פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות אדם ומודעות סביבתית.

פרס נובל לשלום
Nobels fredspris
פרס נובל לשלום
תיאור מוענק על תרומה יוצאת דופן בתחום השלום
מיקום הטקס אוסלו, נורווגיה
מדינה שוודיהשוודיה  שוודיה
הגוף המעניק ועדת פרס נובל מטעם מורשתו של אלפרד נובל
נוסד 10 בדצמבר 1901
Nobelprize.org

בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית[1].

המסיבה הרשמית לכבוד קבלת פרס נובל לשלום נערכת מדי שנה בבית המלון היוקרתי "גרנד הוטל". מקבל הפרס עומד על המרפסת הצופה למרכז העיר ומנופף לקהל לשלום. בשנת 2018, הוענקה למלון חנוכיית זהב, 24 קארט, בגובה של 65 ס"מ על ידי משפחת פיליפסון מארצות הברית שהם במקור מאוסלו[2].

מועמדות לפרסעריכה

מועמדים לפרס יכולים להיות מוצעים על ידי אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי פרלמנט, פרופסורים (בתחומים מסוימים), שופטים בינלאומיים ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.

עם זאת, כן פורסמו רשימות המועמדים לפרס בשנים 1901 - 1955.‏[3]

עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי גם אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שוודי. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים. מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.

לא רק אישים יכולים להיות מועמדים אלא גם ארגונים. בין הארגונים המפורסמים שזכו בפרס נמנים: הצלב האדום, האיחוד האירופי, והארגון למניעת הפצת נשק כימי.

הסכסוך הישראלי ערבי והפרסעריכה

 
ברק אובמה מקבל את פרס נובל לשלום - "על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים"

מספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייוויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכם אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בעת שיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.

הענקת הפרס לערפאת עוררה מחלוקת עזה אף בתוך ועדת הפרס עצמה. באופן חסר תקדים, קורה כריסטיאנסן, אחד מחמשת חברי הוועדה התפטר במחאה על הענקת הפרס לערפאת. אמנם גם ב-1973 התפטרו שניים מחברי הוועדה במחאה על הענקת הפרס באותה שנה להנרי קיסינג'ר, אך הם השעו את הודעת הפרישה עד לאחרי הטקס, בעוד כריסטיאנסן התפטר מיד אחרי אישור הפרס ומחה ברחובות אוסלו במהלך הטקס. בראיון שהתקיים עמו כעבור 4 שנים הוא טען: "אינני גיבור. פשוט לא הייתי מסוגל יותר להסתכל במראה אילו המשכתי להיות חבר בוועדה שנותנת פרס לערפאת".

