פרשת קרולין ברונה

פרשת קרולין ברונה עוסקת בילדה בשם ברונה, ילידת ברזיל, שנחטפה כתינוקת ואומצה בגיל מספר חודשים תחת השם קרולין, על ידי בני הזוג תורג'מן מישראל, שהולכו שולל על ידי רשת שעסקה בחטיפת תינוקות ובמכירתם. תחילת הפרשה בפרסום של צוות טלוויזיה בריטי, שערך תחקיר עיתונאי בנושא חטיפות ילדים. הצוות קישר בין ההורים הביולוגיים בברזיל להורים המאמצים בישראל, הביא אותם לארץ, והם הגישו תביעה בבית המשפט לקבל את הילדה חזרה לחזקתם.

בתום משפט מתוקשר, הכריע בית המשפט שהילדה תוחזר לידי בני הזוג הברזילאים. הזוג שב לברזיל עם בתם, וזכה לקבלת פנים מכובדת, אך המשפחה שבה במהרה לחיי הדלות בשכונות העוני ממנה הגיעו.

החטיפה והאימוץ

ברונה אפרסידה וסקונסלוס נולדה ב-12 ביוני 1986 בקוריטיבה בירת מדינת פרנה שבברזיל, לרוזילדה קונסלוס ולואיז אמריקו וסקונסלס, זוג ברזילאי שחי באחת משכונות העוני בעיר.

כשהייתה בת ארבעה חודשים נחטפה ברונה על ידי אישה בשם מריסה ויארה, שהייתה מועמדת להיות מטפלת שלה אך מועמדותה נדחתה. ויארה הגיעה לבית המשפחה כאשר ההורים לא היו בבית, והילדים האחרים שהיו בבית באותה עת סברו שהיא התקבלה לעבודה, ואז חטפה את ברונה. לאחר מכן^{[דרושה הבהרה]} ויארה נעצרה, נשפטה והורשעה בחטיפה בשל המקרה. בני הזוג טענו כי פנו שוב ושוב למספר תחנות משטרה, לעיתונות ואף לאישי ציבור בתקווה להחזיר את בתם, אך ללא הועיל.

בני הזוג תורג'מן, שנכשלו בנסיונותיהם להיכנס להיריון ולא היו זכאים לאימוץ בישראל בשל גילם, פנו למסלול של אימוץ בחו"ל דרך עורך דין שטיפל בכך. הם טסו לברזיל, ומשם הופנו לפרגוואי כדי לקבל את בתם המאומצת, שנרשמה בתעודות שקיבלו כקרולין סלבדור, ילידת 5 ביוני 1986, בתה של קלוטילדה סלבדור. הם חזרו עמה לישראל מצוידים בכל הטפסים הנדרשים. בדיעבד הסתבר כי לא ניתן צו אימוץ חוקי, והליך האימוץ לא היה תקין. הילדה גדלה אצל בני הזוג תחת השם קרולין, וגויירה על ידי הוריה המאמצים (היות שהיא נולדה כנוצרית קתולית).

התחקיר הטלוויזיוני

בשנים 1987–1988, במסגרת תחקיר של תחנת טלוויזיה בריטית לגבי חטיפת ילדים בעולם השלישי, השיגו אנשי הצוות לדבריהם את מספר הטלפון של משפחת תורג'מן, שנמצא בידי הסוכנות בפרגוואי ששיתפה פעולה עם חברי הכנופיה שחטפה את הילדה, ובעזרתו הצליחו לגלות שהם אלו שאימצו אותה.

הזוג הברזילאי הביע את רצונו לקבל חזרה את בתם, ותחנת הטלוויזיה הבריטית מימנה את הוצאות טיסתם לישראל, אכסנתם והטיפול המשפטי, אותן לא הייתה להם אפשרות לממן בעצמם. צוות הטלוויזיה עימת את בני הזוג תורג'מן עם הזוג הברזילאי, שפנה לערכאות משפטיות בדרישה לקבל חזרה את בתם הביולוגית.

