ויקיפדיה

צ'יק קוריאה

פסנתרן ג'אז אמריקאי

ארמנדו אנתוני "צ'יק" קוריאה (באנגלית: Armando Anthony "Chick" Corea;‏ 12 ביוני 1941 צ'לסי, מסצ'וסטס – 9 בפברואר 2021) היה פסנתרן ג'אז אמריקאי פורה ומשפיע, שהחל לפעול בשנות ה-60 של המאה ה-20.

צ'יק קוריאה
Chick Corea
צ'יק קוריאה בהופעה בפרייבורג, יולי 2019
צ'יק קוריאה בהופעה בפרייבורג, יולי 2019
צ'יק קוריאה בהופעה בפרייבורג, יולי 2019
לידה 12 ביוני 1941
צ'לסי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בפברואר 2021 (בגיל 79)
אזור מפרץ טמפה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ארמנדו אנתוני קוריאה
שם במה Chick Corea עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1962–2021 (כ־59 שנים)
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד, תיכון צ'לסי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, פיוז'ן ג'אז, פוסט-בופ, אוונגרד
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, קלידים, סינתיסייזר, ויברפון
חברת תקליטים ECM, פולידור, וורנר מיוזיק גרופ
שיתופי פעולה בולטים בובי מקפרין, Return to Forever, סטנלי קלארק, אבישי כהן
בן או בת זוג גייל מורן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה 22 פרס גראמי
היכל התהילה של הג'אז
http://www.chickcorea.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוריאה היה שותף ליצירת זרם הפיוז'ן-ג'אז כנגן בלהקתו של מיילס דייוויס בסוף שנות ה-60. במהלך שנות ה-70 הקים קוריאה את להקת הפיוז'ן "Return to Forever" אשר נחשבת יחד עם להקות Weather Report ו-Mahavishnu Orchestra כאחת הלהקות המשפיעות ביותר בסצנת הפיוז'ן של שנות ה-70. יחד עם הרבי הנקוק, מק'קוי טיינר וקית' ג'ארט, קוריאה תואר כאחד מפסנתרני הג'אז החשובים והמרכזיים בעידן שאחרי ג'ון קולטריין וארבע מיצירותיו "Spain", "500 Miles High", "La Fiesta" ו-"Windows" נחשבות לסטנדרט ג'אז[1].

קוריאה הרבה לעבוד בשיתופי פעולה עם אמנים שונים לאורך הקריירה שלו, במקביל לעבודת הסולו שלו. הוא הוציא 76 אלבומי סולו במשך הקריירה שלו, הראשון "Tones for Joan's Bones" הוקלט ב-1966 ויצא לאור ב-1968. בנוסף ניגן והוציא עוד 9 אלבומים עם ההרכב "Return to Forever", עוד 5 אלבומים עם ההרכב "Circle", ו-22 אלבומי הופעה כאומן מוביל. לצד זאת היה שותף בעשרות אלבומים של אמנים אחרים.

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

ארמנדו קוריאה נולד בעיר צ'לסי, מסצ'וסטס, להורים אנה וארמנדו ג'יי קוריאה בשנת 1941[2][3]. סבו היה מהגר איטלקי ממחוז קטנזארו שבחבל קלבריה בדרום איטליה[4][5]. אביו, חצוצרן שההוביל להקת דיקסילנד ג'אז בבוסטון בשנות השלושים והארבעים, חשף את קוריאה לפסנתר לראשונה בגיל 4[6].

ביתו של קוריאה היה מוזיקלי מאוד, ואת ילדותו בילה לצלילי מוזיקת ג'אז, מה שהשפיע מאוחר יותר על יצירותיו. הוא הושפע בגיל צעיר ממוזיקת בי בופ, ובפרט מאמנים כדיזי גילספי, צ'ארלי פארקר, באד פאוול, הוראס סילבר ולסטר יאנג. כאשר היה בן שמונה, החל ללמוד נגינה על מערכת תופים וכלי הקשה, מה שהשפיע רבות על נגינתו על הפסנתר, שנתפס בעיניו ככלי הקשה. באותה תקופה סיגל לעצמו צורת נגינה ייחודית, שהתבטאה מאוחר יותר בכל יצירותיו.

קוריאה פיתח את כישורי הפסנתר שלו על ידי חקר מוזיקה בכוחות עצמו. השפעה בולטת היה הפסנתרן סלבטורה סולו[7], שלימד את קוריאה פסנתר מגיל 8 וחשף אותו למוזיקה הקלאסית, אותה לא הכיר עד אז[8]. בשיעוריו, עורר סולו בקוריאה עניין רב לגבי קומפוזיציה, הרמוניה ומשקל.

לבוש בחליפת הטוקסידו של אביו החל קוריאה להופיע ולנגן כבר בשנות בית הספר התיכון. עד מהרה הפך לאורח קבוע במועדון ג'אז מקומי, בו ניגן יחד עם הטריו שלו קטעים של הרב פומרוי (אנ'). בסופו של דבר עבר לעיר ניו יורק, שם למד מוזיקה באוניברסיטת קולומביה, ולאחר מכן עבר לבית הספר ג'וליארד. הוא עזב את הלימודים בשניהם לאחר שמצא אותם "מאכזבים", אולם נשאר לגור בעיר[9].

