צחראש לבן
צַחרֹאש לבן[2] (שם מדעי: Oxyura leucocephala) הוא ברווז קטן, היחידי בעולם בעל זנב נוקשה וזקור, מקבוצת ברווזים זקופי-זנב. הצחראש הלבן הוכרז ב-1994 כמין בסכנת הכחדה עולמית.
 צחראש לבן
| |
|---|---|
_(1).JPG) זכר  נקבה | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | אווזאים |
| משפחה: | ברווזיים |
| תת־משפחה: | ברווזים זקופי-זנב |
| סוג: | צחראש |
| מין: | צחראש לבן |
| שם מדעי | |
 Oxyura leucocephalaסקופולי, 1769 | |
| תחום תפוצה | |
תפוצתו של הצחראש הלבן בצהוב. | |
| |
פירוש השם עריכה
בגלל זנבו המיוחד, ניתן לצחראש השם המדעי - Oxyura שפירושו "חד-זנב". בגלל ראשו הגדול במיוחד בצבע לבן צח אצל הזכר, ניתן לו שמו העברי, וכן שמו האנגלי White headed Duck - " ברווז לבן-ראש".
מידע כללי עריכה
המין הוגדר לראשונה על ידי חוקר איטלקי בשם סקופולי בשנת 1769, והפרט הראשון שהוגדר מצוי כיום במוזיאון הטבע בטורינו שבאיטליה.
תפוצה ונדידה עריכה
תפוצתו של הצחראש הלבן היא נרחבת, מספרד במערב ועד מונגוליה, מערב סין ואפילו עד הודו, אך תפוצתו במזרח אסיה מקוטעת וקטנה למדי. הוא נכחד כמקנן בארצות רבות כמו איטליה, צרפת, הונגריה, אלבניה, יוגוסלביה, יוון, ישראל, מצרים וכנראה גם מאוקראינה וארמניה, כבר בתחילת המאה ה-20.
נתיבי הנדידה של הצחראשים הלבנים עדיין לא ידועים בוודאות, וזאת בגלל מיעוט הטיבוע והמעקב אחריהם. האוכלוסייה המרכז-אסייתית, המקננת בקזחסטן וברוסיה, חורפת ככל הנראה במערב אסיה, בטורקיה ובמזרח התיכון, עד יוון. האוכלוסייה המזרח-אסייתית, המקננת בדרום רוסיה ובמונגוליה, חורפת ככל הנראה בפקיסטן.[3] הצחראש הלבן מגיע לאזורי הקינון בסוף מרץ ואת אזורי הקינון הצפוניים הוא עוזב החל מאמצע אוקטובר.
ישנן 3 אוכלוסיות עיקריות של הצחראש הלבן:
- האוכלוסייה הנודדת של מרכז אסיה, המקננת בצפון קזחסטן ובדרום רוסיה.
- האוכלוסייה הנודדת המזרח-אסייתית, המקננת בדרום רוסיה וחורפת בפקיסטן.
- האוכלוסייה המערב ים-תיכונית, היציבה בספרד ובצפון אפריקה (מרוקו ותוניסיה).
מספרם של הפרטים בכל האוכלוסיות ירד בשנות השלושים של המאה העשרים מ-100,000 פרטים לכ-10,000 פרטים בלבד. נתון זה כולל את הירידה המשמעותית, מ-11,000 ל-3,000 פרטים, באתר החורף העיקרי של המין בטורקיה - Burdur golu.[4]
בישראל הצחראש הלבן הוא ברווז חורף נדיר יחסית, אם כי הוא מתרכז במספרים גדולים בשני אזורי מאגרים - במאגרי תשלובת הקישון שהוקמו ב-1981, ובמאגרי שפלת יהודה שהוקמו בתחילת שנות ה-80. בחורף 2005 הגיעו לישראל 1481 פרטים, מהם 980 במאגרי הקישון ו-501 פרטים במאגרי שפלת יהודה. וזוהי הכמות הגדולה ביותר שנצפתה בישראל.[5]
מבנה גוף והתנהגות עריכה
אורכו של הצחראש הלבן הוא עד 48 ס"מ. ראשו של הזכר הוא גדול עם מקור גדול בצבע תכול שבסיסו עבה מאוד. הראש שלו בצבע לבן עם כיפה שחורה. הבטן התחתונה בהירה ושאר חלקי הגוף בצבע חום. באחד מהמופעים שלו הוא נראה עם ראש שכולו כהה. הנקבה והצעיר ניכרים בפס אורך כהה שחוצה את הצבע הלבן בראש.
