פתיחת התפריט הראשי

ציד

פעילות לתפיסת והריגת בעלי חיים
צייד מודרני עם רובה ציידים מסוג שוטגאן, מלווה בכלבי ציד.
תיאור ציד זאבים על כותרת עמוד באולם ליד כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים

ציד הוא פעילות לתפיסה והריגת בעלי חיים לא מבויתים אשר אינם כלואים. הציד נעשה לרוב לשם ניצול בשרם, פרוותם, עורם, שמנם או חלקים אחרים של בעלי החיים הניצודים (ראו: תעשיית הפרוות), אך לעיתים גם לשם הנאתו של הצייד בלבד.

היסטוריהעריכה

 
אציל בעת ציד - מניאטורה מספרו של גאסטון פיבוס מהמאה ה-14

לפני ביות בעלי חיים על ידי האדם, בחרו לעיתים בני האדם לצוד כאחת הדרכים להשגת מזון, ביגוד או צרכים אחרים שנזקקו להם, וייתכן שאף לשם הנאה, כפעילות חברתית או טקסי חניכה או בגרות שבטיים. השגת המזון העיקרית של בני האדם התבצעה על ידי איסוף גרגרים, עלים ופירות ובשלב התפתחותי מאוחר יותר, גם על ידי ציד של בעלי חיים. לאחר פיתוח החקלאות במסגרת המהפכה הנאוליתית ובעקבות ביות בעלי חיים, נחלש הצורך של האדם לצוד לשם השגת חלבונים, שהכרחיים לתזונתו של האדם.

בתקופה הפרה היסטורית סיפק הציד את עיקר תזונתו של האדם. העורות והפרוות של החיה הניצודה סיפקו לאדם ביגוד ומחסה (אוהלים). העצמות והקרניים שימשו לאדם חומרי גלם לייצור כלים שונים.

עם ראשית ביות בעלי החיים החל האדם להשתמש גם בבעלי חיים לעזרה בציד, למשל בכלבים, בציפורי ציד ובסמורים.

הציד כספורטעריכה

לאחר שהציד הפסיק להיות צורך קיומי בחברות רבות, נוצרו שתי מגמות מקבילות - מחד, "הצייד המקצועי" - אדם שמקצועו לצוד, ואשר מקצועו כלל אימון בשימוש בכלי נשק, ומאידך "הצייד הספורטאי" - בני המעמדות העליונים, אצילים ברובם, אשר התייחסו לציד כאל ספורט ויצאו לציד על מנת להפגין את עוז רוחם ולהפיג את השיעמום. החל מהמאה ה-19 נהגו הציידים לשם ספורט להציג את שלל הציד כגביע ציד באמצעות פחלוץ של הניצוד, כולו או חלקו (בדרך כלל הראש). הצגת עורו או פרוותו, לאחר שאלה עובדו, הפכה למנהג נוסף שהחל להתפתח במאה ה-19.

 
גברות צדות - מיניאטורה מהמאה ה-15

בימי הביניים באירופה נהגו משפחות האצולה להחזיק בבעלותם שטחי ציד, בהם הותר רק לבני אותה המשפחה לצוד.

בריטניהעריכה

בממלכה המאוחדת (בריטניה) היה נפוץ מאד עד לאחרונה, ציד השועלים. מטרת ציד זה הייתה לשם הספורט בלבד - בשר השועל לא נאכל והשועל עצמו לא פוחלץ. על פי הסברה, מקורו של ציד השועלים היה במטרה להגן על הבקר[דרושה הבהרה] ועל לולי התרנגולות מפניהם[דרוש מקור]. הציד התפתח לספורט שבו רכבו ציידים על סוסים בליווי ציידים רגליים וכלבי ציד. בשנת 2002 העביר הפרלמנט הסקוטי חוק האוסר על ציד שועלים. ב-15 בספטמבר 2004 העביר הפרלמנט של בריטניה חוק דומה האוסר על ציד באנגליה וויילס (חוק זה נכנס לתוקפו ב-18 בפברואר 2005).

ארצות הבריתעריכה

בארצות הברית הציד הוא ספורט נפוץ ומקובל.

הציד כיוםעריכה

 
פוינטר גרמני קצר שיער בעמדת הצבעה (point), מסמן לצייד על אתור ריח של חיה לציד

בארצות הברית ספורט הציד מקובל בכל שכבות האוכלוסייה. בארצות הברית רואים את הציד דווקא כהליך של התחברות לטבע ולסביבה, כחלק משמירה עליהם, ורבים מארגוני הציד פעילים גם למען מטרות של איכות הסביבה. באלסקה, באזורים הכפריים, התושבים (בעיקר אינדיאנים מקומיים) מקבלים את מרבית החלבונים הדרושים לתזונתם מבשר ציד.

בישראל מוסדר הציד באמצעות חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955[1]. החוק אוסר על ציד חיות בר ללא רישיון, וכן אוסר על שיטות ציד הנחשבות אכזריות. על אכיפת החוק ממונה המשרד לאיכות הסביבה.

ציד כחלק משמירה על הטבעעריכה

באזורים בהם יש חשש מהשתלטות של מין אחד על הסביבה מותר לעיתים הציד. כך מותר באוסטרליה ציד הארנבות. בעונות מסוימות מותר ציד של איילים על מנת למנוע גידול יתר של האוכלוסייה.