לימים הודה כי לימודיו בניו יורק היו "יותר כמו תירוץ לגור בניו יורק - שם כל גיבורי הג'אז שלי נמצאו. הייתי, אתה יודע, בחור צעיר בפעם הראשונה מחוץ לבית, מחוץ לתיכון וכן הלאה, ולנסוע ללמוד הייתה דרך מקובלת להתרחק מהבית. מהר מאוד התברר שמה שבאמת רציתי לעשות זה לעבוד עם נגנים, לפגוש נגנים ולנגן"[9].

קריירה מוקדמת עריכה

 
קוריאה ב-1976

קוריאה החל את הקריירה המקצועית וסיורי ההופעות שלו בתחילת שנות השישים, לצד מוזיקאים נוספים שהיו בתחילת דרכם בתקופה ההיא, כמו מונגו סנטמריה, ווילי בובו, בלו מיטשל, הרבי מאן וסטן גץ. את אלבום הבכורה שלו, Tones for Joan's Bones, הקליט בשנת 1966[10] והוא פורסם בשנת 1968[11].

אולם הפריצה הראשונית שלו הגיע שנתיים מאוחר יותר באלבומו השני, Now He Sings, Now He Sobs, בו הקליט עם הטריו שלו באותה תקופה, שהורכב מקוריאה על הפסנתר, רוי היינס על התופים, ומירוסלאב ויטוס על הקונטרבס[12]. לימים, בשנת 1999, יוענק לסינגל "Now He Sings, Now He Sobs", שעל שמו נקרא גם האלבום, פרס היכל התהילה של גראמי[13].

בשנת 1968, החל קוריאה להקליט ולהופיע עם החצוצרן המוערך מיילס דייוויס. השניים התיידדו וקוריאה החל להיות חבר צוות קבוע בהקלטות אלבומיו של דייוויס, בהם Filles de Kilimanjaro[14],In a Silent Way[15],Bitches Brew[16] ו-On the Corner[17]. נגינתו של קוריאה מופיעה גם כן ברבים מאלבומי האוסף של דייוויס. קוריאה היה חבר בלהקתו של דייוויס עד שנת 1970, והופיע עמו עשרות פעמים. בהופעתם האחרונה השתתפו אמנים ידועים נוספים כקית' ג'ארט, דייב הולנד, איירטו מוריירה וג'ק דז'ונט[12].

הולנד וקוריאה עזבו במקביל את להקתו של דייוויס והקימו קוורטט ג'אז חופשי בשם Circle (אנ'), בהשתתפות אנתוני ברקסטון והמתופף בארי אלטשול. אף שפעלו במשך שנה אחת בלבד, הספיקה הלהקה הצעירה להקליט שלושה אלבומים בחברות התקליטים Blue Note ו-ECM. באלבומי הלהקה בחן קוריאה גבולות רבים בהקשר של נגינה חופשית, וביצע מספר טכניקות חדשניות וניסיוניות, שהבולטת בהן היא נגינה על מיתריו החשופים של הפסנתר עם הידיים[18].

בשנת 1971, החליט קוריאה לפרוש לקריירת סולו. במהלך תקופה זו הקליט קוריאה שני אלבומים בולטים, Piano Improvisations Vol. 1 ו-Piano Improvisations Vol. 2. באלבומים אלו, שזכו להצלחה ניכרת ולשבחי המבקרים[19], מאלתר קוריאה באופן חופשי לחלוטין וללא יד עורך על הפסנתר לבדו. במעשה כמעט תקדימי, פתח קוריאה ז'אנר חדש שילווה אותו לאורך הקריירה שלו. לימים הקליט אלבומים נוספים בעלי אופי דומה, בהם גם שיתופי הפעולה שלו עם הרבי הנקוק עם האלבומים CoreaHancock ו-An Evening with Herbie Hancock & Chick Corea: In Concert[20].

התקשורת עם הקהל הפכה בזמנו לדבר משמעותי עבורי. הסיבה שהתחלתי לתקשר עם הקהל כל כך - בעיקר בשנים 1968–1969 בערך - הייתה כי זו הייתה תגלית של ממש. גדלתי במחשבה שהדבר הכי כיף הוא פשוט להציץ בפסנתר, ולא שמתי לב שמה שעשיתי השפיע על אחרים. לא חשבתי על מערכת יחסים עם קהל, באמת, עד שלב הרבה יותר מאוחר.

— צ'יק קוריאה, 1994[21]

Return to Forever עריכה

 
להקת "Return to Forever". קוריאה שני מימן

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הקימו קוריאה ודייוויס הרכב ג'אז פיוז'ן בהובלתו של קוריאה, בשם "Return to Forever". ההרכב הפך עד מהרה לאחד מהבולטים בז'אנר, והועמד בשורה אחת עם הרכבים כמו Weather Report ותזמורת מאהאווישנו.

