צאו קון
צַאו קוּן (במנדרינית: 曹锟, בפין-יין: Cáo Kūn; 12 בדצמבר 1862 – 17 במאי 1938) היה פוליטיקאי ומצביא סיני בתקופת המצביאים. צאו החליף את פנג גוזאנג כשליט הקליקה הפוליטית זילי, אשר הייתה בעלת השפעה גבוהה על הממשלה הסינית בבייג'ינג, ממשלת בייאנג. צאו היה בין השנים 1923–1924 נשיא הרפובליקה הסינית והורד מתפקידו בידי המצביא ואיל המלחמה דואן צ'ירוי. במהלך המשלחת הצפונית קליקת זילי וצאו בראשה, איבדה כוחה לטובת המפלגה הלאומית (קוומינטנג), שנלחמה לאיחוד כל סין מידי המצביאים.
 | |||||||||||||
| צאו קון בשנות העשרים | |||||||||||||
| לידה |
12 בדצמבר 1862 טיינג'ין, שושלת צ'ינג | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1938 (בגיל 75) טיינג'ין, ממשלת ואנג ג'ינג-ויי | ||||||||||||
| מדינה |
 הרפובליקה הסינית | ||||||||||||
| מפלגה | קליקת זילי | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||
| |||||||||||||
ביוגרפיה עריכה
שנותיו הראשונות ועלייה לכוח עריכה
צאו קון נולד בשנת 1862 למשפחת בנאי סירות ענייה, כשהיה רק נער מכר בדים ברחוב. בשנת 1882 הצטרף כטוראי אל צבא חווי, זרוע צבאית של צבא האימפריה הסינית של צ'ינג אשר נוהלה באופן פרטי בידי האריסטוקרט לי הונג-ג'אנג. צאו קון שירת במספר צבאות אזוריים של אריסטוקרטים בקיסרות עד אשר הוצב בשנת 1895 בטיינג'ין, איפה שפגש במפקד האזורי יואן שה-קאי והשניים הפכו מקורבים אחד לשני. בעוד יואן עלה בדרגתו הצבאית כך גם צאו. בשנת 1902 בעת יואן הפך למושל מחוז זילי, צאו הפך למפקד הרגימנט ה-11 של הארמייה המחוזית. בשנת 1911, לאחר התקוממות ווצ'אנג החלה מהפכת שינהאי נגד השלטון הקיסרי, צאו נותר נאמן לממשל הקיסרי של שושלת צ'ינג וצבאו לחם נגד המורדים בשאנשי. עם הצלחת המהפכה והקמת הרפובליקה הסינית, צאו הבטיח מחויבותו לרפובליקה החדשה כאשר יואן הפך לנשיא הרפובליקה הסינית. כאשר יואן הפך אוטוקרט והכריז על עצמו קיסר סין חונְגּ-שְׂײֵן, צאו קודם וקיבל מידיו את תואר האצולה "בו" (מקביל לרוזן).
לאחר נפילת ממשלו של יואן במלחמת ההגנה הלאומית ונפילת סין לתקופת המצביאים אשר בתוכה לא נראה כל ממשל ריכוזי, צאו החל להחליף צדדים בין אילי המלחמה הלוחמים בשכיחות. צאו תמך תחילה בג'אנג שון כאשר האחרון פעל בשנת 1917 להשיב את פויי, קיסר סין לשעבר משושלת צ'ינג אל הכתר אך בגד בו בתוך מספר ימים ואיחד כוחותיו עם איל המלחמה דואן צ'ירוי כדי להפיל את ניסיון הרסטורציה המלוכנית. אילי המלחמה הנהיגו קליקות אזוריות. צאו פעל כחלק מקליקת זילי תחת המצביא והפוליטיקאי פנג גוזאנג. בפטירתו של פנג גוזאנג, צאו קון הפך למנהיג קליקת זילי ואיחד כוחות ביחד עם המצביא הצפוני ג'אנג דזוו-לין (שליט מנצ'וריה) נגד כוחותיו של דואן צ'ירוי, מנהיג קליקת אנחווי הממוקמת במרכז סין. לאחר הסדר השלטון של קליקת זילי בבייג'ינג ואזורה, צאו קון השיג שליטה בפועל על ממשלת בייאנג; שנחשבה לממשלה הלגיטימית של סין אך בפועל הייתה ממשלת בובות.