גם בישראל מותר ציד מסיבה זו, למשל של ברווזים ותורים. בשנת 2002, לאחר שאובחנה ירידה בגודל אוכלוסיות החוגלות והארנבות, נאסר הציד של בעלי חיים אלה באופן זמני. בשנת 2006 נאסר ציד החוגלות והארנבות באופן סופי, אם כי בסמכות הרשות לשמירת הטבע והגנים לתת היתרי ציד המוגבלים בזמן, במקום ובכמות.

שיטות צידעריכה

כיום עיקר הציד נעשה באמצעות ירי מרובה ציידיםרובה ציד חלק קדח (Shotgun) או רובה צלפים מחורק קנה (Rifle) – כאשר הציד יורה מן המארב ולעיתים תוך כדי שימוש בהסוואה.

שיטות ציד נוספות כוללות ציד באמצעות בעלי חיים אשר אומנו לציד, כגון כלב ציד ובז מאולף. באזורים שונים בעולם נעשה הציד באמצעות מלכודות, ובירי בחצי קשתות.

בעבר, לפני המצאת הנשק החם, הציד נעשה בעיקר באמצעות חץ וקשת, כאשר בעלי חיים גדולים ניצודו באמצעות יידוי חניתות וכידונים מחודדים. הציד נעשה הן ביחידים והן בקבוצות, כאשר בקבוצה נהוג להבריח את בעל החיים הניצוד לתוך מארב או מלכודת שהוטמנו מראש.

ציד בסרטיםעריכה

סרטים מצוירים נוהגים להציג את הציד מנקודת מבטו של הניצוד. כך הסרטים המצוירים מאולפני וולט דיסני כמו במבי המתאר את ציד האיילים ושלגיה ושבעת הגמדים המציג את שלגיה שכמעט נצודה על ידי צייד. כמו כן, הרשע בסרט היפה והחיה הוא צייד.

סדרת הסרטים המצוירים של "האחים וורנר" באגס באני מתאר את ניסיונות הציד של אותו ארנב על ידי הצייד אלמר פאד.

ציד ביהדותעריכה

  ערך מורחב – מלאכת צד

הציד הוא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת על פי ההלכה. אם הציד כרוך בפציעה של החיה חייב גם משום נטילת נשמה שהיא תולדה של מלאכת שוחט.

כיוון שעל פי ההלכה היהודית נדרשת שחיטה כדי להתיר בשר חיה לאכילה, יש צורך לתפוס את בעל החיים הניצוד כשהוא בחיים. כמו כן, גם בעל חיים שנפצע באופן רציני אינו כשר לאכילה, כיון שהוא בגדר טרפה. דרישה זו מגבילה מאוד את אפשרויות הציד שכן לא ניתן לירות חצים או כדורים על חיה שרוצים לצוד כדי לאוכלה.

ציד שנעשה לשם שעשוע וספורט נחשב מעשה שלילי. בתנ"ך, מוזכרים נמרוד ועשו כציידים, וחז"ל במדרשים ייחסו להם תכונות שליליות הנקשרות למלאכת הציד. כך למשל על הפסוק שנאמר לגבי עשו "כי ציד בפיו", דרשו שעשו היה מרמה בני אדם.

גם בהלכה קיימת הסתייגות מציד לשם ספורט. הרמ"א[2] פוסק: "ויש אומרים אף בחול אסור לצוד ב[עזרת ]כלבים משום מושב לצים". דברים חריפים בעניין כתב הרב יחזקאל לנדא, רבה של פראג ומגדולי הפוסקים בחציה השני של המאה ה-18 בשו"ת "נודע ביהודה". הוא אמנם מתיר ציד מעיקר הדין, וכותב שאין בדבר משום צער בעלי חיים, מכיוון שציד הוא בכלל צורכו של בן אדם, אך הוא מסתייג מאוד מציד ספורטיבי: "ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר: ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב... ואיך ימית איש ישראלי בידיים בעלי חיים בלי שום צורך, רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה?"[3].

ציד בישראלעריכה

נושא הציד בישראל מעוגן באמצעות חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955[4], וכן באמצעות תקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976[5]. חוק זה מגדיר את התנאים הנדרשים לקבלת רישיון ציד, האופן בו מותר לצוד (לדוגמה אסור לצוד באמצעות הרעלה, חומרי נפץ, מלכודות ועוד) עונות הציד המותרות ועוד.

הגוף המפקח על נושא הציד הוא רשות הטבע והגנים אשר מנפיקה גם את רישיונות הציד.

ציד לא חוקי בישראלעריכה

ציד לא חוקי הוא ציד שנעשה שלא על פי החוק, לדוגמה ציד ללא רישיון, ציד של חיות האסורות בציד[6], ציד באמצעים פסולים (כגון באמצעות דריסה[7]) ועוד.

למרות שהחוק מגדיר ענישה של שנתיים מאסר, בפועל, בתי המשפט לא ממהרים לשפוט למאסר בפועל וקיימת ביקורת על היחס המקל של בתי המשפט לעבריינים[8]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה