פתיחת התפריט הראשי

צלול - עמותה לאיכות הסביבה היא עמותה סביבתית ישראלית אשר נוסדה ב-1999, ושמה לה למטרה לשמור על הנחלים, הים ומקורות המים של ישראל באמצעות הגברת המודעות הציבורית, חינוך, פעילות אקטיבית ומחקר. העמותה החלה את דרכה כחלק מהמאבק להפסקת פעילות כלובי הדגים של החקלאות הימית במפרץ אילת, שלטענתם גרמו לזיהום הים ולהרס שונית האלמוגים שם. העמותה כוללת אנשי מקצוע מתחומים שונים: אנשי סביבה, אנשי אקדמיה, עורכי דין, מתנדבים ואנשי יחסי ציבור.

צלול - עמותה לאיכות הסביבה
Zalullogo.jpg
לוגו עמותת צלול
תחום עמותה סביבתית
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון רמת גן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ישראלישראל  ישראל
מייסדים בנג'מין קאהן
מנכ"ל מאיה יעקבס
תאריך הקמה 1999
zalul.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"צלול" נתמכת על ידי אנשי עסקים פרטיים, מספר קרנות מהארץ והעולם ועל ידי הציבור הרחב. "צלול" מסרבת לקבל תרומות מגופים ממשלתיים במטרה לשמור על עצמאותה ועל אופי פעילותה. מטה העמותה שוכן ברמת גן[1].

מאבקים עיקרייםעריכה

הים התיכוןעריכה

מלחמה במזהמי היםעריכה

"צלול" פועלת למניעת הזרמת שפכים ומזהמים אחרים לים. בעקבות פעילות זו צומצמה כמות השפכים המגיעה לים באמצעות הנחלים וכן צומצמה כמות שפכי התעשייה המוזרמת לים ממפעלים ממאות מיליוני מ"ק שפכים בשנה בעבר, לכ-30 מיליון מ"ק כיום. ההפחתה היא תוצאה של פעילות כנגד המזהמים עצמם, אך גם תוצאה של פעילות בקרב מקבלי ההחלטות שתוצאתה הקמת הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, המפקחת על המזרימים ("צלול" משמשת כנציגת ארגוני הסביבה בוועדה) והטלת היטל כספי על המזרימים לים, שהפך את ההזרמה ללא משתלמת לרבים מהם[2].

קידוחי הגז והנפט מסכנים את היםעריכה

מדינת ישראל נכנסה לעידן קידוחי הגז והנפט מבלי שנערכה לכך מבחינה חוקית, מבחינה תכנונית ומבלי שדאגה לאמצעי תגובה במקרה של אסון קידוח בים[3]. כתוצאה מכך, הקידוחים חושפים את הים התיכון וחופיו לסכנת זיהום.

  • עמותת צלול דורשת מרשויות המדינה לאשר באופן מיידי את חוק התלמ"ת[דרושה הבהרה], שמטרתו לשפר את ההיערכות והתמודדות במקרה זיהום נפט או גז בים ולשפר את הצטיידות המשרד להגנת הסביבה בציוד מתאים להתמודדות עם תאונת קידוח.
  • העמותה דורשת שהמדינה תאמץ את עקרונות הדירקטיבה האירופית לקידוחי נפט וגז בים[4]. הדירקטיבה גובשה בעקבות אסון מפרץ מקסיקו והיא מספקת מענה הולם לפיקוח על קידוחי הגז והנפט. בין העקרונות המרכזיים של הדירקטיה הפרדה בין הגוף המאשר את הקידוחים לבין הגוף המפקח עליהם. לדעת "צלול", אימוץ הדירקטיבה ישפר לא רק את ההגנה על הים, אלא גם את מעמדה של ישראל בעולם, כמדינה השומרת על הים, על חופיה ועל חופי שכנותיה.
  • העמותה דורשת ממשרד האנרגיה והמים להגדיל את גובה הערבויות הנדרש מחברות הקידוח, שכן הערבויות התקפות כיום נמוכות מדי לטעמם ועלולות להטיל על הציבור מעמסה כספית אדירה במקרה של תאונת קידוח משמעותית.

