ציר ההתנגדות
ציר ההתנגדות (בפרסית: محور مقاومت, בערבית: محور المقاومة) המכונה הציר האיראני הוא ברית צבאית־פוליטית בלתי רשמית, בעלת אוריינטציה אנטי-אמריקנית ואנטי-ציונית. הברית מובלת בידי איראן ומשלבת מיליציות כמו ארגון הטרור הלבנוני חזבאללה[1][2][3], ארגון הטרור של החות'ים בתימן, ברית הטרור חדר המבצעים הפלסטיני המשותף[4], וכן מספר מיליציות נוספות, לרוב שיעיות.
 | |
| מקום פעילות | המזרח התיכון |
|---|---|
| חברים | |
| נוצר מתוך | ציר האוטוקרטיות |
  | |
בעבר גם מיליציות בעיראק וסוריה, מדינת עיראק, מדינת סוריה ומיליציות נוספות היו חלק מציר ההתנגדות עד המשבר במזרח התיכון.
למרות חילוקי הדעות פנימיים, הברית פועלת יחד נגד פעילות נאט"ו, ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית ברחבי המזרח התיכון[5].
השימוש במושג
עריכההמונח "ציר ההתנגדות" הופיע לראשונה ביומון לובי בשנת 2002, בתגובה לדבריו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, שתיאר את איראן, עיראק וקוריאה הצפונית כ"ציר הרשע". במאמר שכותרתו "ציר הרשע או ציר ההתנגדות", טען היומון כי "המכנה המשותף היחיד בין איראן, עיראק וקוריאה הצפונית הוא התנגדותן להגמוניה של ארצות הברית". בשנת 2004 אומץ המושג גם על ידי עיתון איראני, שהתייחס אליו בהקשר של מרידות השיעים בעיראק (אנ').
המונח "ציר ההתנגדות" זכה לשימושים בולטים במהלך השנים בהקשרים שונים. בשנת 2006 השתמש שר הפנים הפלסטיני, סעיד סיאם, במונח בראיון לרשת "אל-עאלם", כשהתייחס לשיתוף הפעולה בין איראן, חזבאללה וחמאס במאבק מול ישראל וארצות הברית, תוך הדגשת נושא הפליטים הפלסטינים בסוריה. בהמשך, עלי אכבר וליאטי, יועצו של המנהיג העליון באיראן, השתמש במושג כדי לתאר בריתות אזוריות, ושימוש זה חזר גם במהלך פגישה בין נשיא סוריה בשאר אל-אסד וסעיד ג'לילי, המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, שדנו במלחמת האזרחים בסוריה[6]. מספר ימים אחרי התקיפה במזרעת אמל התייחס מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה לתקיפה ואמר כי "ציר ההתנגדות יגיב לתקיפות צה"ל נגד שיירות הנשק מסוריה"[7].
בישראל הציר מכונה גם "ציר הרשע", "ציר הרשע האיראני" ו"התמנון האיראני".[8][9] ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כינה אותו גם "ציר שלושת ה-ח': חזבאללה, חמאס, חות'ים".[10]
אסטרטגיית הציר
עריכהטבעת האש
עריכה
ערך מורחב – טבעת האש האיראנית
אחת מאסטרטגיות הציר נקראת "מעגל האש", באסטרטגיה זו איראן יצרה חזיתות ממדינות שונות נגד ישראל על מנת להחליש את ישראל וכאשר יגיע הזמן להשמיד את ישראל. טבעת האש כוללת את הארגונים הפלסטיניים בעזה ויהודה ושומרון, חזבאללה ואמל בלבנון והמיליציות בסוריה. המעגל גם נועד לפלישה לישראל, אך תוכניות הפלישה סוכלו על ידי צה"ל במלחמת חרבות ברזל.
