פרס נובל לשלום
פרס נובל לשלום הוא פרס המוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות האדם ומודעות סביבתית.
פרס נובל לשלום | |
תיאור | מוענק על תרומה יוצאת דופן בתחום השלום |
---|---|
מיקום הטקס | אוסלו, נורווגיה |
מדינה | שוודיה |
הגוף המעניק | ועדת פרס נובל מטעם מורשתו של אלפרד נובל |
תקופת הפרס | 10 בדצמבר 1901 – הווה (122 שנים) |
Nobelprize.org |
בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו, שאת ועדת הפרס יבחר הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.[1]
מועמדות לפרס
עריכהמועמדים לפרס יכולים להיות מוצעים על ידי אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי הפרלמנט הלאומי, פרופסורים (בתחומים מסוימים), רקטורים ונשיאי אוניברסיטאות, שופטים בינלאומיים, חברי הוועדה לשעבר ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.
המועמדויות מוגשות בדרך כלל בסביבות חודש פברואר של שנת הפרס, אך הן יכולות להיות מוגשות עד ישיבתה הראשונה של הוועדה.
הוועדה היא בת חמישה חברים וראשת הוועדה הנוכחית היא ברית רייס-אנדרסון, חברת פרלמנט ושרה לשעבר, שכיהנה מטעם מפלגת העבודה הנורווגית. היא מכהנת בתפקידה מ-2017. שפת הדיונים של הוועדה היא נורווגית. המועמדויות יכולות להיות מוגשות בשפות שונות, בדרך כלל אנגלית, אולם היו מועמדויות שהוגשו בגרמנית וצרפתית.
רשימת המועמדים לפרס בשנים 1901–1955 פורסמה.[2]
עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שוודי מהמפלגה הסוציאליסטית. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים, והגשתו הייתה סאטירית ונועדה להגחיך את מועמדותו של נוויל צ'מברלין על חלקו בהסכם מינכן.[3] מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.
לא רק אישים יכולים להיות מועמדים אלא גם ארגונים. בין הארגונים המפורסמים שזכו בפרס נמנים: הצלב האדום, האיחוד האירופי, והארגון למניעת הפצת נשק כימי.
זוכים שסירבו לקבל את הפרס
עריכהרק זוכה אחד סירב לקבל את הפרס מיוזמתו: לה דק טהו (וייטנאם): דחה את פרס נובל לשלום לשנת 1973 אותו נבחר לקבל עם הנרי קיסינג'ר.
בנוסף אנדרי סחרוב שהיה דיסידנט זכה בפרס ב-1975 אך לא הורשה על ידי שלטונות ברית המועצות להשתתף בטקס. ליו שיאובו שזכה בפרס ב-2010 היה אסיר פוליטי באותה תקופה והשלטונות בסין מנעו ממנו ומאשתו להגיע לטקס הענקת הפרס.
הסכסוך הישראלי-ערבי והפרס
עריכהמספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי-ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייוויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכם אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בשיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.
הענקת הפרס לערפאת עוררה מחלוקת עזה אף בתוך ועדת הפרס עצמה. באופן חסר תקדים, קורה כריסטיאנסן, אחד מחמשת חברי הוועדה התפטר במחאה על הענקת הפרס לערפאת. אמנם גם ב-1973 התפטרו שניים מחברי הוועדה במחאה על הענקת הפרס באותה שנה להנרי קיסינג'ר, אך הם השעו את הודעת הפרישה עד לאחרי הטקס, בעוד כריסטיאנסן התפטר מיד אחרי אישור הפרס ומחה ברחובות אוסלו במהלך הטקס. בראיון שהתקיים עמו כעבור ארבע שנים הוא טען: "אינני גיבור. פשוט לא הייתי מסוגל יותר להסתכל במראה אילו המשכתי להיות חבר בוועדה שנותנת פרס לערפאת".
