צבי ירחמיאל מלצר

חבר בית"ר, ומראשוני האצ"ל
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

צבי ירחמיאל מלצר (ד' בתמוז ה'תרע"ב, 19 ביוני 1912כ"ו בניסן ה'תשס"ז, 14 באפריל 2007) היה חבר בית"ר, ומראשוני האצ"ל. היה מפקד האצ"ל בירושלים, ופעל נגד הפילוג בין האצ"ל ללח"י. מלצר היה חשמלאי, והיה אחראי לרבות מפעולות האצ"ל בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

צבי ירחמיאל מלצר
צבי ירחמיאל מלצר
לידה 19 ביוני 1912
ד' בתמוז ה'תרע"ב
קרקוב, פולין
פטירה 14 באפריל 2007 (בגיל 94)
כ"ו בניסן ה'תשס"ז
תאריך עלייה 5 בפברואר 1934
כינוי ירושלמי, אדיב, אדיר[1]
בת זוג שרה הניה פניגשטיין
השתייכות אצ"ל
צבא הגנה לישראל
דרגה גונדר
תפקידים בשירות
  • מפקד קן קרקוב בית"ר
  • מפקד קורסים בליטא מטעם בית"ר והאצ"ל
  • מפקד מחוז ירושלים מטעם האצ"ל
עיטורים

אות האצ"ל  אות האצ"ל
עיטור לוחמי המדינה  עיטור לוחמי המדינה
עיטור אסורי שלטון המנדט  עיטור אסורי שלטון המנדט

אות הערכה של המשמר האזרחי
תפקידים אזרחיים

ביוגרפיה עריכה

צבי ירחמיאל מלצר נולד בקרקוב שבפולין לאברהם גלברט[2] ושרה הדסה מלצר, למשפחה בת 12 ילדים. אביו היה חסיד אלכסנדר וגבאי בית הכנסת של החסידות בקרקוב. כשהיה בן שנתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה, אביו גויס לצבא והוא ברח עם אימו ואחיו. בגיל 12 התחיל לעבוד בבית חרושת לנברשות חשמל כדי לעזור לפרנס את המשפחה.

בית"ר עריכה

ב-1930 הצטרף לבית"ר קרקוב. כדי לקבל סרטיפיקט נשלח למחנה הכשרה של בית"ר בלוצק. במהלך ההכשרה מפקד המחנה חלה, ומלצר קיבל את הפיקוד במקומו. לאחר סיום ההכשרה חזר מלצר לקרקוב, ומונה למפקד ההכשרה במקום. באותה שנה התקיים בקרקוב כנס אזורי של הצה"ר, בו השתתף מפקד התנועה זאב ז'בוטינסקי, ומלצר היה מלווהו ושומרו מטעם קן בית"ר.

ב-1934 עלה לארץ, והצטרף לפלוגת הגיוס של בית"ר בחדרה.

ב-1935 עבר לירושלים. מיד כשהגיע הצטרף לקן בית"ר והיה לסגנו של יצחק רוזין מפקד בית"ר בירושלים.

היה ממקימי הסתדרות העובדים הלאומית וקופת חולים לאומית בירושלים.

במוצאי יום כיפור ה'תרצ"ו העביר שופר לשרגא חייטין שתקע בו בכותל המערבי כחלק מהמאבק באיסור המנדטורי על תקיעות השופר בכותל.[3]

הצטרפות לאצ"ל עריכה

בשנת 1935 הצטרף לאצ"ל בהמלצת שלמה טרכטמן (הררי).

ב-1936 עם פרוץ מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט גויס לשמירה בימין משה, למשך שלושה חודשים. מפקד המקום היה יוסף קרמין.

ב-1936–1937 השתתף בקורס מפקדים, מטעם ההגנה ב' בפיקודו של יעקב שליטין. במהלך הקורס התרחש הפילוג והקורס עבר לפיקודו של דוד רזיאל מטעם האצ"ל. סיום הקורס היה בנחלת יצחק והוזמנו אליו מפקדים בכירים. כמה ימים לאחר הקורס נערכה פגישה בבית הספר שפיצר בירושלים ובה חולקו תפקידים למסיימי הקורס.

