פרשת ארטן

פרשת אָרָטֶן (או מקרה אָרָטֶן; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת התנצרותה של הנערה היהודייה מיכלינה ארטן, בת למשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר קרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. הפרשה זעזעה את הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20, ועוררה פולמוס באשר לצורך בלימודים לבנות.

בבוקר 1 בינואר 1900 נעלמה מיכָלינה אָרָטֶן, בתם הבכורה של צביה וישראל ארטן מקרקוב. במהרה התברר שהיא נמצאת במנזר פולני סמוך וזמן קצר לאחר מכן היא התנצרה. האב, ישראל ארטן, פעל בצורה נמרצת להשיבה הביתה זאת באמצעות המשטרה המקומית ופנייה למחוקקים ושרים בממשלה האוסטרו-הונגרית. המאמץ הגיע לשיאו בשתי פגישות של ארטן עם הקיסר פרנץ יוזף בווינה ובמכתב שנשלח על ידי האב לאפיפיור.

שתי הטענות העיקריות של האב היו שהנערה הייתה מתחת לגיל 14 ולפיכך הסמכות עליה עדיין נתונה בידי ההורים וכמו כן שהנערה נחטפה ולא הגיע למנזר מרצונה החופשי. המשטרה המקומית שחקרה את העניין הגיעה למסקנה, המגובה בעדויות רבות, שמיכלינה הייתה כבר בת 15 (ומאורסת) ושהלכה לכנסייה מרצונה החופשי. רופא שהיה קצין בצבא האוסטרו-הונגרי, שעימו היה למיכלינה קשר (לא רומנטי) בחודשים שלפני הפרשה, העיד כי היא סיפרה לו על הסבל שלה בבית הוריה.

מיכלינה הועברה לבלגיה ונישאה ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1904, לפולני, מנהל האחוזה בפוזן שבה עבדה כאומנת. האב פגש פעם אחת את בתו, בשנת 1905, לאחר שכבר הייתה אמא לבן, לימים רופא פולני (נכדה היה חלוץ השתלות בפולין.)

הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית והלא-יהודית של התקופה והדיה הגיעו גם לנויה פרייה פרסה ולטיימס הלונדוני, העיתון החשוב בעולם באותה עת. הכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") בעיתונות היהודית הפך שם כללי לציון מאות המקרים של בנות יהודיות שעזבו את בית הוריהן והתנצרו. מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל האדוקים השמרנים. הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.

לקראת סוף חייה נפגש אחיה עם אחד מקרובי המשפחה של בעלה של מיכלינה, וכך נוצר קשר ביניהם. מיכלינה ביקרה בישראל, ולאחר מכאן קבעה את דירתה בישראל אצל אחיה. אביה ישראל ארטן לא זכה לראותה חוזרת לחיק משפחתה. מיכלינה נפטרה בשנת 1969.

הפרשה מתוארת בצורה אפולוגטית בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה גיסתה, רחל סַרְנָה-ארטן. החוקרת רחל מנקין פרסמה גרסה מדעית לפרשה בספרה: בנות סוררות: מרד הנערות בגליציה ההבסבורגית שתורגם לעברית בשנת 2024. להערכתה של מנקין, הפרשה שימשה מקור השראה לנובלה של ש"י עגנון "תהִלה".

בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות בפתח תקווה שהיו בבעלותו של אברהם ברוך ארטן (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ תרצ"ב (1932).

לקריאה נוספת

• Rachel Manekin, The Rebellion of the Daughters: Jewish Women Runaways in Habsburg Galicia, Princeton University Press, 2020

• בתה של תהילה ומיכלינה אראטין - באתר בית עגנון בירושלים

קישורים חיצוניים

סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:

• בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
• בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900
• נפוּצות יהודה: קראקא; לבוב, המגיד, 1 במרץ 1900
• בחו"ל, הצפירה, 6 במרץ 1900
• בחוץ לארצנו, המליץ, 9 במרץ 1900
• נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 15 במרץ 1900
• זבדי, בחוץ לארצנו: מכתבים מווינא, המליץ, 26 באפריל 1900
• נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
• על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900
• בחוץ לארצנו, המליץ, 6 במאי 1900
• בחוץ לארצנו: לבוב (גאליציא), המליץ, 14 במאי 1900
• חדשות בישראל, הצבי, 17 במאי 1900
• על המצפה, קול מחזיקי הדת, 18 במאי 1900
• מאיר הארטיגר, מכתבים מרומניא: קולודזובקא: מכתב ישראל אראטין, הצפירה, 7 ביוני 1900
• בחו"ל, הצפירה, 20 בספטמבר 1900: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
• בחוץ לארצנו, המליץ, 8 באפריל 1901

ובעיתונות היהודית הגרמנית:

• Der Fall Araten(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 16 (19 באפריל 1900), S. 6
• Vereinsnachrichten: Wien(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 22 (1 ביוני 1900), S. 11.
• Der Fall Araten(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 23 (8 ביוני 1900), S. 7-8.
• Wien(הקישור אינו פעיל), Im deutschen Reich, 10 (Oktober 1900), S. 542.
• Krakau(הקישור אינו פעיל), Die Welt, 40 (5 באוקטובר 1900), S. 7. (מכתב האם צביה)