הקמת רשות ים וחופיםעריכה

למרות תפקידו המרכזי של הים התיכון בחייהם של תושבי מדינת ישראל, מנוהלים משאבי הים על ידי 11 משרדי ממשלה ללא תיאום וללא יד מכוונת. צלול מציעה לממשלה להקים רשות ים וחופים שתתאם בין המשתמשים השונים: קידוחי גז ונפט, מתקני התפלה, דיג, תחבורה, צבא, תיירים, ספורטאים ועוד. הרשות תפקח, תתכנן תוכנית אב לים, תתאם בין המשתמשים השונים ותפקח עליהם[5][6].

מגני הים של עמותת צלולעריכה

"מגני הים" של עמותת צלול היא רשת מתנדבים[7] שמטרתה להעלות את המודעות הציבורית לצורך בשמירה על הים ועל החופים, ולעודד פעילות ציבורית להגנה על הים. המתנדבים ב"מגני הים" עוסקים במגוון פעילויות בתחום המודעות והסברה וכן בפעילות כגון ארגון ניקיונות חוף, החתמה על עצומות, ארגון והשתתפות בהפגנות ועוד. "מגני הים" מדווחים לצלול על מפגעים בים ובנחלים ו"צלול" מטפלת בהסרתם. הייחוד ב"מגני הים" הוא באיחוד משאבים וביצירת כוח ציבורי משמעותי שעושה למען שמירה על הסביבה הימית בישראל.

רשויות חלשות מזהמותעריכה

סיבה מרכזית לזיהום נחלים היא תקלות להן אחראיות בעיקר רשויות חלשות שאינן מסוגלות לטפל במערכת הביוב שלהן. על-פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמעט בכל יום בשנה מתרחש אירוע של זיהום נחלים, כתוצאה מהזרמת שפכים או קולחים (כ-350 אירועים בשנה). הסיבה לאירועים אלה הן תשתיות ביוב ברמה נמוכה, או תחזוקה לקויה של תשתיות אלה, בעיקר על ידי רשויות עירוניות חלשות. עמותת "צלול" מציעה לרשות המים לחדול מלטפל בבעיה באמצעות פרסום "צו לתיקון מעוות", ולהקים קרן שתדאג לתקן תקלות אלה ותמנע את הנזק[8][9].

בריכות הדגים מזרימות פלט מזוהםעריכה

לאורך נחלי הארץ ובהם נחל חרוד, נחל הירדן הדרומי, נחל קישון, נחל נעמן, נחל חדרה, ונחל תנינים פועלות כ-40 בריכות דגים, המזרימות לנחלים פלט המזוהם בהפרשות דגים, חומרי הזנה ותרופות.

עמותת צלול פועלת לקידום רפורמה בענף, שתאפשר להזרים לנחלים פלט במשך שלושה חודשים בשנה בלבד, ברמת טיהור המתאימה להזרמה לנחל (בהתאם לתקנות ענבר[דרושה הבהרה]). עלות הרפורמה, על-פי עבודה כלכלית שערכה "צלול" כ-100 מיליון שקל לכלל הבריכות[10]. בשל התנגדות משרד האוצר לממן את מחצית הרפורמה, כ-50 מיליון שקל,  ובשל הימנעות יתר משרדי הממשלה, ובראשם משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, מלטפל בבעיה, הרפורמה אינה יוצאת לדרך וזיהום הנחלים נמשך[11].

המעיינות תפוסיםעריכה

רוב נחלי הארץ סובלים מהזנחה וממיעוט מים, שהם תוצאה של הורדת מפלס מי תהום ותפיסת המעיינות על ידי חברת מקורות ועל ידי מפיקים פרטיים. הנזק שנגרם לנחלים בעקבות הפסקת הזרמת המים כולל התייבשות בתי גידול לחים, הכחדת מיני בעלי-חיים וצמחים והשתלטות מינים פולשים. למעלה ממחצית סוגי הצמחים ובעלי החיים שהתגוררו בנחלי הארץ נעלמו כתוצאה מהתייבשות הנחלים ובתי הגידול הלחים וכתוצאה מזיהום[דרוש מקור].

