פת לחם
פת לחם הוא סיפורו הראשון של יוסף חיים ברנר שיצא לאור בשנת 1900.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יוסף חיים ברנר |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה |
סיפור קצר  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1900 |
  | |
הסיפור מתאר דלות נוראה. ר' חיים פודוואלנר הוא הגיבור אשר גונב חצי ככר לחם מבית־המדרש בשביל ילדיו הנאנקים ברעב, בשביל אשתו החולה שאין ידו משגת לקנות לה תרופה. מצפונו מייסר אותו ולא מרפה, אך כאשר הוא מגיע לביתו ורואה את "חורבתו", נשכח ממנו כל עניין הלחם שנופל לבוץ.
המימד הסוציאלי הוא מרכזי בסיפור - ב"גדולתו" היה ר' חיים משרת במרתפי יין של הגביר, אך איבד את משרתו בגלל גזירותיה של הממשלה. "מי מילל כזה לפני שנים אחדות? אל לב מי יכול היה לבוא הרעיון, כי הוא יבוא למדרגה כזו? [...] 'יורד'… ומתהום הנשיה עלה מאליו זיכרון הימים הטובים..."[1].
הגנבה עצמה אינה מאיש עשיר, אלא מעני אחר בבית־המדרש. ר' חיים אינו בטלן המחזר אל הפתחים, אלא אדם עובד, שהמציאות הכלכלית בעיירה הכריעה אותו. "הוא נאלץ לבסוף להצטרך לבריות – והעובדה הזאת דיכאה את חייתו כלה"[2]. מעט חפציו של ר' חיים ממושכנים אצל ר' טרפן – "אתנפל לרגליו, אשק את עקביו!"[3] כך שגם השלטון וגם האליטה היהודית מתנכלת לגיבור. בנוסף, גם בקהילה עצמה אין נחמה: "הרב הלא הוא פרא אדם, בפועל ממש... הגבאי נתון לעסקיו שלו... גביר ככל הגבירים... והעניים הלא הם עניים..."[4]
קישורים חיצוניים עריכה
- פת לחם, באתר פרויקט בן-יהודה