הברחות אמל"ח
עריכהיהודה ושומרון
עריכהאל יהודה ושומרון יש 2 נתיבי הברחה, הנתיב הראשון מתחיל באיראן, וממשיך לעיראק, משם לסוריה ומסוריה ללבנון, לאחר שהאמל"ח מגיע ללבנון הוא מוברח דרך גבול ישראל-לבנון אל יהודה ושומרון. ציר זה נחסם לאחר שמשטר אסד נפל ואזורים בדרום לבנון נכבשו על ידי ישראל והועברו לשליטת מדינות פרו-ישראל, בנוסף צה"ל התנקש בבכירים שהיו אחראים על הנתיב.[11]
הנתיב השני עובר מסוריה אל תוך הירדן, שם מבריחים בדואים עוברים את הגבול ליהודה ושומרון ומביאים למיליציות את האמל"ח, נתיב זה סוכל לאחר משטר אסד נפל, מאז הנתיב הועבר להיות מעיראק לירדן.[11]
לבנון
עריכהעל מנת להבריח אמצעי לחימה ללבנון נוצרו 2 נתיבי הברחה יבשתיים, נתיב ימי אחד ונתיב אווירי אחד, כל הנתיבים קרסו לאחר נפילת משטר אסד.[11]
חברות
עריכהאיראן
עריכה_(Cropped).jpg)
המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הצהיר מספר פעמים כי ממשלת איראן היא "ממשלת התנגדות" (ממשלה שמתנגדת להשפעה מערבית וישראלית). דוגמה בולטת לתפקידה של איראן בציר ההתנגדות כמנהיגת הציר היה פעולותיו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני נגד המדינה האסלאמית (דאעש), סולימאני תואר ככוח שאיחד את הכוחות הכורדים והשיעים כאחד במלחמה נגד המדינה האסלאמית[12]. הישגיו של סולימאני הובילו ליצירת ציר השפעה שיעית ברחבי המזרח התיכון שבמרכזו איראן ולצידה עומדות חזבאללה, סוריה, החות'ים וארגונים נוספים. במהלך פגישה עם נשיא קובה, מיגל דיאס-קאנל, אמר חמינאי כי יש לנצל את הפוטנציאל הפוליטי והכלכלי של איראן וקובה ולהביא ליצירת קואלצית נגד ל"בריונות" של ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות"[13].
חזבאללה
עריכהחזבאללה הוא ארגון שיעי לבנוני שנתמך וממומן בידי איראן ומהווה שחקן מרכזי בציר ההתנגדות. מאז הקמתו בשנות ה-80, הארגון פועל כאזרוע צבאית, פוליטית ודתית בעלת קשרים הדוקים עם איראן וסוריה. חזבאללה משתתף בלחימה נגד ישראל, ולוקח חלק במלחמות אזוריות, במיוחד בסוריה, שם סייע למשטר אסד במסגרת שיתוף הפעולה בתוך ציר ההתנגדות. הארגון רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמאבק נגד ההשפעה המערבית והישראלית במזרח התיכון.
במהלך מלחמת חרבות ברזל הארגון איבד את רוב כוחותיו ובאפריל 2025 הארגון הודיע על פירוק הזרוע הצבאית.[14]
מיליציות פרו-איראניות בעיראק
עריכהמיליציות חמושות הוקמו בעיראק לאחר פלישת ארצות הברית למדינה ב-2003 כחלק ממלחמת עיראק. קבוצות אלו התחזקו באופן אקספוננציאלי כאשר התארגנו כחזית קולקטיבית מאוחדת שנלחמה במדינה האסלאמית כחלק ממלחמת האזרחים השנייה בעיראק. המיליציות הפרו-איראניות תוקפות ב-20 שנים האחרונות מדי פעם בפעם את הכוחות האמריקאים הפועלים בעיראק ובסוריה[15][16][17]. בנוסף לכך, במהלך מלחמת חרבות ברזל המיליציות העיראקיות טענו כי תקפו מספר פעמים את ישראל, בעיקר על ידי שליחת כטב"מים ורקטות לשטחי המדינה, לרוב ללא סיפוק הוכחות[18].
כחלק ממלחמת חרבות ברזל המיליציות חתמו על הסכם עם ממשלת עיראק להפסיק את התקיפות נגד ישראל ומדינות נוספות, להצטרף חלקית לצבא ולעזוב את הציר.[19] במרץ 2025 המיליציות הכי גדולות בעיראק תנועת א-נוג'בא וגדודי חזבאללה הכריזו על התכנון לפרק את הארגונים ולשלב אותם בצבא עיראק.[20]
החות'ים
עריכהעבד אל-מלכ אל-חות'י, מנהיג תנועת החות'ים בתימן, הכריז ב-10 באוקטובר 2023 כי הארגון יחל בהתקפות על ספינות שלטענתם קשורות לישראל וזאת בניסיון להוביל ללחץ מערבי על ישראל כדי לסיים את המלחמה. לאורך המלחמה החות'ים תקפו עשרות פעמים בישראל, כאשר הפעם הבולטת שבהן הייתה מתקפת הכטב"ם על תל אביב.
