פתון אדום-מקור
פֵתוֹן אֲדֹם מַקּוֹר[2] או פתון ים-סוף[3] (שם מדעי: Phaethon aethereus) הוא מין של פתון, עוף ימי החי בימים ובאוקיינוסים הטרופיים. תחום תפוצתו מתפרש על האוקיינוס ההודי, החלק הטרופי של האוקיינוס האטלנטי, מזרח האוקיינוס הפסיפי, האוקיינוס ההודי וגם על ים סוף.
 פתון אדום-מקור
| |
|---|---|
.jpg)
פתון אדום-מקור
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | פתוניים |
| משפחה: | פתוניים |
| סוג: | פתון |
| מין: | פתון אדום-מקור |
| שם מדעי | |
 Phaethon aethereusלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
מאפיינים עריכה
הזכר קטן, ואורכו כ-48 ס"מ, בעוד נוצות הזנב הלבנות שלו מהוות כחצי מאורכו. מוטת כנפיו מגיעה לאורך של כמטר. הסימן השחור שעל כנפיו הארוכות והלבנות בולט במעופו. מסביב לעינו יש כתם שחור, ומקורו אדום. הזכר והנקבה נראים זהים, אך לזכר יש זנב ארוך מעט יותר. אצל הצעירים הזנב קצר, גבם אפור ומקורם צהוב.
הפתון מתרבה באיים טרופיים. הנקבה מטילה ביצה יחידה על האדמה או על מדפים בצוקים. מתי שהפתון לא מתרבה, הוא מזדמן למקומות רחוקים מאוד מתחום התפוצה שלו, ופרט אחד אף נצפה בממלכה המאוחדת. פריטים מזדמנים נוספים נצפו בנובה סקוטיה, קנדה ובאי הלורד האו ליד אוסטרליה.
הפתון ניזון דגים ודיונונים, אך הוא אינו צולל טוב. הוא יעדיף לתפוס את הדגים ששוחים קרוב לפני המים. עם זאת הוא משתמש בגלים מתנפצים כדי להתחמק ממתקפת פרגטות שודדות.
לפתון אדום-המקור יש אוכלוסייה גדולה בברמודה, והוא "הציפור הלאומית" שלה.
קישורים חיצוניים עריכה
- פתון אדום-מקור, באתר ITIS (באנגלית)
- פתון אדום-מקור, באתר NCBI (באנגלית)
- פתון אדום-מקור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- פתון אדום-מקור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פתון אדום-מקור, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ פתון אדום-מקור באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ לפי אתר הצפרות הישראלי