פרשווטר
פרשווטר הוא המחזה היחיד שכתבה וירג'יניה וולף. זוהי קומדיה בשלוש מערכות שנכתבה ב-1923. בינואר 1935 שִכתבה וולף את הגרסה הגולמית שכתבה תריסר שנים קודם לכן, ופרשווטר הומחז לראשונה ובפעם היחידה במהלך חייה של המחברת, בסטודיו של אחותה, הציירת ונסה בל, בפני חברי קבוצת בלומסברי ואחרים. ארבעים ושמונה שנים מאוחר יותר, בהתכנסות צנועה באוניברסיטת ניו יורק, הוצג 'פרשווטר' בשנית (אם כי באופן מאולתר למדי) בידי המחזאי הרומני-צרפתי אז'ן יונסקו, הסופרת היהודייה נטלי סארוט והסופר והבמאי הצרפתי אלן רוב גרייה.
החל ביום פטירתה של וולף ב-1941, ועד למות בעלה, הסופר והמו"ל לאונרד וולף ב-1969, היה 'פרשווטר' בחזקת נעדר, זיכרון עמום וקצר שנשאו עימם שמונים האורחים שנכחו בהופעה. מספר שנים בטרם הלך לאונרד וולף לעולמו, הוא ניסה לאתר את כתב היד המקורי, אולם המחזה אותר רק ב-1969 בביתם של הזוג, מעט לאחר מותו. הוא ראה אור ב-1976, בהוצאת Harcourt Publishers.
עלילה עריכה
עלילת המחזה מתרחשת בבית דימבולה לודג', שבכפר הבריטי הציורי פרשווטר, שבקצה חלקו המערבי של האי וייט. זהו ביתה של ג'וליה מרגרט קמרון הצלמת הוויקטוריאנית ודודתה מדרגה שנייה של וירג'יניה וולף. וולף, מביאה ב'פרשווטר' את רשמיה מן הדמויות הססגוניות שהקיפו את דודתה, המשורר אלפרד טניסון, המלכה ויקטוריה, השחקנית אלן טרי ועוד – ומציגה תמונה סאטירית, חדה ומפוכחת של הלך הרוח התרבותי והחברתי, כפי ששרר באליטה הרוחנית של התקופה הוויקטוריאנית.
הכרה עריכה
למרות שהיצירה נחשבה לקלה ולא יועדה לפרסום, ואולי ניתנה לביטול בקלות כקלת דעת, היא קיבלה משמעות גדולה יותר כשהיא ממוקמת בהקשר הרחב יותר של עבודתה והשקפותיה של וולף. שכן מתחת לאלמנטים הקומיים, יש חקירה של חילופי דורות וחופש אמנותי. גם קמרון וגם וולף נלחמו נגד הדינמיקה המעמדית והמגדרית של הוויקטוריאניות והמחזה מציג הקשרים גם למחזה "מגדלור" וגם לעבודתה "חדר משלו" שבאו בהמשך. טיסתה של אלן לבלומסברי מסמלת חופש מהפטריארכיה.
תרגומים לעברית עריכה
פרשווטר (1923, Freshwater) - עברית: יהודה ויזן, דחק לספרות טובה, עמדה, תש"ע, 2010