ההליך המשפטי

בדיקת די.אנ.איי אישרה שבני הזוג הברזילאי הם אכן הוריה הביולוגיים של הילדה, ושתעודת הלידה הפרגוואית מזויפת.

במהלך המשפט הוצג הזוג הברזילאי כמנהל זוגיות יציבה ועובד בצורה מסודרת, עובדות שהתבררו בדיעבד כשגויות. למעשה הם היו פרודים והעמידו פנים שהם ביחד כדי לקדם את עניינם. מהעדויות בבית המשפט עולה שייתכן שלבני הזוג הברזילאי היה מספר הטלפון של הזוג הישראלי עוד לפני שצוות התחקיר הטלוויזיוני "השיג" אותו, ושהם התקשרו אליהם מקוריטיבה בניסיון לדלות פרטים על הילדה עוד קודם לתחקיר, אם כי ההתייחסות לכך מצד בית המשפט הייתה כאל אי התאמה שולית בפרטים.

אי ההתאמה בעדויות לגבי מציאת מספר הטלפון של משפחת תורג'מן, מעורר תהייה שמא הסיפור היה מורכב יותר. קשה ליישב הן את הסתירות במועדים והן את העובדה שהמטפלת שחטפה את הילדה נשפטה. עדויותיהם של הזוג הברזילאי נתמכו על ידי מסמכים שהם הביאו עמם, אך לא על ידי עדים שניתן היה לחקור. בנוסף, מרגע שנוצר הקשר בינם לבין צוות התחקיר הטלוויזיוני, ברור שהתנהלותם הושפעה מהייעוץ שקיבלו מהצוות ומעורכי הדין שהצטרפו בהמשך: הפגישה עם שר המשפטים של ברזיל, העדויות בפני בית המשפט, ההתנהלות מול התקשורת ועוד.

ניסיונות להגיע לפשרה לא צלחו. שופטי בית המשפט העליון מנחם אלון, משה בייסקי וחנוך אריאל, נדרשו להכריע בסוגיה עקרונית שהצטיירה בתקשורת כגרסה מודרנית של משפט שלמה: מצד אחד ברור שמבחינה חוקית הילדה שייכת לזוג הברזילאי, אך מצד שני הילדה, שהייתה כבר בת שנתיים, דיברה עברית ולא ידעה אף מילה בפורטוגזית, ראתה בבני הזוג תורג'מן את הוריה וניתוקה מהם עלול היה להיות טראומטי. בנוסף, בני הזוג תורג'מן, בני המעמד הבינוני הישראלי, יכלו להבטיח לילדה חיים טובים ובטוחים יותר מבחינה חומרית מאשר הזוג הברזילאי שחי בעוני בארצו; מצד שני, הדעת נותנת שלא ניתן בתואנה זו להפקיע ילד מידי משפחה ענייה ולהעבירו למשפחה עשירה בטענה שביכולתם לתת לו יותר.

השופטים התלבטו בסוגיות זכות ההורים וטובת הילדה, ואף נדרשו להכריע במהירות לכאן או לכאן עקב הנסיבות. לבסוף הם הכריעו ב-16 ביוני 1988 שהילדה תוחזר לידי הזוג הברזילאי, ולאחר עוד דיון שנערך ב-27 ביוני 1988 היא נמסרה להוריה הביולוגיים ב-28 ביוני 1988. ראש הרכב השופטים, המשנה לנשיא פרופ' מנחם אלון סיפר לימים:

