פתיחת התפריט הראשי

פרנקו זפירליאיטלקית: Franco Zeffirelli; נולד כג'אנפרנקו קורסי, 12 בפברואר 192315 ביוני 2019) היה במאי קולנוע איטלקי בולט. זפירלי היה גם במאי תיאטרון, מעצב ומפיק של אופרות ועסק גם בהפקת סרטי קולנוע, הצגות תיאטרון וסדרות טלוויזיה.

פרנקו זפירלי
Franco Zeffirelli
Zeffirelli (cropped).jpg
לידה 12 בפברואר 1923
פירנצה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 2019 (בגיל 96)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gian Franco Corsi Zeffirelli עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
פרסים והוקרה
  • אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (2004)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (26 בינואר 1995)
  • פרס דוד דה דונטלו לבמאי הטוב ביותר (1969)
  • פרס דוד דה דונטלו לבמאי הטוב ביותר (1972)
  • סרט הכסף לבמאי הטוב ביותר (1969)
  • פרס מועצת המבקרים הלאומית לבמאי הטוב ביותר (1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי תיאטרון, במאי קולנוע, תסריטאי, פוליטיקאי, מפיק קולנוע, שחקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.francozeffirelli.it
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בעולם נודע זפירלי ביותר כבמאי גרסת הקולנוע משנת 1968 למחזה רומיאו ויוליה של שקספיר, עליה היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. המיני-סדרה הטלוויזיונית שלו משנת 1977, "ישו מנצרת", קצרה גם היא שבחים ועודנה מוקרנת בסוף השבוע של חג הפסחא בארצות רבות.

ביוגרפיהעריכה

זפירלי נולד וגדל בפירנצה, בחסות קהילת הגולים הבריטים ובייחוד עקב אחר הקבוצה שכונתה "העקרבים", קבוצת נשים בריטיות, שגילו עוינות כלפי איטלקים ואמריקאים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הושמו נשים אלה במעצר. קבוצת "העקרבים" הוותה השראה לסרטו האוטוביוגרפי למחצה, "תה עם מוסוליני" משנת 1999.

בשנות מלחמת העולם השנייה לחם כפרטיזן עד שנפגש עם חיילים בריטיים מן המשמר הסקוטי הראשון והיה למתורגמן שלהם. בשנים שלאחר המלחמה, למד אמנות ואדריכלות באוניברסיטה של פירנצה ועבד עם במאים כמו ויטוריו דה סיקה, רוברטו רוסליני ולוקינו ויסקונטי.

בשנות ה-60 נודע בעיצוב ובימוי מחזותיו בלונדון ובניו יורק וכעבור זמן קצר העביר את רעיונותיו לקולנוע.

זפירלי היה גם במאי חשוב של הפקות אופרה מאז שנות ה-50, באיטליה, אירופה וארצות הברית. ראויה לציון מיוחד הפקת האופרה "טוסקה" בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, בשנת 1964, עם מריה קאלאס וטיטו גובי, וכמה הפקות למטרופוליטן אופרה בניו יורק, ביניהן "לה בוהם" ו"טורנדוט". זפירלי ביים את האופרה לה בוהם גם עבור האופרה הישראלית החדשה, בשיתוף עם המנצח דניאל אורן.

בנובמבר 2004 קיבל תואר אבירות של כבוד מן הממלכה המאוחדת (אנ'). בשנת 1999 קיבל את פרס "כדור הבדולח" (אנ') על תרומה אמנותית יוצאת דופן לעולם הקולנוע בפסטיבל קרלובי וארי.

זפירלי היה גם חבר בהסנאט של הרפובליקה (איטליה) בין השנים 19942001, נציג קטניה מטעם מפלגת "פורצה איטליה" (אנ').

ב -1996, זפירלי הצהיר שהוא הומוסקסואל, אך בחר להיות דיסקרטי לגבי חייו האישיים[1]. זפירלי אמר שהוא רואה את עצמו כ"הומוסקסואל" ולא גיי. זפירלי אימץ שני בנים בוגרים, שעמם עבד במשך שנים. השניים חיו איתו וניהלו את ענייניו האישיים[2].

נפטר ב-15 ביוני 2019, בגיל 96.

רשימת סרטים נבחריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרנקו זפירלי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ McMahon, Barbara (21 בנובמבר 2006). "Zeffirelli tells all about priest's sexual assault". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2019. 
  2. ^ Kandell, Jonathan (15 ביוני 2019). "Franco Zeffirelli, Italian Director With Taste for Excess, Dies at 96". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2019.