במרץ 2025 ארצות הברית התחילה במתקפה בה היא הרגה את רוב צמרת החות'ים והשמידה חלקים גדולים מהארגון, לאחר מכן מחשש לעימות בין איראן לחות'ים, איראן החליטה שכל כוחותיה יסוגו מתימן.[21]
סוריה
עריכהגם לדברי ג'ובין גודארזי, שהוא עוזר פרופסור וחוקר באוניברסיטת וובסטר (אנ') טוען כי לברית האיראנית-סורית שהוקמה ב-1979 עם המהפכה האיראנית יש חשיבות רבה לעלייתו של ציר ההתנגדות, לדבריו הן איראן והן סוריה נמצאות במיקומים מרכזיים במזרח התיכון. שתי המדינות משפיעות על הפוליטיקה במזרח התיכון בשנים האחרונות, הוא הוסיף ואמר כי הברית נחשבת לברית יציבה שכבר נמשכת כ-34 שנים, למרות מה שהגדיר "אתגרים רבים שניצבים בפניה במערכת היחסים". ברית "ציר ההתנגדות" ובפרט הברית בין סוריה לאיראן נחשבת לכזאת ששינתה את מאזן הכוחות במזרח התיכון וסייעה לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד להישאר בשלטון על אף התנגדות נרחבת לשלטונו בקרב בני עמו[22]. לשיתוף הפעולה בין סוריה לאיראן לפי האנליסטית מריסה סאליבן יש שלושה עמודי תווך: מטרה אזורית משותפת בשימור משטרו של אסד, שמירה על גישה לאספקת נשק וכסף מאיראן ומניעת הקמה ממשלה סונית בסוריה[23].
נפילת משטר אל-אסד ב-8 בדצמבר 2024 הוציאה את סוריה מ"ציר ההתנגדות".
ארגוני טרור פלסטיני
עריכהחמאס
עריכהחמאס הוא אחד הארגונים המרכזיים בציר ההתנגדות, הפועל מתוך עזה ומחזיק בזרוע צבאית בשם עז א-דין אל-קסאם. חמאס נתמך על ידי איראן מבחינת מימון, נשק והכשרה[11], ומקיים קשרים הדוקים עם חזבאללה. הארגון שואף להילחם בשלטון הישראלי ולהקים מדינה פלסטינית אסלאמית. חמאס מוביל את המאבק המזוין נגד ישראל, וכולל שיגור רקטות, פיגועים ופלישות קרקעיות, תוך חיזוק הקשר עם מדינות וארגונים אויבים למערב. קאסם סולימאני, מפקד "כוח קודס" לשעבר, נחשב כמי שביסס את הסיוע הצבאי לחמאס בתחומי הרקטות והמנהור[11]. במהלך מלחמת חרבות ברזל, הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה הוכרעה במונחים צבאיים, והפכה הלכה למעשה לארגון גרילה עם גג פוליטי[24].
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
עריכההג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ובייחוד הזרוע הצבאית פלוגות אל-קודס, הוא ארגון טרור הנתמך על ידי איראן, והיא הפטרונית הראשית של הארגון. היא מממנת אותו כמעט באופן מלא, מבריחה לו אמצעי לחימה, ומשתמשת בו כמנוף להסלמת הטרור. מייסדי הארגון, ד"ר פתחי שקאקי והשיח' עבד אל-עזיז עודה, הביעו תמיכה נלהבת בח'ומייני ובמהפכה האסלאמית באיראן, והאוריינטציה הפרו־איראנית הפכה לסימן ההיכר של הארגון. זאת בניגוד לעמדת תנועת האחים המוסלמים הסונית, ממנה הושפע חמאס. הג'יהאד האסלאמי מהווה חלק בלתי נפרד מציר ההתנגדות, ומבצע מתקפות רקטות על ישראל ומגייס פעילים מתוך עזה ויהודה ושומרון. הארגון דוגל במאבק מזוין ל"שחרור פלסטין" ומתחייב להשמיד את ישראל. הוא מקיים קשרים קרובים עם חמאס וחזבאללה, ומסייע במאמצי המלחמה המשותפת של ציר ההתנגדות.