הלהקה נקראה על שם האלבום שלהם בשנת 1972, Return to Forever. באלבום זה, וגם בתקליט הבא, אופיינה הקבוצה בהשפעה עיקרית ומוחצת של מוזיקה לטינית וג'אז לטיני. רק בשלב מאוחר יותר יחלו להשתלב גם השפעות מוזיקת הרוק על שירי הלהקה. בגלגולה המקורי כללה הקבוצה את קוריאה כפסנתרן מוביל, פלורה פורים כזמרת, סטנלי קלארק כבסיסט, איירטו מוריירה כמתופף, מיילס דייוויס כחצוצרן וג'ו פארל כסקסופוניסט וחלילן[22].

בהרכב זה הובילה הלהקה מהלכים מוזיקליים חדשניים, שהופיעו בעיקר באלבומם Light as a Feather משנת 1973. באותו אלבום התפרסמו שניים משיריו הידועים ביותר של קוריאה כמוביל הרכב - "Spain"[23][24] ו-"500 Miles High"[25][26], שניהם הפכו לסטנדרטים מהידועים ביותר בשנות השבעים[27][28].

לאורך כל שנות השבעים התחלפו רבים מחברי הלהקה. בין החברים שהצטרפו לקוריאה במסגרת "Return to Forever" נמנים סטיב גאד, אל דימיולה, גייל מורן (שהייתה גם אשתו של קוריאה), ארל קלוג ופרנק גמבל. הגלגול הסופי של ההרכב כלל את קוריאה, קלארק, פארל ומורן. הקבוצה בהרכבה הסופי הקליטה אלבום בודד, Musicmagic.

בשנת 1978, לאחר שהוציאו אלבום הופעה בשם Return to Forever Live: The Complete Concert[29] שהוקלט במהלך סיבוב ההופעות האחרון שלהם, פרש קוריאה מהלהקה ובכך פירק אותה באופן רשמי[30].

דואטים ושיתופי פעולה עריכה

 
בובי מקפרין וקוריאה בהופעה משותפת

במהלך שנות ה-70, במקביל לעבודתו עם "Return to Forever", החל קוריאה לבצע שיתופי פעולה עם אמני ג'אז שונים, שרבים מהם זכו לשבחי המבקרים ולמעמד של קלאסיקות. בשנת 1972 הקליט יחד עם הוויברפוניסט גארי ברטון אלבום משותף ראשון של השניים, מתוך שלושה, בשם Crystal Silence. האלבום הכיל אך ורק את נגינתם של קוריאה וברטון, ז'אנר שיחזור על עצמו גם בשיתופי פעולה אחרים של קוריאה. האלבום זכה לביקורות מהללות ממבקרים שונים[31][32] וחידוש שנעשה לו כמעט 30 שנה לאחר מכן, בשם The New Crystal Silence[33], זכה בשנת 2009 בפרס גראמי[34].

בסוף שנות ה-70 התפרסם קוריאה עם שיתוף הפעולה יוצא הדופן שלו עם הרבי הנקוק. שני הפסנתרנים הקליטו מספר אלבומים, בהם אלבום ההופעה An Evening with Herbie Hancock & Chick Corea: In Concert ו-CoreaHancock. באלבומיהם מנגנים השניים כל אחד על פסנתר כנף ומבצעים דואטים זה לשירו של זה, וכן יצירות של מלחינים אחרים כמו בלה בארטוק ואחרים[35]. השימוש של השניים בפסנתר כנף ולא בפסנתר אלקטרוני, כמו הפנדר רודס שהיה פופולרי באותה תקופה, היה נועז, שכן מרבית אמני הפיוז'ן ג'אז באותה עת נהגו לנגן על הכלי החשמלי. גם קוריאה פרסם שירים רבים בהם הוא מנגן על פסנתר חשמלי, אך כדרכו גם בכלי האלקטרוני נהג לנגן בצורה מיוחדת ובלעדית - נגינתו מאופיינת באפנון חלק מהתווים ושימוש באפנון ליצירת בסיס לשירים שלמים[36][37].

בתחילת שנות ה-80 הוציא קוריאה קונצ'רטו לפסנתר עם יצירות קלאסיות שכתב מאז היותו ילד ובו אוסף של 20 קטעי פסנתר קלאסיים עם השפעות נוספות. קונצ'רטו זה יצא כאלבום בשם "Corea Concerto"[38].

ב-1985 הקים קוריאה הרכב ג'אז בשם "The Chick Corea Elektric Band" (מורכב מכלים אלקטרוניים בלבד). ההרכב נוצר כחלק מעסקה שחתם קוריאה עם חברת התקליטים "GRP Records", וכלל מספר נגנים צעירים ומוכשרים: דייב וקל (תופים), ג'ון פטיטוצ'י (גיטרה בס) וסקוט הנדרסון (גיטרה חשמלית). בהמשך הצטרפו גם אריק מריינטל (סקסופון) ופרנק גמבל (גיטרה) במקום הנדרסון. ב-1989, כחלק מהעסקה עם חברת התקליטים, הקים יחד עם וקל ופטיטוצ'י את הטריו "Chick Corea Akoustic band", שהיה דומה בסגנונו למקבילו, אך הכיל אך ורק כלים אקוסטיים. בסופו של דבר התפרסמו כ-10 אלבומים תחת הלייבל, שמונה כחלק מההרכב האלקטרוני ושניים כחלק מההרכב האקוסטי.

