פשאוור
פשאוור (בפשטו: پېښور, מבוטא פחאוור; באורדו: پشاور Pēšāwar) היא בירת פרובינציית ח'ייבר פח'טונח'ווה ואחת הערים הגדולות בפקיסטן. העיר ממוקמת מזרחית למעבר ח'ייבר ובסמוך לגבול עם אפגניסטן. על פי מפקד האוכלוסין האחרון שבוצע בשנת 2017, היו בעיר כ-1.9 מיליון איש והיא העיר השישית בגודלה בפקיסטן. העיר והאזורים הסמוכים אליה נשלטו במשך השנים על ידי אימפריות רבות: הממלכה האחמנית, אלכסנדר מוקדון והממלכה הסלאוקית, הסקיתים, האימפריה המאורית, אימפריית קושאן, שושלת שאי, האימפריה המוסלמית, האימפריה הע'זנווית, האימפריה המונגולית, האימפריה המוגולית, האימפריה הסיקית והאימפריה הבריטית.
 | |
| אתרים מרכזיים בעיר | |
| מדינה |
 פקיסטן |
|---|---|
| מחוז | ח'ייבר פח'טונח'ווה |
| ראש העיר | חג'י גולאם עלי |
| נפות בעיר | 25 |
| שטח | 2,257 קמ"ר |
| גובה | 331 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 450 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,970,042 (2017) |
| ‑ צפיפות | 1,309.4 נפש לקמ"ר (2009) |
| קואורדינטות | 33°59′N 71°33′E / 33.99°N 71.55°E |
| אזור זמן | UTC +5 |
באזור שבו יושבת כיום פשאוור הייתה קיימת בעת העתיקה התיישבות חשובה בשם פושפפורה שנוסדה על ידי אימפריית קושאן. פשאוור הוקמה על ידי השליט המוגולי אכבר הגדול במאה ה-16 ואז קיבלה את שמה הנוכחי. במשך חלק גדול מההיסטוריה שלה, הייתה העיר אחת מנקודות המסחר העיקריות שעל דרך המשי והייתה צומת מרכזי בחילוף תרבויות בין דרום אסיה, מרכז אסיה והמזרח התיכון. מיקומה בקצה מעבר ח'ייבר, בסמוך לגבול האפגני הפך אותה בסוף המאה ה-20 לבירה הכלכלית, המסחרית, הפוליטית והתרבותית של הפתאנים בפקיסטן. בעשור הראשון של המאה ה-21 הפכו פשאוור והאזור שסביב לה לאזור שאינו יציב מבחינה שלטונית. אירעו בה התקפות של מורדים שכללו גם פיצוצים ורציחות על רקע פוליטי ודתי והתקפות של כוחות מוסלמיים הקשורים לתנועות הטליבאן ואל-קאעידה על שיירות וכוחות אמריקאים שנעו בנתיבי אספקה לאפגניסטן.
אזור פשאוור רבתי, שבו כשלושה מיליון תושבים, מוגדר כ"מחוז פשאוור" והממשל המקומי בו כולל 25 מועצות.
היסטוריה עריכה
פשאוור ממוקמת באזור שנשלט בעבר על ידי שבטים ממקור הודו-איראני. האזור היה חלק מממלכת גנדהארה העתיקה החל מהמאה ה-6 לפני הספירה והיה קשור לתרבות עמק האינדוס ולמלכויות שהיו באזור אפגניסטן כמו באקטריה. על פי ההיסטוריון טרטיוס צ'נדלר (Tertius Chandler), מנתה אוכלוסיית העיר ב-100 לפני הספירה כ-120,000 נפש והייתה העיר השביעית בגודלה בעולם באותה עת.
בתקופות שונות נשלטה ממלכת גנדהארה על ידי אימפריות חיצוניות. במאה ה-6 לפני הספירה כבש כורש את האזור וכלל אותו בממלכה האחמנית וב-327 לפני הספירה נכבש האזור על ידי אלכסנדר מוקדון ונשלט על ידי ההלנים עד 305 לפני הספירה, בה העביר יורשו של אלכסנדר, סלאוקוס הראשון את האזור לשליטת האימפריה המאורית בראשות צ'נדרגופטה מאוריה.
באמצע המאה ה-2 לפני הספירה נשלט האזור על ידי המלך היווני-באקטרי, אאוקרטידס ועל ידי יורשיו, מלכי באקטריה, ששלטו באזור פקיסטן הקדומה וצפון הודו. אחריהם שלטו במקום מלכים פרתיים והודו-פרתיים שהמפורסם בהם היה גונדופרס. הוא ויורשיו שלטו באזור עד אמצע המאה ה-1 לספירה, אז נכבש האזור על ידי קוג'ולה קאדיפיסס, שליט אימפריית קושאן.
