ורניקלין

תרכובת
(הופנה מהדף צ'מפיקס)

ורניקלין (varenicline) היא תרופת המרשם הראשונה שפותחה במיוחד להפסקת עישון. התרופה פותחה על ידי חברת התרופות Pfizer. בישראל נמכרת בישראל בשם המסחרי צ'מפיקס (Champix) ונקראת בארצות הברית בשם המסחרי Chantix. פעלותו של ורניקלין על קולטני הניקוטין דומים לזו של החומר בדומה מבחינה מבנית ציטיסין, אלקלואיד הנמצא בצמח לַבּוֹרְנוּם (אנ').

ורניקלין
ורניקלין
שם IUPAC
7,8,9,10-tetrahydro- 6,10-methano- 6H-pyrazino (2,3-h)(3) benzazepine
שמות מסחריים בישראל
צ'מפיקס
נתונים כימיים
כתיב כימי C13H13N3 
מסה מולרית 211.267 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
מטבוליזם מוגבל (<10%)
זמן מחצית חיים 24 שעות
הפרשה דרך הכליות (81-92%)
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם, נכללת בסל הבריאות
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C עריכת הנתון בוויקינתונים
דרכי מתן דרך הפה
מזהים
קוד ACT N07BA03 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 249296-44-4
PubChem 170361
ChemSpider 4470510
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנגנון פעולה עריכה

החומר הפעיל בתרופה, הוורניקלין (varenicline) מתקשר במוח לרצפטורים לאצטילכולין, אליהם ניקשר גם הניקוטין שבסיגריות וגורם לתחושת ההנאה וההתמכרות. בהיות הוורניקלין רגש (אגוניסט) חלקי ולא מלא לקולטנים לאצטיל כולין מסוג אלפא-4-ביתא-2, הוורניקלין (צ'מפיקס) גם חוסם קולטנים אלו וגם מאפשר שחרור של הדופמין1,2, בכמות מבוקרת. בכך הן נמנעת תחושת ההנאה שנלווית לעישון ומצטמצמים תסמיני הגמילה, לרבות התשוקה לחזור לעשן. הקישור המתחרה מפחית את יכולת הניקוטין להיקשר ולגרות את מערכת המזולימבית של דופאמין, באופן הדומה לפעולת הבופרנורפין בטיפול בהתמכרות לאופיואודים.

התמדה בטיפול לאורך 12–24 שבועות מקטינה את הסיכויים לשוב ולעשן. במנגנון זה, התרופה עשויה לסייע לאנשים להפסיק לעשן ובכך מקטינה את נזקי העישון. ורניקלין, מאושרת על ידי משרד הבריאות הישראלי, ה-FDA (מנְהל המזון והתרופות האמריקאי) וה-EMA (הסוכנות האירופית לתרופות).

התוויה ויעילות עריכה

התרופה מותווית (מוצעת לשימוש) כעזר להפסקת עישון לחולים במחלת העישון (מעשנים). יש להשתמש בתרופה, על פי עצת הרופא, במשך 12–24 שבועות. במחקרים רפואיים מדעיים השוואתיים, הוורניקלין נמצא יעיל יותר מתרופות אחרות שאושרו לשימוש. התרופה הומלצה כקו טיפולי ראשון, לחולים מתאימים, לטיפול בהפסקת העישון בהנחיות הרפואיות האמריקאיות והבריטיות. התרופה לא נבדקה באנשים מתחת גיל 18, נשים בהריון ונשים מיניקות ולכן אין להשתמש בתרופה בקבוצות אלו.

סילוק התרופה מהגוף: רוב החומר הפעיל של התרופה מסולק דרך הכליות (92-93%) ומיעוטה מעובד ומסולק בכבד. זמן מחצית החיים (חצי מזמן השהיה) של התרופה בגוף הוא 24 שעות4. התרופה אינה ממכרת.

תופעות לוואי עריכה

תופעת הלואי השכיחה ביותר היא בחילה, ניתן להימנע או להפחית תופעת לוואי זו באמצעות נטילת התרופה לאחר האוכל ועם כוס מים מלאה. תופעות הלוואי הפחות שכיחות כוללות: כאב ראש, הפרעות בשינה וזכירת חלומות. תופעות לואי נדירות כוללות: שינויים בטעם, הקאה, כאב בטן, נפיחות בטן ועצירות5.

ב-1 ביולי 2009, חייב מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הוספת אזהרה מיוחדת על אריזת התרופה. האזהרה נוגעת לתופעות לוואי לנטילת התרופה כגון שינויים בהתנהגות, דיכאון ומחשבות אובדניות[1].

ב 1 באוקטובר 2009 התפרסמה עבודה רטרוספקטיבית (קוהורט) בעיתון ה British Medical Journal[2]. באותה עבודה הושוו אוכלוסיות חולים אשר טופלו בוורניקלין, בופרופיון או תחליפי ניקוטין. לא נמצאה עליה בדיכאון או נטיות אבדניות באף קבוצה. חולשת העבודה הזו בכך שהיא רטרוספקטיבית ובכך שהיות שהתופעות הללו נחשבות נדירות, כך שייתכן שהיא לא הייתה עם עוצמה מספקת להוכיח את מה שרצו החוקרים למצוא.

בשנת 2016 הסירה FDA את אזהרת ה black box על האריזה של ורניקלין. לאותם המטופלים ששמו לב לשינויים במצב הרוח, בהתנהגות או בחשיבה הומלץ להפסיק את התרופה.

דרכי הטיפול עריכה

המטופל בוחר תאריך להפסקת העישון. תאריך זה צריך להיות בין היום השמיני ליום ה-14 של נטילת התרופה. כלומר הטיפול מתחיל 1–2 שבועות לפני התאריך שנקבע להספקת העישון. הוא נמשך 12 שבועות, וניתן להאריך אותו לפעמים לעוד 12 שבועות. המינון המומלץ הוא כדלהלן:

בימים 1–3 - 0.5 mg פעם ביום
בימים 4–7 0.5 mg פעמיים ביום
החל מן היום 8 עד סוף הטיפול : 1 mg פעמיים ביום.

במקרה כישלון אין צורך בעלייה במינון.

היסטוריה עריכה

בעבר האלקלואיד ציטיזין (ידוע משנת 1818 ובודד בשנת 1865) מן הצמחים Cytisus Laburnum, הדומה מבנית לניקוטין, הוצע בתחילת המאה ה-20 כתחליף לניקוטין שבטבק. הצמח גדל בעיקר בדרום אירופה ובמרכזה והחומר ציטיזין שימש כתחליף לעישון טבק בימי מלחמת העולם השנייה על ידי חיילים גרמנים וסובייטים. מכאן ניסו מכאן הרעיון להשתמש בציטיזין להפסקת עישון בכמה ארצות במזרח אירופה - למשל ב-1964 בבולגריה. על רקע חקר אנלוגים של ציטיסין נתגלה בחברת פייזר החומר ורניקלין[3].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ורניקלין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.