צופיתיים

משפחה של עופות

צופיתיים[1] (שם מדעי: Nectariniidae) היא משפחת ציפורי שיר קטנות גוף וזריזות.

קריאת טבלת מיוןצופיתיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: צופיתיים
שם מדעי
Nectariniidae
ויגורס, 1825
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צופית בוהקת מוצצת צוף
Hedydipna collaris על פרח
Cinnyris lotenius
Anthreptes malacensis

דמיון לקוליבריים עריכה

קיים דמיון מורפולוגי בין הקוליבריים ובין הצופיות, אולם מבחינה טקסונומית מדובר בשתי משפחות שונות. הצופיות הן משפחה בסדרת ציפורי השיר והן נפוצות ביבשת אפריקה וגם בישראל. הקוליבריים הם משפחה בסדרת הקוליבראים, והם מצויים ביבשת אמריקה בלבד. הבלבול בין שתי המשפחות נובע ממאפיינים פיזיים ואקולוגיים דומים של שתי הציפורים - גודלן הזעיר, צבעיהן המרהיבים ומקורן הארוך והמעוקל, וכן התזונה המבוססת בעיקרה על צוף פרחים. תופעה זו, של קיום שני טקסונים שאינם קשורים זה לזה, אך בעלי מאפיינים מורפולוגיים דומים, וממלאים תפקידים מקבילים במערכת האקולוגית, מכונה אבולוציה מתכנסת או אבולוציה מקבילה.

ישנן שתי משפחות נוספות של ציפורים – דִּבְשָׁנִיִּים (Meliphagidae; באנגלית Honeyeaters) ונקרות פרחים (Dicaeidae; באנגלית Flowerpeckers) – הדומות לקוליבריים ולצופיות במראן ובהתנהגותן, וגם הן התפתחו כל אחת באופן עצמאי. אזור תפוצתן הוא אסיה, אוסטרליה ואוקיאניה.

תפוצה ומראה עריכה

מוצאה המקורי של משפחת הצופיות הוא באזורים הטרופיים שביבשת אפריקה. אזור ישראלסוריהלבנון הוא הקצה הצפוני של תחום המחייה של הצופיות.

משפחת הצופיות מהווה דוגמה לשוני החיצוני המתקיים פעמים רבות בין זכר לבין נקבה בעולם החי (דו-צורתיות זוויגית): הזכר מתהדר בצבעים יפים ובוהקים כמו כחול, שחור וירוק זוהר על גבו, כתם בצבע כתום, אדום או צהוב על חזהו, וגוונים של סגול בראשו. לעומת זאת, לנקבה יש מופע חדגוני בצבעי אפור וזית, המשמש לה כהסוואה בין הענפים.

מיון המשפחה עריכה

הצופיות בישראל עריכה

המין היחיד ממשפחת הצופיות הנפוץ בישראל הוא צופית בוהקת (Nectarinia osea), המכונה גם בקיצור צופית ולעיתים יונק הדבש. בהתאם לתפוצת המשפחה כולה, המוגבלת בעיקר לאזורים טרופיים, תפוצתו הטבעית של המין בישראל הייתה מוגבלת בעבר לאזור הצמחייה הסודנית - אזור בו גדלים בין השאר מינים שמוצאם באזורים הטרופיים של אפריקה, כמו שיטת הסוכך ושיטה סלילנית, ובלוטנית אפריקנית[2].
עם התפתחות היישוב היהודי בארץ, בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, השתנה נוף הארץ, ובסביבות היישובים החל גינון מאסיבי בצמחי תרבות, שכללו גם מינים רבים ממוצא טרופי המותאמים להאבקה על ידי ציפורים, עם פרחים ססגוניים העשירים בצוף (למשל טקומית הכף). עקב כך, החלה הצופית להתפשט ברחבי הארץ, וכיום היא נפוצה ביותר בכל חלקי הארץ, בכל עונות השנה.

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא צופיתיים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הַצּוּפִיתִיִּים במילון בעלי חיים א"י (תשכ"ג), 1963, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ עזריה אלון, כרך כרך 6 - עופות, החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1986, עמ' 408-409