תחת שלטונו של המלך הקושאני קנישקה הראשון, ששלט החל מ-127 לספירה (ואולי אף כמה שנים לפני כן) הפכה פשאוור לבירתה המזרחית של גנדהארה. היא אף הפכה למרכז לימודי בודהיסטי. קנישקה בנה בפשאוור את המגדל שנחשב אז כגבוה בעולם - סטופה ענקית שנועדה למשכן לשרידים של בודהה. על פי עדויות נוסעים מאותה תקופה התנשאה הסטופה לגובה של כ-120 מטרים ותוארה כסטופה הגדולה והמרשימה ביותר מכל הסטופות הקיימות. היא נהרסה מפגיעת ברק ושופצה מספר פעמים וקיימת עדות משנת 634 לספירה כי עדיין עמדה אז על תילה.
בתקופה כלשהי באלף הראשון לספירה, החלה להופיע באזור הקבוצה האתנית המרכיבה היום את מירב אוכלוסיית פשאוור - הפתאנים. הם הגיעו מהרי סולאימן (אנ') שבדרום מערב פקיסטן. עוד לפני תום האלף הראשון הגיעו לאזור ערבים ועמים טורקיים מוסלמים. הפתאנים החלו להתאסלם בסמוך לסוף האלף הראשון לספירה בעקבות התפשטותה של האימפריה הערבית מחוראסאן (אפגניסטן הקדומה). מייסד האימפריה המוגולית, באבור, הקים במקומה הנוכחי של העיר מבצר ונכדו, אכבר קרא ב-1530 לעיר בשמה הנוכחי. הוא חיזק את ביצורי העיר ובאותן שנים היא התפתחה בצורה משמעותית כשהגיעו אליה אנשי ממשל, חיילים, סוחרים, אנשי מדע, מורים ותאולוגים מוסלמיים שהגיעו לסולטנות דלהי ומצאו את מקומם בפשאוור.
באמצע המאה ה-16 הפך הכובש הפתאני שר שאה סורי (אנ') את השגשוג בפשאוור לפריחה של ממש כשסלל את "דרך שהי" שחיברה בין דלהי וקאבול ועברה במעבר ח'יבר ובפשאוור. כינויה של העיר "עיר הפרחים" נולד בזמן שלטון המוגולים כתוצאה מנטיעת גנים רבים שצורתם הועתקה ממערב פרס. לאחר שקיעתה של האימפריה המוגולית במאה ה-18 נשלטה העיר על ידי הפרסים בראשותו של השאה נאדר (אנ').
ב-1747 צורפה העיר למחוז הפתאני שבאימפריה הדוראנית אותה יסד אחמד שאה דוראני. ב-1834 פלשו הסיקים לפשאוור וכבשו אותה מידי אפגניסטן. המושל הסיקי אוויטבייל (Avitabile) הקים חומת לבני בוץ סביב העיר. פשאוור חזרה לשלטון אפגני אחרי מותו של השליט הסיקי רנג'יט סינג (אנ'). מ-1849 עבר האזור לשליטת האימפריה הבריטית והיה נתון בו עד הקמת פקיסטן ב-1947. בזמן השלטון הבריטי נבנתה חומת לבנים על בסיס החומה הסיקית וחלקים נרחבים ממנה קיימים עד היום[1].
ב-1973 נאמדה אוכלוסיית העיר בכ-275,000 נפש[2]. במפקד האוכלוסין שנערך ב-1982 נמנו בעיר 566,248 נפש[3].
בעיר אירעו מעשי טרור רבים בעשורים הראשונים של המאה ה-21, בהן נאבקה תנועת הטליבן בממשלת פקיסטן.[4] בין הבולטים במעשים אלו היה טבח התלמידים ב-15 בדצמבר 2014 בו נהרגו לפחות 145 אנשים, מורים ותלמידים על ידי טרוריסטים מארגון הטליבן. בשנת 2022 התרחש פיגוע במסגד השיעי של העיר. בשנת 2023 התרחש פיגוע נוסף בו נהרגו כ-100 אנשים.
