פשע מאורגן בישראל

פשע מאורגן בישראל (לעיתים מכונה גם "פשיעה מאורגנת") הוא כינוי לפעילות לא חוקית ועבריינית של ארגונים היררכיים של הפשע בישראל, בדרך כלל במטרה להשיג רווח כספי.

היסטוריה

עריכה

בתחילת שנות השבעים פרסם העיתונאי רן כסלו ב"הארץ" סדרת כתבות שנגעו להתבססותו של פשע מאורגן בישראל, תוך כדי פירוט התחומים בהם עסקו המעורבים, ובהם הימורים בלתי חוקיים, גביית דמי חסות וגביית חובות. ועדת בדיקה בראשות מאיר שמגר סתרה את הטענות, וקבעה כי אין פשע מאורגן בישראל.

בשנת 1977 פרסם העיתונאי אבי ולנטין סדרה של כתבות תחקיר ב"הארץ", ובהן קבע, כי לא זו בלבד שקיים בישראל פשע מאורגן, אלא שיש לו קשרים עם אישי ציבור מכובדים ובהם קציני צבא בכירים. קביעתו לגבי בצלאל מזרחי, אחד מהאנשים שהופיעו ברשימת ה-11, כי ”הפרצוף האחר של בצלאל מזרחי כאחת הדמויות המרכזיות של הפשע המאורגן בארץ, ידוע לציבור פחות מדמותו המכובדת של איש העסקים המיליונר...”[1] הביאה לתביעת דיבה של מזרחי נגד "הארץ", בה זכה מזרחי בפיצוי של 300,000 לירות, לאחר ש"הארץ" לא הצליח להוכיח את הנטען בכתבות. כתבה זו התבססה בין השאר על הדלפה של תוצאות ועדת בדיקה משטרתית בראשות ניצב משנה מיכאל בוכנר, אשר קבעה שאין ארגון על של פשיעה בישראל, אך ציינה בנספח לעבודתה את שמותיהם של 11 עבריינים בכירים ובהם רחמים אהרוני, טוביה אושרי ועזרא טיסונה[2].

במהלך המשפט (1978) קבעה ועדת חקירה ממשלתית, ועדת שימרון, שמונתה בעקבות הכתבות, כי קיים פשע מאורגן בישראל. הקרימינולוג מנחם אמיר, ששימש כיועץ לוועדת שימרון ואף העיד במשפט הדיבה, טוען כי כתבותיו של ולנטין, שפרש מאז ממקצועו כעיתונאי, השפיעו על ההכרה הציבורית בקיומו של פשע מאורגן[3].

בסוף שנות התשעים ובעיקר בתחילת שנות האלפיים התגבשו בישראל מספר קבוצות של פשע מאורגן, שפעילותן החלה להיות מורגשת על ידי הציבור הרחב על רקע חיסולי חשבונות אלימים שחלקם פגעו גם בקורבנות תמימים, בין היתר ניסיון לחיסולו של זאב רוזנשטיין שבמהלכו נרצחו שלושה עוברי אורח בשנת 2003 וחיסולו של יעקב אלפרון ב-2008.

במאה ה-21

עריכה
 
זאב רוזנשטיין, שהוגדר על ידי משטרת ישראל כאחד מראשי הפשע המאורגן בישראל, מוסגר לארצות הברית

עד לאמצע העשור הראשון של המאה ה-21 שלטו בשוק הפשע המאורגן בישראל משפחות רוזנשטיין, אבוטבול ואברג'יל[4]. על פי הערכת המשטרה, שווי עסקיהן של משפחות אלה היה כ-3 מיליארד שקלים. עיקר עיסוקיהן היה שוק ההימורים הלא חוקי בישראל ומחוצה לה, סחר בסמים, גביית דמי חסות, הלוואות בשוק האפור והלבנת הון.

בשנת 2010 נחשף בוויקיליקס מסמך שנכתב בידי עובד שגרירות ארצות הברית ובו סקירה של הפשע המאורגן בישראל. במסמך, בין השאר, נכתב: ”חמש או שש משפחות פשע שלטו באופן מסורתי בפשע המאורגן בישראל, משפחות אברג'יל, אבוטבול, אלפרון ורוזנשטיין הן בין הידועות ביותר, אבל המעצרים האחרונים וההתנקשויות יצרו ואקום בפסגה, כך ששמות חדשים כמו מולנר, שירזי, כהן ודומרני סגרו במהירות את הפער. קבוצות אחרות שהולכות ונהיות בולטות הן משפחות הררי, אוחנה וקדושים. ישנן גם כמה משפחות יריבות שפעילות בעולם התחתון של המגזר הערבי[5].”