זוכי פרס נובל לשלוםעריכה

שנה מקבלי הפרס מדינה פרטים
1901   ז'אן אנרי דינן שווייץ    שווייץ מייסד הצלב האדום.
  פרדריק פאסי הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת מייסד החברה הצרפתית לשלום
1902   אלי דוקומון שווייץ    שווייץ מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ.
  שארל אלבר גובאט מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי
1903   רנדל קרמר בריטניה  הממלכה המאוחדת חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות
1904   המוסד לחוק בינלאומי בלגיה   בלגיה על מאמציה כגוף לא רשמי לנסח את העקרונות הכלליים של מדע המשפט הבינלאומי
1905   ברטה פון זוטנר האימפריה האוסטרו-הונגרית  אוסטרו-הונגריה נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ, האישה הראשונה שזכתה בפרס זה
1906   תאודור רוזוולט ארצות הברית   ארצות הברית נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה-יפן
1907   ארנסטו תאודורו מונטה ממלכת איטליה  איטליה נשיא הליגה הלומברדית לשלום
  לואי רנו הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת פרופסור לחוק בינלאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז
1908   קלאס פונטוס ארנולדסון שוודיה   שוודיה חבר הפרלמנט השוודי ומייסד הליגה השוודית לשלום ובוררות
  פרדריק באייר דנמרק   דנמרק חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1909   אוגוסט ברנארט בלגיה   בלגיה ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג
  פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית
1910   לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ שווייץ    שווייץ ששימשו כקישור בין אגודות השלום במדינות השונות.
1911   טוביאס אסר הולנד   הולנד מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג
  אלפרד הרמן פריד האימפריה האוסטרו-הונגרית  אוסטרו-הונגריה עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte.
1912   אליהוא רוט[א] ארצות הברית   ארצות הברית מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות
1913   הנרי לה פונטן בלגיה   בלגיה סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1914 לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה.
1915
1916
1917   הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ    שווייץ על לקיחת המשימה הכבירה של ניסיון להגן על זכויותיהם של אסירי מלחמה רבים בכל הצדדים (של מלחמת העולם הראשונה), לרבות זכותם ליצור קשר עם משפחותיהם
1918 לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה.
1919   וודרו וילסון ארצות הברית   ארצות הברית נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים
1920   לאון בורז'ואה הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים
1921   יילמאר ברנטין שוודיה   שוודיה ראש ממשלת שוודיה ונציג שוודיה במועצת חבר הלאומים
  כריסטיאן לאנגה נורווגיה   נורווגיה מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי
1922   פריטיוף ננסן נורווגיה   נורווגיה מדען וחוקר, ונציג נורווגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים
1923 לא הוענק
1924
1925   סר אוסטן צ'מברלין[א] בריטניה  הממלכה המאוחדת מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו
  צ'ארלס דוז[א] ארצות הברית   ארצות הברית סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית
1926   אריסטיד בריאן הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
  גוסטב שטרזמן רפובליקת ויימאר  גרמניה קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
1927   פרדיננד ביוסון הרפובליקה הצרפתית השלישית  צרפת פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם
  לודוויג קווידה רפובליקת ויימאר  גרמניה פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום
1928 לא הוענק
1929   פרנק קלוג[א] ארצות הברית   ארצות הברית מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכם קלוג-בריאן
1930   נתן סודרבלום שוודיה   שוודיה ארכיבישוף שוודי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות
1931   ג'יין אדמס ארצות הברית   ארצות הברית סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
  ניקולס מארי באטלר נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכם קלוג-בריאן
1932 לא הוענק
1933   סר נורמן אנג'ל[א] בריטניה  הממלכה המאוחדת סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית
1934   ארתור הנדרסון מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932
1935   קרל פון אוסייצקי[ב] גרמניה הנאצית (1935-1945)  גרמניה עיתונאי ופציפיסט גרמני, על מאבקו נגד ההתחמשות של גרמניה
1936   קרלוס לאמאס ארגנטינה   ארגנטינה מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה
1937   רוברט ססיל בריטניה  הממלכה המאוחדת פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, ממיסדי חבר הלאומים ופעיל שלום במסגרתו
1938   משרד ננסן הבינלאומי לפליטים חבר הלאומים   חבר הלאומים על עבדותם בעזרה לפליטים.
1939 לא הוענק עקב מלחמת העולם השנייה.
1940
1941
1942
1943
1944   הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ    שווייץ הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945.
1945   קורדל הול ארצות הברית   ארצות הברית מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות
1946   אמילי גרין באלץ' פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
  ג'ון מוט יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים
1947   מועצת שירות הידידים הבריטית בריטניה  הממלכה המאוחדת בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים"