ב-1937 בעקבות המצב הכלכלי הקשה של פלוגת הכביש, יצר מלצר קשר עם נציב בית"ר ערי ז'בוטינסקי שביקש ממנו לעזור במקום. למשך תקופה קצרה היה אחראי על הנשק במקום. לאחר שסיים את קורס המפקדים, הדריך ראשי קבוצות איך להכין מוקשים וכן איך להשתמש ברובים ורימונים. ההדרכה התקיימה בנחלת יצחק, בחסות רעשי המחצבה.

בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, צבי מלצר, ישקה לבשטיין ומשה הורוביץ, היו אחראים לרוב פעולות האצ"ל בירושלים. על שלוש מהפעולות קיבל מלצר צל"שים מדוד רזיאל. רשימה חלקית של הפעולות שביצע:

תאריך פעולה תיאור
1937 מוקש בכפר ערבי ליד ירושלים הפעולה הראשונה. ביחד עם רפאל סבן ומרים רובוביץ-גולדמן. מלצר הכין והפעיל את המוקש.
1937 התנקשות במנהיג כנופיות ערבי שהיה בקשר עם הנאצים ברחוב יפו מול המשטרה הבריטית. יעקב שבתאי (מוסא) הביא ולקח את האקדח, מלצר ירה.
11.11.37 זריקת "הזר" על חב' האוטובוסים הערבית הלאומית ברחוב יפו בירושלים. יוסף חכים היה המפקד. הפעולה והכנת המטען ביחד עם ישקה לבשטיין. אברהם דואק בדק את השטח. ברוך דובדבני היה המודיע.
14.11.37 ירי על אוטובוס ברחביה כחלק משבירת ההבלגה, במה שכונה "יום ראשון השחור".
13.7.38 מוקש תלוי בעיר העתיקה מלצר הכין, חיים קורפו הניח את המוקש. המוקש התגלה ופורק על ידי חבלן מהמשטרה הבריטית.
16.7.38 מוקש כלי עבודה וכלי מטבח בעיר העתיקה. ישקה והורוביץ הביאו כלי עבודה וכלי מטבח, בתוכם הרכיב מלצר פצצה. את המוקש לקח חבר אצ"ל מחופש לאפנדי באמצעות סבל.
26.7.38 מוקש יעקב רז ישקה ומלצר הרכיבו את המוקש. יעקב רז לקח אותו לשוק מחופש לערבי. באותו יום הייתה שביתה אצל הערבים, שכעסו על מפר השביתה (יעקב רז) וכך התגלה המוקש. יעקב רז נעצר כשהוא פצוע. בהיותו בבית חולים עונה ונחקר על ידי המשטרה. רז שחשש שלא יעמוד בלחץ ויגלה פרטים על חבריו הסיר את התחבושות ונפטר.[4]
30.7.38 מוקש צנצנת בבית המשפט במגרש הרוסים הפעולה כוונה כנגד ערבי שהיה חשוד כמנהיג כנופיות, ועבד בבית המשפט במגרש הרוסים. המוקש הוכן בתוך צנצנת עם זיתים ופלפלים כמו שהערבים נהגו לקחת. מלצר וישקה חיכו מחוץ לבית משפט וחבר אצ"ל מחופש לערבי נכנס. היעד לא היה במקום והם נאלצו לנטרל את המוקש.
1938 מוקש האבטיח בחיפה באמצע הלילה נלקח לחיפה שם הרכיב בתוך אבטיח שעון עם חומר נפץ. למחרת היה פיצוץ בשוק בחיפה.

קורס קצינים בפולין והדרכה בליטא עריכה

בשנת 1939 נערך קורס קצינים לכ-25[5] מפקדים בכירים של האצ"ל. הקורס התקיים באנדריכוב שבהרי הקרפטים בהדרכת קצינים מהצבא הפולני. הקורס התקיים בסודיות רבה במשך כארבעה חודשים. מירושלים נסעו חמישה מחברי הארגון: יעקב אליאב, משה הורביץ, מיכאל רבינוביץ' (רותם), משה נחמד וצבי מלצר. קורס זה נערך כהכנה לצבא הארבעים אלף. בסיום הקורס נערך מסדר חגיגי בהשתתפות הלל קוק ואברהם שטרן.[6]