הצחראש הלבן נחשב לשחיין מצוין, אשר מותאם היטב למים וכמעט שאינו מבקר על הקרקע. הליכתו נראית מגוחכת למדי ולרוב אינו עף גם בשעת סכנה, אלא מעדיף לברוח בשחייה או בריצה מהירה על פני המים, דבר שמקל על ציידים לצוד אותו. הוא מותאם לחיות במקווי מים רדודים (בעומק של 0.5-3 מטרים), הנמצאים דווקא באזורי אקלים יבש. הקינון עצמו מבוצע בגדות מקווי מים עם צמחייה צפופה, בעיקר בסבך קנים וסוף. רבים מבתי הגידול הלחים המאפיינים מין זה הם זמניים, או קבועים למחצה, ועובדה זו גורמת, ככל הנראה, לתנודות משמעותיות באוכלוסיותיו של הצחראש הלבן ובתפוצתו.[6] הצחראש תלוי במים יותר ממרבית מיני הברווזים. רגלי המשוטים שלו ממוקמות בקצה האחורי של גופו, תכונה המשפרת את ביצועיו במים אך אינה מאפשרת לו להלך בקלות על החוף. מרבית הצחראשים החורפים בישראל שוהים במאגרי מי קולחין ורק מקצתם במקווי מים מתוקים או מליחים.
את מזונו מחפש הצחראש הלבן בעיקר בלילה, תוך כדי שחייה וצלילה. מין זה מתלהק בחורף בקבוצות גדולות והפרטים ניזונים יחד כקבוצה, אשר מובדלת מיתר הברווזים השוהים במאגרי המים. הצחראש הלבן ניזון בעיקר מחומר צמחי רקוב הצף על פני המים ומזרעים שונים, וכן מהחי, בעיקר מחרקי מים שונים. הוא ניזון גם מרכיכות, תולעים וצמחי-מים.
לצחראש הלבן דו-פרצופיות זוויגית בולטת, כשהזכר צבעוני ובולט והנקבה דהויה כהסוואה למקום דגירתה. הקשר בין בני הזוג הוא עונתי בלבד והזכר אינו משתתף בגידול האפרוחים. לא כל הבוגרים של הצחראשים הלבנים מתרבים כל שנה, מה שמקטין את שיעור הרבייה של האוכלוסייה. הדגירה שלהם נמשכת 22–24 ימים והאפרוחים מגיעים לעצמאות בגיל 8–9 שבועות. ברוסיה מוטלות הביצים בעיקר במהלך חודש יוני. הקן נבנה על ידי הנקבה והוא בנוי ממשטח העשוי גבעולי קנים ועלים. צבען של הביצים לבן מוכתם. בקן 5–10 ביצים, המוטלות במרווחים של יום וחצי בין ביצה אחת לשנייה.[7]
-
גופו המלא של זכר צחראש לבן -
-
איור של משפחת צחראשים לבנים -
Museum specimen
סכנת ההכחדה עריכה
_RWD1.jpg)
ב-1994 הוכרז הצחראש כמין בסכנת הכחדה עולמית, וב-2002 הוא נרשם בספר האדום של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) וכן בשתי אמנות של האו"ם להגנת בעלי-חיים, האחת נקראת CMS (Conservation of Migratory Species), העוסקת בהגנה על מינים נודדים, והשנייה Convention on International Trade in Endangered Species) CITES) המגדירה מיני בעלי-חיים האסורים במסחר. מלבד זאת הוא רשום בספרים האדומים של ארצות רבות, לרבות ישראל.
האוכלוסייה העולמית של הצחראש, אשר מנתה בתחילת המאה ה-20 כ-100,000 פרטים, ירדה עד לשנת 2000 לכ-8,000 עד 13,000 פרטים בלבד (הערכה של ארגון BirdLife International). על בסיס נתונים מדאיגים אלו ואחרים החליטו בשנת 2002 הארגונים שלעיל על ביצוע פעולות שימור והצלה של מין זה ברחבי העולם.