זוכי פרס נובל לשלום
עריכהשנה | מקבלי הפרס | מדינה | פרטים | |
---|---|---|---|---|
1901 | ז'אן אנרי דינן | שווייץ | מייסד הצלב האדום. | |
פרדריק פאסי | צרפת | מייסד החברה הצרפתית לשלום | ||
1902 | אלי דוקומון | שווייץ | מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ. | |
שארל אלבר גובאט | מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי | |||
1903 | רנדל קרמר | הממלכה המאוחדת | חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות | |
1904 | המוסד לחוק בינלאומי | בלגיה | על מאמציה כגוף לא רשמי לנסח את העקרונות הכלליים של מדע המשפט הבינלאומי | |
1905 | ברטה פון זוטנר | האימפריה האוסטרו-הונגרית | נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ, האישה הראשונה שזכתה בפרס זה | |
1906 | תאודור רוזוולט | ארצות הברית | נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה–יפן, הסכם פורטסמות' | |
1907 | ארנסטו תאודורו מונטה | ממלכת איטליה | נשיא הליגה הלומברדית לשלום | |
לואי רנו | צרפת | פרופסור לחוק בין-לאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז | ||
1908 | קלאס פונטוס ארנולדסון | שוודיה | חבר הפרלמנט השוודי ומייסד הליגה השוודית לשלום ובוררות | |
פרדריק באייר | דנמרק | חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ | ||
1909 | אוגוסט ברנארט | בלגיה | ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג | |
פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן | צרפת | סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית | ||
1910 | לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ | שווייץ | ששימשו כקישור בין אגודות השלום במדינות השונות. | |
1911 | טוביאס אסר | הולנד | מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג | |
אלפרד הרמן פריד | האימפריה האוסטרו-הונגרית | עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte. | ||
1912 | אליהוא רוט[א] | ארצות הברית | מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות | |
1913 | הנרי לה פונטן | בלגיה | סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ | |
1914 | לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה. | |||
1915 | ||||
1916 | ||||
1917 | הוועד הבינלאומי של הצלב האדום | שווייץ | על לקיחת המשימה הכבירה של ניסיון להגן על זכויותיהם של אסירי מלחמה רבים בכל הצדדים (של מלחמת העולם הראשונה), לרבות זכותם ליצור קשר עם משפחותיהם | |
1918 | לא הוענק עקב מלחמת העולם הראשונה. | |||
1919 | וודרו וילסון | ארצות הברית | נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים | |
1920 | לאון בורז'ואה | צרפת | מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים | |
1921 | ילמאר ברנטין | שוודיה | ראש ממשלת שוודיה ונציג שוודיה במועצת חבר הלאומים | |
כריסטיאן לאנגה | נורווגיה | מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי | ||
1922 | פריטיוף ננסן | נורווגיה | מדען וחוקר, ונציג נורווגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים | |
1923 | לא הוענק | |||
1924 | ||||
1925 | סר אוסטן צ'מברלין[א] | הממלכה המאוחדת | מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו | |
צ'ארלס דוז[א] | ארצות הברית | סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית | ||
1926 | אריסטיד בריאן | צרפת | שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו | |
גוסטב שטרזמן | גרמניה | קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו | ||
1927 | פרדיננד בואסון | צרפת | פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם | |
לודוויג קווידה | גרמניה | פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום | ||
1928 | לא הוענק | |||
1929 | פרנק קלוג[א] | ארצות הברית | מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכם קלוג-בריאן | |
1930 | נתן סודרבלום | שוודיה | ארכיבישוף שוודי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות | |
1931 | ג'יין אדמס | ארצות הברית | סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש | |
ניקולס מארי באטלר | נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכם קלוג-בריאן | |||
1932 | לא הוענק | |||
1933 | סר נורמן אנג'ל[א] | הממלכה המאוחדת | סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית | |
1934 | ארתור הנדרסון | מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932 | ||
1935 | קרל פון אוסייצקי[ב] | גרמניה הנאצית | עיתונאי ופציפיסט גרמני, על מאבקו נגד ההתחמשות של גרמניה | |
1936 | קרלוס לאמאס | ארגנטינה | מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה | |
1937 | רוברט ססיל | הממלכה המאוחדת | פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, ממיסדי חבר הלאומים ופעיל שלום במסגרתו | |
1938 | משרד ננסן הבינלאומי לפליטים | חבר הלאומים | על עבודתם בעזרה לפליטים. | |
1939 | לא הוענק עקב מלחמת העולם השנייה. | |||
1940 | ||||
1941 | ||||
1942 | ||||
1943 | ||||
1944 | הוועד הבינלאומי של הצלב האדום | שווייץ | הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945. | |
1945 | קורדל הול | ארצות הברית | מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות | |
1946 | אמילי גרין באלץ' | פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש | ||
ג'ון מוט | יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים | |||
1947 | מועצת שירות הידידים הבריטית | הממלכה המאוחדת | בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים" | |
אגודה אמריקאית לשירותי הידידים | ארצות הברית | |||
1948 | לא הוענק | |||
1949 | לורד בויד אור | הממלכה המאוחדת | רופא בריטי, אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום | |
1950 | ראלף באנץ' | ארצות הברית | פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948 | |
1951 | לאון ז'ואו | צרפת | נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי | |
1952 | אלברט שווייצר | צרפת | על ייסודו של בית חולים בגאבון | |
1953 | ג'ורג' מרשל | ארצות הברית | מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל | |
1954 | נציבות האו"ם לפליטים | האומות המאוחדות | ארגון סיוע בינלאומי נוסד על ידי האו"ם ב-1951 | |
1955 | לא הוענק. | |||
1956 | ||||
1957 | לסטר פירסון | קנדה | שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, על הקמת כוח החירום של האומות המאוחדות לאחר מבצע סיני | |
1958 | דומיניק פיר | בלגיה | אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde". | |
1959 | פיליפ נואל-בייקר | הממלכה המאוחדת | חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי. | |
1960 | אלברט לוטולי | איחוד דרום אפריקה (נולד ברודזיה הדרומית) | נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה | |
1961 | דאג המרשלד[ג] | שוודיה | המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו) | |
1962 | לינוס פאולינג | ארצות הברית | מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני | |
1963 | הוועד הבינלאומי של הצלב האדום | שווייץ | עבור עבודתם בהגנה על זכויות האדם ב-100 שנות קיומה של הצלב האדום הבינלאומי. | |
הליגה של אגודות הצלב האדום | ||||
1964 | מרטין לותר קינג | ארצות הברית | על מאבקו למען זכויות האזרח | |
1965 | יוניסף | האומות המאוחדות | קרן הילדים של האומות המאוחדות | |
1966 | לא הוענק. | |||
1967 | ||||
1968 | רנה קאסן | צרפת | נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם | |
1969 | ארגון העבודה הבינלאומי | האומות המאוחדות | ||
1970 | נורמן בורלוג | ארצות הברית | על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי | |
1971 | וילי ברנדט | גרמניה המערבית | על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק) | |
1972 | לא הוענק | |||
1973 | הנרי קיסינג'ר | ארצות הברית | על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם | |
לה דק טהו[ד] | וייטנאם (צפון) | |||
1974 | שון מקברייד | אירלנד | נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא ועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה | |
