קארלסקירכה
קארלסקירכה (בגרמנית: Karlskirche) היא כנסייה בארוקית הנחשבת לכנסיית הבארוק המרשימה ביותר בווינה, אוסטריה, ולאחד המבנים הגדולים בעיר. היא נבנתה בין השנים 1713–1739 על פי הוראתו של קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהקדיש אותה לקדוש הנוצרי קארלו בורומאו, אחד הרפורמטורים הגדולים ביותר במאה ה־16[1].
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כנסייה  |
| על שם |
קארלו בורומאו |
| כתובת |
Karlsplatz |
| מיקום |
וידן |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1716 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1737 |
| אדריכל |
יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך, יוסף עמנואל פישר פון ארלך |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הבארוק, רוקוקו |
| קואורדינטות | 48°11′54″N 16°22′19″E / 48.19828°N 16.3719°E |
|
www | |
|
(למפת וינה רגילה)   קארלסקירכה | |
  | |
הכנסייה, הנודעת בכיפתה הירקרקה בצורת אליפסואיד מוארך, ממוקמת בצד הדרומי של קרלספלאץ בווינה, אוסטריה, מחוץ לאינרה שטאדט בווידן והרינגשטראסה.
היסטוריה עריכה
בתחילת המאה ה-18 התחוללה מגפת דבר הבלוטות באירופה, אשר פגעה בין היתר גם בווינה. ב-22 באוקטובר 1713, קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נדר בקתדרלת סטפנוס הקדוש לבנות כנסייה מפוארת אם המגפה תחלוף. שנה לאחר מכן החל בבניית הכנסייה, אותה הקדיש לקדוש הנוצרי קארלו בורומאו, שנודע כמושיע חולי הדבר וגם כקדוש המגן של הקיסר עצמו. הקיסר הכריז על תחרות אדריכלים, שבה ניצח יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך.
הבנייה החלה בשנת 1716 תחת פיקוחו של אנטון ארהרד מרטינלי. לאחר מותו של יוהאן ברנהרד פישר ב-1723, בנו, יוסף עמנואל פישר פון ארלך, השלים את הבנייה ב-1737 תוך שימוש בתוכניות של אביו, אשר השתנו חלקית. לכנסייה הייתה במקור קו תצפית ישיר לארמון הופבורג והיא הייתה גם, עד 1918, הכנסייה הפטרונית הקיסרית.
ליד הכנסייה היה בית קברות, בו נקבר בין היתר המלחין אנטוניו ויוואלדי, אך קברו אבד במרוצת הדורות. לכבודו של ויוואלדי מארחת הכנסייה קונצרטים קבועים של יצירותיו[2].
ב-10 באוגוסט 1933 שחקנית הקולנוע והממציאה הדוויג קיזלר (בת 19), שלימים נודעה לימים בשם הבמה הדי לאמאר, נישאה לפרידריך מנדל (בן 32), איש עסקים ואוסטרופשיסט, בקפלה הקטנה של הכנסייה[3].
עיצוב עריכה
כיוצר של אדריכלות היסטורית, פישר פון ארלך האב איחד את אלמנטים מגוונים. בחזית הכנסייה ישנה אכסדרה בסגנון מקדש יווני עתיק, עם גג משולש ועמודי תמיכה מעוטרים המזכירים את הפנתאון. החלק הפנימי של הכנסייה עשיר בעבודות אבן משיש, ציורי קיר, תבליטים, פסלים, גילופים וציורים. בחזית מוצגת שמש מוזהבת כאות זיכרון למגפה, ובמרכזה כיתוב בעברית של השם המפורש: יהוה. סביב השמש מוצבים פסלים המציגים את חייו של קרל הקדוש. בצידי ההיכל המרכזי ישנם שני עמודים גבוהים, העתקים של עמוד טראיאנוס. על גבי העמודים תבליטים של הפסל האיטלקי לורנצו מתיאלי המתארים אנקדוטות מחייו של הקדוש קארלו בורומאו. לצדם משתרעים שני ביתני מגדלים ומראים את השפעת הבארוק הרומי (ברניני ובורומיני).
לפני הכנסייה ניצבת בריכת השתקפות שתוכננה על ידי הנרי מור, אחד האמנים הבולטים במאה העשרים, ובמרכזה פסל בפיסולו. בתוך הכנסייה מזבח גבוה ומעוטר והציור על הכיפה המתאר סצנות מן הברית החדשה.
הכיפה הסגלגלה הענקית מגיעה לגובה של 72 מטרים ומזכירה את הכיפה של כנסיית פטרוס הקדוש (אנ') בעיר העתיקה של וינה. ההשראה לכיפה נלקחה מתוך איה סופיה.
בכנסייה מעלית פנורמית לכיפה, המובילה למעבר בגובה 32.5 מטר. מן המעבר ניתן להתבונן מקרוב בציורי הקיר של יוהאן מיכאל רוטמאייר (אנ') וכן להביט מהתצפית על העיר וינה.
השפעה עריכה
מבנה הזצסיון הווינאי משמש כמענה לקארלסקירכה, הן מבחינת מיקום מרחבי והן מבחינת עיצוב.
ניתן למצוא את השפעותיה גם בכנסיית בית הקברות של הקדוש קארלו בורומאו (אנ') וגם בכנסיית אם שטיינהוף (אנ').
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קארלסקירכה (בגרמנית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Brook, Stephan (2012). DK Eyewitness Travel Guide: Vienna. London: Dorling Kindersley Ltd, pp. 146–147.
- ^ Vienna Concerts (באנגלית)
- ^ Stephen Michael Shearer, Beautiful: The Life of Hedy Lamarr, p.39.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "קארלסקירכה".