במאי 2015, ביצעה המשטרה מעצרים של עשרות עבריינים במסגרת פרשה 512, שנוהלה בידי להב 433.[6] ביולי 2015 הוגש כתב אישום נגד 18 נאשמים, בראשם יצחק אברג'יל על עבירות כמו רצח, ניהול ארגון פשע, יצוא ויבוא סמים בהיקף גדול ועוד. יד ימינו של אברגל יניב בן סימון היחיד שהצליח להימלט מאימת הדין, אך נתפס בנובמבר 2022 בדרום אפריקה. בשנת 2022 הורשע אברג'ל.[7]

נכון לשנת 2016, ההכנסות של ארגוני הפשיעה בישראל מוערכות בכ-50 מיליארד שקלים בשנה[8]. תחומי הפעילות העיקריים הם גביית חובות והלוואות בשוק האפור, גביית דמי חסות, הימורים, ניהול בתי בושת, סחר בסמים, סחר במתכות, הפעלת רשתות להימורים לא חוקיים על משחקי כדורגל בארץ ובעולם והברחת כספים. בשנים האחרונות נוספו פעילויות חדשות, ביניהן ניהול הימורים באינטרנט, שליטה בשוק חלפנות הכספים והפצת חשבוניות פיקטיביות בישראל באמצעות חברות קש. תחומי פשע נוספים הם ניהול משחטות רכב והפצת ומכירת החלקים למדינות שונות, ומאבקי שליטה על עסקים שונים, בעיקר כאלה המתאפיינים בהכנסות גבוהות במזומן, כמו מסעדות וברים.

דו"ח שהוכן בשנת 2019 באגף החקירות והמודיעין של המשטרה, טוען כי כי שבעה ארגוני פשיעה חשובים פועלים במגזר הערבי בישראל. הדבר כולל חמישה ארגונים ושתי כנופיות. הגופים ניצלו את הוואקום שיצרה "פרשת 512" שבה הופללו מרבית ראשי ארגוני הפשע בישראל.[9]

לפי דו"ח המשטרה, ארגוני הפשיעה הערבים בישראל כוללים את ארגון משפחת חרירי, אבו-לטיף מהצפון, עראר, כראג'ה וג'ארושי. שתי כנופיות פשע הן אבו אל-קיעאן, ואל-ערייש.[9] הארגונים לפי סדר החשיבות שמייחסת להם המשטרה:

  • ארגון משפחת חרירי פועל בצפון ישראל. הארגון נחשב לגדול ביותר וגם למלוכד מאוד, בין היתר בגלל שרוב חבריו הם בני משפחה מדרגה ראשונה ושנייה. הארגון עוסק בעיקר בהלבנת הון, הלוואות בשוק האפור, גביית דמי חסות, סחר באמצעי לחימה וסחר בסמים.[9]
  • ארגון אבו-לטיף פועל בחיפה והצפון. עיקר פעילותו היא בתחום הברחות סמים. לפי הדו"ח חברי הארגון מייבאים סמים מגבולות לבנון, סוריה וירדן באמצעות בלדרים. כמו כן נכתב כי לחברי הארגון יש גישה לאמצעי לחימה רבים שנמצאים בשימוש בצה"ל, כמו רובי M-16, רימוני רסס, רימוני הלם ומטעני חבלה. הארגון עוסק גם בהלבנת הון, במספר דרכים, בהם צ'יינג'ים, הפצת דלק וסחר ברכבי יוקרה. לפי הדו"ח לארגון יש יכולת חדירה למוסדות השלטון.[9]
  • ארגון הפשיעה עראר פועל באזור ג'לג'וליה והשרון. על פי ד"וח המשטרה הארגון מתמחה בעסקאות נשק, סחר בסמים והונאות בתחום הרכב.[9]
  • ארגון משפחת כראג'ה פועל באזור באקה אל-גרבייה, ג'ת וחריש ובמחוז חוף. תחומי הפעילות של הארגון לפי המשטרה הם סחיטה באיומים, הלבנת הון והשתלטות על קרקעות.[9]
  • ארגון משפחת ג'ארושי פועל בעיקר באזור רמלה. על פי המשטרה הארגון מתמקד בעיקר בתחום הסמים, באמצעות שימוש באמצעי לחימה. הארגון היה בעבר מעורב יותר במעשי הפשיעה באזור המרכז, בעיקר בסחיטה באיומים, אולם בשנים האחרונות הוא הוריד פרופיל וחלק מאנשיו פנו לעבודות חוקיות. עם זאת, הארגון נחשב עדיין לגורם חשוב, שמשתף פעולה מספר ארגוני פשיעה יהודיים.[9]
  • כנופיית אבו-אל-קיעאן פועלת במחוז הדרומי של משטרת ישראל ומתמחה בסחר בסמים, סחר באמל"ח, מעשי שוד של תחנות דלק והתפרצות לעסקים.[9]
  • כנופיית אל-ערייש פועלת באזור אום אל-פחם, ומתמחה במתן הלוואות, גבייה אלימה של חובות ושימוש באמצעי לחימה.[9]

