פת לחם הוא סיפורו הראשון של יוסף חיים ברנר שיצא לאור, בשנת 1900.

פת לחם
מאת יוסף חיים ברנר
שפת המקור עברית
הוצאה
שנת הוצאה 1900
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסיפור מתאר דלות נוראה. ר' חיים פודוואלנר הוא הגיבור אשר גונב חצי ככר לחם מבית־המדרש בשביל ילדיו הנאנקים ברעב, בשביל אשתו החולה שאין ידו משגת לקנות לה תרופה. מצפונו מייסר אותו ולא מרפה, אך כאשר הוא מגיע לביתו ורואה את "חורבתו", נשכח ממנו כל עניין הלחם שנופל לבוץ.

המימד הסוציאלי הוא מרכזי בסיפור - ב"גדולתו" היה ר' חיים משרת במרתפי יין של הגביר, אך איבד את משרתו בגלל גזירותיה של הממשלה. "מי מילל כזה לפני שנים אחדות? אל לב מי יכול היה לבוא הרעיון, כי הוא יבוא למדרגה כזו? [...] 'יורד'… ומתהום הנשיה עלה מאליו זיכרון הימים הטובים..."(עמ' 4)[1].

הגניבה עצמה אינה מאיש עשיר, אלא מעני אחר בבית־המדרש. ר' חיים אינו בטלן המחזר אל הפתחים, אלא אדם עובד, שהמציאות הכלכלית בעיירה הכריעה אותו. "הוא נאלץ לבסוף להצטרך לבריות – והעובדה הזאת דיכאה את חייתו כלה"(עמ' 6). מעט חפציו של ר' חיים ממושכנים אצל ר' טרפן – "אתנפל לרגליו, אשק את עקביו!"(עמ' 8) כך שגם השלטון וגם האליטה היהודית מתנכלת לגיבור. בנוסף, גם בקהילה עצמה אין נחמה: "הרב הלא הוא פרא אדם, בפועל ממש... הגבאי נתון לעסקיו שלו... גביר ככל הגבירים... והעניים הלא הם עניים..." (עמוד 10)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ההפניות לציטוטים מתייחסות ליוסף חיים ברנר: כתבים, כרך א, הקיבוץ המאוחד, ישראל תשל"ח
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.