ארבעה ממשתתפי הקורס נשארו בפולין כדי להדריך את מפקדי "התאים החשאיים". יעקב פולני, שלמה בן שלמה והלל צור נשארו להדריך בפולין, וצבי מלצר נסע להדריך בליטא בכפר בשם "יורה". בין המשתתפים בקורס היו דב שילנסקי ויעקב אפלשטיין. הקורס נמשך חודש ולסיומו הגיעו מאות בית"רים מכל קיני ליטא, בנוסף לחברי הנציבות ובראשם יוסף גלזמן. מלצר ניצל את ההזדמנות והעביר קורס מקוצר בנשק לכל מאות הבית"רים שהגיעו.

בסיום הקורס נלקח מלצר לקובנה ולבקשת הנציבות התחיל בסדרת הרצאות בערי ליטא. במקביל ביקר מדי יום בקן קובנה והשתתף בפעולות. בעקבות המתיחות העולמית עם גרמניה ורוסיה הוחלט שאנשי הנציבות יעברו קורס צבאי מזורז, ומלצר נבחר כמדריך. בקורס השתתפו ארבעה קצינים: הנציב יוסף גלזמן, יחזקאל פולרביץ, יחזקאל דליון ושמואל רזנקוביץ. כיוון שפרצה מלחמת העולם השנייה, הקשר עם המפקדה נותק, וצבי החליט למנות את ארבעת הקצינים למפקדת האצ"ל בליטא. מפקדה זו היוותה את הבסיס לפעילות חלק מהפרטיזנים בליטא.[7]

מלצר שרצה לחזור ארצה נתקל בקשיים בשל המלחמה. בעצת גלזמן הוחלט שילך עם פולרביץ לקונסול הרוסי לבקש ויזת מעבר דרך רוסיה. להפתעתו מבין כל המבקשים רק הוא קיבל ויזה, כששאל על כך את הקונסול הוא ענה לו כי הוא יודע שהוא נלחם נגד הבריטים ולכן הוא צריך לחזור לארץ. מרוסיה נסע לאיטליה ומשם עלה על אוניה לחיפה. בעקבותיו הגיעו גם מרדכי סטרליץ, יצחק ז'רז'בסקי ויוסף קרמין באותה דרך.[8]

"קול ציון הלוחמת" ועבודה כחשמלאי עריכה

לאחר שעלה לארץ החל עובד במלאכת החשמלאות והבנייה ביחד עם שלמה טרכטמן. ב-1936, קנה ביחד עם אחיו יחיאל חנות לחשמל ברחוב יפו מול שוק מחנה יהודה.

ב-1940 הקימו הבריטים בית חולים צבאי בעמאן, לצורך כך הביאו בעלי מקצוע מישראל. מלצר נסע ביחד עם מאיר גיזמן, קבלן לעבודות חשמל. והעביר ידיעות על המקום לאצ"ל.

עם שבירת ההבלגה ב-1937 החלו הכנות לבניית משדר לארגון. לירושלים נשלחו שני מומחים למשדרים יוצאי צ'כוסלובקיה, אליהם הצטרפו צבי מלצר, יוסף חכים וישקה אליאב. ניסיונות ראשונים של תחנת השידור נעשו בביתו של יעקב קמרה ברחוב ילין. משם עברו לבית הוריהם של דוד ואסתר אורן. משם לביתו של פרופ' חיים חנני. אחד האחראים לתחנה הניסיונית היה יצחק ברש (לוי), הקריינית הייתה רייצה בר יוסף (הנדלר). מי שכתב את החומר היה חנוך סטרליץ (קלעי), מפקד המחוז. השידורים נמשכו כעשר דקות ונועדו לתעמולה והסברה.[8]

ב-1948 היה מלצר במחלקה הטכנית בתל אביב. לאחר הטבעת האלטלנה, מנחם בגין נשא נאום שהיווה את שידורה האחרון של התחנה. מלצר הכין את הרדיו ברחוב טשרניחובסקי ביחד עם עוד שלושה טכנאים.