חוק מאבק בארגוני פשיעה

עריכה

ב-9 ביוני 2003 אישרה הכנסת את חוק מאבק בארגוני פשיעה[10]. עיקר הגדרתו של "ארגון פשיעה" בחוק זה היא "חבר בני אדם, מאוגד או בלתי מאוגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות".

דברי ההסבר להצעת החוק מציינים:

ההצעה באה להתמודד במישור החקיקתי עם התופעות של פשיעה מאורגנת ועם המבנה של ארגוני פשיעה, הגורם לעיתים קרובות קושי בהוכחת הקשר בין ראשיהם ומוביליהם של ארגונים מסוג זה לבין ביצוען של עבירות שנעברו על ידי אחרים; זאת לאור המבנה ההיררכי של אחדים מארגונים אלו, היוצר מרחק בין מקבלי ההחלטות ומתווי המדיניות לבין מבצעי העבירות. ההצעה קובעת עבירות הקשורות לפעילות בארגוני פשיעה ולסיוע לארגונים כאלו; היא אינה מוגבלת לארגונים שמטרתם השגת רווח כלכלי, וחלה גם על ארגוני טרור וארגונים אחרים, המבצעים עבירות שאופיין אידאולוגי; כמו כן, יוצרת הצעת החוק מנגנון של חילוט רכוש שהושג כתוצאה מפעילות בארגון פשיעה.

פירוט חלקי של הסכסוכים והחיסולים של אנשי ארגוני הפשע בישראל בשנים האחרונות

עריכה

לפי נתונים שהתפרסמו בשנת 2013 המעמדות בארגוני הפשע והמלחמות ביניהן עברו לשלב של התפרקות הארגון ורציחות פנימיות, בעקבות מעצרם של חלק מראשי הכנופיות, ובראשם איציק אברג'יל[11]. הארגונים המעורבים הם:

ארגון משפחת אברג'יל, בשיתוף פעולה עם משפחת עבד אל-קאדר מטייבה.
ארגון זה התפרק לשלשה ארגונים עצמאיים:
ארגון רוחן - בכירים פורשי ארגון הפשע של אברג'יל.
כנופיית מערב ראשון - בעיתונות מייחסים את דודו אמויאל ורועי ניר כראשי הארגון.
כנופיית מזרח ראשון - בעיתונות מייחסים את ראשות כנופיה זו ליניב בן שושן. הכנופיה עברה לעבוד תחת חסותו של יוסי מוסלי.

והארגונים המסוכסכים עם משפחת אברג'יל:'[12]

