פרץ מרקיש

(הופנה מהדף פרץ מארקיש)

פרץ מַרְקִישכתיב יידיש: פּערעצ (גם: פּערעץ, פּרץ) מאַרקיש; בכתב רוסי: Перец Давидович Маркиш;‏ 7 בדצמבר 1895, פּוֹלוֹנוֹיֶה, פלך ווהלין, האימפריה הרוסיתהוצא להורג ב-12 באוגוסט 1952 במוסקבה עם קבוצת הרוגי המלכות בברית המועצות) היה משורר, מחזאי וסופר יידי, מבכירי המשוררים היהודים בברית המועצות.

פרץ מרקיש
Перец Давидович Маркиш
מימין לשמאל: אלתר קציזנה, פרץ מרקיש, משה ברודרזון
מימין לשמאל: אלתר קציזנה, פרץ מרקיש, משה ברודרזון
לידה 7 בדצמבר 1895
פולונה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 12 באוגוסט 1952 (בגיל 56)
לוביאנקה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
מקום קבורה בית הקברות דונסקויה החדש עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר, מחזאי, מוציא לאור
שפות היצירה יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה שירה, סיפורת, מחזות תיאטרון
יצירות בולטות רומנים: "דור הולך ודור בא", "כיוון לא צפוי"; מחזות: "האדמה", "משפחת עובדיה"
צאצאים אולגה רפאי-מרקיש, שמעון מרקיש, דוד מרקיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור לנין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מימין לשמאל: ישראל יהושע זינגר, מלך ראוויטש, פרץ מרקיש, אורי צבי גרינברג, פרץ הירשביין ומנדל אלקין, ב-1922

קורות חיים עריכה

פרץ מרקיש נולד בעיירה פּוֹלוֹנוֹיֶה (Polonnoye) שבפלך ווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסיתמחוז חמלניצקי באוקראינה). אביו היה מלמד בחדר. בגיל צעיר עזב פרץ את הבית, תחילה לברדיצ'ב ולאחר מכן לאודסה, שם עבד בעבודות מזדמנות. מגיל 17 החל לכתוב שירים, תחילה ברוסית. בשנת 1916 גויס לצבא הרוסי ולחם בקרבות מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917 נפצע קשה בקרב ושוחרר מהצבא. הוא התיישב בקייב, ומאוחר יותר ביקטרינוסלב דנייפרופטרובסק והחל לפרסם שירים אקספרסיוניסטיים וסיפורים קצרים בעיתון יהודי. בשנת 1920 הוציא אוסף שירים ביחד עם שני משוררים יידיים, דוד הופשטיין ולייב קויטקו. בשנת 1921 עזב את רוסיה ובמשך כחמש שנים חי ועבד בפולין, בגרמניה ובצרפת. בשנים 19221924 הוציא לאור עם אורי צבי גרינברג, עוזר ורשבסקי ומלך ראוויטש את כתב העת הספרותי "כאַליאַסטרע" (יידיש: "כנופיה").

בשנת 1926 חזר מרקיש לברית המועצות, כבר כמשורר מפורסם, התיישב במוסקבה ועסק בפעילות ספרותית. כתב שני רומנים ("אחד על אחד" ו"דור הולך ודור בא"), מחזות ("האדמה" ו"משפחת עובדיה") ומאות שירים. שיריו תורגמו בין השאר לרוסית על ידי אנה אחמטובה. חלק מהמבקרים הספרותיים ביקרו את מרקיש על כך שיצירותיו "לאומניות מדי" ואינן עומדות בקנה המידה של "האינטרנציונליזם הסוציאליסטי".

בשנת 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, היה מרקיש בין מייסדי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ומן החברים הבולטים בו.

פרץ מרקיש נעצר בינואר 1949 יחד עם עסקנים יהודים רבים, סופרי יידיש, משוררים ואנשי תיאטרון. ב-12 באוגוסט 1952 הוא הוצא להורג עם יתר אנשי הרוגי המלכות בברית המועצות. בשנת 1956, לאחר שינויים בממשל של ברית המועצות, טוהר שמו. שיריו נדפסו מחדש, הן ביידיש והן בתרגום לרוסית.

בערים חיפה וקריית ים רחובות הקרויים על שמו.

יצירתו שתורגמה לעברית עריכה

 
ספרו "מילכאמע" (מלחמה), מוסקבה, 1948 נכתב על פי כללי כתיבת היידיש הפונטית הנהוגה בימי סטלין, ללא התחשבות באותיות סופיות ("פערעצ" במקום "פרץ") ובכתיב העברי. ב-1956 יצא הספר אחר כך גם בניו יורק ושם נקרא "מלחמה".

משפחתו עריכה

פרץ מרקיש היה נשוי פעמיים.

נכדו של פרץ מרקיש הוא פרץ דניאל מרקיש.

קישורים חיצוניים עריכה