צבי הנגב

מין של צבי

צבי הנגב (שם מדעי: Gazella dorcas), מין מהסוג צבי, ממשפחת הפריים, המצוי באזורי מדבר בצפון אפריקה ובישראל. ב-2009 נספרו בנגב כ-652, בנובמבר 2018 נספרו כ-1,242 צבאים, כך שמספרם הוכפל תוך עשור. ונכון ל-2021 יש בישראל 2,055 צבאים.[2]

קריאת טבלת מיוןצבי הנגב
צבי הנגב, צולם בגן החיות מארוול, הממלכה המאוחדת
מצב שימור
מצב שימור: פגיענכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
סוג: צבי
מין: צבי הנגב
שם מדעי
Gazella Dorcas
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאפיינים

עריכה

גבו של צבי הנגב צבוע בחום בהיר המחזיר את קרינת השמש ומונע קליטת חום, והוא מזוהה גם על פי צבע פס הצד החום כהה, המצוי במעבר בין הגב הכהה לבטן הבהירה. חלקה העליון של רגלו הקדמית צבוע בלבן, אין כתם על אפו וקרניו עבות ומעוקלות.

זנבו הארוך ושטח הפנים של אוזניו גדול יותר משל צבי מצוי, ובזכות שטח הפנים של אוזניו כלי הדם שבהם חשופים לסביבה החיצונית, וכאשר טמפרטורת הדם גבוהה מטמפרטורת הסביבה, נפלט חום לסביבה והגוף מתקרר.

אזורי תפוצה

עריכה

הצבאים חיים בעדרים. צבי הנגב היה מצוי בעבר באזורים שונים: בדרום ישראל (מדבר יהודה, עמק הערבה והנגב הדרומי), בסיני, בירדן, במדבריות השחונים של צפון אפריקה. אחת התכונות המייחדות אותו, היא העובדה שהוא יכול להסתגל לשהייה במדבריות ללא צורך לשתות מים. זאת משום שהוא מפיק את המים הנחוצים לו מנוזלים המצויים בעלי השיטה שאותם הוא נוהג לאכול. משום כך הוא היה נפוץ כל כך באזורים מדבריים.

ישראל

עריכה

צבי הנגב ככל הנראה לא התקיים בארץ ישראל לפני ההולוקן והאוכלוסייה הקיימת מייצגת שרידי נדידה מצפון אפריקה שדחקה את הצבי המצוי מחלקים מהנגב וסיני, החל מלפני כ-10,000 שנה[3]. אוכלוסיית צבאי הנגב בישראל מתרכזים באזוריה הערבה והנגב הדרומי. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 האוכלוסייה בנגב כמעט והושמדה לחלוטין בשל ציד לא מבוקר, אך מאז אכיפת "חוק הגנת חיית הבר" נבלמה התופעה וניכרת התאוששות הדרגתית במספר הפרטים הנצפים.

בשנים האחרונות מקיימת מדי שנה רשות הטבע והגנים ספירת פרטים כדי להעריך את מצבה של אוכלוסיית הצבאים ולבחון את מגמות השינוי. הספירה נערכת לקראת סוף חודש אוקטובר באזורי מקורות המים ובעיקר בנחלים הספורים בנגב שבסביבתם יש גם שטחי מרעה. הספירה מנסה לסווג את הצבאים הנצפים לזכרים, נקבות וצעירים. בשנת 2013 נרשם שיא במספר הצבאים שנספרו. להלן תוצאות הספירה של השנים האחרונות [4]:

שנת הספירה מספר הצבאים שנצפו הערות
2021 2,061
2020 1,450
2018 1,242
2017 1,113
2009 652
2008 164
2007 173
2006 158
2004 123 נערכה ספירה חלקית בלבד בשל שיטפונות
2001 165

כיום מצב אוכלוסיית צבי הנגב בישראל יציב. למרות שהאוכלוסייה אינה גדולה ניכרת בה שונות גנטית משמעותית, שמצביעה על אוכלוסייה בריאה ובעלת פוטנציאל שימור טוב[5].

סימביוזה עם עץ השיטה

עריכה

צבי הנגב קשור בקשר הדוק סמביוטי לעץ השיטה. עץ השיטה ידוע בקשרים הסימביוטיים שיש בינו ובין בעלי חיים שונים. קשר כזה קיים גם בינו ובין צבי הנגב.

בעונת הקיץ נוהג צבי הנגב לחסות בצילו של עץ השיטה בשעות החמות, והוא ניזון בעיקר מעליו ופירותיו. כאמור, מזון זה מספק לו גם את כמות המים הדרושה לקיומו. הצבי האוכל את פירותיו של עץ השיטה לועס רק חלק מן הזרעים המצויים בפרי. הזרעים שלא נלעסו, עוברים דרך מערכת העיכול שלו מבלי להיפגע, ונפלטים החוצה עם הגללים. בדרך זו מפיץ הצבי את זרעי השיטה. מחקרים גילו כי זרעים אלה נבטו בהצלחה רבה יותר מאשר זרעים שלא עברו דרך מערכת העיכול של הצבי. הסתבר כי הקליפה הקשה של זרעי השיטה מתרככת במערכת העיכול של הצבי. ריכוך הקליפה מגדיל את הסיכוי שהזרעים ינבטו. נתגלה גם כי חומרי העיכול בקיבת הצבי ממיתים את זחלי חיפושיות הזרעונית, המתפתחים בתוך הזרעים ופוגעים בהם.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צבי הנגב בוויקישיתוף

השעות הראשונות בחייו של עופר צבי הנגב - ד"ר בני שלמון, עמותת מן השדה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ צבי הנגב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ https://www.parks.org.il/new/%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%91/
  3. ^ Tchernov, E., Dayan, T., & Yom-Tov, Y. (1986). The paleogeography of Gazella gazella and Gazella dorcas during the holocene of the southern Levant. Israel Journal of Zoology, 34(1-2), 51-59.
  4. ^ ארז ארליכמן, עלייה במספר צבאי הנגב בערבה, באתר ynet, 5 בנובמבר 2009
  5. ^ Hadas, L., Hermon, D., Boldo, A., Arieli, G., Gafny, R., King, R., & Bar-Gal, G. K. (2015). Wild Gazelles of the Southern Levant: genetic profiling defines new conservation priorities. PloS one, 10(3), e0116401.