פתיחת התפריט הראשי

קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי

מספר עמים וקבוצות קדומים הוצעו על ידי ארכאולוגיים שונים לזיהוי כאבות עם ישראל המקראיים, עקב נקודות דמיון קיימות בין קבוצות אלו לבין סיפורי המקרא והאירועים המכוננים בתולדות עם ישראל. בהם:

חיקסוסעריכה

  ערך מורחב – חיקסוס

ההיסטוריון המצרי-הלניסטי, מנתון, בן המאה ה-3 לפנה"ס, מזכיר בחיבורו את החיקסוס ומזהה אותם כאבותיהם של עם ישראל שלטענתו גורשו על ידי המצרים עצמם ממצרים באופן שונה לחלוטין מהסיפור המקראי והמסורתי-יהודי של יציאת מצרים.[1] בחיבורו ביוונית "אגיפטיקה" הוא מספר את דברי ימיה של מצרים, כפי שהוא קרא בכתבים ההירוגליפים המצריים. את תיאורו מביא יוסף בן מתתיהו בחיבורו הפולמוסי נגד אפיון (נקרא גם: קדמות היהודים).[2] אמנם, כיום יש הנוהגים לראות בחיבורו של מנתון רקע אנטישמי שכן הוא מציג את אבות היהודים באור שלילי בצורה מכוונת (היות שהייתה קיימת בימיו קהילה יהודית במצרים), וגם בשל העובדה שחיבורו עורר את ראשית ספרות הפולמוס האנטי-יהודית שהודפסה באלכסנדריה והחלה להתפשט ברחבי העולם היווני הלניסטי הקדום.[3]

בעקבות דבריהם של מנתון ושל יוסף בן מתתיהו, סברו בעבר מרבית החוקרים כי החיקסוס הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, אשר פלש למצרים העתיקה ומלך בה כמאתיים שנה. מנתון, שגם זיהה בכתביו את החיקסוס כאבותיו של עם ישראל, גורס כי פירוש השם "חיקסוס" הוא "המלכים הרועים". כיום, יש הסוברים כי הוא שיבוש יווני של הכינוי המצרי "חאקה-חאסות" (או "חכאו-ח'סות"[4], אך יש גם מקורות מסוימים הטוענים ששמם היה "ח'יק שָסו"), שבו כונו שליטי הארצות הזרות.

כיום, פוסלים רוב החוקרים את הזיהוי שבין החיקסוס ובין אבות ישראל - בעיקר בגלל חוסר התאמה בין תקופת שלטונם והתקופה בה נבנתה העיר רעמסס (במאה ה-13 לפנה"ס). סיבות נוספות הן חוסר ההיגיון שעם ששלט במצרים ימציא לעצמו היסטוריה של עבדות, כמתואר במקרא. בנוסף ישנו הבדל בדת ובפולחן של שתי הקבוצות: בעוד שבני ישראל המקראיים מתוארים כמונותאיסטיים המאמינים באל אחד בלבד החיקסוס מתוארים כעובדי אלילים שכנראה עבדו קודם לפלישתם למצרים את האלילים שהיו נפוצים במזרח הקדום ולאחר מכן סיגלו לעצמם את עבודת אלילי מצרים, וכי בהסתמך על הבדלי המעמדות בין שתי הקבוצות: החיקסוס - שליטים, בעוד שהעברים הם עבדים במצרים (שחיו בה במעמד של גרים לפני שעבודם) לא עולים בקנה אחד ולכן סביר להניח שלא מדובר באותם האנשים.

התומכים בזיהוי[5][6][7] מציעים כי ייתכן שהאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א-נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של החיקסוס במצרים, שעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו.

ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר, וכי סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס - קרי, לדעתם החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל.[8]

חבירועריכה

  ערך מורחב – חבירו

ישנם המנסים לזהות את החבירו עם העברים המוזכרים במקרא. הנימוקים לזיהוי זה הם:

  • הדמיון בין שמות שתי הקבוצות, בהנחה ששמם היה "עבירו" דהיינו "עברים".
  • בני ישראל המקראיים מתוארים במקרא כעבדים הבונים מבנים למצרים הממררים את חייהם בעבודת פרך קשה, וכך מתוארים גם החבירו בפפירוס ליידן מספר 348, שבו מצוין כי ניתנו הוראות לספק מזון לחבירו ולחיילים ש"סחבו אבנים למקדש רעמסס", כמו גם באוסטרקון שנכתב בכתב היראטי מוזכרים החבירו כעובדים בעבודת פרך בבניית העיר פר-רעמסס (המזוהה גם כרעמסס המקראית)[9].
  • במכתבי אל-עמארנה מתלוננים השליטים הווסליים בערי כנען מטעם המצרים על חדירת החבירו אשר כובשים את הארץ, ומבקשים מפרעה שישלח את צבאו לתקוף אותם לפני ש"הארץ תיפול לשליטתם". תיאור זה מקביל לתיאור המקראי של כיבוש הארץ בידי העבריים בתקופת יהושע בן נון. פרט נוסף שמשתלב עם המקרא, הוא במכתב ששלח מושל העיר שכם לפרעה שהתגלה באל-עמארנה, בו הוא טוען בפניו כי בנו התחבר עם החבירו ועוזר להם במסע הכיבושים שלהם בארץ כנען, טענה זו משתלבת עם המתואר בספר יהושע שלפיו הגיעו בני ישראל לעיר שכם ללא קרב.