מפקד מחוז ירושלים עריכה

  ערך מורחב – הפילוג באצ"ל

ב-1940 החל הפילוג בין האצ"ל ללח"י. באותה תקופה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, שינה האצ"ל גישה והחל בשיתוף פעולה עם הבריטים ואף התגייס ולחם לצד הצבא הבריטי. הפסקת הלחימה בבריטים שהמשיכו במדיניות הספר הלבן הובילה למתח בארגון. בעקבות כך נוצר פילוג בין אלו שטענו שנכון להפסיק את הלחימה כנגד הבריטים בתקופת המלחמה ובראשם דוד רזיאל, לבין אלו שטענו שנכון להמשיך להילחם בבריטים ובראשם אברהם שטרן, אשר הקימו ארגון חדש בשם לח"י.

באותה תקופה היה גמליאל (גמי) הלפרין מפקד מחוז ירושלים, וצבי מלצר היה סגנו. כשהחל הפילוג גמי עזב, ומלצר קיבל את הפיקוד. כך הוא מספר בזכרונותיו:

יום אחד בא אליי רפאל סבן ואמר לי: "צבי, אני בא עכשיו ממפקדת האצ"ל בירושלים, ואתה התמנית להיות מפקד מחוז ירושלים מטעם האצ"ל". אחרי שעה בא ישקה לבשטיין ואמר: "אני בא ממפקדת הלח"י, אתה התמנית להיות מפקד מחוז ירושלים מטעם הלח"י".

צבי מלצר, ראיון עם זאב גולן, 4 באוגוסט 1997

אחרי שקיבל את הפיקוד כינס מלצר אספה של כל המפקדים בירושלים והודיע על נייטרליות. בעקבות ההכרזה על נייטרליות בירושלים ובמקומות נוספים כונסה ישיבה של המפקדים בארץ בקופת חולים לאומית בתל אביב. אחרי שלושה ימים של דיונים הוחלט על פילוג. מלצר כינס שוב את כל המפקדים בירושלים, מסר להם את הפרטים וקרא להם להישאר באצ"ל תחת פיקודו של דוד רזיאל. רוב המפקדים נשארו, וחמישה מהם עברו ללח"י: שלמה טרכטמן, ישקה לבשטיין, חיים דבירי, אליהו עמיקם ויענקלה אורנשטיין. מלצר מסר את המפקדה לידי דוד רזיאל שמינה את מלצר למפקד מחוז ירושלים של האצ"ל.[9]

לאחר חצי שנה ביקש מלצר מרזיאל לעזוב את הפיקוד מכיוון שפרנס את הוריו ועמד להתחתן. במקומו התמנה גרשון מאלי.

ב-1941 יצא רזיאל לפעילות בעיראק וביקש ממלצר להצטרף אליו לפעולה. מלצר סירב מאותן סיבות בגינן עזב את הפיקוד. באותה פעולה נהרג רזיאל מהפצצה של מטוס גרמני.

מעצר בלטרון עריכה

ב-1939 בזמן ששהה מלצר בפולין, נורה על ידי האצ"ל בירושלים אריה פולונסקי, יהודי שנחשד בשיתוף פעולה עם הבריטים. למחרת הרצח נכנסו לחנות של צבי ויחיאל שני שוטרים בריטים במטרה לעצור את צבי בחשד שהוא היורה. מכיוון שצבי לא היה אז בארץ החליטו לעצור במקומו את אחיו יחיאל, ולצורך כך שינו את צו המעצר. בנוסף ליחיאל נעצרו עוד מספר יהודים בחשד לרצח. בעקבות התערבות דודה של אשתו, יעקב קץ, פנה הרב הרצוג לראש הבולשת הבריטית וקיבל אחריות מלאה על יחיאל, וכעבור כמה ימים הוא שוחרר.[10]

ב-1944 החל גל מעצרים באצ"ל, מלצר נעצר ונלקח לקישלה. כעבור שלושה ימים הועבר למחנה המעצר בלטרון. כעבור תקופה הגיע פסח ומלצר ארגן ליל סדר במחנה. בין העצורים היה משה סגל ומלצר ביקש ממנו לנהל את הסדר. אחרי כמה שבועות שוחרר סגל מהמעצר. לאחר ששוחרר פנה סגל למשרד הבולשת הבריטית וביקש לשחרר את מלצר תוך התחייבות לערבות אישית. מלצר שוחרר ביולי 1944, לאחר כחצי שנה של ישיבה במאסר.