גאוגרפיה ואקלים עריכה
פשאוור ממוקמת בעמק בסמוך לקצהו המזרחי של מעבר ח'ייבר וכמו המחוז בו היא נמצאת, יושבת על הלוח האיראני (אנ'). אדמת העמק מכילה טין, חול ועפר מתקופה גאולוגית מאוחרת. שטחים אלו כוללים מישורים המוצפים לעיתים. שטחי ההצפות נמצאים בין נהר קבול ובין נהר בודני נולה (Budni Nullah). נהר קבול נכנס למחוז בחלקו הצפון מערבי ומתפצל למספר ערוצים. שני הערוצים המרכזיים הם אדיזאי (Adizai) הזורם במזרח לאורך הגבול עם מחוז צ'רסדה ושאח אלאם (Shah Alam) המתאחד עם נהר נאגומן (Naguman).
אורכו של מחוז פשאוור, בו נמצאת העיר, הוא כ-50 קילומטר (צפון-דרום) ורוחבו הוא 30 קילומטר (מזרח-מערב). וגובהו הממוצע הוא 347 מטר. עמק פשאוור, העגול בצורתו, משתרע בין הרי חיבר בצפון מערב, גבעות בצפון מזרח המפרידות בינו ובין עמק ומחוז סוואט. בדרום נמצאת שלוחת המשך של רכס סאפד קו (Safed Koh) המגיע מאפגניסטן עד עמק האינדוס הזורם בין פשאוור ורוואלפינדי.
החורף בפשאוור מתחיל בנובמבר ונמשך עד סוף מרץ. הקיץ נמשך ממאי ועד ספטמבר. טמפרטורת המקסימום בקיץ מגיעה מעל 40 מעלות צלזיוס וטמפרטורת המינימום בקיץ היא 25 מעלות. בחורף טמפרטורות המקסימום והמינימום הן 18 מעלות ו-4 מעלות בהתאמה. גשמים יורדים באזור במשך כל השנה. חודש מרץ הוא הגשום ביותר במחצית הראשונה של השנה וחודש אוגוסט הוא הגשום ביותר במחצית השנייה. עם זאת, כמות הגשמים בחורף עולה על זו של הקיץ. ב-30 השנים האחרונות עומד ממוצע המשקעים השנתי בפשאוור על מעט מעל 400 מילימטר. הלחות בעיר משתנה מחודש יוני בו נמדד ממוצע מינימלי של 46% ועד אוגוסט בו נמדד ממוצע של 76%.
איכות הסביבה באזור פשאוור נפגעה קשות כתוצאה מהגידול המואץ באוכלוסייה בעשורים האחרונים. זיהום אוויר ורעש הן בעיות משמעותיות במספר אזורים של העיר. לתופעות הללו תורמים גם חוסר תכנון של הצמיחה האורבנית ומסגרות חוקיות שאינן מספקות. איכות המים, שבעבר נחשבה כיוצאת מן הכלל בטיבה, גם היא מתדרדרת במהירות. בנוסף, בשנים 1965-1985, איבדה העיר כ-13,000 דונם של אדמה חקלאית ואדמה לא מעובדת שנוצלו להרחבת השטח הבנוי. באותן שנים גם הצטמצם שטח הפארקים והשטחים הירוקים מ-660 דונם ל-300 דונם.
| אקלים בפשאוור | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 18.3 | 19.5 | 23.7 | 30.0 | 35.9 | 40.4 | 37.7 | 35.7 | 35.0 | 31.2 | 25.6 | 20.1 | |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 4.0 | 6.3 | 11.2 | 16.4 | 21.3 | 25.7 | 26.6 | 25.8 | 22.7 | 16.1 | 9.6 | 4.9 | |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 26 | 43 | 78 | 49 | 27 | 8 | 42 | 68 | 18 | 10 | 12 | 23 | 404 |
| מקור: [5] | |||||||||||||
דמוגרפיה עריכה
האוכלוסייה בפשאוור מתחלקת לאוכלוסיית העירונית, שעמדה ב-1998 על 982,816 נפש (48.68%) ולאוכלוסיית הפרברים והכפרים שמסביב לעיר שעמדה ב-1998 על 1,036,000 נפש (51.32%). קצב גידול האוכלוסין היה אז 3.29% בשנה ולפי התפתחות קצב הגידול באוכלוסייה, העומד נכון ל-2009 על 3.56% גידול לשנה, מוערכת אוכלוסיית העיר ב-2009 ב-1,390,874 נפש.
אוכלוסיית העיר מכילה שתי קבוצות אתניות עיקריות: הפתאנים מהווים את הרוב וקבוצת ההינדקוואנים (אנ') - קבוצה אתנית הודו-איראנית המהווה את קבוצת המיעוט. בנוסף, קיימות אוכלוסיות, בגודל של מספר אלפים לכל אחת, של טג'יקים, חאזארים, אוזבקים, פרסים, פאנג'בים, אנשי שבט צ'יטרל וצוענים.