ב-8 בדצמבר 1994 התקיים כנס של קבוצה מקצועית על ידי The Wildlife & Wetlands Trust) WWT), בשטרסבורג, צרפת, כדי לדון בפעולות להצלתו של המין באירופה. הכנס נערך בהשתתפותם של מומחים מבולגריה, דנמרק, גרמניה, יוון, איטליה, מרוקו, הולנד, פקיסטן, רומניה, ספרד, שווייץ, תוניסיה, טורקיה, אנגליה וישראל. המגבלה של הדיון בוועדה היה חוסר מעורבותם של נציגים ממדינות מסוימות ממערב אסיה וממזרח אירופה, כמו רוסיה ואזרבייג'ן, שם מרוכזת מרבית אוכלוסייתו של מין זה.
האיום העיקרי לאוכלוסיית הצחראש הלבן באזורים שונים כמו ברוסיה ובקזחסטן הוא נסיגה מתמדת בשטחם של מקומות המחיה המתאימים. ירידה זו נובעת הן משינויים אקלימיים והן מניצול-יתר של מים לצורכי חקלאות. התייבשות מקווי מים כתוצאה מבצורות ממושכות הביאה לירידה משמעותית בשכיחות הצחראש הלבן באזורים שונים. מתחילת שנות האלפיים, נעשים מאמצים גדולים בספרד ובטורקיה להקים מאגרים מלאכותיים, על מנת לאושש את אוכלוסיותיו של הצחראש הלבן שמתמעטות, בין היתר, בגלל ייבוש הולך וגדל של מאגרי מים טבעיים ולגונות. כך למשל בספרד, כ-%60 מהלגונות בחבל אנדלוסיה התייבשו לחלוטין.[8]
סכנה נוספת היא תחרות והכלאה עם בן סוגו, פליט התרבות הצפון אמריקאי - הצחראש האדמוני (Oxyura jamaicensis). מין פולש זה הובא לראשונה לאנגליה בשנות השלושים של המאה ה-19 והחל להתפשט משנות החמישים ואילך באנגליה ובארצות נוספות, ובמיוחד בספרד. שני המינים מעמידים בני-כלאיים פוריים וחזקים, המשתלטים על בתי הגידול. מספריהם גדלו בצורה משמעותית בעשורים האחרונים והם מהווים סכנה ממשית על קיומו של הצחראש הלבן בכל אזורי תפוצתו. בספרד ובאנגליה נעשים מאמצים גדולים לחסל את המין הפולש. הצחראש האדמוני, וכן בני כלאיים של שני המינים, נצפו לאחרונה גם בצפון אפריקה, אסיה, טורקיה וישראל. מין פולש נוסף שמשפיע על אוכלוסיית הצחראש הוא הקרפיון. בחבל קורדובה שבספרד הוחלט לחסל את דגי הקרפיון מהלגונות כפעולה של שמירת טבע, וזו תרמה להתאוששות מהירה של אוכלוסיית הצחראשים המקננים שם.[9]
סכנה נוספת שמשפיעה על הכחדת הצחראש הלבן היא סכנת הצייד. מין זה קל ביותר לצייד, והוא ניצוד בארצות מתפתחות, בהן הצייד מותר או שאכיפת החוק בהן לא קיימת. כמו כן, הפיזור האקראי של כדרורי העופרת שבקליעים חושפת אותו לפגיעה גם כאשר הירי לא מבוצע באופן מכוון לעברו, והוא חשוף להרעלה כתוצאה מבליעת כדורי העופרת המזהמים את מקווי המים, אשר שוקעים לקרקעית ומצטברים שם. יש הסוברים כי הצייד ואיסוף הביצים בארצות כמו צרפת, איטליה, יוגוסלביה ומצרים היו בין הגורמים הקריטיים להכחדתו הסופית של מין זה כמקנן.[10]
בישראל עריכה
לייבוש הביצות והאגמים בארץ הייתה השפעה עצומה על מגוון מיני בעלי החיים והצמחים. בין הביצות החשובות שיובשו היו ביצות החולה, ביצות כבארה וביצות מישור החוף, ובהמשך גם ביצות העמקים הפנימיים ובקעת הירדן. הייבוש לווה לרוב בניצול מקורות מי הנחלים הן לשתייה והן להשקיית שטחים מעובדים, עד להכחדה כמעט מוחלטת של נופי הביצה בישראל. שינויים אלה השפיעו באופן ניכר על תפקודן של המערכות האקולוגיות הלחות. ייבוש הביצות ובתי הגידול הלחים הביא ככל הנראה להכחדת הצחראש הלבן כמקנן בישראל, אם כי אין עדויות ישירות לכך, וייתכן שהוא נכחד עוד לפני הייבוש.
