ציון שאול הדדי
ציון שאול הדדי (אדאדי; 21 בינואר 1909 – 1955) היה מורה, מחנך ומנהל בית הספר ״התקווה״. מחיה השפה העברית והרעיון הלאומי בקרב קהילת יהודי לוב ומנהיג ציוני בלוב. מייסד ארגון בן-יהודה בטריפולי, ארגון שעסק, בנוסף לפעילות ציונית, גם בהחדרת השפה העברית בקרב יהודי לוב.
 | |
| לידה |
21 בינואר 1909 טריפולי, לוב |
|---|---|
| פטירה |
1955 (בגיל 45 בערך) ט' באדר ה'תשט"ו ישראל |
| מקום קבורה | בית עלמין קריית שאול |
| תאריך עלייה | 1949 |
| מקום מגורים | ראשון לציון, בת ים |
| פעילות בולטת | מורה ומנהיג ציוני |
| ידוע בשל | ממקימי ארגון בן-יהודה בלוב |
| מקצוע | מחנך ומורה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בטריפולי לוב לאביו ראובן ואמו בובה. נצר לשושלת אדאדי מיסודו של רב נתן אדאדי, שהיו ידועים באהבתם לארץ ישראל כדיינים ושד"רים, מורה ומחנך. מחיה השפה העברית והרעיון הלאומי בקרב קהילת יהודי לוב, מנהיג ציוני ביהדות לוב, מנהיג ארגון "בן יהודה". למד בבית ספר יסודי תלמוד תורה. בשנת 1926 סיים את לימודיו בבית הספר האיטלקי למסחר.
בשנת 1929 התגייס לצבא האיטלקי מתוקף נתינותו האיטלקית. כשהשתחרר מהצבא, למד ועסק בהנהלת חשבונות בבית מסחר.
פעילותו הציונית בלוב עריכה
לאחר התבססות, שנמשכה חמש שנים, הצליחה "ההסתדרות הציונית הטריפוליטאית", לייסד בשנת 1931 את "ארגון בן-יהודה" בראשותו של ציון שאול אדאדי, הארגון החל בפעילות ציונית ענפה: החדרת השפה העברית, על פי הסיסמה "עברי דבר עברית"; העלאת מחזות בעברית בנושאים תנכיים ולאומיים; לימוד עברית למבוגרים; פתיחת ספרייה עברית ענפה; ארגון משחקי ספורט; קיום אספות ועצרות בהדרת עם; עריכת טקסים ומסיבות בכל חג דתי ולאומי; הוצאה לאור של שבועון בשם "למדו עברית"; אסוף כספים ושקילת השקל להסתדרות הציונית. אדאדי היה פעיל בארגון במשך 15 שנים והיה יו"ר וגם מזכיר הארגון. עסק בניהול וועד הקרן הקיימת לישראל משנת 1932 ועד סוף 1943.[1]
הדדי יסד את בית הספר העברי הראשון "התקווה", ניהל אותו במשך שנתיים ולימד בו כל ימי קיומו. יסד את תנועת הנוער החלוצית ותנועת הצופים העבריים, הוציא לאור עיתונים קהילתיים ציוניים, ערך מגביות ענק לטובת נזקקי הקהילה ולטובת המפעל הציוני בלוב. כונה בפי רבים "הרצל של לוב".
פעילותו בארץ ישראל עריכה
עלה לישראל עם בני משפחתו בשנת 1949. אשתו אינס וילדיו ראובן, נעמי, דבורה וישראלית. ב-18 בדצמבר 1949 החל לעבוד בבית ספר בנתניה.
ב-1 בפברואר 1951 החל לעבוד כמורה בבית ספר בשיכון המזרח, ראשון לציון. בהמשך, עבר להתגורר בבאר יעקב וניהל שם בית ספר בו גם שימש כמורה. הוא המשיך בפעילות הציונית בפועל המזרחי ב"למפנה".
נפטר בט' באדר תשט"ו (1955) בבת ים. נטמן בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[2]
הנצחה עריכה
עיריית בת-ים הנציחה את זכרו וקראה על שמו רחוב "שאול הדדי", בו נמצא האודיטוריום העירוני והמוזיאון לאומנות "בית ריבק". שלט לזכרו מוצב בשכונת רמת יוסף.
קישורים חיצוניים עריכה
- ביקורה של גב' חמדה בן-יהודה בטריפולי
- הציונות בלוב מרכז מורשת יהדות לוב
- מרכז אור שלום לשימור מורשת יהדות לוב
הערות שוליים עריכה
- ^ דבורה טובול, הציונות בלוב, באתר לבלוב, מורשת יהדות לוב
- ^ מצבה של ציון שאול הדדי, באתר Billion Graves