מעל ל-99% מאוכלוסיית פשאוור היא מוסלמית. למרות האופי המוסלמי הברור של פשאוור המודרנית, בעברה היא הייתה בית לקהילות דתיות קטנות שונות כגון יהודים אפגניים, זורואסטרים, בהאים, הינדים וסיקים. חלוקת הודו הבריטית להודו ולפקיסטן ב-1947 והקמת מדינת ישראל ב-1948 הביאו להיעלמותן של הקהילות היהודיות, ההינדית והסיקית מפשאוור. עם זאת, קיימות עדיין בעיר קהילות קטנות של נוצרים, זורואסטרים ובהאים.
תרבות עריכה
פשאוור היא מרכז לתרבות הפשטו ולאמנותה. עם הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ב-1979 וזרם מיליוני הפליטים האפגניים שחצו את הגבול לפקיסטן, הפכה פשאוור מרכז למוזיקאים ואמנים אפגניים. כמו כן, משמשת העיר כמרכז תרבותי למוזיקה ולקולנוע פתאניים, כמו גם למוזיקה דארית של האפגנים הטאג'יקיים.
מאז הבחירות לפרלמנט הפקיסטני ב-2002 ויסוד הקואליציה השלטת, הוטלו מגבלות על נגינה פומבית של מוזיקה ועל השמעת מוזיקה מוקלטת במקומות ציבוריים. למרות מגבלות אלו הפכה פשאוור למוקד של פעילות מחתרתית תרבותית משגשגת[6]. קיים גם שגשוג בהוצאת ספרים חדשים בשפה הפרסית. מדובר בעיקר בספרות שיעית איסלאמית המרוכזת בבאזאר קיסה חוואני המופעל בעיקר על ידי פתאנים שיעיים.
תחבורה עריכה
נמל התעופה הבינלאומי פשאוור, הנמצא ממערב לעיר, משרת כנמל תעופה ראשי את העיר ואת פרובינציית ח'ייבר פח'טונח'ווה. בנמל התעופה נוחתים כל חברות התעופה הפקיסטניות וחברות תעופה בינלאומיות, כמו נתיבי האוויר של האמירויות ושל קטאר המקיימים טיסות סדירות למפרץ וטיסות המשך ליעדים באירופה.
פשאוור מחוברת לכביש המרכזי של פקיסטן כמו גם לכביש קארקוראם דרכו היא מחוברת לכל עריה הגדולות של פקיסטן ובכללן: קראצ'י, לאהור, איסלאמאבד, רוולפינדי, פייסלאבד ומולטן. הכבישים הללו גם מחברים לאפגניסטן דרך מעבר ח'ייבר ולסין דרך מעבר חונג'ראב. מעבר ח'ייבר משמש כמעבר עיקרי למעבר סחורות ונוסעים בין פקיסטן ואפגניסטן. התנועה בתוך העיר כוללת מלבד שימוש באוטובוסים, במוניות ובריקשות ממונעות, גם אמצעי תעבורה מסורתיים כמו סוסים ועגלות.
תחנת הרכבת של פשאוור מופעלת על ידי "Pakistan Railways", חברת הרכבות הגדולה בפקיסטן ורשת מסילות הברזל המקומית מקושרת לכל חלקי פקיסטן וגם לאפגניסטן.
תיירות עריכה
לפשאוור היסטוריה ארוכה והיא כוללת אתרים תיירות רבים בעלי עניין. עם זאת, השפעתו הנרחבת ושלטונו בפועל של הארגון האיסלאמי הקיצוני, הטליבאן, הפכה את העיר ואת האזורים שסביב לה למסוכנים עבור תיירים ובמיוחד לתיירים מארצות המערב.
אתרים בולטים בפשאוור: באזאר קיסה חוואני (אנ') העתיק המשתרע על רחוב ארוך, מבצר בלה היסאר העתיק (אנ') ומסגד מוהבאט חאן (אנ').
ערים תאומות עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פשאוור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Ahmad Hassan Dani, The Walled City, [1]
- ^ פשור, האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ח, עמ' 445-446, הוצאת מסדה, תשל"ו
- ^ Population Size and Growth of Major Cities, 1998 Census, המשרד לסטטיסטיקה ולעניינים כלכליים של פקיסטן [2]
- ^ (אנ') רשימת מעשי הטרור הבולטים במאה ה-21 בפשאוור, בוויקיפדיה האנגלית
- ^ [ http://www.worldweather.org/047/c00893.htm World Weather Information Service]
- ^ Maria Tirmizi, "Peshawar Underground Rocking Against All Odds", The Frontier.com, 17.06.2007 [3]