פתיחת התפריט הראשי

פרנצ'סקו אַייֶץאיטלקית: Francesco Hayez, כתיב פונטי: ˈaːjets,‏ 10 בפברואר 1791 - 21 בדצמבר 1882) היה צייר איטלקי, האמן הראשון במעלה של הרומנטיציזם במילאנו של אמצע המאה ה-19. אייץ עשה לו שם בציוריו ההיסטוריים המפוארים, האלגוריות הפוליטיות שלו ודיוקנאותיו יוצאי הדופן באיכותם.

פרנצ'סקו אייץ
Francesco Hayez
Autoritratto a 57 anni by Francesco Hayez.jpg
לידה 10 בפברואר 1791
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בפברואר 1882 (בגיל 91)
מילאנו, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Accademia di Belle Arti di Venezia
האקדמיה של סנט לוקא עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות רומנטיציזם באיטליה, Troubadour style, אוריינטליזם, רומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Francesco Maggiotto, Teodoro Matteini עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על Ferdinando Brambilla עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Kiss, Triumphant Athlete, Bad der Nymphen, The destruction of the temple of Jerusalem, Christ and the woman taken in adultery עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אוליסס בחצר אלקינוס

חייועריכה

אייץ נולד למשפחה דלת-אמצעים יחסית מוונציה. אביו היה ממוצא צרפתי ואילו אמו, קיארה טורצ'לה, הייתה ילידת מוראנו. הילד פרנצ'סקו, הצעיר בחמישה בנים, גדל אצל אחות אמו, שנישאה לג'ובאני בינאסקו, בעל אוניות אמיד ואספן אמנות. מילדות גילה פרנצ'סקו נטייה לציור, ועל כן מסר אותו דודו להתמחות כשוליה אצל רסטורטור תמונות. בהמשך היה לתלמידו של הצייר פרנצ'סקו מאג'וטו, שאצלו למד במשך שלוש שנים. הוא התקבל לקורס הציור של האקדמיה החדשה לאמנויות בשנת 1806, שם למד אצל טאודורו מטאיני. בשנת 1809 זכה בתחרות של האקדמיה לאמנות של ונציה, שהעניקה לו מלגת לימודים לשנה אחת באקדמיה די סן לוקה ברומא. הוא נשאר ברומא עד 1814, אז עבר לנאפולי, שם הזמין אצלו יואכים מוראט ציור גדול שיתאר את אוליסס בחצר אלקינוס. באמצע שנות ה-30' של המאה ה-19 היה מבקר קבוע במפגשי הטרקלין בבית הרוזנת קלרה מאפאי (שאת דיוקנה צייר למען בעלה, הלבריתן אנדראה מאפאי). ב-1850, כשהתמנה למנהל האקדמיה של בררה בעיר, עדיין שהה במילאנו.

 
הרוזנת קלרה מאפאי

פרנצ'סקו אייץ האריך ימים והיה צייר פורה. בין ציוריו רבים הנושאים ההיסטוריים, שהיו לרוחם הפטריוטית של נותני חסותו. אחרים משקפים את נטייתו לסגנון נאו-קלאסי בנושאים נשגבים, אם מכתבי הקודש ואם מן הספרות הקלאסית. כמו כן, צייר סצינות מתוך הצגות תיאטרון בתקופתו. לעומת זאת, במכלול ציוריו בולטות בהיעדרן מחיצות-נוי לקישוט מזבח כנסייה. עם זאת, אחרי שכיבושי נפוליאון חיללו כנסיות ומנזרים רבים בצפון איטליה, לא חסרו בחבל ארץ זה יצירות אמנות דתיות, שהועברו למוזיאונים או רוכזו במוסדות הדת הפעילים ששרדו לפליטה.

 
הנשיקה (1859)

קוראדו ריצ'י מתאר את אייץ כצייר שהחל את דרכו כ"קלאסיציסט" אך התפתח לסגנון של "מהומה רגשית".[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קוראדו ריצ'י (1911), 'Art in Northern Italy'. ניו יורק: בני צ'ארלס סקריבנר, עמ' 95