אייסאקו סאטו | יפן | ראש ממשלת יפן, הוענק עבור הוויתור על האופציה הגרעינית ביפן ועל מאמציו לקדם פיוס באזור. | ||
1975 | אנדריי סחרוב[ה] | ברית המועצות | על פעילותו למען זכויות אדם | |
1976 | בטי ויליאמס | הממלכה המאוחדת | מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד | |
מייריד קוריגן | ||||
1977 | אמנסטי אינטרנשיונל | הממלכה המאוחדת | על פעילותם להגנת זכויות האדם של אסירי מצפון ולמניעת עינויים. | |
1978 | אנואר סאדאת | מצרים | על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים. | |
מנחם בגין | ישראל (נולד ב- רוסיה) | |||
1979 | אמא תרזה | הודו (נולדה ב-סקופיה, כיום מקדוניה הצפונית) | מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה | |
1980 | אדולפו פרס אסקיבל | ארגנטינה | על פעילותו למען זכויות אדם | |
1981 | נציבות האו"ם לפליטים | האומות המאוחדות | פרס נובל שני לארגון הסיוע הבינלאומי שנוסד על ידי האו"ם ב-1951 | |
1982 | אלווה מירדאל | שוודיה | נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש | |
אלפונסו גרסיה רובלס | מקסיקו | |||
1983 | לך ואלנסה | פולין | מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין | |
1984 | דזמונד טוטו | דרום אפריקה | הבישוף של יוהנסבורג; מזכ"ל לשעבר, מועצת הכנסיות של דרום אפריקה, על פעילותו נגד האפרטהייד | |
1985 | האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית | ארצות הברית | על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית | |
1986 | אלי ויזל | ארצות הברית (נולד ב- ממלכת רומניה) | סופר וניצול שואה, הפרס הוענק על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה", שבראשה עמד. | |
1987 | אוסקר אריאס סנצ'ס | קוסטה ריקה | נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה | |
1988 | כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות | האומות המאוחדות | עבור מאמציהם אשר שתרמו תרומה חשובה לקראת מימוש אחד העקרונות הבסיסיים של האומות המאוחדות. | |
1989 | טנזין גיאטסו | הודו(נולד ב- טיבט) | הדלאי לאמה ה-14, הוענק על מאבקו למען שחרור טיבט, הוא התנגד בעקביות לשימוש באלימות. במקום זאת הוא הטיף פתרונות של שלום המבוסס על סובלנות וכבוד הדדי כדי לשמר את המורשת ההיסטורית והתרבותית של בני עמו. | |
1990 | מיכאיל גורבצ'וב | ברית המועצות | נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה | |
1991 | אונג סן סו צ'י[ו] | בורמה | על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם | |
1992 | ריגוברטה מנצ'ו | גואטמלה | כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים | |
1993 | נלסון מנדלה | דרום אפריקה | על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה | |
פרדריק וילם דה קלרק | ||||
1994 | יאסר ערפאת | הרשות הפלסטינית
(נולד ב- ממלכת מצרים) |
על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו | |
יצחק רבין | ישראל | |||
שמעון פרס | ישראל (נולד ב- פולין) | |||
1995 | יוסף רוטבלט | הרפובליקה הפולנית השנייה | על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל | |
קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים | קנדה | |||
1996 | קרלוס פליפה חימנז בלו | מזרח טימור | על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור | |
חוזה רמוס הורטה | ||||
1997 | המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים | שווייץ | על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם | |
ג'ודי ויליאמס | ארצות הברית | |||
1998 | ג'ון יום | אירלנד | על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד | |
דייוויד טרימבל[4] | הממלכה המאוחדת | |||
1999 | רופאים ללא גבולות[5] | שווייץ | על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות | |
2000 | קים דה-ג'ונג[6] | קוריאה הדרומית | על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט | |
2001 | האומות המאוחדות[7] | האומות המאוחדות | על עבודתם לארגון עולם שליו יותר | |
קופי אנאן | גאנה | |||
2002 | ג'ימי קרטר[8] | ארצות הברית | על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית | |
2003 | שירין עבאדי[9] | איראן | על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם | |
2004 | ואנגרי מאטאיי | קניה | על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום | |
2005 | הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית[10] | האומות המאוחדות | על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים | |
מוחמד אל-בראדעי[10] | מצרים | |||
2006 | מוחמד יונוס[11] | בנגלדש | על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש | |
בנק גרמין | ||||
2007 | הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים | האומות המאוחדות | על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית | |
אל גור[12] | ארצות הברית | |||
2008 | מרטי אהטיסארי[13] | פינלנד | על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים | |
2009 | ברק אובמה[14] | ארצות הברית | על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים | |
2010 | לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ[ז][15] | הרפובליקה העממית של סין | על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין | |
2011 | אלן ג'ונסון-סירליף[16] | ליבריה | על מאבקן הבלתי-אלים למען ביטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום | |
לימה בואי | ||||
תוואכול כרמאן[17] | תימן | |||
2012 | האיחוד האירופי[18] | האיחוד האירופי | על שישה עשורים של תרומה לקידום השלום, הפיוס, הדמוקרטיה וזכויות האדם באירופה | |
2013 | הארגון למניעת הפצת נשק כימי[19] | בינלאומי | על מאמציו הנרחבים להשמיד את הנשק הכימי בעולם | |
2014 | מלאלה יוספזאי[20] | פקיסטן | על מאבקם נגד הדיכוי של ילדים ואנשים צעירים ועל זכותם של כל הילדים לחינוך. | |
קאילש סאטיארת'י | הודו | |||
2015 | קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה[21] | תוניסיה | על פעולותיו למען הדמוקרטיה בעת מהפכת היסמין בתוניסיה | |
2016 | חואן מנואל סנטוס[22] | קולומביה | על מאמציו ההחלטיים להביא סוף למלחמת האזרחים שנמשכת יותר מ-50 שנה. | |
2017 | התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני[23] | "על פועלם למקד את תשומת הלב להשלכות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני, ועל מאמציו הבלתי נדלים לקדם אמנה עולמית שתאסור שימוש בנשק מסוג זה".[24] | ||
2018 | דניס מקווגי[25] | הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | על מאמציהם להפסיק את השימוש באלימות מינית ככלי נשק במלחמות ובעימותים חמושים | |
נאדיה מוראד[25] | עיראק | |||
2019 | אבי אחמד[26] | אתיופיה | על מאמציו לקידום השלום ושיתוף פעולה בין לאומי ובפרט על מאמציו לפתרון סכסוך הגבולות עם אריתריאה | |
2020 | תוכנית המזון העולמית | האומות המאוחדות | על מאמציו להילחם ברעב, על תרומתו לשיפור התנאים לשלום באזורים שנפגעו מסכסוך ופועל ככוח מניע במאמצים למנוע את השימוש ברעב כנשק מלחמה וסכסוך | |
2021 | דמיטרי מוראטוב | רוסיה | על מאבקם למען חופש הביטוי | |
מריה רסה | הפיליפינים | |||
2022 | אלס ביאליצקי | בלארוס | על קידום החברה האזרחית במדינותיהם, ועל קידום הזכות לבקר כוח ולהגן על על זכויות אזרחיות בסיסיות | |
ממוריאל | רוסיה | |||
המרכז לחירויות אזרחיות | אוקראינה | |||
2023 | נרגוס מוחמדי | איראן | על מאבקה נגד דיכוי נשים באיראן ומאבקה לקידום זכויות אדם וחירות לכולם | |
2024 | ניהון הידאנקיו | יפן | על על מאמציו ליצור עולם ללא נשק גרעיני, ועל הצגת עדויות לכך שאסור שייעשה אי פעם שימוש נוסף בנשק גרעיני. |
- ^ 1 2 3 4 5 אליהוא רוט, אוסטן צ'מברלין, צ'ארלס דוז, פרנק קלוג, ונורמן אנג'ל קיבלו בפועל את פרסם שנה אחת מאוחר יותר מאשר מצוין בטבלה. הפרסים הוענקו להם באיחור של שנה מאחר שהוועדה החליטה כי אף אחת מהמועמדויות בשנה שבו הם מופיעים בטבלה לא עמדה בקריטריונים בצוואתו של נובל; ע"פ התקנות, הוועדה עכבה את הענקת הפרסים עד השנה העוקבת, אף על פי שהם הוענקו כפרס השנה הקודמת.
- ^ הפרס של קרל פון אוסייצקי הוענק שלא בפניו משום שסירב למסור את דרכונו לידי ממשלת גרמניה
- ^ הוענק לאחר מותו
- ^ סירב לקבל את הפרס
- ^ הוענק שלא בפניו משום שסירב למסור את דרכונו לידי ממשלת ברית המועצות.
