פרשת יוסף ואחיו

סיפור פרשת יוסף ואחיו הוא סיפור מקראי המתחיל בפרשת וישב ומסתיים בפרשת ויגש. סיפור זה גרם להשתלשלות הדברים כך שיעקב ובניו ירדו למצרים ודור מאוחר יותר אף היו משועבדים לפרעה במצריים. הסיפור זכה להתייחסות רבה במדרשי חז"ל שמפרשים את הדברים בצורות שונות ולומדים מוסר השכל מהמעשים השונים.

חלומות יוסף ושנאת האחיםעריכה

פרשת וישב מתחילה עם סיפור חלומות יוסף, לפי המסופר בפרשה שנאו האחים את יוסף, סיבת שנאתם הייתה מפני שיעקב שאהב את יוסף יותר מכל האחים, והכין לו כתונת פסים מיוחדת. אך שנאתם של האחים גברה במיוחד מפני שיוסף נהג לקנטר אותם באופן קבוע. באחד הימים חלם יוסף חלום וסיפר עליו לאחיו.

מכירת יוסףעריכה

 
מכירת יוסף, ציור של קונסטנטין פלוויטסקי (1855)
  ערך מורחב – מכירת יוסף

באחד הימים הלכו אחי יוסף לרעות את צאן אביהם בשכם ויעקב ביקש מיוסף שילך לראות מה שלום אחיו ושלום הצאן. יוסף במצוות אביו הלך לחפש את אחיו ומצאם בדותן. בראותם את יוסף ניצת זעמם של האחים והם החליטו להרוג אותו. ראובן הבכור התנגד והציע לזרוק אותו לבור, ייתכן שחשש שמא יתלה בו אביו את המעשה.

וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.

המשכו של הסיפור לאחר שנזרק יוסף לבור אינו ברור כל צרכו:

ראובן שב אל הבור, ובראותו כי יוסף איננו, קרע את בגדיו.

לאחר מכן מסופר כי ”הַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים“ (שם, פסוק ל"ו). ובהמשך: ”וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה“ (בראשית, ל"ט, א').

יוסף בבית פוטיפרעריכה

  ערך מורחב – יוסף ואשת פוטיפר

על פי המסופר, אשת פוטיפר ניסתה לפתות את יוסף לשכב עימה, לאחר שהוקסמה מיופיו. יוסף סירב להצעותיה, בנימוק שהדבר נחשב לבגידה באמון פוטיפר ומהווה חטא לאלוהים. באחד הימים, בהגיע שעת כושר, תפסה אשת פוטיפר את יוסף בבגדו כדי לשדל אותו לשכב עימה. יוסף הסיר את בגדו שאחזה בו, והוא נשאר בידה, ונמלט אל מחוץ לבית. בראותה זאת, קראה אשת פוטיפר לבני ביתה, שלא היו בבית באותה שעה. כשהגיעו, היא שִקרה להם שיוסף ניסה לאנוס אותה, ובעודו פושט את בגדיו זעקה בקול שיבואו לעזרתה, ומשראה כך - נמלט. את אותו הסיפור סיפרה גם לבעלה כששב מעבודתו. פוטיפר כעס על יוסף והביא לתפיסתו, וכלא אותו בבית הסוהר.

הסיפור נחתם (פסוקים כא-כג) בתיאור עלייתו והצלחתו של יוסף בבית הסוהר, המקביל להצלחתו בבית אדוניו בראשית הסיפור. חתימה זו מקשרת את סיפור יוסף ואשת פוטיפר לסיפור חלום שר המשקים ושר האופים שבפרק שלאחר מכן (מ), ואפשר לראות בה גם פתיחה לסיפור זה.

חלומות פרעהעריכה

  ערך מורחב – חלומות פרעה
 
יוסף פותר את חלום פרעה, ציור מאת הצייר ההולנדי, בן המאה ה-16, אנטוני ון מונטפורט

לפי הסיפור, חלם פרעה שני חלומות רצופים, שאת פתרונם נתן לו יוסף: שבע שנות שובע יגיעו לעולם, ולאחריהם שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון הזדרז יוסף והציע לפרעה לאגור מזון בזמן השובע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון. יוסף ביצע בהצלחה את המשימה ואגר אוצרות מזון רבים, שאותם מכר לאחר מכן ליושבי מצרים.

ירידת האחים למצרייםעריכה

  ערך מורחב – ירידת אחי יוסף למצרים
 
”וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ.“ (בראשית, מ"א, נ"ז) "מצרים ניצלת בידי יוסף", 1827

הרעב פוגע גם בארץ כנען, ויעקב מבקש מבניו שיסעו למצרים כדי להביא משם אוכל. האחים נוסעים ונתקלים ביוסף, אך הם אינם מזהים אותו, בעוד הוא מזהה אותם. הם משתחווים בפניו, כפי שחזה בחלומותיו בנערותו. יוסף מאשים את אחיו שהם מרגלים וטוען שכדי להוכיח את חפותם, עליהם להשאיר את אחד האחים איתו ובינתיים לחזור לכנען ולהביא משם את בנימין, האח החסר שסיפרו לו עליו. הוא אוסר את שמעון, מצייד אותם בתבואה ושולח אותם חזרה לארץ כנען באזהרה שלא יסכים לראות אותם שוב אם לא יביאו את בנימין.

