פרנצ'סקו אייץ

צייר איטלקי

פרנצ'סקו אַייֶץאיטלקית: Francesco Hayez, כתיב פונטי: ˈaːjets,‏ 10 בפברואר 179121 בדצמבר 1882) היה צייר איטלקי, האמן הראשון במעלה של הרומנטיציזם במילאנו של אמצע המאה ה-19. אייץ עשה לו שם בציוריו ההיסטוריים המפוארים, האלגוריות הפוליטיות שלו ודיוקנאותיו יוצאי הדופן באיכותם.

פרנצ'סקו אייץ
Francesco Hayez
לידה 10 בפברואר 1791
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בפברואר 1882 (בגיל 91)
מילאנו, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הגדול במילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות הנשיקה, Pietro Rossi di Parma che partecipa alla moglie il decreto del Senato veneto da cui è chiamato a generale dalle sue forze di terra, Odalisque reading, La vendetta di una rivale, The Kiss, Portrait of Massimo d’Azeglio, Portrait of Alessandro Manzoni, Portrait of the countess Antonietta Negroni Prati Morosini, Ruth, Portrait of Alessandro Manzoni, Valenza Gradenigo al cospetto dell'inquisitore suo padre, The Kiss, Crucifix and the Magdalene kneeling and crying, The destruction of the temple of Jerusalem, Bad der Nymphen, The Victorious Athlete, The Two Foscari, Christ and the woman taken in adultery, Portrait of Matilde Juva Branca, The Last Meeting between Jacopo Foscari and his Family Before Being Sent into Exile, Bathsheba bathing, Bathsheba Bathing, Valenza Gradenigo before the Inquisition עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות Troubadour style, אוריינטליזם, רומנטיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Francesco Maggiotto, Teodoro Matteini, Lattanzio Querena עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות 1806–1882 (כ־76 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אייץ נולד למשפחה דלת-אמצעים יחסית מוונציה. אביו היה ממוצא צרפתי ואילו אמו, קיארה טורצ'לה, הייתה ילידת מוראנו. הילד פרנצ'סקו, הצעיר בחמישה בנים, גדל אצל אחות אמו, שנישאה לג'ובאני בינאסקו, בעל אוניות אמיד ואספן אמנות. מילדות גילה פרנצ'סקו נטייה לציור, ועל כן מסר אותו דודו להתמחות כשוליה אצל רסטורטור תמונות. בהמשך היה לתלמידו של הצייר פרנצ'סקו מאג'וטו (אנ'), שאצלו למד במשך שלוש שנים. הוא התקבל לקורס הציור של האקדמיה החדשה לאמנויות בשנת 1806, שם למד אצל טאודורו מטאיני (אנ'). בשנת 1809 זכה בתחרות של האקדמיה לאמנות של ונציה, שהעניקה לו מלגת לימודים לשנה אחת באקדמיה די סן לוקה ברומא. הוא נשאר ברומא עד 1814, אז עבר לנאפולי, שם הזמין אצלו המלך ז'ואקים מירא ציור גדול שיתאר את אוליסס בחצר אלקינוס. באמצע שנות ה-30' של המאה ה-19 היה מבקר קבוע במפגשי הטרקלין בבית הרוזנת קלרה מאפאי (שאת דיוקנה צייר למען בעלה, הלבריתן אנדראה מאפאי). ב-1850, כשהתמנה למנהל האקדמיה של ברֶרָה (אנ') בעיר, עדיין שהה במילאנו.

 
אנדרטת פרנצ'סקו אייץ במילאנו

פרנצ'סקו אייץ האריך ימים והיה צייר פורה. בין ציוריו רבים הנושאים ההיסטוריים, שהיו לרוחם הפטריוטית של נותני חסותו. אחרים משקפים את נטייתו לסגנון נאו-קלאסי בנושאים נשגבים, אם מכתבי הקודש ואם מן הספרות הקלאסית. כמו כן, צייר סצנות מתוך הצגות תיאטרון בתקופתו. לעומת זאת, במכלול ציוריו בולטות בהיעדרן מחיצות-נוי לקישוט מזבח כנסייה. עם זאת, אחרי שכיבושי נפוליאון חיללו כנסיות ומנזרים רבים בצפון איטליה, לא חסרו בחבל ארץ זה יצירות אמנות דתיות, שהועברו למוזיאונים או רוכזו במוסדות הדת הפעילים ששרדו לפליטה. היסטוריון האמנות קוראדו ריצ'י (איט') מתאר את אייץ כצייר שהחל את דרכו כ"קלאסיציסט" אך התפתח לסגנון של "מהומה רגשית".[1]

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פרנצ'סקו אייץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ קוראדו ריצ'י (1911), 'Art in Northern Italy'. ניו יורק: בני צ'ארלס סקריבנר, עמ' 95