אחד הדברים הנוראים במלאכת השיפוט הם הדברים שמציקים לך כאדם, ואתה יושב כשופט ומוכרח לפסוק. בתלמוד נאמר: "לעולם ירגיל עצמו אדם לומר: איני יודע", אבל אני כשופט לא יכול להגיד "איני יודע". ישבתי בהרבה תיקי אימוץ והיו פרשיות נוראיות, למשל פרשת הילדה קרולין-ברונה. מצד אחד ידעתי שאני עושה עוול לילדה. היא הייתה נסיכה אצל משפחת תורג'מן - ואני יודע לאן היא חוזרת בברזיל. מצד שני עומדת לפני אם שחטפו ממנה את ילדתה, אמא בודדה, ולפי הדין והצדק הילדה שלה. זה היה קשה לי מאוד. יש הוראת קבע בבית המשפט, להעביר לי כל כתבה שמתפרסמת על קרולין ברונה - והיו כתבות קשות שאמרו שהיא מוזנחת. אלה דברים שכואבים לי".

ההשלכות האישיות

עם שובם של בני הזוג הברזילאי לקוריטיבה בברזיל עם בתם, הם התקבלו כגיבורים שנסעו עד קצה העולם להשיב אותה, ועצרת גדולה נערכה לכבודם בכיכר מול בית העירייה. בישראל, בית המשפט ושר החוץ שמעון פרס הביעו את הערכתם להתנהלותה של משפחת תורג'מן, והביעו את תקוותם שיזכו לאמץ בשנית.

גורמים שונים הבטיחו לבני הזוג הברזילאי עזרה, בין היתר בדיור, תעסוקה וחינוך, אך ההבטחות לא קוימו. המשפחה חזרה לשכונת העוני ממנה הגיעה, ובני הזוג נפרדו. בני הזוג תורג'מן הצליחו לאמץ שוב בת. הם התנתקו מהתקשורת לאחר האירועים, אך מהמעט שידוע עליהם ניתן ללמוד שהם המשיכו לשלוח לבתם המאומצת מתנות.

עיתונאים ישראלים שעקבו אחר הילדה במהלך השנים דיווחו לקוראים בארץ על הדלות בה היא חיה, על הבית שאינו מתפקד, ועל כך שברחה מהבית בגיל 13. בגיל 14 ילדה ילד ראשון ובגיל 16 ילדה ילד שני, שניהם מגברים שנטשו אותה. ב-2008 שני ילדיה נלקחו ממנה על ידי הרשויות, מכיוון שלא הייתה מסוגלת לגדלם.

ברונה ובני הזוג תורג'מן נפגשו שוב כאשר הגיעה לביקור בישראל כאישה צעירה, הפעם בעזרת תחנת טלוויזיה ישראלית.

השלכות ציבוריות

בעקבות פרשת קרולין ברונה, נקבע שאימוצים בחו"ל יתבצעו דרך עמותות בפיקוח ציבורי, שיהיו אחראיות שהם יהיו חוקיים לחלוטין, בניגוד למצב הקודם בו ההורים המאמצים דאגו בעצמם לכל, במציאות בה רוב האימוצים בחו"ל הם ממדינות עולם שלישי בהן קיימות תופעות של חטיפות ילדים וילדים נטושים.

הפרשה העלתה לדיון גם את תפקידם של אמצעי התקשורת, רשת הטלוויזיה הבריטית במקרה זה, שיותר מאשר לעסוק בעשיית צדק ודאגה לגורל הילדה, הונעה משיקולי רייטינג; גם בית המשפט הביע חוסר שביעות רצון מהתנהלותה.

ראו גם

• פרשת הילד הקובני אליאן גונזלס

קישורים חיצוניים

• זאב גלילי, פרשת ברונה התינוקת שהוחזרה לברזיל, באתר "היגיון בשיגעון", 25 במאי 2007
• נילי טל, ברונה - סרט דוקומנטרי על הפרשה, באתר mako
• שרי מקובר-בליקוב, הילדה שיכולתי להיות (על ביקורה של הילדה בישראל ב-2004), באתר nrg‏, 27 בפברואר 2004
• הנימוקים לפסק הדין של בג"צ(הקישור אינו פעיל)