ההרכב האקוסטי היה הראשון של קוריאה מזה זמן מה בו ניגן במסגרת טריו קלאסי - תופים, קונטרבס ופסנתר כנף. ההרכב סימן התחלה של תקופה אקוסטית חדשה בקריירה של קוריאה, ואת רוב הקלטותיו מאז אותה תקופה ביצע על פסנתר אקוסטי[39].

ב-1992 הקים חברת תקליטים פרטית ראשונה בשם Stretch Records[40][41], שלימים הפיק במסגרתה כמה מאלבומיו הבאים וכן אלבומים של אמנים נוספים ובכך אפשר חשיפה ופיתוח קריירה של אמנים צעירים רבים אשר עבדו עמו במרוצת השנים.

בשנות ה-90 ניגן קוריאה עם מספר אמנים כמו בובי מקפרין, גארי ברטון, אל ג'ריאו ואחרים והוציא אלבומים נוספים, בהם גם במסגרת המשך העבודה עם Chick Corea Elektric Band. בסביבות 1997 הקים הרכב שישייה אקוסטית בשם "Origin", שגם הוא הורכב, נוסף לקוריאה (פסנתר), מכישרונות צעירים חדשים: אבישי כהן (קונטרבס), אדם קרוז שהוחלף לאחר מכן בג'ף בלרד (תופים), בוב שפרד (מגוון כלי נשיפה), סטיב וילסון (מגוון כלי נשיפה) וסטיב דייוויס (טרומבון). כמו Chick Corea Elektric Band, מאוחר יותר צומצמה שישיית Origin להרכב טריו בשם "Chick Corea New Trio", שכלל את אבישי כהן וג'ף בלרד, וב-2001 יצא אלבום הבכורה והיחיד של הטריו החדש, "Past, Present & Futures".

עבודות מאוחרות עריכה

 
קוריאה, 2019.

בשנת 1998 לקח חלק באלבום המשותף Like Minds, בו ניגן עם נגנים רבים ששיתף עמם פעולה בעבר, בהם גארי ברטון, דייב הולנד, רוי היינס ופט מתיני. בסוף שנות התשעים התעמק קוריאה יותר במוזיקה הקלאסית, ופרסם יצירות קלאסיות שונות שהבולטת בהן היא עיבוד ליצירתו המוכרת ביותר, "Spain", לתזמורת סימפונית מלאה. הוא ביצע את העיבוד בשנת 1999 בשיתוף התזמורת הפילהרמונית של לונדון[42].

בשנת 2001 הקליט קוריאה אלבום חדש עם להקתו Chick Corea New בשם Past, Present & Futures. יחד עמו בטריו ניגנו הבסיסט הישראלי אבישי כהן והמתופף ג'ף באלארד[43]. האלבום בן אחד עשר השירים כולל גרסת כיסוי בודדת ("Jitterbug Waltz" של פאטס וולר). שאר שירי האלבום הן יצירות פרי עטו של קוריאה, וכללות הרבה אלתורי ג'אז חופשי ומאפיינים אוונגרדיים.

בשנת 2004 הקליט קוריאה לראשונה יצירה משלו בה הוא אינו מנגן על פסנתר. הייתה זו יצירה לרביעיית מיתרים שבוצעה לראשונה בפסטיבל Summerfest שבוויסקונסין.

בשנת 2006 פרסם קוריאה את האלבום Ultimate Adventure, שזיכה אותו בפרס גראמי נוסף על אלבום הג'אז הטוב ביותר של השנה[44]. האלבום הגיע למקום ה-7 במצעד הבילבורד 200[45].

בשנת 2008 התאחדו חברי ההרכב השלישי של Return to Forever (אל דימיולה, סטנלי קלארק, לני וויט וקוריאה) לסיבוב הופעות ברחבי העולם. האיחוד זכה לשבחים וסחף מעריצים רבים מן העבר[46]. במקביל לסיבוב ההופעות פורסם אלבום אוסף הכולל כמעט את כל הקלטות הלהקה על כל גלגוליה, כולל קטעים מהאלבומים Return to Forever ו-Light as a Feather, שהוקלטו עם חברי ההרכב הראשוני. במאי 2009 יצאה קלטת DVD של הופעתו של קוריאה בפסטיבל הג'אז במונטרה, והייתה לקלטת ה-DVD הראשונה שהכילה הופעה מצולמת ומוקלטת של קוריאה.

קוריאה חגג את יום הולדתו ה-75 בשנת 2016 בנגינה משותפת עם למעלה מ-20 קבוצות במשך שישה שבועות על במה מיוחדת במועדון בלו נוט בניו יורק. בראיון לרגל החגיגה אמר: "אני נוהג להתעלם מהמספרים המרכיבים את 'הגיל'. נראה שזו הדרך הטובה ביותר להתנהל. תמיד רק התרכזתי בליהנות כמה שאוכל בהרפתקת המוזיקה"[47].

