פרנק בלקר
פרנק ג'רלד בלקר (באנגלית: Frank Gerald Blaker; 8 במאי 1920 - 9 ביולי 1944) היה חייל בצבא בריטניה אשר נהרג במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה, ועוטר בצלב ויקטוריה - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי.
 | |
| לידה |
8 במאי 1920 קאסאולי, הודו הבריטית  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביולי 1944 (בגיל 24) קמאינג, מדינת בורמה  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת  |
| השכלה |
St. Paul's School, Darjeeling |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1941–1944 (כ־3 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד פלוגה ג' של הגדוד ה-3 של רגימנט רובאי גורקה ה-9 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 צלב ויקטוריה הצלב הצבאי | |
  | |
חייו עריכה
בלקר נולד ב-8 במאי 1920 למשפחה בריטית בעיר קאסאולי, שבהודו הבריטית. ב-1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא בריטניה והוצב ברגימנט רובאי גורקה ה-9 (כיום חלק מרגימנט רובאי גורקה המלכותי). הרגימנט היה חלק מהבריגדה ההודית ה-77 אשר הייתה חלק מהצ'ינדיטים. בלקר השתתף במערכה על בורמה, הוא קיבל דרגה זמנית של מייג'ור. הוא לחם עם הרגימנט במבצע בד ארוך ב-1944, ומונה למפקד פלוגה ג' שהייתה חלק מהגדוד השלישי של הרגימנט.
ב-9 ביולי 1944 נעה הפלוגה שלו במטרה לכבוש גבעה אשר כונתה "פוינט 2171" באזור קמאינג. לקח לבלקר שעה וחצי במטרה להגיע למרגלות הגבעה, ועוד למעלה מחמש שעות לטפס עליה. כאשר הגיעה לפסגה, מצא אותה מוקפת במרגמות ומקלעים של הצבא היפני הקיסרי. בלקר ואנשיו פתחו במנוסה חזרה אל תוך הג'ונגל, כשהם זוחלים על הקרקע במטרה להתחמק מכדורי הקליעים. בלקר עצר לפתע, ואז החל לרוץ אל הגבעה בקריאה "קדימה פלוגה ג'". הוא רץ קדימה לבדו, וקרס רק כאשר שבעה כדורי מקלע פגעו בקיבתו. בנשמתו האחרונה הוא צעק "אני הולך למות, לכבוש את העמדה!". הגורקה קמו על רגליהם כאיש אחד, וברובים מכודנים וסכיני קוקרי הניסו את היפנים מהגבעה. עוד באותו הלילה, דיווח מפקד הבריגדה ג'ון מאסטרס (אשר מכנה את בלקר בזכרונותיו "ג'ים") על מעשהו של בלקר, והוחלט להעניק לו את "צלב ויקטוריה" - העיטור הגבוה ביותר שניתן להעניק לחיילי הכוחות המזוינים של בריטניה וחבר העמים הבריטי.[1]
בשל הנסיבות, לא יכלו הגורקה לקבור את בלקר ושאר החיילים שמתו במהלך הקרב. גופותיהם נמצאו רק כעבור שלושה חודשים בידי יחידת רישום קברים, וקני במבוק צמחו דרכם וסביבם.[2] הוא נקבר בבית הקברות בטאוקקיאן, 20 ק"מ מצפון ליאנגון, עיר הבירה של מינמאר. מצבתו נמצאת בחלקה VI, שורה E, קבר 2. שמו מופיע על אנדרטת הצ'ינדיטים מול מטה משרד ההגנה הבריטי בלונדון.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- פרנק בלקר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ לאורך כל המלחמה קיבלו 181 חיילים את העיטור
- ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה, הוצאת דביר, 2011. עמ' 261-262.
- ^ אברהם עקביה, אורד וינגייט - חייו ופועלו, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993. עמ' 271-272.