פרשת לה ספציה

פרשת לה ספציה אירעה בעיר הנמל, לה ספציה, שבצפון מערב איטליה באביב 1946. במהלך הפרשה ניסו הבריטים למנוע את הפלגתן של אוניות המעפילים דב הוז ואליהו גולומב. בתגובה פתחו המעפילים בשביתת רעב שנמשכה כעשרה ימים. בסופו של דבר התירו הבריטים את הפלגת האוניות לארץ ישראל, על חשבון מכסת הסרטיפיקטים.

קורותיה עריכה

כאשר אספו אנשי המוסד לעלייה ב' פליטים ניצולי השואה באירופה ורכשו אוניות והכינו אותן להפלגה, עקבו אחריהן אנשי מודיעין בריטים בסיוע מקומיים, בניסיון להפריע ככל האפשר את מפעל ההעפלה. במסגרת זו הטילו הבריטים מצור על נמל לה ספציה ומנעו את ההפלגה של שתי האוניות. עימות ראשון היה כאשר כוח בריטי חמוש עלה לספינות כדי לחפש מזון וציוד צבאי בריטים החשודים כגנובים. הבריטים ניסו לקחת את המזון והציעו מזון חלופי, ונערכו לפנות את המעפילים למחנה מיוחד שהקימו לשם כך בחוף. בתגובה, איימו המעפילים שינקטו במעשה ייאוש.

שביתת הרעב שבה פתחו, ואיומי התאבדות שהשמיעו, יצרו אהדה בינלאומית רחבה. כך התפתחה 'פרשת לה-ספציה', שהפכה למאבק ממושך של כחודש על דעת הקהל בעולם.

מי שהנהיג את המעפילים היה יהודה ארזי, האחראי למבצע כולו מטעם המוסד לעלייה ב'.^[1] איש "ההגנה" משה רבינוביץ' פיקד מן החוף על הפעולות השונות בארגון שתי האוניות ובהכנתן להפלגה מהנמל.

ב-7 באפריל 1946 פתחו המעפילים בשביתת רעב. ב-10 באפריל הגיעו קצין בריטי ונציגים של הג'וינט והציעו למעפילים לעבור למחנה מעבר עד שתתקבל החלטה בעניינם. המעפילים סרבו, אך הפסיקו את שביתת הרעב כאשר נציג משרד החוץ האיטלקי הסכים לשוחח עם המדינאים הבריטים ארנסט בווין וקלמנט אטלי. במקביל, התנהל משא ומתן בין הסוכנות לממשלת בריטניה, ורפאל קנטוני, נשיא הקהילות היהודיות באיטליה, הפעיל קשריו בקרב חברי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, ודרכם הגיע למפלגת הלייבור הבריטית שהייתה בשלטון. כמו כן השפיע על ראשי הצי האיטלקי.

ב-17 באפריל הסתיים המשא ומתן, והבריטים התירו את עליית המעפילים באונייה "דב הוז" לארץ על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הקבועה, וב-24 באפריל שוחררה גם "אליהו גולומב".

ב-19 במאי הגיעו שתי האוניות לנמל חיפה. הן לוו בכניסתן על ידי שתי משחתות בריטיות. העולים ירדו בשקט ובסדר. הבריטים חקרו את מעפילי "אליהו גולומב". ב-28 במאי הפליגה "דב הוז" חזרה לאיטליה עמוסה בדלק ובציוד נוסף.

הנצחת הפרשה עריכה

פרשת לה ספציה נחרתה גם בזיכרונם של תושבי העיר. באותה עת היה המצב הכלכלי באיטליה רע בעקבות המלחמה, ולמרות המחסור הכללי במזון, חלקו תושבי העיר את מזונם עם אלף הפליטים היהודים במשך שישה שבועות והפגינו עמם סולידריות. כשהאניות עזבו את הנמל, נפרדה העיר מהן בנגינת תזמורת העיר ותזמורת מכבי האש.
עד היום מעניקה עירית לה ספציה פרס שנתי בשם "אקסודוס" לאנשים העוזרים למיעוטים, פעילים בחינוך לרב-תרבותיות ומתנדבים לפעילות בקהילה. בקייץ 2019 הוסב שם מזח פליארי (Molo Pagliari) בנמל לה-ספציה לטיילת בשם "דרך הזיכרון" (Via della memoria), ובה צוינו שמותיהם של יהודה ארזי, מפקד המוסד לעליה ב' באיטליה ומפקד ספינת המעפילים ושם סגניתו ומחליפתו בהמשך בתפקיד באיטליה, עדה סרני. ^[2]^[3]^[4] כמו כן, במלאת 50 שנה לאירועי 1946 הוצבה בעיר לוחית זיכרון המציינת את תמיכת אנשי העיר במעפילים.^[5]

גלריה עריכה

האניה 'פדה' מתארגנת בנמל לה-ספציה כספינת מעפילים דב הוז אפריל 1946.
התארגנות האוניה Fede לקליטת מעפילים אפריל 1946
המעפילים מתארגנים בנמל לה ספציה לעלייה לספינת המעפילים דב הוז
המעפילים פותחים בשירת התקוה על הרציף בלה ספציה 7 באפריל 1946.
אנשי הקהילה היהודית באיטליה משתתפים במחאה על סיפון האנייה FEDE, משמאל לימין: אומברטו נכון, רפאל קנטוני, מאסימו טאגליו, רג'ה אורלין ותיאודור שנייברג, אפריל 1946.^[6]

לקריאה נוספת עריכה

יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים: הוצאת כרטא, 1991, עמ' 82–83.
זאב צחור, פרשת לה-ספציה, בתוך: מרדכי נאור (עורך), עלייה ב', 1948-1938: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 1), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח-1988, עמ' 92–101.
דוד יוכבידוביץ, כהני- גלגול מחילות, עמ' 193–206, הוצאת פועלים