חיים אישיים עריכה

קוריאה התחתן עם הזמרת והפסנתרנית גייל מורן בשנת 1972. באותה תקופה כבר היו לו שני ילדים, תדיאוס וליאנה, מאשתו הראשונה, ג'ואני; נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין[48][49].

בשנת 1968, נחשף קוריאה לראשונה לספרו של ל. רון האברד "דיאנטיקה", שהשפיע עליו עמוקות. בתחילת שנות השבעים התראיין ואמר: "באתי במגע עם הכתיבה של ל. רון האברד ב-1968 בספר 'דיאנטיקה' וזה קצת פקח את דעתי וגרם לי להבין שהפוטנציאל שלי לתקשורת הוא הרבה יותר גדול ממה שחשבתי"[50].

קוריאה אמר שסיינטולוגיה הפכה להשפעה עמוקה על הכיוון המוזיקלי שלו בתחילת שנות השבעים: "לא רציתי יותר לספק את עצמי. רציתי באמת להתחבר לעולם ולגרום למוזיקה שלי להיות משהו". הוא גם חשף את שותפו סטנלי קלארק לסיינטולוגיה[51], ויחד עמו[52], ביצע את האלבום Space Jazz: The Soundtrack of the Book Battlefield Earth משנת 1982 כמחווה לספרו של האברד Battlefield Earth[53]. האלבום התקבל בתגובות קשות, שסלדו מהתחברותו של קוריאה לסיינטולוגיה, שמוגדרת במקומות רבים ככת.

לאחר מכן, ב-1993, הודר קוריאה מהופעה משותפת שלו ושל אמנים נוספים בעיר שטוטגרט, גרמניה. מארגני ההופעה לא כללו את קוריאה לאחר שממשלת מדינת באדן-וירטמברג הודיעה כי תבדוק את הסובסידיות שלה לאירועים בהשתתפות חברי כת הסיינטולוגיה[54][55]. לאחר שהתלונה שהגיש קוריאה נגד מדיניות זו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים לא צלחה בשנת 1996, חברי הקונגרס של ארצות הברית שלחו מכתב לממשלת גרמניה, בו גינו את האיסור על השתתפותו של קוריאה בשל אמונתו כפגיעה בזכויות האדם[56].חרף החלטת ממשלת באדן-וירטמברג, לא נאסר על קוריאה להופיע בגרמניה כולה, והופיע מספר פעמים בפסטיבל הג'אז הבינלאומי בבורגהאוזן, בתמיכת ממשלת גרמניה, שם הוענק לו לוח הוכרה ב"רחוב התהילה" של בורגהאוזן בשנת 2011[57].

 
קוריאה בהופעה בשנת 2010

בסוף שנת 2020 התגלה אצל קוריאה גידול סרטני נדיר שהיה כבר בשלבים מתקדמים. הוא נפטר בגיל 79 ב-9 בפברואר 2021[58] בביתו שבפלורידה[59][60]. המוות הגיע במפתיע, שכן רק שבועות אחדים קודם לכן היה פעיל ואף יצא להופעות שונות[61].

צוואתו עריכה

בטקסט שכתב ימים לפני מותו, פנה אל קהל מאזיניו: "אני רוצה להודות לכל אלה שתמכו בי לאורך המסע ושמרו את אש המוזיקה שלי בוערת. אני מקווה שמי שיש לו מושג בנגינה, כתיבה, הופעה או כל דבר אחר, שישתמש בו, אם לא בשביל עצמיכם, אז בעבור כולנו. זה לא רק שהעולם צריך עוד אמנים, זה גם פשוט כיף גדול"[62].

השפעה ומורשת עריכה

קוריאה זכה בלמעלה מעשרים פרסי גראמי במהלך הקריירה והיה מועמד ליותר מ-60 פרסים[63]. במהלך חייו פרסם שירים רבים שהפכו לסטנדרטים, וזכו לתשבחות ועשרות גרסאות כיסוי. ב-2010 נבחר בסקר המבקרים של המגזין דאון ביט להיכל התהילה של הג'אז. במהלך חייו זכה בעשרות רבות של פרסים שונים, בהם, מלבד גראמי, פרסים כמו "BBC Lifetime Achievement Award", "JazzTimes Magazine Best Reissue of the Year", "National Endowment for the Arts", "Downbeat Reader's Poll" ו-"Melody Maker Jazz Poll"[64].