ועדות ההתנגדות העממית
עריכהועדות ההתנגדות העממית היא ארגון פלסטיני קטן מרצועת עזה, שנתמך וממומן על ידי איראן. הוא ארגון חסות של חמאס ומשמש כ"קבלן פיגועים" עבורו. הוא פועל בהשראת חזבאללה, וככל הנראה גם במימונו, אך לא מהווה מפלגה או תנועה חברתית, אלא בטרור גרידא. הארגון הוקם על ידי ג'מאל אבו סמהדאנה, והתפצל לשני פלגים תחת חסות חמאס: "ועדות ההתנגדות העממית" ו"תנועת ההתנגדות העממית", בעוד פלג שלישי הפך לארגון עצמאי בשם "צבא האסלאם". ארגון זה מהווה חלק מהמאמץ הכולל של ציר ההתנגדות להשגת מטרותיו נגד ישראל.
החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית
עריכההחזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית, בראשות אחמד ג'יבריל, היא ארגון פלסטיני הממוקם בעיקר בסוריה ולבנון. הארגון מהווה חלק מהמערך הצבאי של ציר ההתנגדות וקשור לחזבאללה ולאיראן. המפקדה הכללית ביצעה פיגועים ופעולות טרור נגד ישראל לאורך השנים, ותיאמה את מאבקיה עם האינטרסים של ציר ההתנגדות. הארגון נתמך במימון ובאספקת נשק על ידי איראן, ונחשב לשותף במאבק נגד ישראל.
לאחר נפילת משטר אסד הארגון התבקש על ידי המשטר החדש להפסיק את הפעילות שלו בסוריה.
ארגונים קטנים ותאים מקומיים
עריכהארגונים קטנים ותאים מקומיים נוספים מעבר לארגונים המרכזיים, קיימים פלגים ומיליציות מקומיות פלסטיניות המסונפות לציר ההתנגדות או פועלות בשיתוף פעולה עמו. תאים אלו לעיתים מבצעים פיגועים ותקיפות טרור נגד ישראל תוך קבלת תמיכה לוגיסטית ונשק מחזבאללה ומאיראן. חלקם פועלים בתיאום עם חמאס או הג'יהאד האסלאמי, ומקיימים שיתוף פעולה הדוק במטרה לחזק את היכולת הצבאית של ציר ההתנגדות במאבקו נגד ישראל.
"א-סאברין" היה הבולט שבהם מבחינת הזיקה האידאולוגית למהפכה האסלאמית, לאמונה השיעית והמחויבות לאיראן. דגל א-סאברין כמעט זהה לדגל חזבאללה, המבוסס בעצמו על דגל משמרות המהפכה. מייסד הארגון, השאם סאלם, המיר את דתו לאסלאם שיעי, ועודד את חסידיו לעשות כן בעקבותיו. בתמורה לתמיכה הבלתי מסויגת באיראן, נהנה הארגון מאספקת נשק ומימון כספי. ממשל טראמפ הכריז עליו כארגון טרור עולמי שהוכרז באופן מיוחד. בתחילה, ממשל חמאס אפשר להם להפיץ את האמונה השיעית, כדי לא לפגוע ביחסיו עם איראן[25]. אולם לחץ מצד תנועות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והג'יהאד הסלפי הובילו את חמאס לעצור את המנהיג הישאם סאלם בפברואר 2019, ולפרק את הארגון מנשקו. במרץ, אך הוא שוחרר במהרה הודות ללחץ איראני[26]. בשנת 2021, מאמר דעה שפורסם בטהרן טיימס (אנ') שיער כי השאם סאלם מצא מקלט באיראן, וכי חברי הארגון הנותרים הצטרפו לפלוגות אל-קודס או חרכת חזבאללה אל-נוג'בה (אנ') העיראקית[27].