באמצע שנות ה-30 החלו בבנייה של בריכות דגים קטנות, ובשנות ה-70 הוקמו מאגרי מים גדולים, בעיקר ברמת הגולן, על ידי נציבות המים ומשרד החקלאות. במהלך שנות ה-80 החלה הקמתם של מאגרי מי קולחין ברחבי הארץ למטרת מחזור מים לשימוש בחקלאות, ואלה החלו לשמש עבור בעלי החיים כתחליף מלאכותי לביצות ולאגמים שיובשו בעבר. מינים רבים של עופות מים, גם כאלה שתמעטו ונעלמו מהארץ, מצאו בהם את בית הגידול המועדף מחדש. כיום מהווים ייבוש ושאיבת יתר של מאגרי המים בשפלת יהודה, איום ממשי על הצחראש הלבן ומיני עופות מים נוספים. הייבוש נגרם עקב הגדלת מכסות הגידולים החקלאיים וכן בגלל צריכה מוגברת של מים בעונות השחונות.
בחורף 2002 נמצאו שני צחראשים מתים במאגר חולדה ולאחר בדיקתם נתגלה שהכילו בגופם כדורי עופרת. ב-2006 שוב נמצא פרט של צחראש לבן ירוי בראשו ליד קיבוץ רבדים, דבר שהביא לחשש כבד מצד החברה להגנת הטבע בנוגע להכחדתו של המין בישראל.[11]
קישורים חיצוניים עריכה
- צחראש לבן, באתר ITIS (באנגלית)
- צחראש לבן, באתר NCBI (באנגלית)
- צחראש לבן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- צחראש לבן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צחראש לבן, באתר GBIF (באנגלית)
- עזרא חדד וחיים מויאל. "על חריפת הצחראש הלבן בישראל - מה לצחראש ולמי קולחין?(הקישור אינו פעיל)" העזנייה 33 ,2005
- רשימת תצפיות של צחראש לבן בישראל, מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל ע"ש יהורז כשר
- צלילים, תמונות וסרטונים של צחראש לבן, The Internet Bird Collection
- צפריר רינת, צחראש לבן החל לקנן בישראל, באתר הארץ, 26 ביולי 2017
- EZRA HADAD1 AND CHAIM MOYAL. "Preference of the White-headed Duck Oxyura leucocephala for wastewater reservoirs in the Judean Plain, Israel". Sandgrouse 29 (1): 70–78 2007
הערות שוליים עריכה
- ^ צחראש לבן באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ עזרא חדד וחיים מויאל, על חריפת הצחראש הלבן בישראל - מה לצחראש ולמי קולחין?, העזנייה מס' 33 2005
- ^ .Rose, P., ed. (1993) - Ruddy Duck European status report - 1993. Slimbridge U.K
- ^ Green A.J., Fox, A.D.,Hughes, B. & Hilton, G.M. (1999) - Time-activity budgets and site selection of White-Headed Ducks Oxyura leucocephala at Burdur Lake, Turkey in late winter. Bird Study 46: 62-73
- ^ הצופה א., שקדי י., (2004): סיכום מפקד עופות המים 2004, רשות הטבע והגנים
- ^ .Cramp, S. and Simmons, K. E. L., eds. (1977) - 'The birds of the western Palearctic, 1. Oxford: Oxford University Press. Pp: 694- 699
- ^ פז, ע. (1986): החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך עופות, הוצאת משרד הביטחון, עמ': 111-112
- ^ Amat, J. A. and Sanchez, A. (1982) - Biología y ecología de la malvasía Oxyura leucocephala en Andalucía. Doñana Acta Vert. 9: 251–320.
- ^ .Martí, R. (1993) - The spreading of the Ruddy Duck Oxyura jamaicensis in Europe and its effect on conservation of the White-Headed duck Oxyura leucocephala in Spain. Madrid: SEO/BirdLife Spain
- ^ Green, A. J. and Anstey, S. (1992) - The status of the White-Headed Duck Oxyura leucocephala. Bird Conserv. Internatn. 2: 185-200.
- ^ NRG מעריב, מטווח ברווזים, באתר nrg, 2 בפברואר 2006
- ^ עדי חשמונאי, "לראשונה בישראל: מין חדש של ברווזים החל לקנן בצפון הארץ", באתר וואלה!, 26 ביולי 2017