במותו ספדו לו אמנים רבים. כריסטיאן סאנדס כתב עליו "אדריכל שבונה שפה משלו תו אחר תו"[65]; ג'ון מאייר כתב "צ'יק קוריאה היה מוזיקאי האלתור הגדול ביותר שאי פעם ניגנתי איתו. [...] אם ניגנת תו שגוי, הוא מיד היה משתמש בו ומנגן עליו, באומרו 'לכל תו יש ערך, בין אם אתה רואה את זה ובין אם לא'. איזה הפסד לאין שיעור בכל כך הרבה מובנים"[59]; יוסוף אסלאם, המוכר בשמו הקודם קט סטיבנס, כתב "יבורך צ'יק קוריאה, אחד האמנים החדשניים וההשראתיים ביותר שאי פעם זכיתי לעבוד איתם. האמנות המוזיקלית והגאונות שלו היו השכלה עבורי, לא רק הצגה. עכשיו הוא באמת חזר לנצח[66][67]". ג'ייקוב קולייר כתב על קוריאה כי הוא "עצמאי שאין שני לו, אמן במלאכתו, פורץ דרך בכל מובן, ענק עדין. העולם איבד כוח מוזיקלי עצום היום, אך הוא עשיר באופן אינסופי הודות למורשת שהשאיר קוריאה אחריו. איזה מזל יש לנו. תודה רבה, צ'יק"[68].

הניו יורק טיימס כינו אותו "אדריכל של תנועת הפיוז'ן ג'אז-רוק בשנות השבעים, שבילה יותר מחצי מאה כאחד הפסנתרנים המובילים בג'אז"[60]. ג'ון פורדהם, כתב הגרדיאן, ספד לקוריאה וכתב "קוריאה [...] היה מאלתר ג'אז טוב להפליא, מלחין רב-תכליתי וחלוץ פיוז'ן-ג'אז-רוק בשנות השבעים. הוא נגע בז'אנרים רבים, החל ממוזיקת רוק, כלה במוזיקה לטינית ועד מוזיקה קלאסית, והיה אהוב גם בשל התעניינותו המוחשית בהופעות חיות, תכונה שאפשרה לו להופיע ללא הרף במשך חמישה עשורים מבלי לאבד את החיוך מכיר התודה והמבוהל שאפיין אותו בעת שניגש אל הקהל"[69].

מבקר המוזיקה הישראלי בן שלו כתב כי "צ'יק קוריאה היה קודם כל פסנתרן אדיר, מלא תנופה רכה, שופע רעיונות, מבקש תמיד לגרום לקהל הנאה"[70]. צחי אוברמן כתב על בעיתון דבר: "המוזיקה של צ'יק קוריאה היא תזכורת תמידית לחד פעמיות, לעושר ולצבעוניות שבמפגש אנושי" והוסיף כי "ארמנדו "צ'יק" קוריאה הוא מגדולי המוזיקאים. הוא חצה תקופות, סגנונות, ניגן לצד הגדולים, העמיד דורות של תלמידים, פרץ וחתר קדימה ולא הפסיק ליצור כל חייו"[71].

בשנת 2017 כתבה מוניקה הרזינג את הספר "Experiencing Chick Corea: A Listener's Companion", שעוקב אחר הקריירה המוזיקלית של קוריאה במשך כ-168 עמודים[72][73].

דיסקוגרפיה עריכה

  ערך מורחב – דיסקוגרפיה של צ'יק קוריאה

במהלך הקריירה המוזיקלית שלו, הוציא קוריאה כ-81 אלבומי אולפן, 17 אלבומי הופעה ו-9 אלבומי אוסף. 69 אלבומים הוציא כמוביל הרכב או כנגן יחיד, ועוד כ-38 אלבומים הוציא יחד עם אמנים נוספים, בהם סטן גץ, ג'ו הנדרסון, הרבי מאן, ג'ו פארל, מיילס דייוויס, סטנלי קלארק, גארי ברטון, ליונל המפטון, בובי מקפרין, הרבי הנקוק, הירומי, קית' ג'ארט ועוד.

פרסי גראמי עריכה

שנה אלבום/שיר זכה בקטגוריה
1976 No Mystery Best Jazz Performance by a Group
1977 Leprechaun's Dream Best Instrumental Arrangement
1977 The Leprechaun Best Jazz Performance by a Group
1979 Friends Best Jazz Instrumental Performance, Group
1980 Duet Best Jazz Instrumental Performance, Group
1982 In Concert, Zürich, October 28, 1979 Best Jazz Instrumental Performance, Group
1989 "Light Years" Best R&B Instrumental Performance
1990 Chick Corea Akoustic Band Best Jazz Instrumental Performance, Group
1999 "Rhumbata" with Gary Burton Best instrumental Solo
2000 Like Minds Best Jazz Instrumental Performance, Individual or Group
2001 "Spain for Sextet & Orchestra" Best Instrumental Arrangement
2004 "Matrix" Best Jazz Instrumental Solo
2007 The Ultimate Adventure Best Jazz Instrumental Album, Individual or Group
2007 "Three Ghouls" Best Instrumental Arrangement
2008 The New Crystal Silence Best Jazz Instrumental Album, Individual or Group
2010 Five Peace Band Live Best Jazz Instrumental Album, Individual or Group
2012 "500 Miles High" Best Improvised Jazz Solo
2012 Forever Best Jazz Instrumental Album
2013 "Hot House" Best Improvised Jazz Solo
2013 "Mozart Goes Dancing" Best Instrumental Composition
2015 "Fingerprints" Best Improvised Jazz Solo
2015 Trilogy Best Jazz Instrumental Album
2020 "Antidote" Best Latin Jazz Album
2021 "Trilogy 2" Best Jazz Instrumental Album
2021 "All Blues" Best Improvised Jazz Solo