ארגון משפחת אבוטבול - עוינים את אנשי אברג'יל. פרנסואה אבוטבול נרצח, אסי אבוטבול הותקף פעמים אחדות בניסיון התנקשות, ועוזרו איציק גפן נרצח בידי אנשי אברג'יל[13].
ארגון יוסי מוסלי - המתמחה בהימורים. הוא גייס אליו רבים מפורשי אברג'יל.
ארגון זאב רוזנשטיין - ארבעה ימים אחרי סוכות ה'תשס"ג, נתפסו חמישה חמושים מאנשי אברג'יל אורבים לרוזנשטיין במסעדה פרסית באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב, בעקבות סכסוך בענייני הימורים.
האחים אוחנה מגני תקווה - לאחר שנים של מסעי רצח הדדיים נעצרו קבוצת כל הנוגעים בדבר, אך שוחררו. כיום המשפחה עוסקת בקנייה ומכירה של מתכות מפירוק.
ארגון ריקו (אריה) שירזי מנתניה - שיתף בעבר פעולה עם אברג'יל. רמי עמירא (אמירה) חצה את השורות לארגונו ונרצח[14].
ארגון משפחת אלפרון ובראשם יעקב אלפרון מרמת החייל - ב-2007 הוכה אברג'יל בידי אנשי אלפרון. ב-2010 דווח שאבנר הררי, רוצח שכיר בשירות ארגון אברג'יל עבר לעבוד עם משפחת אלפרון, כנראה על מנת לנקום את רצח בני משפחתם[15].
ארגון משפחת ברנס מפרדס כ"ץ - מעורבים בניסיונות התנקשות הדדיים.
ארגון אלי (קוסם) נעים מירושלים - היו שקשרו את ניסיון ההתנקשות באלי אריש מתחרהו של נעים, עם אברג'יל שדרש שת"פ לקראת שחרורו של נעים מכלא שאטה[16].

ארגונו של אברג'יל שיתף פעולה עם ארגונו של עבד אל-קאדר מטייבה ובכך עיין את "הכנופיות הערביות" המתחרות:[17][18]

משפחת יחיא חרירי מטייבה. יחיא חרירי נרצח[19].
משפחת ג'רושי מרמלה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הארץ, 5.12.2008
  2. ^ ועדת בוכנר לבדיקת תופעת הפשע המאורגן בישראל, באתר .xn--7dbl2a.com.
  3. ^ בשנות השבעים התקיים ויכוח בנושא האם קיים פשע מאורגן בישראל. נושא זה מפורט במאמר הבא של הקרימינולוג אבי דוידוביץ: פשע מאורגן בארץ ובעולם: תאוריות ומציאות, יולי 1993, עמ' 28–69 .
  4. ^ שמעון איפרגן, ‏האלפרונים החדשים, באתר ‏מאקו‏, 29 באוגוסט 2013.
  5. ^ יובל מן, אלפרון מככב בויקיליקס: "ארץ מובטחת לפשע?", באתר ynet, 2 בדצמבר 2010.
  6. ^ אלי סניור ואביאל מגנזי, טלטלה בארגוני הפשע: עשרות עבריינים נעצרו, חשודים בכמה מקרי רצח חמורים ביותר, באתר ynet, 18 במאי 2015
  7. ^ בוקי נאה, ‏"עלה למדינה כמו שני מטוסי F16": בוקי נאה מסכם את תיק 512, באתר מעריב אונליין, 28 ביוני 2022
  8. ^   שמעון איפרגן, mako, כמה כסף שוות משפחות הפשע בישראל, באתר TheMarker‏, 17 ביוני 2016
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 אלי סניור, רשימת השבעה: אלו גופי הפשע הגדולים במגזר הערבי, באתר ynet, 6 באוגוסט 2019
  10. ^ חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, באתר הכנסת.
  11. ^ יניב קובוביץ, הפשע הישראלי זקוק למבוגר אחראי, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013
  12. ^   יניב קובוביץ, שמונה מיליון תושבים, תשעה ארגוני פשיעה, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013
  13. ^ אמיר זוהר, אין להם אויבים, באתר TheMarker‏, 12 בינואר 2006
  14. ^ גלעד שלמור, ‏העבריין רמי אמירה חוסל בראשל"צ, באתר ‏מאקו‏, 2 בפברואר 2011
  15. ^ הערכה - הררי נטש את אברג'יל לטובת אלפרון
  16. ^ אסף כרמל, הראש הקשה של אלי אריש, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2005
  17. ^ 'אין להם אויבים', דה מרקר
  18. ^ אמיר זוהר, כבוד המשפחה, באתר ynet, 8 באפריל 2011
  19. ^ בכתבת 'אין להם אויבים' של דה מרקר - צוין ירי על סוכת האבלים, אך נראה שזה היה במסגרת סכסוכי הכנופיות הערביות.