לאחרונה, בעקבות דרישת ארגוני הסביבה, אך גם בעקבות הכרה מצד רשות המים, רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, הוחל בתכנון תוכניות להשבת המים לנחלים באמצעות הסרת אחוז המעיינות והמרת המים בקולחים. עד כה רק מעינות מועטים שוחררו, ביניהם מעינות נחל געתון, עין יזרעאל, נחל ציפורי ועוד.

מכל האמוניה בחיפהעריכה

אחת הסכנות הגדולות לחיפה והצפון היא פעילות מכל האמוניה של חיפה כימיקלים. המכל השוכן בלב מפרץ חיפה מכיל 12 אלף טונות אמוניה, גז רעיל ומסוכן. על-פי הערכות מומחים, פגיעה במיכל על ידי טיל או רעידת אדמה, עלולה לגרום למותם של 12 אלף איש ולפציעתם של מאות אלפים. בעקבות דרישת "צלול" החליטה הממשלה (החלטה 766) להקים מפעל לייצור אמוניה במישור רותם עד לראשית 2017 ולסגור את מיכל האמוניה במועד זה. בסוף נובמבר 2014, הודיע מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד לפלר, כי הקמת המפעל נדחתה ל-2018. עמותת צלול דורשת לבטל החלטה זו ולהביא לסגירת המכל המסוכן כמובטח[12].

קמפיינים לשיקום נחלי הארץ ולהפסקת הזרמת הזיהום ליםעריכה

  • "לא אומרים קדיש על נחל לכיש" - נחל לכיש היה אחד המזוהמים בארץ. בעקבות קמפיין ממושך כנגד עיריית אשדוד פסק זיהום הנחל ומצבו שופר בצורה ניכרת. לאורך הנחל הוקמו משאבות קיץ המונעות הגעת שפכים לנחל.
  • נחל הנעמן - לאורך הנחל הוזרמו שפכי מפעלים ובראשם שפכי כרמיאל ושפכי מפעל מילובן. בעקבות פעילות צלול הורחב מט"ש כרמיאל ומטופלים שפכי מילובן.
  • נחל חדרה - בעקבות פעילות "צלול" חוברו יישובי נחל עירון ויישובי המועצה האזורית מנשה למט"ש עירון ובכך נמנע זיהום הנחל.
  • נחל אלכסנדר - זיהום המגיע משכם ומטולכרם שבשטחי הרשות הפלסטינית. "צלול" מימנה תוכנית להשבת מים לנחל בתקווה לניקוי הנחל ויישום התוכנית.
  • נחל שגור - במשך שנים סבל הנחל מהזרמת שפכים מדיר אל אסד, מג'ד אל כרום ויישובים נוספים. שפכים אלה, המהולים בדם בעלי חיים, זיהמו את הנחל, את קניון בית הכרם, את נחל חילזון ואת חופי עכו. בעקבות פעילות ארגוני סביבה ובהם "צלול", הוחלט על הקמת קו כבידה שיוביל את השפכים ישירות למט"ש כרמיאל.
  • נחל קישון - הזרמת שפכי המפעלים הבנויים לאורכו, ביניהם בז"ן, חיפה כימיקלים, דשנים, גדיב ועוד. בשנת 2000, בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של צוללני שייטת 13 ושל דייגים שפעלו בנחל, שלטענתם חלו במחלת הסרטן בשל פעילות זו, הוקמה ועדת חקירה בראשות השופט בדימוס מאיר שמגר, שבדקה את הקשר בין התחלואה לבין הזיהום בנחל. וועדת שמגר קבעה כי אין קשר סיבתי מובהק בין הצלילות לבין מחלת הסרטן, אך המליצה על שורה של המלצות: אסרה צלילה וכל פעילות ספורטיבית עד לטיהור המים; קבעה הסדרי פיקוח וניטור קבועים מכוח חקיקה; אסרה הזרמת שפכים תעשייתיים וביוב לנחל; הורתה על הפסקת הזרמת שפכים לים; הורתה על ניקוי הזיהום בנחלים ובים ועוד. הוועדה אמנם לא קשרה בין מחלת אנשי השייטת לבין הפעילות בנחל, אך למרות זאת החליט משרד הביטחון להכיר בהם כבחללי ונכי צה"ל והורה על בדיקות תקופתיות של הצוללנים. עמותת צלול הייתה מהראשונות לתמוך בצוללנים, סייעה בהקמת עמותת אנשי הדממה ואף סייעה לצוללנים בעתירתם. 