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא צ'יק קוריאה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Chick Corea דף אומן באתר בלו נוט (באנגלית)
  2. ^ Chick Corea dead of cancer at age 79, NBC News (באנגלית)
  3. ^ Russonello, Giovanni (2021-02-11). "Chick Corea, Jazz Keyboardist and Innovator, Dies at 79". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-08-24.
  4. ^ Chick Corea Interview, Mark Towns (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Musica Jazz, Italy | Chick Corea (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ Chick Corea On Piano Jazz, WWNO, ‏2013-01-18 (באנגלית)
  7. ^ Chick Corea Interview: 14th March 2001 | Stuart Nicholson, stuartnicholson.uk
  8. ^ Luis Dias, How classical music set the stage for jazz in Chick Corea’s life, Scroll.in (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ 1 2 Chick Corea reflects on music making, St. Louis Public Radio, ‏2011-08-19 (באנגלית)
  10. ^ Tones for Joan's Bones - Chick Corea | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-08-24
  11. ^ Nielsen Business Media Inc, Billboard, Nielsen Business Media, Inc., 1968-04-20. (באנגלית)
  12. ^ 1 2 Chick Corea | Biography & History, AllMusic (באנגלית)
  13. ^ GRAMMY Hall Of Fame, GRAMMY.com, ‏2010-10-18 (באנגלית)
  14. ^ In a Silent Way - Miles Davis | Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-08-24
  15. ^ Bitches Brew - Miles Davis | Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-08-24
  16. ^ Filles de Kilimanjaro - Miles Davis | Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-08-24
  17. ^ On the Corner - Miles Davis | Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-08-24
  18. ^ Justin Curto, Chick Corea, Influential Jazz-Fusion Pianist, Dead at 79, Vulture, ‏2021-02-11 (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ ג'יי סוונסון, The Rolling Stone Jazz Record Guide, רנדום האוס/רולינג סטון 1985, עמ' 50
  20. ^ An Evening With..., Herbie Hancock (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ ראיון עם צ'יק קוריאה, אוקטובר 1994
  22. ^ Return to Forever: 1972-78 | Chick Corea (באנגלית אמריקאית)
  23. ^ The Jazzsippers Group, From Jazz Novice to Jazz Connoisseur, Lulu.com, 2017-05-23, מסת"ב 978-1-365-88781-9. (באנגלית)
  24. ^ Spain (I Can Recall Spain), Alfred Publishing Company, 2003-07, מסת"ב 978-0-7579-3411-7. (באנגלית)
  25. ^ Ron, 500 Miles High (from The Jazz Pianist’s Ultimate Guide To The Real Book), Keyboard Improv (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ Leonard Feather, The biographical encyclopedia of jazz, Oxford University Press, 1999, עמ' 335, מסת"ב 978-0-19-507418-5
  27. ^ Light as a Feather | 1000 Recordings to Hear Before You Die, archive.is, ‏2014-01-06
  28. ^ Chick Corea, The Chick Corea classics, Advance Music, 1990, עמ' 5, מסת"ב 978-3-89221-023-8. (באנגלית)
  29. ^ Colin Larkin, The Virgin Encyclopedia of Popular Music, Virgin, 2002, עמ' 1007-1008. (באנגלית)
  30. ^ Stuart Nicholson, Jazz Rock: A History, Schirmer Books, 1998, עמ' 375, מסת"ב 978-0-02-864679-4. (באנגלית)
  31. ^ John Swenson, The Rolling Stone Jazz Record Guide, Random House, 1985, עמ' 34, מסת"ב 978-0-394-72643-4. (באנגלית)
  32. ^ Gary Burton and Chick Corea - Crystal Silence: The ECM Recordings 1972-79 *****, Jazzwise (באנגלית)
  33. ^ Guy Hayden, BBC - Music - Review of Chick Corea & Gary Burton - New Crystal Silence, www.bbc.co.uk (באנגלית בריטית)
  34. ^ Gary Burton, GRAMMY.com, ‏2019-11-19 (באנגלית)
  35. ^ Bartók's Surprising Influence on Jazz, The Listeners' Club, ‏2017-10-27 (באנגלית אמריקאית)
  36. ^ How Chick Corea Changed Lives, downbeat.com, ‏2021-03-08 (באנגלית)
  37. ^ Monika Herzig, Experiencing Chick Corea: A Listener's Companion, Rowman & Littlefield, 2017-10-06, עמ' 78, מסת"ב 978-1-4422-4469-6. (באנגלית)
  38. ^ Corea Concerto | Chick Corea (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ "THE CHICK COREA AKOUSTIC BAND. JAZZ SAN JAVIER 2018", www.youtube.com