- ^ הוענק שלא בפניה כי היא הוחזקה במעצר בית בידי ממשלת בורמה. בעקבות שחרורה ממעצר בית והבחירות לבית הנבחרים, סו צ'י קיבלה את הפרס באופן אישי ב-16 ביוני 2012.
- ^ הוענק שלא בפניו משום ששהה במאסר בסין.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של פרס נובל לשלום (באנגלית)
- פרס נובל, האתר הרשמי
- פרס נובל לשלום, האתר הרשמי
- חתני פרס נובל לשלום, באתר פרס נובל
הערות שוליים
עריכה- ^ Why Norway?, The Nobel Peace Prize (באנגלית)
- ^ בסיס נתונים למועמדים לפרס נובל לשלום, 1901 - 1955(הקישור אינו פעיל, 15.12.2020)
- ^ The darkly ironic 1939 letter nominating Adolf Hitler for the Nobel Peace Prize
- ^ שרון שדה, מהפך בצפון אירלנד; הסכם השלום בסכנת קריסה, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2003
- ^ דניאל דולב, הארגונים שזכו בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
- ^ אבירם חניק, סיאול, בין אור הנרות לאור הירח: שיעור באזרחות מדרום קוריאה, באתר גלובס, 27 במאי 2017
- ^ שלמה שמיר, פרס נובל לשלום יוענק לאו"ם ולמזכירו קופי אנאן, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2001
- ^ סוכנויות הידיעות, פרס נובל לשלום לנשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
- ^ הניו יורק טיימס,הסוכנויות, פרס נובל לשלום לפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2003
- ^ 1 2 יוסי מלמן, שלמה שמיר, אל-בראדעי וסבא"א זכו בנובל על מאבקם בהפצת הגרעין, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2005
- ^ הניו יורק טיימס,מאת סליה דוגר, הזוכה: כלכלן מבנגלדש, מקים "בנק לעניים", באתר הארץ, 14 באוקטובר 2006
- ^ צפריר רינת, אל גור ופאנל שינוי האקלים של האו"ם זכו בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, פרס נובל לשלום הוענק לנשיא פינלנד לשעבר, מארטי אהטיסארי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2008
- ^ אלוף בן, פרס נובל לשלום לברק אובמה | פרס על הצעת מחקר, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2009
- ^ רויטרס, 18 מדינות יחרימו את טקס הענקת פרס נובל לפעיל זכויות אדם סיני, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, נשיאת ליבריה קיבלה פרס נובל, אך נלחמת על כסאה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
- ^ מירה צורף, פואמת השחרור של האשה התימנייה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2013
- ^ אנשיל פפר, נובל לשלום לאיחוד האירופי: פרס מוצדק שהוא גם תמרור אזהרה, באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2012(הקישור אינו פעיל, 15.12.2020)
- ^ AP ורויטרס, הארגון למניעת הפצת נשק כימי הוא הזוכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013
- ^ הגרדיאן והניו יורק טיימס, דרכה של הנערה הפקיסטאנית שהטליבאן ניסה לחסל אל פרס נובל לשלום, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2014
- ^ הגרדיאן ואי-פי, פרס נובל לשלום הוענק לקוורטט הדיאלוג הלאומי של תוניסיה על תרומתו למעבר לדמוקרטיה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2015
- ^ הניו יורק טיימס, הגרדיאן, רויטרס ו״הארץ״, על אף דחיית הסכם הפיוס עם המורדים: נשיא קולומביה זכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2016
- ^ הארץ, הגרדיאן ורויטרס, הקמפיין לפירוז העולם מנשק גרעיני זכה בפרס נובל לשלום, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2017
- ^ "The Nobel Peace Prize 2017 - Press Release". www.nobelprize.org. נבדק ב-2017-10-06.
- ^ 1 2 הגרדיאן,אי-פי והארץ, פרס נובל לשלום הוענק לצעירה יזידית ורופא מקונגו על פעילותם נגד אלימות מינית, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018
- ^ גיא אלסטר, ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד זכה בפרס נובל לשלום, באתר וואלה, 11 באוקטובר 2019