נשיאות עריכה
בשנת 1922 צאו קון הכריח את שו שה-צ'אנג להתפטר מתפקיד נשיא הרפובליקה הסינית. הבחירות לנשיאות של שנת 1923 נודעו בשחיתות שכן צאו קון שיחד בוחרים ואישים רבי השפעה ברחבי סין להצביע לו, בכך הוא ניצח בבחירות עם רוב של 81.36% מכלל הבוחרים. המתמודדים האחרים בבחירות נפלו מתחת ל-10% מההצבעה לכל אחד ואלו היו: סון יאט-סן (מפלגת הקְווֹמִינְטַנג), טַאנְג גִּ'י-יַאו (קליקת דיאן), צֶן צ'וּן-שׂוּ'אַן (מפלגת הקוומינטנג), דואן צ'ירוי (קליקת אנחווי) ווו פאיפו (קליקת זילי; היה ביריבות על הנהגת הקליקה עם צאו קון). צאו פעל לטפח את יחסי ארצות הברית-סין והשיג את תמיכתו של נשיא ארצות הברית, וורן הרדינג, באיחוד מחודש של האומה הסינית. צאו קון הצליח להגלות את יריבו הפוליטי, לי יואנהונג, מבייג'ינג לעבר טיינג'ין. צאו קון השתמש בתקופתו כנשיא באיומים אישיים כדי לגרש ולהחליש יריבים פוליטיים אך פעמים מועטות השתמש בכוחה הצבאי של קליקת זילי.
על מדיניותו הפנים-פוליטית והתנהלותו, צאו קון נקרא בכינויי גנאי "נשיא השִׁחוּד" ו"הנשיא החזירי"[1]. בשונה מפוליטיקאים אחרים, צאו קון שיחד פוליטיקאים ב-5,000 יואן נוסף (משכורת חודשית) תמורת תמיכה בממשלו ועשה זאת בפומבי ולא מתחת לפני השטח. בשנת 1923 הוציא צאו קון חוקה סינית חדשה שהעלתה את סמכויותיו של נשיא הרפובליקה הסינית. צאו קון פעל כדי להשיב למוסד הנשיאות סמכות רבה כפי שהייתה בתקופתו של יואן שה-קאי, בכך הוא יוכל להסדיר סמכות ועם הזמן לאחד את כל סין תחת שלטון אוטוקרטי שיהיה יציב וימנע עוד התפרקות של המשטר הפנימי. נגד מדיניותו של צאו קון, דואן צ'ירוי החל בהנהגת קואליציה של קליקות שונות אשר התנגדו לעליית כוחה של קליקת זילי. צבא קליקת זילי היה חלש ביחד לקליקת אנחווי וללא תמיכתו של ג'אנג דזוו-לין, בייג'ינג נפלה לידי אנחווי בשנת 1924 וצאו קון הודח מתפקידו של הנשיא.
לאחר ההדחה עריכה
צאו קון הוחזק בשבי של דואן צ'ירוי עד אשר האחרון שחרר אותו אל קליקת זילי (תחת וו פאיפו) כדי לאחד עם צבאה כוחות נגד עליית הקוומינטנג תחת צ'יאנג קאי שק במסגרת המשלחת הצפונית. בשנת 1927 יצא צאו קון לגמלאות בטיינג'ין, שם קיבל פרוטקציה משגרירות האימפריה היפנית, שאחזה במספר שכונות בתוך העיר. עם תקרית גשר מרקו פולו והקרב על שאנגחאי החלה מלחמת סין–יפן השנייה, במסגרתה הצבא היפני הקיסרי כבש את טיינג'ין כולה וקרא לצאו קון להנהיג ממשלה פרו-יפנית בצפון סין. צאו סירב עקב בעיות בריאות וגילו המופלג. ב-17 במאי 1938, צאו קון נפטר בגיל 75 עקב דלקת ריאות בטיינג'ין. נשיא הרפובליקה הסינית, לין סן, השהה את מעמדו הצבאי של צאו קון בתור גנרל בדימוס חודש לאחר פטירתו של האחרון.
לצד מדיניותו המושחתת צאו קון נודע גם באכפתיות לאנשיו כפי שהראו אדוני מלחמה מעטים באותה התקופה. צאו קון התייחס בחביבות לפקודיו ווידא כי מאוצר החברה יקנו מחממי אוזניים מפרווה כמתנות לקצינים וחיילים בחורף הקר של צפון סין. מעבר לזאת צאו קון וידא לחסות הוצאות נסיעה של חיילים שיבדו קרובי משפחה בשביל לשוב לביתם. בשנת 1921 הוקמה בהוראתו אוניברסיטת חֶבֵּיי, הפועלת עד היום בבייג'ינג, בירת הרפובליקה העממית של סין.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- 17 במאי 1938 – פטירתו של צאו קון, באתר "Today in History China"
הערות שוליים עריכה
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "צאו קון".