פתיחת התפריט הראשי

צבי בר ניב (29 במאי 191618 במאי 1986) היה משפטן ישראלי, שכיהן בין היתר כפרקליט המדינה וכנשיא הראשון של בית הדין הארצי לעבודה.

צבי בר-ניב
צבי בר-ניב.png
לידה 29 במאי 1916
לידא, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במאי 1986 (בגיל 69)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1936
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משפטן, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרקליט המדינה ה־4
19621969
(כ־7 שנים)
תחת שר המשפטים יוסף ושפירא
נשיא בית הדין לעבודה ה־1
19691 בינואר 1986
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

צבי בר-ניב נולד בווילנה למרדכי וסוניה ניבולסקי[1] ועלה לארץ ישראל בשנת 1936. בין השנים 1937 ל-1942 למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובבית הספר המנדטורי למשפטים, ובשנת 1943 קיבל רישיון כעורך דין. החל לעבוד במשרד עורכי הדין זמורה והורוביץ והיה יועץ משפטי עצמאי של קרן היסוד והוועד הלאומי. שימש גם יועץ משפטי להסתדרות וייצג נאשמים בפעילות בההגנה[2].

עם קום המדינה התמנה ליועץ המשפטי של משרד העבודה ושימש לזמן מה מפקח כללי על כוח האדם[3]. בשנים הראשונות עסק בניסוח חוק הביטוח הלאומי, ועם השלמת החוק הוציא עליו ספר[4]. בשנת 1960, בעקבות המלצות ועדת ברנזון, עסק בניסוח טיוטה ראשונה לחוק בתי הדין לעבודה[5].

בשנות ה-50 היה פעיל בארגון העבודה הבינלאומי. הוא השתתף מדי שנה בוועידה השנתית של הארגון[6], והחל משנת 1955 עמד בראש המשלחת[7]. בשנת 1956 נבחר פה אחד ליו"ר הוועדה המפקחת על קיום האמנות וההמלצות של ארגון העבודה הבינלאומי[8]. כן השתתף בוועידות אזוריות של הארגון[9] ובשנים 1958-1959 כיהן בז'נבה כיועץ של הארגון[2].

בפברואר 1962 מונה לפרקליט המדינה[10]. בתפקידו זה היה התובע במשפטיהם של יעקב בר-אור ושל יצחק רפאל[11], וייצג את המדינה בפרשת האח דניאל[12].

בשנת 1969 מונה לנשיאו הראשון של בית הדין הארצי לעבודה, תפקיד בו כיהן עד 1986.

חיבר מספר ספרים בדיני עבודה: "העבודה במשפט העמים"; "העבודה במשפט העמים ובישראל"; "חוק הביטוח הלאומי"; ערך את כתב העת המשפטי International Labour Law Reports. מומחיותו בחוקי העבודה השפיעה גם על מעמדו המיוחד של בית הדין לעבודה, ועל נטייתו הפוליטית בשנים הראשונות לקיומו.

הנצחתועריכה

בר-ניב הלך לעולמו ב-18 במאי 1986, בן 70 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[13]. לזכרו נקראת ספריית בית הדין הארצי לעבודה, ובשנת 1987, שנה לאחר מותו, יצא לאור ספר מאמרים לזכרו.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

על כתביו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נשואים, הצופה, 16 באוגוסט 1946 (מודעה)
    סוניה ניבולסקי, דבר, 3 ביוני 1976 (מודעה)
  2. ^ 2.0 2.1 נח סביר, לעברו השני של המיתרס, מעריב, 12 בפברואר 1962
  3. ^ צבי בר ניב - מפקח על כוח האדם, חרות, 4 במרץ 1949
  4. ^ ג. לוטן, ספר ראשון על חוק הביטוח הלאומי, דבר, 11 בנובמבר 1954
  5. ^ רפאל אלדור, מעמד של שופטים מחוזיים יוענק, מעריב, 2 בנובמבר 1967
  6. ^ משלחות ישראל לועידות בינלאומיות, הצופה, 8 ביוני 1949
    משלחת מישראל לועידת ארגון העבודה, מעריב, 23 במאי 1951
    משלחת ישראל בוועידת ארגון העבודה, הצופה, 3 ביוני 1952
    משלחת ישראל היתה גורם יוזם, דבר, 25 ביולי 1954
  7. ^ חזרו נציגי ישראל בארגון העבודה, חרות, 19 באוגוסט 1955
    משלחת ישראל תתמוך באיסור עבודת כפייה, חרות, 23 במאי 1956
    תככים בועידת העבודה הבינלאומית, חרות, 21 ביוני 1957
  8. ^ נציג ישראל - ראש ועדה של ארגון העבודה, חרות, 12 ביוני 1956
  9. ^ נפתחה בלאגוס, דבר, 6 בדצמבר 1960
  10. ^ צ. בר-ניב יתמנה פרקליט המדינה, דבר, 14 בפברואר 1962
  11. ^ שלושה שופטי בימ"ש השלום, מעריב, 1 באוגוסט 1965
  12. ^ בקשתו של האח דניאל להעניק לו תעודת עולה, דבר, 20 בנובמבר 1962
  13. ^ המצבה ומקום הקבר של צבי בר ניב, באתר "פרויקט גלעד"