אגודה אמריקאית לשירותי הידידים ארצות הברית   ארצות הברית
1948 לא הוענק
1949   לורד בויד אור בריטניה  הממלכה המאוחדת רופא בריטי, אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום
1950   ראלף באנץ' ארצות הברית   ארצות הברית פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948
1951   לאון ז'ואו צרפת  צרפת נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי
1952   אלברט שוויצר צרפת  צרפת על ייסודו של בית חולים בגאבון
1953   ג'ורג' מרשל ארצות הברית   ארצות הברית מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל
1954 נציבות האו"ם לפליטים האומות המאוחדות   האומות המאוחדות ארגון סיוע בינלאומי נוסד על ידי האו"ם ב-1951
1955 לא הוענק.
1956
1957   לסטר פירסון קנדה   קנדה שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות
1958   דומיניק פיר בלגיה   בלגיה אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde".
1959   פיליפ נואל-בייקר בריטניה  הממלכה המאוחדת חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי.
1960   אלברט לוטולי דרום אפריקה (1928-1994)  איחוד דרום אפריקה (נולד ברודזיה הדרומית) נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה
1961   דאג המרשלד[ג] שוודיה   שוודיה המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו)
1962   לינוס פאולינג ארצות הברית   ארצות הברית מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני
1963   הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שווייץ    שווייץ עבור עבודתם בהגנה על זכויות האדם ב-100 שנות קיומה של הצלב האדום הבינלאומי.
  הליגה של אגודות הצלב האדום
1964   מרטין לותר קינג ארצות הברית   ארצות הברית על מאבקו למען זכויות האזרח
1965 יוניסף האומות המאוחדות   האומות המאוחדות קרן הילדים של האומות המאוחדות
1966 לא הוענק.
1967
1968   רנה קאסן צרפת   צרפת נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם
1969   ארגון העבודה הבינלאומי האומות המאוחדות   האומות המאוחדות
1970   נורמן בורלוג ארצות הברית   ארצות הברית על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי
1971   וילי ברנדט גרמניה  גרמניה המערבית על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק)
1972 לא הוענק
1973   הנרי קיסינג'ר ארצות הברית   ארצות הברית על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם
  לה דק טהו[ד] וייטנאם  וייטנאם (צפון)
1974   שון מקברייד אירלנד   אירלנד נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא ועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה
  אייסאקו סטו יפן   יפן ראש ממשלת יפן, הוענק עבור הוויתור על האופציה הגרעינית ביפן ועל מאמציו לקדם פיוס באזור.
1975   אנדריי סחרוב[ה] ברית המועצות   ברית המועצות על פעילותו למען זכויות אדם
1976   בטי ויליאמס בריטניה  הממלכה המאוחדת מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד
  מייריד קוריגן
1977 אמנסטי אינטרנשיונל בריטניה  הממלכה המאוחדת על פעילותם להגנת זכויות האדם של אסירי מצפון ולמניעת עינויים.
1978   אנואר סאדאת מצרים   מצרים על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים.
  מנחם בגין ישראל   ישראל (נולד ב-האימפריה הרוסית (1883-1917)  רוסיה)
1979   אמא תרזה הודו   הודו (נולדה ב-סקופיה, כיום מקדוניה   מקדוניה) מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה
1980   אדולפו פרז אסקיבל ארגנטינה   ארגנטינה על פעילותו למען זכויות אדם
1981 נציבות האו"ם לפליטים האומות המאוחדות   האומות המאוחדות פרס נובל שני לארגון הסיוע הבינלאומי שנוסד על ידי האו"ם ב-1951
1982   אלווה מירדאל שוודיה   שוודיה נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש
  אלפונסו גרסיה רובלס מקסיקו   מקסיקו
1983   לך ולנסה   פולין מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין
1984   דזמונד טוטו דרום אפריקה (1928-1994)  דרום אפריקה הבישוף של יוהנסבורג; מזכ"ל לשעבר, מועצת הכנסיות של דרום אפריקה, על פעילותו נגד האפרטהייד
1985 האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית ארצות הברית   ארצות הברית על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית
1986   אלי ויזל ארצות הברית   ארצות הברית(נולד ב-ממלכת רומניה   ממלכת רומניה) סופר וניצול שואה, הפרס הוענק על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה", שבראשה עמד.
1987   אוסקר אריאס סנצ'ס קוסטה ריקה   קוסטה ריקה נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה
1988   כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות האומות המאוחדות   האומות המאוחדות עבור מאמציהם אשר שתרמו תרומה חשובה לקראת מימוש אחד העקרונות הבסיסיים של האומות המאוחדות.
1989   טנזין גיאטסו הודו   הודו(נולד בטיבט   טיבט) הדלאי לאמה ה-14, הוענק על מאבקו למען שחרור טיבט, הוא התנגד בעקביות לשימוש באלימות. במקום זאת הוא הטיף פתרונות של שלום המבוסס על סובלנות וכבוד הדדי כדי לשמר את המורשת ההיסטורית והתרבותית של בני עמו.
1990   מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב ברית המועצות   ברית המועצות נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה
1991   אונג סן סו צ'י[ו]   בורמה על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם
1992   ריגוברטה מנצ'ו גוואטמלה   גוואטמלה כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים
1993   נלסון מנדלה דרום אפריקה (1928-1994)  דרום אפריקה על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה
  פרדריק וילם דה קלרק
1994   יאסר ערפאת הרשות הפלסטינית   הרשות הפלסטינית

