פרקינסוניזם
פרקינסוניזם (בלועזית: Parkinsonism), היא אוסף של תסמינים וסימנים תנועתיים קליניים במערכת המוטורית, המאופיין ברעד, באיטיות בתנועה(אנ'), היפוקינזיה, עוויתיות(אנ') והפרעת שיווי משקל(אנ'). פרקינסוניזם נכלל בקבוצת תסמינים רחבה יותר בשם תסמינים אקסטרה-פירמידליים (אנ').
| תחום |
נוירולוגיה  |
|---|---|
| גורם |
מחלת פרקינסון |
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D020734 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
G21, G22 |
| ICD-11 |
8A00 |
  | |
התסמינים מופיעים כתוצאת לוואי בחולים הלוקים במחלת פרקינסון, בדמנציה עם מחלת גופיפי לוי(אנ') ודמנציה המערבת מחלת פרקינסון(אנ').
מגוון רחב של סיבות עלול להוביל לקבוצה זו של תסמינים, כולל מצבים עצביים, תרופות, רעלים, מחלות מטבוליות(אנ') ומצבים נוירולוגיים שאינם מחלת פרקינסון.
סיבות תרופתיות
עריכהחלק מבני האדם הסובלים מפרקינסוניזם פיתחו את התסמינים כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות, בעיקר כתוצאת לוואי של נטילת טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי נוירולפטי (חוסמי דופמין, בסוג הטיפוסי יותר מאשר הלא טיפוסי[דרוש מקור]), כולל פנותיאזינים(אנ') (כמו פרפנזין וכלורפרומאזין), תיוקסנתנים(אנ') (כמו פלופנטיקסול(אנ') וזוקלופנתיקסול) ובוטירופנונים(אנ') (כמו הלופרידול), ולעיתים נדירות תרופות נוגדות דיכאון. שכיחות הפרקינסוניזם הנגרם על ידי תרופות עולה עם הגיל. פרקינסוניזם הנגרם על ידי תרופות נוטה להישאר ברמה הנוכחית ואינו מחמיר כמו מחלת פרקינסון. התופעה מופיעה אצל כ־15%[דרוש מקור] מן המטופלים בתרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות, בדרך כלל תוך כ-5 עד כ-90 ימים ממועד תחילת השימוש בתרופה. מטופלים מבוגרים ונשים הם בעלי סיכון גבוה יותר לפיתוח פרקינסוניזם. ניתן לטפל בתופעת לוואי זו באמצעות מתן תרופות אנטי-כולינרגיות כדוגמת ביפרידן.
רעלים
עריכהקיימות עדויות לקשר בין חשיפה מתמשכת לחומרי הדברה וקוטלי עשבים(אנ') לבין פרקינסוניזם[1]. וכך גם חשיפה מתמשכת למנגן.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- פרקיסוניזם באתר בית החולים שיבא
- פרקינסוניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכההבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.