פרנצ'סקו אייץ
פרנצ'סקו אַייֶץ (באיטלקית: Francesco Hayez, כתיב פונטי: ˈaːjets, 10 בפברואר 1791 - 21 בדצמבר 1882) היה צייר איטלקי, האמן הראשון במעלה של הרומנטיציזם במילאנו של אמצע המאה ה-19. אייץ עשה לו שם בציוריו ההיסטוריים המפוארים, האלגוריות הפוליטיות שלו ודיוקנאותיו יוצאי הדופן באיכותם.
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1791 ונציה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1882 (בגיל 91) מילאנו, ממלכת איטליה |
| מקום לימודים |
Accademia di Belle Arti di Venezia האקדמיה של סנט לוקא |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
רומנטיציזם באיטליה, Troubadour style, אוריינטליזם, הרומנטיקה |
| הושפע על ידי |
Francesco Maggiotto, Teodoro Matteini |
| השפיע על |
Ferdinando Brambilla |
| יצירות ידועות |
The Kiss, Triumphant Athlete, Bad der Nymphen, The destruction of the temple of Jerusalem, Christ and the woman taken in adultery |
  | |
חייועריכה
אייץ נולד למשפחה דלת-אמצעים יחסית מוונציה. אביו היה ממוצא צרפתי ואילו אמו, קיארה טורצ'לה, הייתה ילידת מוראנו. הילד פרנצ'סקו, הצעיר בחמישה בנים, גדל אצל אחות אמו, שנישאה לג'ובאני בינאסקו, בעל אוניות אמיד ואספן אמנות. מילדות גילה פרנצ'סקו נטייה לציור, ועל כן מסר אותו דודו להתמחות כשוליה אצל רסטורטור תמונות. בהמשך היה לתלמידו של הצייר פרנצ'סקו מאג'וטו, שאצלו למד במשך שלוש שנים. הוא התקבל לקורס הציור של האקדמיה החדשה לאמנויות בשנת 1806, שם למד אצל טאודורו מטאיני. בשנת 1809 זכה בתחרות של האקדמיה לאמנות של ונציה, שהעניקה לו מלגת לימודים לשנה אחת באקדמיה די סן לוקה ברומא. הוא נשאר ברומא עד 1814, אז עבר לנאפולי, שם הזמין אצלו יואכים מוראט ציור גדול שיתאר את אוליסס בחצר אלקינוס. באמצע שנות ה-30' של המאה ה-19 היה מבקר קבוע במפגשי הטרקלין בבית הרוזנת קלרה מאפאי (שאת דיוקנה צייר למען בעלה, הלבריתן אנדראה מאפאי). ב-1850, כשהתמנה למנהל האקדמיה של בררה בעיר, עדיין שהה במילאנו.
פרנצ'סקו אייץ האריך ימים והיה צייר פורה. בין ציוריו רבים הנושאים ההיסטוריים, שהיו לרוחם הפטריוטית של נותני חסותו. אחרים משקפים את נטייתו לסגנון נאו-קלאסי בנושאים נשגבים, אם מכתבי הקודש ואם מן הספרות הקלאסית. כמו כן, צייר סצינות מתוך הצגות תיאטרון בתקופתו. לעומת זאת, במכלול ציוריו בולטות בהיעדרן מחיצות-נוי לקישוט מזבח כנסייה. עם זאת, אחרי שכיבושי נפוליאון חיללו כנסיות ומנזרים רבים בצפון איטליה, לא חסרו בחבל ארץ זה יצירות אמנות דתיות, שהועברו למוזיאונים או רוכזו במוסדות הדת הפעילים ששרדו לפליטה.
קוראדו ריצ'י מתאר את אייץ כצייר שהחל את דרכו כ"קלאסיציסט" אך התפתח לסגנון של "מהומה רגשית".[1]
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ קוראדו ריצ'י (1911), 'Art in Northern Italy'. ניו יורק: בני צ'ארלס סקריבנר, עמ' 95