(נולד ב-ממלכת מצרים   ממלכת מצרים)

על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו
  יצחק רבין ישראל   ישראל
  שמעון פרס ישראל   ישראל (נולד ב-  פולין)
1995   יוסף רוטבלט הרפובליקה הפולנית השנייה   הרפובליקה הפולנית השנייה

הממלכה המאוחדת   הממלכה המאוחדת

על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל
  קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים קנדה   קנדה
1996   קרלוס פליפה חימנז בלו מזרח טימור   מזרח טימור על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור
  חוזה רמוס הורטה
1997   המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים שווייץ   שווייץ על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם
  ג'ודי ויליאמס ארצות הברית   ארצות הברית
1998   ג'ון יום אירלנד   אירלנד על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד
  דייוויד טרימבל[4] הממלכה המאוחדת   הממלכה המאוחדת
1999   רופאים ללא גבולות[5] שווייץ   שווייץ על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות
2000   קים דה-ג'ונג[6] קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט
2001   האומות המאוחדות[7] האומות המאוחדות   האומות המאוחדות על עבודתם לארגון עולם שליו יותר
  קופי אנאן גאנה   גאנה
2002   ג'ימי קרטר[8] ארצות הברית   ארצות הברית על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית
2003   שירין עבאדי[9] איראן   איראן על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם
2004   ואנגרי מאטאיי קניה   קניה על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום
2005   הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית[10] האומות המאוחדות   האומות המאוחדות על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים
  מוחמד אל-בראדעי[10] מצרים   מצרים
2006   מוחמד יונוס[11] בנגלדש   בנגלדש על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש
  בנק גרמין
2007   הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים האומות המאוחדות   האומות המאוחדות על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית
  אל גור[12] ארצות הברית   ארצות הברית
2008   מרטי אהטיסארי[13] פינלנד   פינלנד על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים
2009   ברק אובמה[14] ארצות הברית   ארצות הברית על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים
2010   לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ[ז][15] הרפובליקה העממית של סין   הרפובליקה העממית של סין על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין
2011   אלן ג'ונסון-סירליף[16] ליבריה   ליבריה על מאבקן הבלתי-אלים למען ביטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום
  לימה בואי
  תוואכול כרמאן[17] תימן   תימן
2012   האיחוד האירופי[18] האיחוד האירופי   האיחוד האירופי על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה
2013   הארגון למניעת הפצת נשק כימי[19] בינלאומי על מאמציו הנרחבים להשמיד את הנשק הכימי בעולם
2014   מלאלה יוספזאי[20] פקיסטן   פקיסטן על מאבקם נגד הדיכוי של ילדים ואנשים צעירים ועל זכותם של כל הילדים לחינוך.
  קאילש סאטיארת'י הודו   הודו
2015   קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה[21] תוניסיה   תוניסיה על פעולותיו למען הדמוקרטיה בעת מהפכת היסמין בתוניסיה
2016   חואן מנואל סנטוס[22] קולומביה   קולומביה על מאמציו ההחלטיים להביא סוף למלחמת האזרחים שנמשכת יותר מ-50 שנה.
2017   התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני[23] "על פועלם למקד את תשומת הלב להשלכות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני, ועל מאמציו הבלתי נדלים לקדם אמנה עולמית שתאסור שימוש בנשק מסוג זה"[24].
2018   דניס מקווגי[25] הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו   הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים
  נאדיה מוראד[25] עיראק   עיראק
2019   אבי אחמד אתיופיה   אתיופיה על מאמציו לקידום השלום ושיתוף פעולה בין לאומי ובפרט על מאמציו לפתרון סכסוך הגבולות עם אריתריאה