יעקב שומע את הבשורות הקשות ומסרב לשלוח את בנימין: "אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תיקחו?!". כשתם האוכל בבית יעקב והחזרה למצרים היא הסיכוי היחיד להינצל מרעב, יעקב מסכים לשלוח את בנימין אחרי שיהודה מקבל אחריות עליו.

האחים באים למצרים עם בנימין ומובאים שוב בפני יוסף. יוסף מתקשה להסתיר את סערת רגשותיו למראה בנימין ובוכה בחדר צדדי. הוא משחרר את שמעון, יושב עם האחים לסעודה ומצייד אותם בתבואה רבה. אולם לצד זאת הוא מורה למשרתו להחביא גביע כסף באמתחתו של בנימין.

כשיוצאים האחים לדרכם חזרה לארץ כנען, רודף אותם משרתו של יוסף ומאשים אותם בגנבת הגביע. האחים המופתעים מכחישים בתוקף וקובעים: "אשר יימצא איתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים". בחיפוש שנערך מתגלה הגביע אצל בנימין והאחים מובאים חזרה לבית יוסף. הם מציעים את עצמם כעבדים כדי שיניח לבנימין, אך יוסף מתעקש שרק בנימין יישאר אצלו כעבד והשאר ישוחררו לעלות לשלום אל אביהם.

גנבת הגביעעריכה

 
גביע הכסף מתגלה אצל אחיו של יוסף, באמתחתו של בנימין.

באותו הזמן שהביא יוסף את בני יעקב אל ביתו וסעד איתם את ארוחת הצהרים, ציווה יוסף על הממונה על ביתו שימלא את שקי האחים באוכל אך לא ייקח מהם את כספם. בנוסף פקד יוסף על משרתו שיכניס את גביע הכסף המיוחד שלו אל תוך השק של בנימין.

לאחר שהלכו האחים לדרכם פקד יוסף על משרתו לרדוף אחרי האנשים ולמצוא את גביע הכסף שלו. הגביע כצפוי נמצא אצל בנימין. האחים קרעו בגדיהם ויהודה שערב לאביו שיחזיר את הנער ביקש להחליף את בנימין בעונש. אך מכיוון שהממונה סירב לשמוע לא נותרה לאחים ברירה אלא לחזור לעיר.

יוסף מתגלה לאחיועריכה

  ערך מורחב – התוודעות יוסף לאחיו
 
יוסף מתוודע לאחיו, ציור של פטר פון קורנליוס (1816/7)

לאחר שחזרו האחים למצרים ניגש יהודה ליוסף ופורש בפניו בנאום ארוך את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו. הוא מתאר את מערכת היחסים המיוחדת בין יעקב ובנימין ("ונפשו קשורה בנפשו") ואת מצבו הנפשי הרעוע של יעקב מאז היעלמות יוסף. יהודה מדגיש כי הוא ערב לשלומו של בנימין בפני יעקב, ומציע להישאר במקום בנימין כעבדו של יוסף.

יוסף איננו מצליח יותר להסתיר את זהותו מהאחים. הוא משלח את כל הנוכחים מהחדר, פורץ בבכי ומציג עצמו בפני אחיו: "אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי?"[1] האחים נבהלים ושותקים, ויוסף מסביר כיצד התגלגלה מכירתו לטובה, וכיצד הוא מסוגל כעת לכלכל את משפחתו במהלך הרעב השורר במצרים ובכנען. לאחר פיוס הדדי הוא שולח את האחים, עם עגלות וציוד שמספק פרעה, חזרה לכנען, מתוך כוונה שהמשפחה כולה עם יעקב תבוא אל יוסף למצרים.

יעקב יורד למצרייםעריכה

  ערך מורחב – ירידת יעקב למצרים

יעקב מקבל בהתרגשות גדולה את הבשורה ויוצא לדרך למצרים. הוא עוצר בבאר שבע ומעלה קורבנות, ושם מתגלה אליו אלוהים ומחזק את ידיו בירידה למצרים. יצחק לעומתו, הצטווה להישאר בארץ כנען (פרק כ"ו, פסוק ב'). אלוהים מבטיח ליעקב כי זרעו יהיה לגוי גדול במצרים ובסופו של דבר יעלו חזרה לארץ ישראל. לאחר מכן מובאת בתורה רשימה של צאצאי יעקב שירדו למצרים. התורה מונה 70 'יוצאי ירך יעקב' היורדים מצרימה, נשים וגברים, מלבד נשי בני יעקב, יוסף ושני בניו (שהיו כבר במצרים), והוא עצמו.[2]

משפחת יעקב מגיעה למצרים ויעקב ויוסף נפגשים. יוסף מדריך את אחיו לומר לפרעה שהם רועי צאן, כדי שישכן אותם באזור נפרד במצרים. בני יעקב נפגשים עם פרעה ואחריהם בא גם יעקב עצמו ומברך את פרעה. יוסף משכן את אחיו בארץ גושן ומספק להם מזון במהלך שנות הרעב.[3]

במקביל מנהל יוסף את הכלכלה המצרית כולה בזמן הרעב. המצרים הרעבים ללחם נותנים ליוסף את כספם ואת מקניהם, ולבסוף נותנים את אדמותיהם וגם את עצמם לעבדים לפרעה בתמורה לאוכל. יוסף קובע מערכת של מיסים, שבה פרעה מחזיק בכל הנכסים, מספק לעם זרעים לעבודת האדמה והעם מחזיר לו חמישית מן היבול.

הערות שולייםעריכה