לאחר הקמת המדינה עריכה

ב-1948 שירת בכיתת כוננות של המשמר האזרחי (החי"ם).

ב-1950 התגייס לצה"ל ושירת בהג"א.

ב-1951 הצטרף לוועד סוחרי החשמל של התאחדות הסוחרים, וב-1955 התמנה ליו"ר הוועד. ב-1957 הקים בהתאחדות הסוחרים חברה מרכזית לייבוא ושיווק מוצרי חשמל, עבור הסוחרים המאוגדים בהתאחדות, ונתמנה על ידי החברים ליו"ר החברה.

ב-1967 מונה על ידי שר האוצר לחבר ועדה ציבורית מייעצת לפקיד שומה, על ידי נציב מס הכנסה ומס רכוש, יעקב תמיר.

ב-1973 מונה ליו"ר ועד ארצי של ענף מוצרי החשמל בארץ.

ב-1974 הצטרף למשמר האזרחי של המשטרה כשלושה חודשים לאחר הקמתו. קיבל אות הערכה לאחר שמונה שנות התנדבות.

ב-1984 נבחר לחבר מרכז "הברית" של ברית חיילי האצ"ל. ולחבר הנהלה ב"ראשוני אצ"ל".

היה חבר במסדר ז'בוטינסקי ושירת 4 שנים כשלם מצודת ראשון ליהודה.

לאחר עליית גוש אמונים לקדומים, הקים בנו איציק חנות ראשונה ביישוב למוצרי חשמל. מכיוון שהייתה אי ודאות לגבי ההתיישבות, בהתחלה חלק מהספקים סירבו לקבל את הצ'קים ולספק סחורה. צבי חתם לבנו על הצ'קים ובכך עזר להתבססות של היישוב.[11]

חיים אישיים עריכה

בשנת ה'תש"א התחתן עם שרה הניה פניגשטיין ונולדו להם שלושה ילדים: שושנה דבורה (שני), שאול יצחק (איציק) ותלמה הדסה.

בשנת ה'תשל"ט נבחר ליקיר בית הכנסת הכללי בשכונת נורדיה.

נפטר בכ"ו ניסן ה'תשס"ז, ונקבר בבית העלמין במשואות יצחק.

לקריאה נוספת עריכה

  • זאב גולן, "Free Jerusalem: Heroes, Heroines And Rogues Who Created The State Of Israel"
  • מדור לדור – ספורה של משפחת מלצר, תש"ס

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יצחק אלפסי, כל כינויי האצ"ל, תלפיות, תשנ"ו, עמ' 139
  2. ^ באותה תקופה נהגו חלק מהיהודים הדתיים להתחתן בטקס דתי בלבד. הם לא נרשמו כחוק במשרדי השלטון הפולני ולכן נישואיהם לא הוכרו על ידי השלטונות. הילדים שנולדו נקראו בשם המשפחה של האם – מלצר.
  3. ^ זאב גולן, שופרות של מרד, מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשס"ז, 2007, עמ' 73-76
  4. ^ יוסף רז, מרדכי שריג (ע), יעקב רז חייל בר-כבוד
  5. ^ בספרים אחרים: 26, 30, 35
  6. ^ פרופ' יהודה לפידות, לידתה של מחתרת, תל אביב: ברית חיילי האצ"ל, תשס"ב- 2001, עמ' 182-190
  7. ^ ראיון מלצר צבי ויהודה הר ציון, 1993, מכון ז'בוטינסקי
  8. ^ 1 2 יהושע אופיר, ראשוני אצ"ל 1931–1940, תשס"ב, 2002
  9. ^ דוד ניב, הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, כרך ב', מכון ז'בוטינסקי, עמ' 79
  10. ^ ⁨ירושלים: חפושים בסביבות מחנה יהודה ⁩ | ⁨המשקיף⁩ | 4 יוני 1939 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  11. ^ אלידע בר שאול, 'ירושלמי' שהיה לאגדה, עלון מעייני הישועה, פינה ירושלמית