הערותעריכה

אאליהוא רוט, אוסטן צ'מברלין, צ'ארלס דוז, פרנק קלוג, ונורמן אנג'ל קיבלו בפועל את פרסם שנה אחת מאוחר יותר מאשר מצוין בטבלה. הפרסים הוענקו להם באיחור של שנה מאחר שהוועדה החליטה כי אף אחת מהמועמדויות בשנה שבו הם מופיעים בטבלה לא עמדה בקריטריונים בצוואתו של נובל; ע"פ התקנות, הוועדה עכבה את הענקת הפרסים עד השנה העוקבת, אף על פי שהם הוענקו כפרס השנה הקודמת.
בהפרס של קרל פון אוסייצקי הוענק שלא בפניו משום שסירב למסור את דרכונו לידי ממשלת גרמניה.
גהפרס של דאג האמרשלד הוענק לאחר מותו.
דלה דק טהו סירב לקבל את הפרס.
ההפרס של אנדריי סחרוב הוענק שלא בפניו משום שסירב למסור את דרכונו לידי ממשלת ברית המועצות.
והפרס של אונג סאן סו צ'י הוענק שלא בפניה כי היא הוחזקה במעצר בית בידי ממשלת בורמה. בעקבות שחרורה ממעצר בית והבחירות לבית הנבחרים, סו צ'י קיבלה את הפרס שלה באופן אישי ב -16 ביוני 2012.
זהפרס של לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ הוענק שלא בפניו משום ששהה במאסר בסין.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרס נובל לשלום בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ [1](הקישור אינו פעיל, 31.05.2018)
  2. ^ מתי טוכפלד, ‏חנוכיית זהב באוסלו- לכבוד זוכי נובל היהודים, באתר ישראל היום, 30 אוגוסט 2018
  3. ^ בסיס נתונים למועמדים לפרס נובל לשלום, 1901 - 1955
  4. ^ שרון שדה, מהפך בצפון אירלנד; הסכם השלום בסכנת קריסה, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2003
  5. ^ דניאל דולב, הארגונים שזכו בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
  6. ^ אבירם חניק, סיאול, ‏בין אור הנרות לאור הירח: שיעור באזרחות מדרום קוריאה, באתר גלובס, 27 במאי 2017
  7. ^ שלמה שמירפרס נובל לשלום יוענק לאו"ם ולמזכירו קופי אנאן, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2001
  8. ^ סוכנויות הידיעותפרס נובל לשלום לנשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
  9. ^ ניו יורק טיימס,הסוכנויות, פרס נובל לשלום לפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2003
  10. ^ 10.0 10.1 יוסי מלמן,שלמה שמיר,(ניו יורק), אל-בראדעי וסבא"א זכו בנובל על מאבקם בהפצת הגרעין, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2005
  11. ^ ניו יורק טיימס,מאת סליה דוגר, הזוכה: כלכלן מבנגלדש, מקים "בנק לעניים", באתר הארץ, 14 באוקטובר 2006
  12. ^ צפריר רינתאל גור ופאנל שינוי האקלים של האו"ם זכו בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2007
  13. ^ סוכנויות הידיעותפרס נובל לשלום הוענק לנשיא פינלנד לשעבר, מארטי אהטיסארי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2008
  14. ^ אלוף בןפרס נובל לשלום לברק אובמה | פרס על הצעת מחקר, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2009
  15. ^ רויטרס18 מדינות יחרימו את טקס הענקת פרס נובל לפעיל זכויות אדם סיני, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2010
  16. ^ סוכנויות הידיעותנשיאת ליבריה קיבלה פרס נובל, אך נלחמת על כסאה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
  17. ^ מירה צורף, פואמת השחרור של האשה התימנייה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2013
  18. ^ אנשיל פפרנובל לשלום לאיחוד האירופי: פרס מוצדק שהוא גם תמרור אזהרה, באתר TheMarker‏, 12 באוקטובר 2012
  19. ^ AP ורויטרסהארגון למניעת הפצת נשק כימי הוא הזוכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
  20. ^ גרדיאן וניו יורק טיימסדרכה של הנערה הפקיסטאנית שהטליבאן ניסה לחסל אל פרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2014
  21. ^ גרדיאן ואי-פי, פרס נובל לשלום הוענק לקוורטט הדיאלוג הלאומי של תוניסיה על תרומתו למעבר לדמוקרטיה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2015
  22. ^ ניו יורק טיימס, גרדיאן, רויטרס ו״הארץ״, על אף דחיית הסכם הפיוס עם המורדים: נשיא קולומביה זכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2016
  23. ^ הארץ, גרדיאן ורויטרסהקמפיין לפירוז העולם מנשק גרעיני זכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2017
  24. ^ "The Nobel Peace Prize 2017 - Press Release". www.nobelprize.org. בדיקה אחרונה ב-6 באוקטובר 2017. 
  25. ^ 25.0 25.1 גרדיאן,אי-פי והארץ, פרס נובל לשלום הוענק לצעירה יזידית ורופא מקונגו על פעילותם נגד אלימות מינית, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018