פרס הילודה
פרס הילודה היה מענק של 100 לא"י שהוענק על ידי מדינת ישראל בשנים הראשונות שלאחר הקמתה לאימהות לעשרה ילדים או יותר, לשם עידוד הילודה. הפרס מזוהה ביותר עם דוד בן-גוריון,[1] שביקש בפרס להדגיש את חשיבות ריבוי האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, אך הוענק גם על ידי משה שרת בהיותו ראש ממשלה.
בנובמבר 1949 עלתה דרישה בשם השוויון להעניק את הפרס גם לאשה ערבייה שילדה עשרה ילדים. דרישה זו הביאה לוויכוח ציבורי:[2] היו שטענו שהפרס נועד לעודד ילודה בעם היהודי, שסבל מהשואה והריבוי הטבעי שלו קטן יותר מזה של הערבים;[3] אחרים טענו שערך השוויון גובר על שיקולים אחרים וכי יש להעניק את הפרס גם לאם ערבייה, שממילא רק למעטות מהן יש עשרה ילדים.[4] בפועל הממשלה נענתה לדרישה והעניקה את הפרס גם לנשים ערביות שילדו עשרה ילדים.[5]
הפרס עורר תדהמה במזרח אסיה, שבה נעשו מאמצים רבים דווקא להקטין את הילודה.[6]
היו שיצאו נגד פרס הילודה כמעודד נשים להרוס את בריאותן בלידות רבות[7]. מנהל קופת חולים כללית לשעבר, הרופא ד"ר יוסף מאיר, יצא נגד פרס הילודה במאמר תחת הכותרת: "הגברת הילודה או ריבוי הילדים" בכותבו שאין עניין לעודד משפחות עניות מיוצאות המזרח להביא עשרה ילדים, אלא יש לעודד את כל בית ישראל ובמיוחד האליטה האינטלקטואלית, להביא 3–5 ילדים.[8]
הפזמונאי יהושע סובול כתב שיר מחאה על נושא זה ילדים זה שמחה, אם כי לא כל השומע אותו הבין שמדובר במחאה.
בשנת 1959 החלה המדינה להעניק קצבאות ילדים, ופרס הילודה בוטל.
קישורים חיצוניים עריכה
- נתי גבאי, דוד בן-גוריון: תביאו עשרה ילדים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 13 במרץ 2022
הערות שוליים עריכה
- ^ "מתחרה" לפרס הילודה, מעריב, 29 ביולי 1959
- ^ ח. ש., הפרס - למי?, דבר, 14 בנובמבר 1949
- ^ א. שרון, פרס הילודה, דבר, 8 בדצמבר 1949
- ^ מ. א., פרס ילודה, דבר, 22 בנובמבר 1949
- ^ עכו - פרסי ילודה, דבר, 20 בנובמבר 1953
- ^ מרים שיר, קונגרס נשים בציילון, דבר, 30 באוגוסט 1955
- ^ אירמה פולאק, בעיות אנוש, דבר, 2 ביולי 1951
- ^ שחלב סטולר-ליס, כך אגדל תינוק ציוני, עיונים בתקומת ישראל, 2003 (כרך 13), עמ' 277–293.