פתיחת התפריט הראשי

פרשת סטביסקי

אלכסנדר (סרג') סטביסקי, 1926
הפגנות בכיכר הקונקורד, מתוך עיתון מן ה-7 בפברואר 1934
קריקטורה מהעיתון הסוציאליסטי Le Populaire: ראש משטרת פריז שאפה המודח (בדמות נפולאון בונפרטה, רמז להיותו של שאפה יליד קורסיקה אף הוא) מנצח על מצעד ליגות הימין הקיצוני המחריבות את פריז

פרשת סטביסקיצרפתית: L'affaire Stavisky או Stavisky Scandal) הייתה פרשת שחיתות שלטונית שהתפרצה בין דצמבר 1933 לפברואר 1934, ערערה את הרפובליקה השלישית בצרפת והביאה לקיצה. כן הייתה הפרשה זרז להתגבשות הפשיזם הצרפתי מחד וליצירת החזית העממית שאיחדה את כוחות השמאל במדינה כנגדו.

העובדותעריכה

אלכסנדר (סרז') סטביסקי היה נוכל שהיגר לצרפת בראשית המאה ה-20 ועשה הון בסוג של הונאת פונזי שכללה מכירת איגרות חוב עירוניות מזויפות של עיריית באיון בסך מאתיים מיליון פרנקים, שהתגלו כחסרות כיסוי. סטביסקי נעצר פעמים רבות לפני כן בעוון הונאות שונות, אך שוחרר תמיד לפני משפט. בדיעבד הסתבר שמפקד המשטרה שדאג לשחרורו של סטביסקי בערבות 19 פעם היה גיסו של ראש ממשלת צרפת קאמי שוטאן (Camille Chautemps), אם כי שוטאן הכחיש את הקשר בינו לבין שחרור סטביסקי.

מנהל הבנק שהנפיק את איגרות החוב הטיל את האשמה להנפקת האג"ח חסרות הערך על ראש עיריית באיון. ראש העיר טען לחסינות בהיותו חבר פרלמנט, אולם נאסר בכל זאת על פי סעיף מיוחד המחריג חסינות במקרה של זיוף תעודות רשמיות על ידי איש ציבור. באותה שעה התגבר המצוד אחרי סטביסקי, שנמלט. ב-8 בינואר 1934 נתפס סטביסקי על ידי המשטרה בטירה בעיר שאמוני, לאחר שניסה להתאבד בשתי יריות אקדח בראשו. למחרת נפטר.

הסערה הציבוריתעריכה

מותו של סטביסקי גרר תאוריות קונספירציה לפיהן המשטרה אחראית למותו על מנת שלא יוכל להפליל את האחראים הנוספים לפרשת אג"ח הזבל ובראשם ראש ממשלת צרפת ובכירים נוספים, כולם אנשי המפלגה הרדיקלית השמאלית. לספקולציות תרמה לא במעט העובדה שהתברר שסטביסקי התאבד, לכאורה, מאקדחו של שוטר בשם קולומבו. העובדה שהאיש היה יהודי הובילה לסערה בקרב החוגים האנטישמיים הרחבים בציבוריות הצרפתית, שהצביעו על הברית הלא-קדושה שבין היהודים לסוציאליסטים שמטרתה לפורר את צרפת מבפנים. עקב הלחץ הציבורי והגילויים העיתונאיים שצצו חדשות לבקרים וקשרו בכירי ממשל ובכירים במפלגה הרדיקלית ובמשטרה למעשי הנוכלות של סטביסקי, אולץ ראש הממשלה שוטאן להתפטר ב-27 בינואר. את מקומו תפס אדואר דאלאדיה, שביקש להמשיך מראית עין של יציבות שלטונית.

אולם דאלאדיה רק התסיס את התקוממות הימין, כאשר פיטר את ראש משטרת פריז, ז'אן שיאפ (Jean Chiappe), שהיה ידוע בפופולריות שלו בקרב חוגי הימין והחיילים המשוחררים. במקביל מינה דאלאדיה לשר פנים את אז'ן פרו (Eugène Frot) שהודיע כי מפגינים נגד השלטון יירו. העיתונות הימנית דיווחה כי מטרתו של ממשל דאלאדיה-פרו היא לקדם "דיקטטורה של השמאל" וב-6 בפברואר פרצה בכיכר הקונקורד בפריז הפגנת ענק של איחוד כל כוחות הימין הפרלמנטרי והחוץ-פרלמנטרי בהן אקסיון פראנסז, הפטריוטים הצעירים (Jeunesses Patriotes) וצלב האש הפשיסטים כמו גם חוגים מלוכניים. המפגינים ביקשו לחצות את נהר הסן ולצעוד לעבר ארמון בורבון, משכן האספה הלאומית. כוחות המשטרה שהגנו על הגישה לארמון, ירו לעבר המון המפגינים ופיזרו אותם, חלק מהמפגינים הנסוגים החלו בפרעות אלימות ברחובות המובילים לארמון האליזה, שם התנגשו עם פלוגות של המפלגה הקומוניסטית של צרפת וניהלו קרבות רחוב. בסוף היום נמנו 16 הרוגים וכ-2,000 פצועים.

ב-9 בפברואר התפטר דאלאדיה ובמקומו התגבשה ממשלת הצלה לאומית שמרנית בראשותו של גסטון דומרג (Gaston Doumergue) שכללה בין השאר אישים כלואי בארטו והמרשל פיליפ פטן. מטרתה המוצהרת של הממשלה הייתה הרגעת הרוחות ומניעת התדרדרות למלחמת אזרחים. בתגובה פרצו הפגנות משמאל, שהביע חשש של השתלטות ימנית-פשיסטית אנטי-רפובליקנית על צרפת בחסות הממשלה החדשה. חוגי השמאל התגבשו סביב רעיון האנטי-פשיזם ויצרו את החזית העממית.

לקריאה נוספתעריכה

  • Brian Jenkins, Chris Millington, France and Fascism: February 1934 and the Dynamics of Political Crisis, Routledge 2015 ISBN 9781138676183
  • Beloff, Max. "The Sixth of February." in James Joll, ed. The Decline of the Third Republic (1959)
  • Dobry, Michel. "February 1934 and the Discovery of French Society's Allergy to the 'Fascist Revolution." in Brian Jenkins, ed. France in the Era of Fascism: Essays on the French Authoritarian Right (Berghahn. 2005) pp 129–50
  • Warner, Geoffrey. "The Stavisky Affair and the Riots of February 6th 1934." History Today (1958): 377-85

קישורים חיצונייםעריכה