בעקבות חורף 2001, שהיה גשום במיוחד, אירעו הצפות קשות באזור הנחל. כלקח מהצפות אלה, הוחלט להעמיק את אפיק הנחל, כדי להגדיל את קיבולת המים. חפירה שבוצעה באפיק העלתה שהקרקעית מכוסה בבוצה מסוכנת, במרקם הדומה לפלסטלינה, שהצטברה במקום לאחר שנים רבות של הזרמת שפכים מזוהמים. (הבוצה שנחפרה בשלב הראשון נאגרה בשלוש ברכות שהוקמו לאורך הנחל, שעתה יש צורך לפנותן).

לאחר שנים ארוכות של ויכוחים בין המפעלים לבין רשויות המדינה (שבפועל הייתה המזהם העיקרי, שכן המדינה הייתה הבעלים של המפעלים בתקופת הזיהום) החליטה הממשלה, בנובמבר 2001, על אימוץ תוכנית לניקוי קרקעית הנחל שעלותה כ-260 מיליון שקל. ביצוע הפרויקט, שתוכנן על ידי דני שרבן, מיודפת מהנדסים, הוטל על רשות ניקוז ונחלים קישון. לפרויקט הוקמה מנהלת בה חברים משרדי ממשלה וכן ארגונים מטעם הציבור. "צלול" משמשת כנציגת הציבור במנהלת ועוקבת אחרי התנהלותו התקינה של הפרויקט.

מישורי פעולה נוספיםעריכה

  • שיתופי פעולה עם ארגוני איכות סביבה אחרים. העמותה חברה פעילה בחיים וסביבה - ארגון הגג של ארגוני הסביבה.
  • שיתוף פעולה עם בתי ספר, מוסדות אקדמאים, הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת חיפה, הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת בר-אילן וכן שיתוף פעולה עם מוסד "פורטר" של אוניברסיטת תל אביב.
  • מבצעי ניקוי תת-ימים על ידי צוללנים מתנדבים.
  • שיתופי פעולה עם בתי ספר, חברות מסחריות, יחידות צבאיות ואנשים פרטיים לניקוי חופי הים התיכון.
  • שיתופי פעולה עם חברת הגלישה בילבונג ישראל.
  • שיתוף פעולה עם פרויקט תגלית ובו הגיעה לארץ קבוצת סטודנטים להשתלמות וסיור לימודי בנושאי איכות סביבה שהובילה עמותת צלול.
  • פרויקט "חולית" (חינוך והסברה לשימור הסביבה הימית) שבמהלכו סטודנטים מבית הספר למדע הים ברופין קיבלו נקודות זיכוי בלימודיהם האקדמאים תמורת השתתפות פעילה בפרויקטים לימודיים אותם מפעילה העמותה בבתי ספר ברחבי הארץ.

מרכיביה העיקריים של שיטת העבודה של צלולעריכה

  • פעילות בזירה הציבורית, התקשורתית, מחקר ופיתוח, משפט וקידום חקיקה.
  • ניהול מאבקים המאפשר ריכוז משאבים ארגוניים במאבק נגד מזהמים ויצירת תקדים למזהמים אחרים.
  • מיצוב צלול כ"שומרת הסף" בכל הנוגע לזיהום מקורות המים, הנחלים והים בישראל.
  • שימוש באנשי מקצוע.
  • גיוס ציבור.

פרסיםעריכה

על פעילותו בעמותה, נבחר בנג'מין קאהן, מייסד עמותת "צלול", לאחד מגיבורי הסביבה העולמיים על ידי "טיים מגזין".

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה