פשע נגד האנושות

תקיפה רחבה או שיטתית של אוכלוסייה אזרחית, לרוב רצח המוני, הגליה או שעבוד
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פשע נגד האנושות הוא מונח במשפט הבין-לאומי הפומבי המתאר תקיפה רחבה או שיטתית של אוכלוסייה אזרחית, לרוב רצח המוני, הגליה או שעבוד.

פשע נגד האנושות נחשב לעבירה הפלילית החמורה ביותר.

המונח הוגדר רשמית בכתבי אישום במשפטי נירנברג[1] בשנת 1945, שבהם עמדו למשפט פושעים נאצים על חלקם בשואה ובפשעים נוספים.

היסודות המאפיינים "פשע נגד האנושות"

עריכה
  • מדובר במעשים נפשעים במיוחד הפוגעים באופן חמור בכבוד האדם.
  • המעשים מבוצעים כחלק ממדיניות ממשלתית או כחלק מפרקטיקה רחבה ושיטתית של מעשי זוועה הזוכים להסכמה מצד הרשויות. יסוד ההסכמה אינו מתקיים או נחוץ בנסיבות בהן אין למדינה שליטה במצב, כגון מצב מרידה.
  • איסור המעשים חל בין שהם מתבצעים בזמן מלחמה ובין שהם מתבצעים בעת שלום.
  • הקורבנות המובהקים של פשעים נגד האנושות הם, בהכללה, אזרחים.

נקודות ציון מרכזיות בהתפתחות המונח

עריכה
  • הצהרת סנט פטרבורג 1868 – מקור הרעיון בדבר קיומם של "דיני אנושות" במסגרת המשפט הבין-לאומי מצוי בהצהרה זו שהגבילה את השימוש באמצעי לחימה שונים שנתפסו כסותרים את "דיני האנושות".
  • תקנות האג 1907 – 'פיסקת מרטנס' הכלולה במבוא לתקנות האג משנת 1907 כללה אף היא התייחסות למונח "דיני האנושות".
  • הצהרת ממשלות צרפת, בריטניה ורוסיה 1915 בדבר ביצוע "פשעים נגד האנושות" בהקשר טבח הארמנים – מציינת את השימוש הראשון במונח "פשע נגד האנושות".[1] ההצהרה ראתה בממשל העות'מאני ובפקידיו הבכירים אחראים לפשעים נגד האנושות בגין טבח זה.
  • חוקת נירנברג 1945 – חוקה זו מהווה את האמנה הראשונה שבה נוסחה הקטגוריה של "פשעים נגד האנושות" כהוראה נורמטיבית שמבצעיה נושאים באחריות פלילית אישית. הצורך בקטגוריה זו נבע מהרצון להעמיד פושעים נאצים לדין בגין פשעים שביצעו במהלך המלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית באשר היא, ובכללה נגד אזרחים גרמנים, ומהיעדר האפשרות להעמידם לדין בגין פשעי מלחמה, שכן אלה אינם עוסקים בחובות מדינה כלפי אזרחיה היא.
  • חוק מועצת השלטון מספר 10, 1945 – בחוק זה, שחוקקו בנות הברית על מנת להסמיך את בתי המשפט הצבאיים והמדינתיים שלהם להעמיד לדין נאצים בגין הפשעים שהוגדרו בחוקת נירנברג, נותקה לראשונה זיקה בין פשעים נגד האנושות לפשעי מלחמה או פשעים נגד השלום והיעדר הצורך בהגדרה זו מאפיין את הגדרת פשעים נגד האנושות מאז.
  • פסיקת בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר בפרשת טאדיץ' 1995 – קבעה כי היעדר הזיקה בין פשעים נגד האנושות לבין סכסוך בין-לאומי מזוין משקפת משפט בין-לאומי מנהגי.
  • חוקת רומא, 1998 – סעיף 7 לחוקת רומא מגדיר את קטגוריית הפשעים נגד האנושות באופן עדכני ומפורט, הוראה זו משקפת בעיקרה – אף כי לא במלואה – דין מינהגי, והדיון ברכיבי העבירה יתבסס עליה.

סוגי הפשעים הנכנסים תחת הקטגוריה

עריכה

סעיף 7 לחוקת בית הדין הפלילי הקבוע (חוקת רומא) מגדיר כל אחד מהמעשים הבאים, כאשר הוא מבוצע כחלק מהתקפה רחבת היקף או שיטתית המכוונת כנגד אוכלוסייה אזרחית, בידיעה אודות ההתקפה, כפשע נגד האנושות:

  1. רצח.
  2. השמדה.
  3. שעבוד.
  4. הגליה או העברה כפויה של אוכלוסייה.
  5. כליאה או שלילה חמורה אחרת של חירות פיזית בניגוד לכללי היסוד של המשפט הבין-לאומי.
  6. עינויים.
  7. אונס, שעבוד מיני, זנות כפויה, היריון כפוי, סירוס או עיקור בכפייה, או כל צורה אחרת של אלימות מינית בעלת חומרה דומה.
  8. רדיפת קבוצה או קולקטיב מסוים/ת המבוססת על שיוך פוליטי, גזעי, לאומי, אתני, תרבותי, דתי, מגדרי בהתאם להגדרת מונח זה בפסקה(3) של סעיף זה, או על בסיס אחר אשר הוכר באופן אוניברסלי כאסור על פי המשפט הבין-לאומי, כאשר הרדיפה מבוצעת בקשר לאחד המעשים המנויים בפסקה זו או לאחד הפשעים בתחום סמכות השיפוט של בית המשפט.
  9. העלמה כפויה של אנשים.
  10. פשע האפרטהייד.
  11. מעשים אחרים בלתי אנושיים בעלי אופי דומה המכוונים לגרום לסבל רב, או לחבלה חמורה לגוף או לבריאות נפשית, פסיכולוגית או פיזית.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

ארנה בן-נפתלי ויובל שני, המשפט הבינלאומי: בין מלחמה לשלום, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 2006, 267–269.

יניב ואקי ונעם וינר, אמנת רומא והדין הפלילי הישראלי - משלימות והתאמה, הוצאת מרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל, 2011.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פשע נגד האנושות בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 17