  40. ^ STRETCH RECORDS | Official Site of the Stretch Records Label UK, www.stretchrecords.co.uk
  41. ^ Proper Music STRETCH RECORDS - S - Label, www.propermusic.com
  42. ^ Luis Dias, How classical music set the stage for jazz in Chick Corea’s life, Scroll.in (באנגלית אמריקאית)
  43. ^ Past, Present and Futures | Chick Corea (באנגלית אמריקאית)
  44. ^ The Recording Academy, 49th Annual Grammy Awards Winners List (Categories 48 and 84), www.webcitation.org, ‏(מאורכב)
  45. ^ The Ultimate Adventure - Chick Corea | Awards | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-08-28
  46. ^ Chinen, Nate (2008-08-03). "The Return of Return to Forever". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-08-28.
  47. ^ מתוך "Chick Corea, 75th Birthday Celebration, October 19 thru December 11, 2016", מועדון בלו נוט ניו יורק, 2016.
  48. ^ Brian Zimmerman, On the Road with Chick: A Jazz Globetrotter Shares His Favorite Spots and Travel Tips, JAZZIZ Magazine, ‏2019-08-21 (באנגלית אמריקאית)
  49. ^ Corea, Chick | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  50. ^ Chick Corea, on 'The Ultimate Adventure', NPR.org (באנגלית)
  51. ^ Stanley Clarke, Scientology celebrity | The Underground Bunker, tonyortega.org
  52. ^ Amar Ediriwira, How L. Ron Hubbard made the craziest jazz record ever, The Vinyl Factory, ‏2016-10-04 (באנגלית אמריקאית)
  53. ^ Chris Morris, Chris Morris, Chick Corea, Jazz Fusion Pioneer, Dies at 79, Variety, ‏2021-02-11 (באנגלית אמריקאית)
  54. ^ Chick Corea – laut.de – Band, laut.de (בגרמנית)
  55. ^ Scientology und Prominente, web.archive.org, ‏2011-08-24
  56. ^ Nielsen Business Media Inc, Billboard, Nielsen Business Media, Inc., 1993-08-14. (באנגלית)
  57. ^ Burghausen: "Musikalisch unumstritten" - Kultur - Mühldorf - OVB online, web.archive.org, ‏2012-03-25
  58. ^ פסנתרן הג'אז צ'יק קוריאה הלך לעולמו בגיל 79, באתר ynet, 11 בפברואר 2021
    מעריב אונליין, ‏פרידה מאגדת מוזיקה: יוצר הג'אז "צ'יק" קוריאה מת בגיל 79, באתר מעריב אונליין, 12 בפברואר 2021
    צ'יק קוריאה, מגדולי פסנתרני הג'אז בעולם, מת בגיל 79, באתר וואלה!‏, 11 בפברואר 2021
      בן שלו, רכבת הרים בפעולה: כך הפך צ'יק קוריאה ממוזיקאי ג'ז לכוכב, באתר הארץ, 12 בפברואר 2021
  59. ^ 1 2 Hank Shteamer, Hank Shteamer, Chick Corea, Jazz Pianist Who Expanded the Possibilities of the Genre, Dead at 79, Rolling Stone, ‏2021-02-11 (באנגלית אמריקאית)
  60. ^ 1 2 Russonello, Giovanni (2021-02-11). "Chick Corea, Jazz Keyboardist and Innovator, Dies at 79". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-08-28.
  61. ^ Live with Chick Corea - 4/9/2020, יוטיוב
  62. ^ In Memoriam: Chick Corea, downbeat.com, ‏2021-02-11 (באנגלית)
  63. ^ Chick Corea דף אומן באתר פרסי גראמי (באנגלית)
  64. ^ Awards | Chick Corea (באנגלית אמריקאית)
  65. ^ Celebrating Chick Corea's legacy, The Tufts Daily, ‏2021-03-01 (באנגלית)
  66. ^ משחק מילים בשפה האנגלית. "חזר לנצח" הוא הפירוש המילולי של "Return to Forever", שמה של להקתו של קוריאה משנות ה-70.
  67. ^ Cat Stevens eulogy to Chick Corea, טוויטר
  68. ^ "Chick Corea: Tributes paid to jazz 'genius'". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-02-12. נבדק ב-2021-08-30.
  69. ^ Chick Corea obituary, the Guardian, ‏2021-02-14 (באנגלית)
  70. ^ "רכבת הרים בפעולה: כך הפך צ'יק קוריאה ממוזיקאי ג'ז לכוכב". הארץ. נבדק ב-2021-09-07.
  71. ^ "המוזיקה של צ'יק קוריאה היא תזכורת תמידית לחד פעמיות, לעושר ולצבעוניות שבמפגש אנושי", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, ‏2021-02-12
  72. ^ Monika Herzig, Experiencing Chick Corea: A Listener's Companion, Rowman & Littlefield, 2017-10-06, מסת"ב 978-1-4422-4469-6. (באנגלית)
  73. ^ Herzig, Monika 1964 - Verfasser., Experiencing Chick Corea : a listener's companion, מסת"ב 978-1-4422-4468-9
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27יק_קוריאה&oldid=37099950"