פתיחת התפריט הראשי

ציפי ברנד

במאית, מפיקה ופוליטיקאית ישראלית.

ציפי ברנד פרנק (נולדה ב-16 במאי 1970) היא עיתונאית, מפיקה ובמאית סרטים דוקומנטריים ופעילה פוליטית ישראלית, זוכת פרס אמי על סרטה "גוגל בייבי". מכהנת כחברת מועצת עיריית תל אביב.

ציפי ברנד
ציפי ברנד
ציפי ברנד
לידה 16 במאי 1970 (בת 48)
תל אביב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאית, במאית
חברת מועצת עיריית תל אביב
תקופת כהונה 2013 – מכהן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולדה בתל אביב, שירתה בצה"ל כקצינת מודיעין. בעלת תואר בוגר במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2005 זכתה במלגת נימן של אוניברסיטת הרווארד, המיועדת לעיתונאים יוצרים נבחרים. בעקבות הזכייה למדה שם במשך שנה אחת.

בשנת 1992 שימשה מפיקה בדסק החדשות של חברת CBS. בשנים 1993–2001 עבדה בחברת החדשות של ערוץ 2. הייתה חלק מצוות ההקמה של מערכת החדשות, ערכה את מגזין שישי, ריכזה את מערכת הכתבים השוטפת, וביצעה כתבות תחקיר ויצירה דוקומנטרית במהדורה המרכזית ובתוכנית "אולפן שישי".

בשנים 2003–2004 עבדה בחברת החדשות של ערוץ 10 ככתבת פוליטית ופרשנית, וכמגישת התוכנית "העולם האמיתי מאחורי המודעות".

בשנת 2003 הקימה את חברת "ברנדקום הפקות", בה היא מפיקה ומביימת סרטים דוקומנטרים.[1]

ציפי ברנד נשואה ואם לארבעה, גרה בתל אביב.

פעילות חברתית ופוליטיתעריכה

בשנת 2013 הייתה ציפי ברנד שותפה להקמה וניהלה את הארגון "גן זה לא מחסן", מוביל המחאה לשינוי תקנים במערכת החינוך הציבורית הארצית ולהוספת סייעת שנייה בגנים. באותה שנה נבחרה ברנד למועצת העיר תל אביב-יפו במסגרת סיעת "שימו לב הורים", שהקימה יחד עם פעילים חברתיים אחרים. בשנת 2014 הייתה ברנד חברת המועצה היחידה שהתנגדה להעלאה נוספת, מעבר למדד, של הארנונה בעיר, ובשל כך הודחה מוועדת החינוך בעירייה ומהקואליציה.[2]

ציפי ברנד מכהנת כראש ועדת ביקורת בעיריית תל אביב-יפו. היא למעשה חברת האופוזיציה העירונית היחידה, ולכן מנהלת את המאבקים הציבוריים העיקריים בעיר. למשל, בינואר 2015 יזמה את השביתה הגדולה של ההורים לילדי הגנים בתל אביב במחאה על מחסור בסייעות בגנים;[3][4] עתירתה נגד משטרת לינקולן וההחלטה להזיז את המשטרה מחוץ לשכונה מאוכלסת;[5] הפעילות שלה למען המרחב הציבורי ונגד בניית מגדלי היוקרה בכיכר אתרים; תוספת האבטחה באשכולות גני הילדים, ועוד. לקראת בחירות 2018 הודיעה על כוונתה להתמודד על ראשות העיר, [6] אך ב26 בספטמבר יום קודם הגשת הרשימות הודיעה על פרישתה מהמרוץ ועל הצטרפותה כמס' 2 ברשימת רוב העיר בהנהגת אסף זמיר.[7]

סרטים שהפיקה וביימהעריכה

  • 2001 – "ירוקות"- סדרה דוקומנטרית בת 6 פרקים על טירונות בנות (שודר ביס, ערוץ 2, ובמספר תחנות שידור בעולם).
  • 2003 – "מישהו לאהוב" – סדרה דוקומנטרית על חיפוש אהבה בת 8 פרקים (יס, ערוץ 2).[8]
  • 2005 – "8 סיבות לקום בבוקר" – סדרה של שמונה סרטים שעוסקת בתופעות ואנשים בעלי דרייב קיצוני להגשים את שאיפתם.
  • 2009 – "גוגל בייבי" – סרט בינלאומי על תעשיית "ייצור" התינוקות בעולם בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית וההשלכות של ההישג המדעי. זכה בכמה פרסים, כולל פרס ה"אמי", פרס המגנוליה בשנחאי, דוקאביב ועוד (שודר בעשרות פסטיבלי קולנוע בעולם, וכן ב-יס, HBO, ארטה, BBC ועוד).
  • 2016 – "מתים לחיות" – סדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים, ובנוסף גרסת סרט בינלאומית (יס, HBO ,CBC ורשתות זרות נוספות).[9]

פרסים ומלגותעריכה

  • 2005 – זוכת מלגת נימן, אוניברסיטת הרווארד.
  • 2009 – פרס ראשון בפסטיבל דוקאביב על סרטה "גוגל בייבי".
  • 2010 – זוכת פרס המגנוליה, שאנגחאי, סין.
  • 2010 – זוכת פרס ה"אמי" (Emmy) הבינלאומי על סרטה "גוגל בייבי".[10]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה