תפקידו עסק בהקמת המפלגה הנוצרית-סוציאלית של בוואריה. בשנת 1949 נבחר כחבר הבונדסטג ובשנת 1953 מונה על ידי הקנצלר קונראד אדנאואר כחבר הממשלה, ושר לעניינים מיוחדים. בשנת 1955 מונה לשר לענייני אנרגיה גרעינית ובשנת 1956 כשר ההגנה האחראי להקמתו מחדש של הצבא הגרמני החדש – הבונדסוור. בכך הפך שטראוס לשר הצעיר ביותר שהחזיק במשרה זו. בשנת 1961 מונה ליו"ר המפלגה הנוצרית- סוציאליסטית. בשנת 1962 נאלץ שטראוס להתפטר מתפקיד שר ההגנה כתוצאה מחשיפת "פרשת שפיגל".

בשנת 1966 מונה שטראוס לתפקיד שר האוצר של גרמניה וניהל מדיניות של יציבות כלכלית. בשנת 1969 פרשה מפלגתו מן הממשלה, ושטראוס הפך למבקר חריף של הקנצלר וילי ברנדט והקואליציה הסוציאליסטית שלו. בשנת 1976 חבר להלמוט קוהל מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בבונדסטאג אך פרש ממנה לאחר מספר חודשים מחשש לאובדן כוחו במדינת הבחירה שלו בוואריה.

משנת 1978 ועד מותו בשנת 1988, כיהן שטראוס כנשיא מדינת בוואריה ונשיא הבונדסראט. בשנת 1980 התמודד שוב בבחירות הכלליות, הפסיד להלמוט שמידט, והפך למבקר חריף שלו.

שטראוס תמך באיחוד אירופי כולל ואף כתב ספר המפרט את תוכניתו בנושא. הוא היה ממקימי ענקית התעופה האירופית "אירבוס" בשנות ה-70 וכיהן כיו"ר שלה עד למותו בשנת 1988. שדה התעופה הבינלאומי של מינכן קרוי על שמו.

שערוריות פוליטיות

במהלך השנים נקשרו בשמו של שטראוס מספר האשמות הנוגעות לטוהר המידות. לוביסט של חברת לוקהיד העיד בפני חוקרי הסנאט האמריקני כי לשטראוס שולם בשנת 1961 סכום של כ-10 מיליון דולר בעודו מכהן כשר ההגנה של גרמניה על מנת שיעדיף את רכישתם של 900 מטוסי קרב מתוצרת החברה במה שנודע לאחר מכן כ"פרשיות השוחד של לוקהיד". שטראוס הכחיש את האשמה ואף תבע בתביעת דיבה את הלוביסט. משלא הוצגו הוכחות להאשמות, גוועה הפרשייה מעצמה.

בשנת 1962 נעצר לבקשתו של שטראוס, העורך הראשי והמו"ל של המגזין רב התפוצה דר שפיגל והוחזק במעצר במשך 103 ימים לאחר שהואשם בבגידה כחלק במה שכונה "שערוריית דר שפיגל". שטראוס הודה כי שיקר לפרלמנט והוכרח להתפטר. לטענתו "זכה ליחס של יהודי המופיע בוועידת המפלגה הנאצית".

בשנת 1983 נקבע כי שטראוס אחראי להלוואה על סך 3 מיליארד מארק שהוענקה למזרח גרמניה. אישור ההלוואה היה בניגוד מוחלט לעמדת מפלגתו אשר תמכה במדיניות שמטרתה התמוטטות כלכלית של מזרח גרמניה. הדבר גרם לפילוג במפלגה, ושטראוס הוחזק כאחראי לכך.

בשנת 1984 ערך ביקור אצל מנהיג אלבניה, שבאותה העת הייתה מדינה מבודדת ומסוגרת ושום מנהיג מערבי לא ביקר בה.

הקשר עם ישראל

פרנץ יוזף שטראוס (שני משמאל) במסיבת עיתונאים שערך לרגל ביקורו בישראל

בכתבת תחקיר שפורסמה^[1] במגזין הגרמני דר שפיגל בחודש יוני 2012 נחשף שטראוס כאחד מראשי מערך הסיוע הצבאי הגרמני לישראל. כבר בראשית שנות ה-60 בתקופה ששימש כשר ההגנה של מערב גרמניה, תמך באופן אינטנסיבי בהעברת אמצעי לחימה ופיתוחים של טכנולוגיות צבאיות חדשניות לישראל. שטראוס ראה בפעילות זו גם את יתרונות הפן הפוליטי של קבלת לגיטימציה בין-לאומית אפקטיבית בחסות מדינתם של ניצולי השואה. במאי 1963 הגיע לביקור רשמי בישראל.

במקרה אחד לפחות העביר שטראוס בעצמו פריט של טכנולוגיה צבאית חדשנית. חלק מן המכלולים הצבאיים שהועברו בהנחייתו של שטראוס בעת כהונתו כשר ההגנה, פורקו ממתקנים צבאיים גרמניים ועל מנת להסוות את יעדם, דווחו כגנובים. בין היתר נכללו בהם מסוקים (מסוקי סיקורסקי S-58 (חרגול)), מטוסי מטען, טנקים, נשק נ"מ (תותחי בופורס 40 מ"מ מדגם L-70), תותחים וטילי נ"ט^[2]. כלי הנשק הללו ושיפורים שלהם שבוצעו בישראל, היו בעלי השפעה מכרעת על תוצאות מלחמת ששת הימים.

על פי התחקיר הנ"ל, גולת הכותרת של פעילותו לטובת מערכת הביטחון הישראלית הייתה הסיוע הדיסקרטי שנתן לפיתוח מערכות הנשק הגרעיני של ישראל. בשנת 1961 נפגש שטראוס בפריז עם שמעון פרס ודוד בן-גוריון אשר שיתפו אותו בכוונותיה של ישראל להצטייד במערכות אלה. העיתונאי רונן ברגמן טוען כי ישראלים מעטים בלבד מודעים לחוב הגדול שמדינת ישראל חייבת לפרנץ יוזף שטראוס ולפעילותו למען ביטחונה.^[3]