אולם חוקרים אחרים שוללים זיהוי זה. זאת משום שהתואר "חבירו" אינו מציין כל קבוצה אתנית, אלא מעמד חברתי. בנוסף, שורש המונח חבירו הוא "עפר" ולא "עבר".

בני ימיןעריכה

  ערך מורחב – בני ימין

קיימת תאוריה המזהה ומקשרת בין שבטים נודדים שחיו במאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה ששמם היה "בני ימין" לבנימין המקראי. מרכזם היה בעיר חרן שהייתה עיר מוצאם של האבות.[10]

שסו של יהועריכה

  ערך מורחב – שסו

קבוצה נוספת שהוצעה לזיהוי כבני ישראל היא הקבוצה הקרויה "שסו" (או גם "סותו"), שמתוארים בכתובות מצריות כחיים בארץ ישראל, עבר הירדן ולבנון, וכמחולקים לשש קבוצות שונות שביניהן מוזכרים גם "השסו של אדום" ו"השסו של יהו" שהוא שם המזכיר את השם המפורש של אלוהים במקרא.

עדתו של בייעריכה

בימי סתי השני או סיפתח (שלהי השושלת ה-19) עלה לשלטון, ביי (אנ'), שהיה מהגר ממוצא חורי וצבר כוח פוליטי רב עד שנתמנה ליועצו של המלך. לצדו של ביי עמדו מהגרים מהמזרח התיכון שסייעו לו באכיפת השלטון ובבזיזת זהב, כסף וכלי יוקרה ממקדשים מצריים. עם ההשתלטות מצד הפרעה המכהן על מבצרו של ביי (שהוצא להורג בהוראת המלכה טאוסרט) והדיפת המזרח תיכוניים אל מחוץ למצרים, החזירו אלה את הזהב שגנבו בטרם גירשו אותם המצרים לדרכם. יש חוקרים שראו בתהפוכות אלה רקע היסטורי למשה וליציאת העברים ממצרים שנשתמרו והועלו לכתב בספר שמות שכן גם הסיפור המקראי מכיל התייחסות לזהב אותו שואלים הישראלים משכניהם המצריים.

אָסֶרְוּעריכה

יש הטוענים כי ייתכן שהקבוצה הנקראת:"אָסֶרְוּ" (Aseru) בכתובות מצריות מן המאה ה-14 לפנה"ס כשם של ארץ ועם החי בגליל המערבי הם בני שבט אשר[11] (בשטח זה הייתה נחלת שבט אשר המקראי), אם טענה/זיהוי זה נכון ומשתלב עם הכרונולוגיה המקראית אז הרי שיציאת מצרים והתנחלות השבטים התרחשו לפני המאה ה-14 לפנה"ס (בעוד שהם מתוארכים לרוב לתקופת המאה ה-13 לפנה"ס) או שחלק משבטי ישראל נוצרו מאוכלוסייה שכבר חיה בארץ ישראל בזמן יציאת מצרים. האיסור מוזכרים גם בפפירוס אנאסטאזי א, תחת הנהגת קדג'רדי, כבעלי ברית של מצרים בהנהגת רעמסס השני והתחייבו להסגיר מורדים לשלטון המצרי. עם זאת, גם בנוגע לזיהוי זה קיימות מחלוקות כאשר החוקרים אינם מציעים מקור לשם "אָסֶרְוּ" או למוצאם. עוד נטען במקור הנ"ל כי ייתכן וה"חבירי" הנזכרים במכתבי אל-עמארנה הם בני "חבר בן בריעה בן אשר" (דברי הימים א פרק ז, פסוק לא) או שהם העברים בעצמם.

דננויעריכה

יגאל ידין הציע לזהות את אנשי שבט דן עם אנשי קבוצת ה"דננוי" שהשתתפה בפלישת גויי הים למצרים העתיקה בימי רעמסס השלישי (שבה לקחו חלק גם הפלשתים), כדי לבסס את טענתו הציע ידין כי הקשר שבין הדננוי לבין הפלשתים יכול להסביר את הקשר שמתואר במקרא בין שבט דן לפלשתים, כפי שמשתמע מסיפור שמשון הגיבור.[12]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אגיפטיקה, חלק ב'
  2. ^ [1]"נגד אפיון" א יד-טו
  3. ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 220
  4. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), עמוד 122
  5. ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 138
  6. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), עמוד 122
  7. ^ Dating War of Hyksos
  8. ^ "מאין באנו", פרופ' ישראל קנוהל, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2008.
  9. ^ יהודה בלו, משעבד העברים: המסע לגילוי זהותו של פרעה, באתר ynet, 27 ביוני 2007
  10. ^ מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, 1958, תרגום והערות מ' ויינפילד, ירושלים: חמו"ל, 1971, עמ' 5–6.
  11. ^ ASHER, Tribe and Territory - JewishEncyclopedia.com
  12. ^ Mark W. Bartusch, Understanding Dan: an exegetical study of a biblical city, tribe and ancestor Volume 379 of Journal for the study of the Old Testament: Supplement series, Continuum International Publishing Group, 2003