היסטוריה
עריכהב-7 באוקטובר 2023 ביצע חדר המבצעים המשותף של הפלסטינים ברצועת עזה מתקפת טרור רחבת היקף נגד ישראל בה נרצחו כ-1,200 בני אדם, רובם אזרחים ישראלים, ונחטפו 251 ישראלים לרצועת עזה. בתגובה פתחה ישראל במלחמת חרבות ברזל שהפכה למלחמה כוללת רב-זירתית בה ישראל נלחמה נגד ארגוני הטרור הפלסטיני בראשות חמאס ברצועת עזה ויהודה ושומרון, נגד חזבאללה וסוריה בצפון ונגד החות'ים בתימן. המלחמה הסלימה לעימות ישיר בין ישראל לאיראן, כאשר איראן תקפה ישירות את ישראל בטילים בליסטיים וישראל תקפה באיראן בתגובה.
במסגרת המלחמה ספג הציר מכה קשה ונחלש אסטרטגית:
- הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל: נגרם נזק כבד מאוד לרצועה, תשתיות טרור רבות הושמדו, למעלה מ-20,000[28] מחבלים חוסלו, בהם רוב הנהגת וצמרת הפיקוד של חמאס, כולל יחיא סינוואר ומוחמד דף.
- החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל: ישראל חיסלה את חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה וגורם מרכזי בציר, ופגעה בצורה קשה בחזבאללה. הפגיעה כללה את חיסול ההנהגה הבכירה וצמרת הפיקוד, הריגת למעלה מ-3,823[29] מחבלים והשמדה של רוב אמצעי הלחימה - לרבות האסטרטגיים - שהיו ברשות הארגון. בעקבות הפגיעה נאלץ הארגון להסכים להפסקת אש ואיבד את ההרתעה שהייתה לו לפני המלחמה.
- הפגיעה בחזבאללה הובילה לנפילת משטר אסד בסוף דצמבר 2024.
- המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024) והמתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) – שבהן איראן תקפה את ישראל במאות טילים בליסטיים, כטב"מים וטילי שיוט - נכשלו ונהדפו בהצלחה על ידי חיל האוויר הישראלי וקואליציה אזורית בהובלת ארצות הברית.
- התקיפה הישראלית באיראן (אוקטובר 2024) גרמה נזק אסטרטגי למערכות ההגנה האווירית של איראן (לרבות השמדת סוללות ה-S-300 ומערכות מכ"ם) ופגעה קשות בתשתיות ייצור הטילים הבליסטיים ולפי דיווחים מסוימים גם במתקן בו נעשתה עבודת פיתוח של נשק גרעיני.[30]
- המתקפה האמריקאית בתימן (2025): במרץ 2025 החלה ארצות הברית בהנהגת דונלד טראמפ בתקיפות כבדות נגד החות'ים בתימן והסבה להם נזקים גדולים וחיסלה רבים מההנהגה וצמרת הפיקוד, בנוסף 30% מהיכולות הצבאיות של החות'ים הושמדו בתקיפות.[31]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- יוני בן-מנחם, האוטוסטרדה של "ציר ההתנגדות", באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 באוקטובר 2019
- תופי מלחמה: ישראל ו"ציר ההתנגדות", 2 באוגוסט 2010
על הכוונת: ציר ההתנגדות
הערות שוליים
עריכה- ^ Drums Of War: Israel And The "AXIS OF RESISTANCE" (PDF), International Crisis Group, 2 באוגוסט 2010, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Iran backs Assad as Syrian forces choke off Aleppo". Reuters. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran: Syria part of 'axis of resistance'". CNN. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דניאל סלאמה, באוגוסט 2019 בכיר בחמאס: "אם ישראל תנסה למוטט אותנו - נקבל עזרה מחברינו", באתר ynet
- ^ סאליבן, מריזה (אפריל 2014), חזבאללה בסוריה (PDF) (באנגלית), המכון לחקר המלחמה
- ^ "Iran: We're in 'axis of resistance' with Syria". CBS News. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ הירי לרמת הגולן חושף את המלכוד של נסראללה, באתר וואלה, 28 בינואר 2015
- ^ ספיר ליפקין, מפת האיומים: זרועות התמנון האיראני שפועלות נגד ישראל במזרח התיכון, באתר מאקו, 6 באפריל 2024,
איתם אלמדון, לכרות את ראש התמנון האיראני: "השיטה הזאת היא הדרך לפגוע", באתר מאקו, 8 באוגוסט 2024 - ^ ערן להב, התמנון האיראני: הדרום והים האדום, הביטחוניסטים, 24 באוגוסט 2023
- ^ דברי ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים מהקריה בתל אביב, באתר ממשלת ישראל, 13 בינואר 2024
- ^ 1 2 3 4 5 הברחות אמצעי לחימה מאיראן דרך סוריה וירדן, כפי שעולה ממסמכי שלל ומסיכולים בשטח
- ^ Ostovar, Afshon (2016). Vanguard of the Imam: Religion, Politics, and Iran's Revolutionary Guards. Oxford University Press. p. 227. ISBN 9780199387892.
- ^ "Global coalition should be formed against US bullying". Mehr News Agency (באנגלית). 2023-12-04. נבדק ב-2023-12-07.
- ^ יאיר אמר, נשיא לבנון בהודעה דרמטית: "לא ניתן לחיזבאללה להמשיך להתקיים", באתר "סרוגים", 15 באפריל 2025
- ^ רועי קייס וגיא מעיין, מל"טים תקפו בסיס אמריקני בגבול סוריה-עיראק, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 באוקטובר 2021
- ^ שחר קליימן, דיווח: מליציות פרו-איראניות תקפו שלושה בסיסים אמריקניים במזרח סוריה, באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2023
- ^ ליאור בן ארי, רויטרס, לראשונה מאז פברואר: מיליציות פרו-איראניות תקפו בסיס אמריקני, באתר ynet, 22 באפריל 2024
- ^ ליאור בן ארי, המיליציה שטוענת שוב ושוב לירי לעבר ישראל, מבלי להביא הוכחות, באתר ynet, 30 בינואר 2024
- ^ אוריאל לוי, המיליציות בעיראק חדלות מתקיפת ישראל: "עוד לבנה נופלת, הציר השיעי מתפרק ממטרתו", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 בדצמבר 2024
- ^ לא רוצות מלחמה עם טראמפ: "המיליציות בעיראק מוכנות להתפרק מנשק", באתר ynet, 7 באפריל 2025
- ^ אסף רוזנצוייג, דיווח: איראן הוציאה את אנשיה מתימן - מחשש לתקיפות ארה"ב, באתר מאקו, 3 באפריל 2025
- ^ "Challenging the Axis of Resistance: Syria, Iran and the Strategic Balance in the Middle East". USIP. נבדק ב-25 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sullivan, Marisa (באפריל 2014), Hezbollah in Syria (PDF), Institute for the Study of War
{{citation}}: (עזרה) - ^ יואב זיתון, צה"ל: יש תוכניות לתמרון בעומק לבנון; חמאס הוכרע צבאית, החטופים דחופים יותר, באתר ynet, 27 בספטמבר 2024
- ^ אבי יששכרוף, לראשונה בעזה: מרכזים דתיים שיעים במימון איראני מלא, באתר וואלה, 12 במאי 2015
- ^ שמעון מיג'אן, דיווח: חמאס פעל נגד ארגון שמזוהה עם איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 במרץ 2019
- ^ The Tehran Times, Where did the al-Sabireen Movement go?, 12 בינואר 2021 (באנגלית)
- ^ ※
מערכת את"צ, הצהרת הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, באתר צה"ל, 21 בינואר 2025
- ^ ※ לפי ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי "הרוגים בלבנון" (שקף 4) נכון ל-28 בנובמבר 2024 נהרגו 3,823 פעילי חזבאללה בלבנון. לפי דיווח מסוף נובמבר המספר עומד על כ-4,000: רויטרס, מקור מחיזבאללה לרויטרס: כ-4,000 פעילים נהרגו, באתר מעריב אונליין, 27 בנובמבר 2024, רויטרס, "אלפים נהרגו, היכולות שרדו. חיזבאללה זקוק לזמן": כך הוא מתכנן להשתקם, באתר ynet, 27 בנובמבר 2024.
- ^ ישי בר יוסף, דיווח: ישראל הרסה מתקן חקר גרעין פעיל של איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 בנובמבר 2024
- ^ לירן אהרוני, "איבדו 30% מהיכולות הצבאיות שלהם": כך נראה המבצע נגד החות'ים, באתר וואלה, 9 באפריל 2025
